שבעת ימים פרק ראשון יומא
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לפי ששלח. יוחנן כהן גדול שגזר על הדמאי בסוטה בפרק עגלה
ובירוש' דמאי פ"ה פריך וחלה חייבת בדמאי בתמיה והתנן חלת
כו א
א)
❖
ערופה : המוציא מחבירו עליו הראייה. מכי אפרשיה
עם הארץ והמדמע פטור מן הדמאי והוה מצי לשנויי התם בחלה
ב) ג)
ואפקעיה משום טבל אין בו אלא ספק גזל לויים ועניים חוץ
שהפרישה עם הארץ גופיה שתיקן לו גבל חבר בטהרה וכדמפרש
ד)
מתרומת מעשר שבתוך מעשר ראשון אותה יתן לכהן שיש איסור ועון
עלה התם משום דאימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו
ה)
רבינו חננאל
ו) ז)
מיתה באכילתה וללוי ועני יאמר הביאו
מתוקן והא דהכא מיירי בהפרישה
ח)
והמעשר יש מי שנותן
ראיה שלא עישר עם הארץ שלקחתי
חבר אלא ר' אושעיא הוא דמפליג
לפי ששלח בכל גבולי ישראל וראה שאין
ט)
א
אותו ללוי ויש מי שאינו
ממנו: נפרשו ונסקו. שהרי יש בו
התם הכי אבל סוגיא דירושלמי דפ"ה
נותן. ומחזיקין אותו
מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד מעשר
❖
(בספין) [בספק שמא נתן]
איסור לא תוכל לאכול בשעריך ו)
כר' יוחנן דלא מפליג דפליג על רבי
ראשון ומעשר עני נמי לא המוציא מחבירו
ושמא לא נתן. ותרומת
יפרישו כדי לתקן טבלו הואיל ולא
אושעיא ואמר היא הדא היא הדא
מעשר זר האוכלו חייב
עליו הראיה אלא מעשר שני נפרשו ונסקו
פסדי ביה מידי דהא אינהו נפשייהו
ומשני בשם ר' יוסי בר' חנינא ב"ש
מיתה, כמו התרומה שהיא
תורה אור השלם
וניכלוהו בירושלם אמר עולא מתוך שפרהדרין
אחת מחמשים. לפיכך
הדר קא אכלי ליה בירושלים: חובטין
היא ותני כן ר"ש בן יהודה אומר
1. יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים
חייבו חכמים להפריש כל
הללו חובטין אותן כל י"ב חדש ואומרים
אותן. (מן) הנחתומין כל י"ב חודש
משום ר"ש חלה ב"ש מחייבין ב"ה
הקונה (ונביאה) [תבואה]
וּשְׁנוֹת
רְשָׁעִים
להן מכרו בזול מכרו בזול לא אטרחונהו
משנה לשנה הממונים מתחדשין
פוטרים ופריך כלום אמר ב"ש אלא
מעם הארץ חלק אחד
תִּקְצֹרְנָה: משלי י כז
2. וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע
ממאה שהיא שיעור
רבנן מאי פרהדרין פורסי אמר רבה בר
ומכבידין למצוא עלילות לגבות ממון
דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע
תרומת מעשר ונותנו לכהן.
אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו
כשהן מתחדשין: לא אטרחונהו.
לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא
בר חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב יראת ה'
אבל המעשר שהוא בלאו
לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר
1
לא חייבום מספק. וזה
אינו פטור פי' כל הני דתנן להו התם
וסמכו לומר שרוב עמי הארץ
יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים
תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה יראת
מפורש במס' שוטה פרק
הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל
מעשרין הן: פורסי. פקידי המלך:
לפטורא בדמאי בפ"ק ולהכי
❖
ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד
[עגלה ערופה]. א"ר יוחנן
שמואל א ב כב
מוֹעֵד:
קשה ליה כלום אמרו ב"ש לחייב
ששהו
יראת ה' תוסיף ימים זה
ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו
מקדש ראשון שעמד ת"י
להפריש דמאי בחלה אא"כ יחמירו
אלא [א] י"ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד
שנה ולא שמשו בו אלא
הגהות הב"ח
נמי בכל הני להפריש דמאי ומדנקט
שמנה עשר כהנים. ושנות
ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהם
מתניתין רק חלה ולא נקט כל הני
(א) גמ'
רשעים תקצרנה זה מקדש
אמר ר' יוחנן
שני שעמד ת"כ שנה
מ' שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול עשר ששמש
לחיובא ש"מ לאו ב"ש היא ומשני
בן תורתא וכל כך
ושמשו בו יתר (מש')
אלא במגבל עיסתו במי פירות פירוש
ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י"א ששמש ר' אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא
למה לפי שהיו לוקחין
[משלש מאות] כהנים
הא דפטרה מתניתין בפ"ק בטורח
אותה בדמים דאמר
[גדולים] כו'. [מפני מה]
וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו א"ר יוחנן בן תורתא מפני מה
(א)
ר' אסי תרקבא דדינרי
חרבה [שילה] מפני שהיו
לגבל במי פירות דלא הוכשרה כדי
חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גלוי עריות ובזיון קדשים גלוי עריות
עיילה ליה מרתא בת
בה ב' דברים, ביזיון
שלא תקבל טומאה וכיון דטרח כולי
בייתוס לינאי מלכא
קדשים וגילוי עריות כו'.
דכתיב 2 ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר
עד דאוקמיה ליהושע
האי מסתמא תקוני נמי תקנה
ומפורש במסכת שבת פרק
❖
ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד ואע"ג דאמר ר' שמואל בר
בן גמלא בכהני רברבי
[במה בהמה דף נה].
ופריך ולא כן א"ר יוסי בר חנינא
ואמר
נחמני א"ר יוחנן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה מתוך
❖
דר' אלעזר איש ברתותא היא הא
ששהו
כרבנן לא פירש רבי אלעזר איש
תוס' ישנים (המשך)
ברתותא הוא דפטר בדמאי היכא דגבלה במי פירות אבל רבנן פליגי עליה ואם כן לית לן לאוקמא מתניתין כיחידאה ומשני אלא
הגהות הגר"א
כר' יוחנן כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה מתניתין דפ"ק שטרח להביא גבל שעושה בטהרה דמסתמא ודאי תקין והדר קאמר
[א] גמרא
אלא כר' אלעזר פירוש אי נמי איכא לשנויי כר' אלעזר כאן וכאן בעושה בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד
שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימין כלומר מתניתין דפ"ק דמתארח אצלו דאקילו רבנן גביה וכדתניא פרק קמא דחלה
❖
בתוספתא הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו אין צריך להפריש
חלת דמאי אבל חלה של ודאי טבל צריך תיקון כדתניא בירושלמי העושה עיסה מטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים
תרומה לחלה מה שעשה עשוי וחלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ותרומה לא תאכל עד שיפריש חלה:
מוסף רש"י
מעשר
ראשון ומעשר עני נמי לא המוציא מחבירו עליו הראיה. ולאו דווקא נחתום אלא אפילו כל אדם נמי מפרישן והן
וראה שאין מפרישין.
" .
שלו כדאמרינן בשילהי מסכת סוטה עמד והתקין להם הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן תרומת מעשר
ונותנה לכהן ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים ומעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו עליו הראיה והא דלא אמרינן נמי
בתרומת מעשר מפרישה והיא שלו וימכרנה לכהנים ויטול דמיה י"ל כיון דדבר מועט הוא שאינו אלא חלק אחד מק' ועוד דמיה
(ב"מ
צ.) כל האומר בני עלי
מועטין שהוא צריך למוכרה בזול שאין לה אוכלין מרובין תקינו רבנן שיתננה לכהנים:
חטאו. אינו
ולא
שמשו בו אלא י"ח כהנים. ריב"א גריס שמנה כהנים כדכתיב בהדיא בדברי הימים עזריה אשר כהן בבית אשר
אלא טועה.
❖
(שבת נה:)
בנה שלמה אמריה אחיטוב צדוק שלום חלקיה עזריה שריה ויהוצדק והוא הלך בהגלות ה' את יהודה אמנם בכל הספרים
ובספרי (פרשת ז) פנחס) ובירושלמי גרסינן י"ח כהנים ונ"ל לקיים גירסת הספרים וט' כהנים גדולים היו עד יהוצדק וכו' וסגני
כהונה שמתקינין לכל אחד סגן תחתיו הרי י"ח כדאשכחן בסוף מלכים דקא חשיב לכהן גדול וסגן שלו בהדי הדדי דכתיב ויקח
תוס' ישנים
רב טבחים את שריה כהן הראש ח) ומשנהו צפניהו וא"ת א"כ בבית שני ניחשוב נמי סגני כהונה א"כ הוה ליה למימר קרוב לשש
.
מאות כהנים גדולים ששימשו בו י"ל הא לא קשיא דבבית ראשון נקט שפיר י"ח הן וסגניהון לרווחא דמילתא דאפילו את"ל אי
אפשר שלא יארע אונס לכ"ג ביוה"כ אחד מכל השנים הללו שהוא משמש בכהונה גדולה ונמצא סגן משמש תחתיו אעפ"כ לא הוו
הללו אלא י"ח וכ"ש דאי אמרינן דלא אירע פסול לכ"ג דבצרי להן אבל בבית שני כיון דכל אחד לא הוציא שנתו נקט ג' מאות
לרווחא דמילתא דאפילו את"ל דמסתמא לא שימש הסגן תחתיו כיון שלא היה כ"ג אלא יוה"כ אחד מילתא דלא שכיחא הוא שבו ביום
אירעו אונס ושימש סגן תחתיו אפילו הכי לכל הפחות קרוב לג' מאות היו אי נמי נ"ל די"ח כהנים דקאמר היינו מפנחס ואילך
שניתנה לו ולזרעו אחריו וכן משמע בספרי לכן אמור הנני נותן לו וגו' מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י"ח כהנים נביאים ובבנין
שני פ' כהנים וכו' ובנין ראשון קרי ממשכן ואילך עד גלות הארץ וכן יש בירושלמי בראשונה שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו
י"ח כהנים והא דקאמר הכא בשמעתא זה מקדש ראשון שעמד ד' מאות ועשר ולא שימשו בו אלא י"ח משום דבעי למימר מקדש שני שעמד
ד' מאות ועשרים ושימשו בו קרוב לג' מאות נקט נמי מנין בית ראשון ומיהו אותם י"ח כהנים לא שימשו כולם בבית ראשון וה"פ ושימשו
בו י"ח כלומר שימשו בו כהנים כל כך עד שהשלימו לחשבון י"ח עם אותם ששימשו מעיקרא וכן מצאתי בדברי הימים אלעזר פנחס
אבישוע בקי עזי זרחיה מריות אמריה אחיטוב צדוק אחימעץ עזריה יוחנן עזריה אמריה אחיטוב צדוק שלום חלקיה עזריה שריה
יהוצדק הרי מאבישוע בן פנחס עד שריה יש י"ח כהנים ולא שריה בכלל לפי ששריה גלה בגלות יכניה ולא קחשיב באותם י"ח
כהנים אלא אותם ששימשו כל ימיהם אבל שריה שגלה בגלות יכניה כדאיתא בסוף מלכים ויהוצדק שגלה בגלות צדקיה לא קא חשיב
והר"ר יעקב בש"ה אמר לנו בש"ר יקותיאל הלוי מורמיש"א דעזריה לא היה בימי שלמה אלא היינו עזריה שהיה בימי עוזיהו ולפי
שמסר נפשו על עבודת בית המקדש כשבא עוזיהו לשרת וחירף אותו כדכתיב בדברי הימים לכך נקרא על שמו ויישר לפניו
ושוב מצאתי כן בפי' דברי הימים שפירשו תלמידי רב סעדיה זצ"ל והא דבספרי איכא שבבית שני היו שמונים כהנים ובירושלמי איכא
נמי הכי ואמרי לה פ"א ואמרי לה פ"ב ואמרי לה פ"ג ובשמעתא אמרי ג' מאות יש לומר התם לא קחשיב אלא כהנים שיצאו מפנחס :
ט)
רבי
.