בא לו כהן גדול
פרק שביעי
יומא
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נעביד
ארבעה דתרי תרי הוו להו תמניא. ואם תאמר אין הכי נמי
כליל. גדיל ואין גדיל פחות משנים: ואין דנין כלי מתכשיט כלי.
כד א
א) ב)
ג) ד)
רימונים קשוטו של מעיל הן: ארבעה דשיתא שיתא. ארבעת מינין
נעביד זהב תמניא מנלן ארבעה ותו לא יש לומר פתילים
של שש שש דהא נאמר בו שש ואמר מר דברים שנאמר בהן שש
כתיב מיעוט פתילים שנים וכשנקצץ כל אחד הוו להו ד' ואי אמרת
כה ב
חוטן כפול ששה: לא דינא ולא דיינא. אין ספק וערעור בדבר: וקצץ
תמניא א"כ אין לדבר סוף אימא ק' ואימא אלף ותפסת מרובה לא
ה)
ג
פתילים. פתילים משמע תרין וכשקוצץ
תפסת והא דפריך ואימא זהב נמי
❖
כל אחד לשנים הוה להו ד': רב אשי
ו' היינו כי היכי דליהוי דומיא דשאר
כליל תכלת ויליף תכלת תכלת מפרוכת
אמר. היינו טעמא דזהב ו' לא אפשר
מינין שבו ולעיל כי פריך ואימא כ"ח
מה להלן ששה אף כאן ששה ונילף משוליו
❖
דכתב ביה לעשות אותו בתוך התכלת
לא בעי לשנויי תפסת מועט תפסת
מוסף רש"י
ורמוניו מה להלן שמונה אף כאן שמונה
ובתוך הארגמן משמע שיערב ממנו
דהתם לא מצי למימר טפי מכ"ח וכיון
דרך גדילתן.
דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט כלי
עם כל מין ומין: ניעביד ארבעה.
דהוא דבר שיש לו קצבה לא שייך
(סוכה מה:)
תורה אור השלם
אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא
שמעמידין את צפויין.
המינין דתרי תרי חוטין של זהב הוו
למימר תפסת מרובה לא תפסת
1. וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט
היינו דאמרינן לשאר בגדים שלא נאמר
להו תמניא של זהב: חדקינהו.
ואדרבה יש לתפוס המרובה דיש
מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד
בהן שש פרכת עשרים וארבעה ד' דשיתא
קשרם יפה ועל הטבעות והבדים
בכלל מאתים מנה ואע"ג דבפ"ק
תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר
שיתא לא דינא ולא דיינא חושן ואפוד
אומר שיתנם בטבעות בדוחק:
דר"ה אמר מקיש חג השבועות
תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: שמות כח טו
כתיב לא יסורו. אלמא אין זזין מהן
לחג המצות מה להלן יש לו תשלומין
עשרים ושמונה מנא לן דכתיב ועשית
(שם) שמא
2. וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב
1
תאמר אבד סברן.
וכתיב (שמות כה) והבאת אלמא הולכים
כל שבעה כו' ופריך ולקיש לחג
וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ
חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד
הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן
ובאים בתוכן: מתפרקין ואינן
הסוכות מה להלן ח' כו' ומשני תפסת
ובטל סכויין.
תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני
וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ
נשמטים. בראשיהם היו עבים והכניס
מרובה לא תפסת והתם נמי יש
הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב:
ושש משזר ארבעה דשיתא שיתא עשרין
שמות לט ג
לדבר קצבה י"ל דהתם קאמר לחומרא
ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען
❖
3. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ
(שם)
וארבעה זהב ארבעה הא עשרין ותמניא
תפסת מרובה לא תפסת דעד ז' יש
היו דקין הלכך לא היו נדחקין
שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב
ואימא זהב נמי ששה אמר רב אחא בר
לו תשלומין ממה נפשך אבל טפי לא
בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן
מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא
יעקב אמר קרא וקצץ פתילים פתיל
יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ:
דילמא מחג המצות ילפינן ובפרק
ולכאן אבל אינן נשמטין לצאת מהן
רבינו חננאל
2
שמות כח לב
לפי שהן עבים בראשיהן: דרך
קמא דקידושין גבי הענקה
פתילים הרי כאן ד' רב אשי אמר אמר קרא
4. וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן
כליל תכלת, ואינו כתיב
גדילתן. העליון למעלה והתחתון
נמי קאמר תפסת מרובה לא תפסת
בו שש. ואסיקנא חד קרא
מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד
לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן היכי
2
לשאר מינין דלא כתיב בהו
בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל
למטה: שמעמידין את ציפויין. ציפוי
אע"ג דממה נפשך יש לדבר קצבה יש
נעביד נעביד ארבעה דתרי תרי הוו להו
שש. נמצא התכלת של מעיל
חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח
לומר התם נמי קאמר דתפסת מרובה
הזהב מעמידין ע"י מסמרות. לשון אחר
ששה חוטין, וכתיב ביה
הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד:
תמניא נעביד תרי דתרי תרי ותרי דחד חד
שלא התליעו ולא נפל ציפויין: שמא
לא תפסת דמספיקא לא מפקינן
שמות כח כח
כליל, כלומר תכללהו לשנים
ועשית שיהיו כל עשיותיו שוות אמר רחבא
5. בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ
נמצאו י"ב חוטין. פרכת
(א)
תאמר. משנגנזו אבד סיברן שלא ישובו
ממונא מן האדון:
כ"ד. ארבעה דשיתא שיתא
הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:
אמר רב יהודה א המקרע בגדי כהונה לוקה
כתיב
בטבעות הארון וכו' וכתיב
עוד: ובטל סכויין. מה שאנו סוכין
שמות כה טו
הא כ"ד. חשן ואפוד ארבעה
שנאמר לא יקרע מתקיף לה רב אחא בר
6. וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת
והובא את בדיו בטבעות.
וצופין להן: שרד. לשון שריד:
מינין, ו' בכל אחד הרי כ"ד
3
חוטין, וחוט של זהב בכל
וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת
יעקב ודילמא הכי קאמר רחמנא נעביד
קשיא לי טובא אמאי מייתי האי
אלמלא
מין הרי כ"ח חוטין. המקרע
הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ:
קרא דוהובא ד) דכתיב גבי מזבח
ליה שפה כי היכי דלא ניקרע $מי כתיב שלא יקרע (ואמר) ר' אלעזר המזיח
שמות כז ז
בגדי כהונה עובר בלאו
ב
7. וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים
שנאמר לא יקרע. וכן המזיח
הנחשת ושביק קרא דוהבאת דכתיב
חושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה שנאמר לא יזח ולא יסורו מתקיף
א
4
5
החשן מן האפוד, שנאמר ולא
לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי
שִׁטִּים
גבי הארון ועוד שמעתי מקשים
לה רב אחא בר יעקב ודילמא כי קאמר רחמנא חדקינהו ועבדינהו שפיר כדי
שמות כו טו
יזח החשן וגו'. וכן המסיר
עֹמְדִים:
דבשעת סילוק מסעות כתיב ובא
8. אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת
בדי ארון שנאמר לא יסורו
שלא יזח ולא יסורו מי כתיב שלא יזח ושלא יסורו רבי יוסי בר' חנינא רמי
ממנו. והכתיב והבאת את
אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את
בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ
הבדים בטבעות, מכלל שהיה
כתיב 5 בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו וכתיב (ב) 6 והובא את בדיו
לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי
פרוכת המסך וכסו בה את ארון
❖
בָנָיו לְכַהֵן: שמות לה יט
מסירם. ושנינן מתפרקין היו
בטבעות הא כיצד מתפרקין ואין נשמטין תניא נמי הכי בטבעות הארון יהיו
העדות וגו' עד ופרשו
ולא נשמטין, אלא כגון
תלויין היו. תניא כשנויין.
הבדים יכול לא יהיו זזין ממקומן ת"ל והובא את בדיו בטבעות אי והובא את
עליו בגד כליל וגו' עד ושמו בדיו
עצי שיטים עומדים שעומדין
גליון הש"ס
משמע דבנסוע המסעות היו משימין
בדיו יכול יהיו נכנסין ויוצאין ת"ל בטבעות הארון יהיו הבדים הא כיצד מתפרקין
[דרך] גדילתן. כלומר אינו
גמרא מי כתיב שלא יקרע.
אותן בדים וקשה והא כתיב לא יסורו
רשאי להפכן. בגדי שרד
ואין נשמטין אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב עצי שטים עומדים
7
אלו בגדי כהונה שמכפרין
ממנו ורבינו יעקב מאורליינ"ש מתרץ
שעומדים דרך גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את צפויין ד"א עומדים
על עוונות ישראל כמו
❖
זה דושמו בדיו על כתפי הנושאים
שכתבנו למעלה.
שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמים
קאמר להוליכן ולבי מהסס שהרי בני
(אמר) רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקודש
8
קהת לא היו שם עדיין עד לאחר שהיו
אלמלא
תוס' ישנים (המשך)
❖
מכניסין כל הכלים לנרתק שלהם כדכתי'
ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וגו' ויותר היה נראה לפרש דהאי ושמו בדיו היינו שמושכין הבדים לצד חוץ להיות נראין בולטין בפרוכת
כמין שני דדי אשה מיהו קושיא קמייתא שהקשיתי בדוכתא קיימא ודוחק הוא לשבש הספרים דבכולהו גרס והובא את בדיו ובמקצת ספרים
.
הגהות הב"ח
גרסינן בברייתא והבאת אבל באתקפתא דר' יוסי בר' חנינא גרסינן בכולהו ה)והובא ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח' טבעות היו
(א) גמ'
בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה והדר כתיב
כתיב
ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד' שעל ד' פעמותיו
(ב) שם
בד' טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק
והבאת את הבדים
המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו ואם תאמר מאי פריך הכא רבי יוסי בר' חנינא לישני דשני מיני
❖
בדים היו יש מהם קבועין ויש מהם נכנסין ויוצאין כדפרישית יש לומר דעל כרחך והבאת את הבדים בטבעות אכולהו בדים קאי דאי
לא קאי אלא אהנך שהיו משימין במסעם אם כן הוה ליה למימר נמי וחברת את הבדים בטבעות שהרי לא פירש מתי הכניס אותם
'.
בדים הקבועים אלא כתב בטבעות הארון יהיו הבדים ותחילה היה לו לפרש שהכניסם אלא ודאי אכולהו בדים כתב והבאת את
תוס' ישנים
הבדים ומשמע ליה דבשוה קאי אכולהו דכי היכי דהנך שנושאין בהן לא היו קבועים ה"נ אינהו לא היו קבועים ממש במקום אחד
שלא יהו זזין כלל ממקומן אלא לכל הפחות נכנסין קצת לכאן ולכאן דהשתא דמו להדדי במקצת ולהכי מייתי נמי קרא דוהובא דכתב
במזבח לגלויי אוהבאת דארון כי היכי דוהובא דמזבח לא היו הבדים קבועין דהא לא כתב התם לא יסורו ממנו הכי נמי והבאת דארון לא היו
ממש קבועין לגמרי ואם תאמר לפי מה שפירש דאכולהו ד' בדין קאי קשה מאי דכתב ביה בההיא קרא לשאת את הארון בהם ואין
לתרץ דבכולהו ארבעה בדים היו נושאין ושנים מהם היו ארוכין ושנים האחרים קצרים מהם דבפרק שתי הלחם משמע
דבארבעה גברי הוו דרו להו ותו לא ונראה לי דוהבאת לא קאי אלא אהנך בדים הקבועין שהרי אותם בדים שאינן קבועין מה הוצרך להזכירן
כאן לומר והבאת והלא לא היו מכניסין אותן אלא אהרן ובניו בשעת המסעות תדע שהרי בכולהו כתב ונשא בם את השלחן וכן במזבח הנחשת
כתיב והובא את בדיו בטבעות וגו' בשאת אותו ובמזבח הזהב כתב נמי לבתים לבדים לשאת אותו בהמה אבל לא כתב בהן והבאת בצווי
ובעשייה לא כתב ויבא כדכתיב גבי ארון בין בצואה בין בעשייה ואע"ג דבברייתא דמלאכת המשכן תניא ד' טבעות היו מקבעות בו
שתים בצפונו ושתים בדרומו שכיון שהיו נותנין הבדים לא היו זזים משם לעולם שנאמר בטבעות הארון וכו' י"ל דלא חשיב אלא
אותם ד' טבעות שהבדים קבועין בהן אבל אותם שלא היו הבדים קבועין בהן ולא נעשו אלא לצורך שעת המסעות לא קא חשיב תדע דלא
קא חשיב התם טבעות של שלחן ושל מזבח הנחשת והזהב וצריך עיון: שמעמידין ציפויין. נ"ל דאפי' ציפוי זהב שעליהן בטל לגבי דידהו
דבכל דוכתא העץ בטל לגבי המתכת לענין טבילה ולכל מילי דאמר הלך אחר המעמיד ובעצי שטים אינו כן שהרי שלחן של עצי
שטים היה ומצופה זהב ואפי' הכי תורת כלי עליו שהציפוי בטל
לגבי העץ כדאיתא בשלהי חגיגה ויליף לה התם מקרא:
וכולן
.
.
ע"כ מעמוד קודם
.
.