בא
לו כהן גדול
פרק
שביעי יומא
עא.
מסורת הש"ס
תורה אור
נכנס
להקטיר קטורת של בין הערבים ולהטיב את הנרות.
שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו'.
ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר
ח)
א)
1. וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם
ב) ג)
תימה הוא דלא קתני תמיד של בין הערבים ושמא יש
שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת
ד)
בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת
לומר משום דכבר תנא ליה ברישא במילתיה דר"ע:
בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו' כבר
ה)
עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם
ולהטיב את הנרות. הא דלא תנא להדליק את הנרות שהיתה
: בשעיר הנעשה
פרשתיה בפרק אמר להם הממונה
ו)
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
ויקרא טז כד
בחוץ. כדכתיב מלבד
בין הערבים אבל הטבה בצפרא
2. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
חטאת הכפורים והוא אינו כתוב
הואי נ"ל דדילמא בימי שמעון הצדיק
שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
כאן אבל אילו ואיל העם דווקא
נשנית משנה זו וכן מתניתין דתמיד
מפסוק זה מאי טעמא אמר רב חסדא גמירי
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה
דתנן מי שזכה בדישון
חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן
ויקרא טז כג
המנורה נכנס ומצא שתי נרות
ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי:
ז)
3. וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת
גדול ומקדש בו ביום ואי אמרת כסדרן
ח)
אמר קרא ויצא ועשה וגו'. וזו יציאה
מזרחיות דולקות מדשן את השאר
יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה:
❖
כתיבי לא משכחת לה אלא שלש טבילות
ויקרא טז כה
ראשונה האמורה בפרשה הילכך על
ומניח את אלו זה היה כמו כן בימי
4. וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת
וששה קידושין מתקיף לה רבי זירא ודילמא
כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד
שמעון הצדיק מצאן שכבו פי' משמת
שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר
מפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ אמר אביי
להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:
שמעון הצדיק מדשנו כו' ואם כן בימי
הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר
הגהות הב"ח
בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ
אשר לבש כבר. אלמא זו היא פשיטה
אמר קרא ויצא ועשה את עולתו מיציאה
שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי
1
(א) גמ'
לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת
נרות מזרחיות עד הערב והיה צריך
שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף
ראשונה עביד אילו ואיל העם רבא אמר
עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת
פִּרְשָׁם: ויקרא טז כז
להטיב אותם ברישא ואחר כך
בגדים בין עבודת היום להוצאת כף
אמר קרא ופשט (א) את בגדי הבד שאין
2
(ב) רש"י
5. וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר
היה עושה הדלקה ולהכי נקט
ומחתה. ורבא לא אאתקפתיה דרבי
ת"ל אשר לבש כלום אדם פושט אלא מה
לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו
ולהטיב את הנרות ולא קתני
זירא קאי אלא לפרושי טעמא
את כל
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם
שלובש אלא מה תלמוד לומר אשר לבש
❖
דמתניתא דמשבשא קראי: ה"ג קראי
להדליק משום דהטבה היתה קודם
וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל
שלבש כבר מתקיף לה רבה בר רב
שילא
הַמַּחֲנֶה: ויקרא טז כו
לא
משכחת לה
כתיבי וכו'. ולא גרס תרי: אינו
כדפרישית:
6. וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס
ואימא דמפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ
אלא ג' טבילות. לעיל פ' אמר להם
רואה פר ושעיר הנשרפים. אלמא
בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ
רבינו חננאל
הכתיב ויצא ועשה וכל הפרשה כולה
בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל
הממונה פירשתי:
שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי
אמר רב חסדא גמירי
הַמַּחֲנֶה: ויקרא טז כח
בוץ היא: ואילו אימורי חטאת.
ואימא 7. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה
נאמרה על הסדר והא קראי כתיבי ואת
3
ה' טבילות וי' קידושין,
לדברי הכל בתר הכי עביד להו
ואי כסדרן, כלומר כמו
עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל
חלב החטאת יקטיר המזבחה והדר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת
4
שכתובה עבודת היום, לא
יָע¢ מַד חַי לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר
(כשטובל) בטבילה שלישית עם אילו
ואילו אנן תנן הרואה את כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר
תמצא אלא שלש טבילות,
עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ
ואיל העם: אימא חוץ מפסוק זה
וזה פירושו, טבילה לתמיד
לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
הנשרפין ואילו אמורי חטאת בתר הכי מקטיר להו אימא חוץ מפסוק זה ואילך
ואילך. לא נכתבה על הסדר:
ויקרא טז י
של שחר שהוא קודם
ומאי חזית דמשבשת קראי שביש מתניתא אמר אביי אמר קרא והמשלח
8. אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ
לעולה, ואחר כך כתיב
5
שביש מתניתא. ואימא שריפת הפר
כשבא ללבוש בגדי לבן
בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים:
6 והשורף מה משלח דמעיקרא אף שורף דמעיקרא אדרבה מה שורף דהשתא
והשעיר אחר טבילה שלישית: אמר
תהלים קטז ט
(כתיב) בגדי קדש [הם]
אף משלח דהשתא והמשלח דמעיקרא משמע רבא אמר אמר קרא יעמד
9. כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת
קרא והמשלח את השעיר וגו'.
ורחץ במים את בשרו
7
ולבשם, וכתוב מפורש
חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ:
חי עד מתי יהא זקוק לעמוד חי עד שעת כפרה ואימתי שעת כפרה בשעת
ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף
משלי ג ב
הכל סדר עבודת היום.
אותם דמשתעי בשריפת הפר ושעיר
מתן דמים ותו לא אתי משלח מצאו בשוק לכהן גדול אומר לו אישי כ"ג עשינו
01. אֲלֵיכֶם אִישִׁים
ובסוף עבודה כתוב ובא
אהרן אל אהל מועד ופשט
ושניהן כתובין אחר ואת חלב
אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי
שליחותך מצאו בביתו אומר לו מחיה חיים עשינו שליחותו אמר רבה כי
משלי ח ד
את בגדי הבד וגו', וכתיב
אָדָם:
החטאת ועל כרחך שילוח השעיר
11. אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ
מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים
בתריה ורחץ את בשרו
מקמי הקטרת אימורים הוה כדכתיב
במים במקום קדוש וגו',
שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ:
ארוכים וטובים ומתוקנין אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמר רב יהודה
8
ויצא ועשה את עולתו
ושלח את השעיר במדבר והדר ואת
מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה
וגו'. שלמו העבודות באלו
זה מקום שווקים 9כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וכי יש שנים
קָצִיר כְּמוֹ נָטַע:
חלב החטאת על כרחך והמשלח
❖
איוב יד ח-ט
שלש טבילות אלא היה
של חיים ויש שנים שאינן של חיים אמר רבי אלעזר אלו שנותיו של אדם
דכתיב בתריה כאדם שהפסיק הענין
עושה עבודת היום ומניח
הכף והמחתה ויוצא טובל
המתהפכות עליו מרעה לטובה אליכם אישים אקרא אמר רבי ברכיה אלו
שהיה מדבר בו וחוזר ומסיימו ואומר
01
ועושה אילו ואיל העם
מוסף רש"י
ואותו שילוח שאמרתי לך למעלה
תלמידי חכמים שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים ואמר רבי ברכיה הרוצה
כו', ואחר כך טובל עוד
המשלחו מטמא בגדים ובאותו לשון
שכל הפרשה כולה
ונכנס ומוציא המחתה
לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר אליכם
נאמרה על הסדר.
ויוצא וטובל ומשלים,
עצמו נאמר והשורף: מה והמשלח.
אישים אקרא ואמר רבי ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו
לפיכך אמר רב חסדא
אף על פי שנכתב אחר אימורי
כל הפרשה נאמרה על
ישא בת תלמיד חכם שנאמר 11 אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו
חטאת דמעיקרא הוא אף והשורף
הסדר אלא מובא אהרן
מריח
חוץ מפסוק
אל אוהל מועד ואילך.
אף על פי שנכתב אחריהן מעיקרא
זה.
כשבא המשלח אומר לכהן
הוא: אדרבה מה שורף דהשתא. שהרי צווי עיקר שריפתן אחר אימורי חטאת נאמר
כדכתיב ואת חלב החטאת וגו' והדר ואת פר
גדול מחיה חיים עשינו
החטאת יוציא ושרפו: אף המשלח דהשתא. דווקא כתב אחר אימורין ושילוח שעיר האמור למעלה מהם הכי קאמר ונשא
שליחותנו. בפומבדיתא כי
הוו מיפטרי רבנן מהדדי
השעיר עליו את (ב) עונותם ושלחו המדברה כשיגיע זמן שילוחו: והמשלח מעיקרא משמע. כאדם שחוזר לענין שהפסיק בו וכמו
אמרי הכי, מחיה חיים יתן
שפירשתי ושילוח שעיר במקומו נכתב מדלא הדר וכתב אחר אימורין ושלח השעיר והמשלחו יכבס בגדיו: רבא אמר. לא מצית
לך חיים ארוכים טובים
ומתוקנים, שנאמר כי ארך
אמרת דשילוח שעיר לא במקומו נאמר דהא לא הזקיקו לעמוד שם אלא עד שעת כפרה והיא עבודת היום דמתן דמים: אתי משלח.
ימים ושנות חיים ושלום
ליום המחרת: מצאו בשוק. מכבדו לפני הבריות ואומר לו אישי כהן גדול וכו': מחייה חיים. הוא הקדוש ברוך הוא עשינו שליחותו:
יוסיפו לך. ומה הן שנות
מפטרי מהדדי. שהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו: אתהלך וכו'. איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה: זה
חיים השנים המשתנין
לו לאדם מרעה לטובה.
מקום שווקים. שאדם מוצא לקנות מזונותיו ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר: שמתהפכות עליו. מי שהיה
אתהלך לפני ה' בארצות
עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו דומה לו כאילו עכשיו נעשה חי מתוך מיתה: אליכם אישים אקרא. ו) בראש פרשת ושנות חיים
החיים, זה מקום שווקים.
הוא להכי נקט ליה: שדומין לנשים. ענותנין ותשושי כח: אישים. לשון אשה מדלא כתיב אנשים: ז) (שנסך) יין וכו'. אישים לשון קרבן אשה:
אליכם אישים אקרא, אילו
תלמידי חכמים (שיושבים)
מריח
[שדומין] כנשים ועושין
גבורה כאנשים. והרוצה להביא יין על המזבח ישקה ת"ח שנקראו אישים. ואם ראה שהתורה פוסקת מזרעו, ישא בת
(ויקרא טז כא) מאי טעמא.
תלמיד חכם, שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח.
(לעיל לב.) גמירי. חמש טבילות. ועשרה קידושין.
(לעיל יט.) ואי אמרת כסדרן. לא משכחת לה אלא שלש טבילות.
(שם) יעמד חי.
(לעיל מ:) עד מתי יהא זקוק לעמוד חי. עד שעת כפרה. (לעיל מ:)
תוס' ישנים
.
' '.
'.
'.
. .