עא:
בא
לו כהן גדול
פרק שביעי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
עמרא. מדלא פריך ואימא קנבוס שגם הוא עולה בד
מריח מים. בני תורה: לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי
יז א
א) ב)
ג)
מיניה. ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן: ייתון בני עממין לשלם.
בבד היה מדקדק רבינו אפרים זצ"ל דמה שאנו קורין
יח ב
ד)
לשון גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של סנחריב כדאמרינן במסכת
קנבוס הוא פשתן ואסור לתפור בו בגדי צמר ורבינו חיים כהן זצ"ל
יט ג
כ ד ה
גיטין : דעבדי עובדא דאהרן. רודפי שלום: דלא עבד
דוחה דהא דלא פריך ואימא קנבוס משום דבגדים כתיב וכל בגדים
ה) ו)
❖
כא ו
ז)
עובדא דאהרן. שהוניתנו אונאת
סתם שבתורה צמר ופשתים והקשה
כב ז
דברים ואמר מר לא
ריצב"א התינח לתנא דבי ר' ישמעאל
❖
מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע:
כג ח
תונו איש את עמיתו
דסבר הכי אבל לרבנן דפליגי עליה
ויום טוב היה עושה לאוהביו: ת"ר מעשה
תורה אור השלם
באונאת דברים הכתוב מדבר אם
ומחייבי כל בגדים בציצית מאי איכא
בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והוו
1. וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ
רבינו חננאל למימר וליכא למימר דכ"ע אית להו
היה בן גרים לא (א) יאמר לו זכור
מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו:
אזלי כולי עלמא בתריה כיון דחזיונהו
מעשה אבותיך: מתני' בכתונת
דתנא דבי רבי ישמעאל אלא דגבי
אתו שמעיה ואבטליון למיהב
וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת
לשמעיה ואבטליון שבקוהו לדידיה ואזלי
שלמא לכהן גדול, א"ל
פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת
ומכנסים וכו'. אהדיוט קאי: באלו
ציצית דוקא מחוייבים כל בגדים
ייתי בר אהרן לשלם, אמר
מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר:
בתר שמעיה ואבטליון לסוף אתו שמעיה
נשאלים. כהן הנשאל באורים ותומים
דמרבינן להו מדכתיב הכנף מין כנף
שמות לט כז-כח
להו ייתון בני עממין לשלם
ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול אמר
2. פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל
א"כ מאי פריך בריש פ"ק דיבמות
צריך ללבוש
שמונה בגדים:
כו'. ירושלמי [למה] משמש
ו)
בפנים בבגדי בד, א"ר חייא
גמ' דברים שנאמר בהן שש.
רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ
להן ייתון בני עממין לשלם אמרו ליה ייתון
והא תנא דבי רבי ישמעאל
בר אבא כשירות של מעלה
עַל מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ
כולה מפרש לקמן: חוטן כפול
לית ליה דרבא ומנא ליה הא אי
בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן
[כך שירות שלמטה] מה
יחזקאל מד יח
בַּיָּזַע:
3. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱיִ כָּל בֶּן
ששה. ששה כל מין ומין שבו: משזר.
למעלה ואיש אחד בתוכם
משום דקאמר בפרק במה מדליקין
ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא עביד עובדא
לבוש בדים, אף משרת
נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר
אף כל צמר ופשתים
בלא שש ואין זאת אלא רימונים:
דאהרן: מתני' אכהן גדול משמש בשמונה
למטה כתנת בד קדש ילבש.
לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל
שמונה. כל חוט של כל מין שבו
ומסיק התם דלציצית איצטריך לימא
ולמה בחוץ בח', א"ר חנינא
בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי
כלים וההדיוט בארבעה בכתונת ומכנסים
כנגד המילה שהיא לח'
יִשְׂרָאֵל: יחזקאל מד ט
דאיצטריך אף כל צמר ופשתים
כפול שמונה ועל פי חשבון זה מעיל
4. וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל
ומצנפת ואבנט ב מוסיף עליו כ"ג חשן ואפוד
ימים, כדכתיב בריתי היתה
שכולו מין אחד חוטו כפול י"ב פרוכת
לאיתויי כלאים ואע"ג דכלאים בהדיא
אתו. ולמה אינו נכנס לפנים
רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
ומעיל וציץ באלו נשאלין באורים ותומים
כתיב בהו צמר ופשתים נימא
חוטו כפול כ"ד שכל מינין שבה
בבגדי זהב, א"ר לוי אין
וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר:
קטיגור נעשה סניגור. כהן
שמות לט כד
ואין נשאלין אלא למלך ולאב ב"ד ולמי
דאיצטריך אף כל כדי לאפנויי צמר
כפולין יחד וכולה מפרש לה לקמן:
[א] ג
5. וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט
גדול משמש בשמנה כלים
שהציבור צריך בו: גמ' ת"ר דברים שנאמר
חמשה קראי כתיבי. גבי הדדי והוה
ופשתים למאי דלא ידע אכתי התם
ד
כו'. ת"ר בגדים שנאמר
מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד
דהפנאה משעטנז נפקא עד מסקנא
סגי ליה בחד ונכתביה לבסוף: ה"ג
בהן שש חוטן כפול ששה,
תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
בהן שש חוטן כפול ששה משזר שמונה
ה
משזר ח' נמצא המעיל י"ב,
וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר
ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת
אלא ע"כ הכנף הוי פי' הבגד וכאילו
מעיל שנים עשר פרוכת עשרים וארבעה
ו
ז
והפרכת כ"ד, והחשן ואפוד
תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: שמות כח טו
שש ואת פארי המגבעות שש ואת
כתב הבגד ולהכי פריך ע"כ תנא
6. וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי
כ"ח. חוטן כפול ששה
ח חושן ואפוד עשרים ושמונה חוטן כפול
מכנסי הבד שש משזר. ובד הוא שש
דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא
מנא לן. ופשטנא שיתא
תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי
ששה מנא לן דאמר קרא ויעשו את
שש כתיבי בבגדי לבן ואלו
1
עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי
דאם איתא דמחייבי בציצית כל
הרי חמשה וההיא דאבנט צריך
הן, ושבצת הכתונת שש.
זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב:
הכתנת שש ואת המצנפת שש ואת פארי
בגדים מיתורא דהכנף אם כן מאי
למיכתב על כרחך דאיכא מיני
ועשית מצנפת שש. ויעשו
שמות כח לג
המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר
7. וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל
אחריני בהדיה: שיהו שזורין. יחד
האי דקאמר ופרט באחד מהם צמר
את הכתנות שש מעשה אורג
וגו'. ואת המצנפת שש ואת
הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת:
כולן ששה: לשאר בגדים שלא נאמר
חמשה קראי כתיבי חד לגופיה דכיתנא
ופשתים אף כל צמר ופשתים אדגמר
❖
פארי המגבעות שש. ואת
שמות כח לא
בהן שש. שיהא אף הן חוטן כפול
מנגעים דהוי צמר ופשתים נגמר
ניהוו וחד שיהא חוטן כפול ששה וחד
מכנסי הבד שש משזר. ואת
האבנט שש משזר. מצנפת
ששה ולקמן מפרש מאי נינהו: דבר
מציצית דכתיב הכנף דהוי כמו הבגד
שיהיו שזורין וחד לשאר בגדים שלא נאמר
ומגבעת אחת היא. קרא
הגהות הב"ח
העולה מן הקרקע בד בד. הפשתן
ומיירי אפי' בשאר בגדים ולא דמי
בהן שש וחד לעכב מאי משמע דהאי
אחת לגופיה שיהיו של בוץ
לאו בגד דמרבינן מיתורא דאו
והקנבוס אין להן בדים וענפים
(א) רש"י
והוא פשתים. גמרא גמירי
שש כיתנא הוא אמר רבי יוסי ברבי חנינא
אל
לה דהאי בד פשתים הוא
דכתיב גבי שרצים שאר בגדים אפי'
כעצים אלא עלין ואין הפשתן בא
❖
ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא
דאמר קרא בד דבר העולה מן הקרקע
אלא מן הקנה האמצעי: מפצל.
לתנא דבי ר' ישמעאל בפרק במה
ומכנסי פשתים. וחד שיהו
בד בד ואימא עמרא עמרא איפצולי
מדליקין ואפילו הכי לא
יש בו נימא מתחלקת לשתים. ואל
שזורין. וחד שיהא חוטן כפל
ששה. וחד לשאר בגדים
מיפצלא כיתנא נמי איפצולי מפציל כיתנא
פרכינן אדגמר ר' ישמעאל מנגעים
תתמה שאף בשער זקן התחתון מצוי
הגהות הגר"א
שלא נאמר בהן שש. וחד
כן: כיתנא נמי מפציל. כשכותשין
ליגמר משרצים דאפילו שאר בגדים
אגב לקותיה מפציל רבינא אמר מהכא
[א] מתני'
לשאר מינין שיהו גם הם
אותו נחלק לכמה פיצולין: אגב
דהתם גבי שרצים משמעות בגד אינו
חוטן כפול ששה. וחד לעכב
פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים
2
❖
שאם אינן חוטן כפול ששה
לקותיה. שמקישין עליו: פארי
אלא צמר ופשתים ומאו הוא דמרבינן
יהיו על מתניהם אמר ליה רב אשי הא מקמי
פסולין הן. שש חוטן כפול
פשתים. ובתורה כתיב ואת פארי
לשאר בגדים להכי ליכא למילף
ששה כמשמעו, אלא משזר
דאתי יחזקאל מאן אמרה ולטעמיך הא
המגבעות שש: בן נכר. שנתנכרו
משרצים סתם בגדים הכתובים בתורה
שמונה מנא לן. ואמרינן
מוסף רש"י
דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו
כתוב בשולי [ה]מעיל שלשה
ולימא דכל בגדים בכלל אבל הכא
מעשיו לאביו שבשמים שהוא ערל לב
דבר העולה מן הקרקע
מינין, תכלת וארגמן ותולעת
לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו 3 כל
הכנף כמו הבגד ואי סבירא ליה
וכן ערל בשר שמתו אחיו מחמת
בד בד.
שני משזר, וכתיב בפרכת
בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל
מילה לא יבא אל המקדש: מאן אמרה.
שש משזר ארבעה מינין. והן
דרבא נגמר מהכנף לומר דכל היכא
(זבחים יח:)
בכל אחד ו' הרי כ"ד. ויליף
מקדשי (לשרתני) הא מקמי דאתי יחזקאל
דכתיב בגדים בסתם כל בגדים בכלל
מאין למדו דבר זה ששנינו בפרק
דבר זה.
שולי [ה]מעיל מפרכת משזר
ולמאי דפרשינן פ' שני דזבחיםז) דמכל
שני דזבחים שהכהן ערל
(סנהדרין כב:) כל
מאן אמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא
בגזירה שוה, מה בפרכת כ"ד
בן נכר ערל לב.
חוטין אף שולי המעיל כ"ד
עבודתו פסולה: מה להלן עשרים
גרעין של פשתן עולה קנה אחד ולא
יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי גמרא גמירי
חוטין. ובשולי המעיל ג'
וארבעה. שהרי ד' מינין יש בה וכל
שני קנים מגרעין אחד ניחא דלא הוה
לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא משזר
מינין נמצאו ח' חוטין בכל
מין ומין כפול שש אף כאן כ"ד וכאן
מצי למיפרך ואימא קנבוס דקים ליה
מין. ח' בתכלת. ח' בארגמן.
שמונה מנא לן דכתיב ויעשו על שולי
4
וח' בתולעת שני. ואמאי לא
ג' מינין יש דהוו להו כל חד וחד
לגמרא דכמה קנים עולים מגרעין
יליף שולי המעיל מן האפוד
המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני
תמני: אלא מאבנט. דיש בו נמי
אחד. כל זה דקדק ריב"א:
(זבחים יח:) וערל
והחשן דאינון כ"ח חוטין,
ויליף משזר משזר מפרוכת מה
משזר ויליף משזר משזר מפרוכת מה להלן
ארבע מינין וכל אחד כפול ששה
בשר.
משום דכתיב בהו זהב, ושולי
המעיל ופרכת לא כתיב בהן
עשרים וארבעה אף כאן עשרים וארבעה
להלן כ"ד וכו'. אין להקשות
וכששוזרן יחד הוו להו כ"ד: תעשנו
זהב. אדרבה דנין כלי מכלי
כתיב. בחשן לפיכך אין למידין ממנו:
אדרבה נילף הכי מה להלן חוטן
דהוה כל חד וחד תמני ונילף מחשן ואפוד
לאפוקי פרכת דאהל הוא.
(מו"ק ה.) לא יבא
ועשית. כתיב ברימונים שיהו עשויות
כפול ששה אף כאן כל חד ששה הרי
ושנינן אלא שולי המעיל מן
מה להלן עשרים ושמונה אף כאן עשרים
אל מקדשי.
האבנט גמר, דאית ביה ד'
י"ח ותו לא די"ל דתיבת משזר גמר
כל המינין שבו שוות הלכך לא
ושמונה דנין דבר שלא נאמר בו זהב מדבר
מינין וכתיב ביה נמי [זהב].
❖
ממשזר דהתם מה להלן השזירה כ"ד
אפשר בכ"ח דהיכי ליעביד וכו':
(סנהדרין פד.)
רב אשי אמר שולי המעיל
שלא נאמר בו זהב לאפוקי חשן ואפוד
אף כאן השזירה כ"ד כי התם אי נמי
מן האפוד לא יתכן ללמד
כליל
שנאמר בהן זהב אדרבה דנין בגד מבגד
ממנו להיות חוטין כ"ח כי
י"ל אם איתא דלא הוה אלא י"ח מאי
בשולי המעיל שלשה מינין
תוס' ישנים
לאפוקי פרוכת דאהל הוא אלא דנין מאבנט ודנין בגד ודבר שלא נאמר בו
איצטריך שש יתירא למעיל שלא נאמר
אם תעשה בכל מין ט' לא
זהב מבגד ודבר שלא נאמר בו זהב ואין דנין דבר שאין בו זהב מדבר שיש בו
יבואו אלא כ"ז חוטין, אם
בו שש שיהא חוטו כפול ששה תיפוק ליה
' '.
נעשה י' בכל מין הנה ל',
זהב רב מרי אמר תעשנו כתיב תעשנו לזה ולא לאחר רב אשי אמר ועשית
דנילף תכלת תכלת מפרוכת מה להלן
5
6
לעשות שנים מהן ט' ט'
תכלת שלה ששה אף מעיל שכולו תכלת
כתיב שיהיו כל עשיות שוות והיכי נעביד נעביד תלתא דעשרה עשרה הוו
ואחד י'. ועשית כתיב שיהיו
כל החוטין שוין, הילכך לא
חוטו כפול ששה ולא הוה מצי למיפרך
להו תלתין נעביד תרי דתשעה תשעה וחד דעשרה אמר קרא ועשית שיהיו
אפשר ולפיכך לא גמר מיניה.
כדפרכינן לקמן אדרבה נילף משוליו
מעיל י"ב חוטין הוא, מין
כל עשיותיו שוות מעיל שנים עשר מנא לן דכתיב 7 ועשית את מעיל האפוד
דשוליו נמי אין חוטן כפול אלא ששה:
אחד תכלת שנאמר ועשית
כליל
את מעיל האפוד