עב:
בא לו כהן גדול
פרק שביעי
יומא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אלמלא בגדי כהונה. שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על
על משה ואח"כ הטילו על הציבור ואע"ג דקראי לאו בהאי סידרא
א) [זבחים פח.], ב) [סוכה
א [מיי' פ"ח מהלכות כלי
ה.], ג) [לעיל ג: ע"ש ועי'
המקדש הלכה יט]:
ישראל: שגורדין אותן כברייתן מכליהן. כשהיו חותכין אותן בגרדין
כתיבי אסמכתא בעלמא הוא דקאמר: איש שותה. תורה כמים
כו ב מיי' שם הל' טז:
תוס' חולין צב. ד"ה ברוך],
ויש בו עולה: דרתא. חצר: ותרעא לדרתיה עביד. שהתורה אינה
שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושים כברייתן חלולין כדרך לבישתן
כז ג שם הלכה יז:
ד) שבת קיד., ה) [ברכות כח.],
ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט:
אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת
ו) [צ"ל אמר נקרא כ"א בע"י],
ד [מיי' פ"ג מהלכות תלמוד
ז) שבת לא:, ח) [שבת פח:
תורה הלכה א]:
ומשרדין מהם כלום. ומשיירין מהן
שמים: תרתי גיהנם. להיות יגעים
כח ה מיי' פ"ח מהל' כלי
ע"ש], ט) מנחות קי., י) [שם.
מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון
ועמלים בתורה בעולם הזה ולא
אלמלא בגדי כהונה
לא נשתייר משונאיהן
קדושין כט:], כ) [צו פרשה
המקדש הל' טו:
שרד: מאי היא. אותו שיור: אלו
תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם
כט ו מיי' שם פ"ד הלכה
ג], ל) [שמות כט], מ) [אחרי
של ישראל שריד ופליט רבי שמואל בר
❖
❖
פרשה ה], נ) [ויקרא טז],
כא:
מעשה מחט. מקצתו היה נארג
ובחייכם לא נהניתם בעולמכם:
נחמני אמר דבי ר"ש תנא בגדים שגורדין
בפני עצמו ומחברו במחט: שלש
צורפתו. ביסורין ובגיהנם: נושא
אותן כברייתן מכליהן ומשרדין מהן כלום
ארונות. שנאמר מבית ומחוץ תצפנו
אשה. ניצול מהרהור עבירה: להעיד
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
מאי היא ריש לקיש אמר אלו מעשה מחט
בלומדיה. מי קיים ומי לא קיים:
ושל עץ באמצע והושיבו בתוך של
(א) גמ' פנימי של זהב שמונה
1. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ
מיתיבי א)א בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה
שרוקמין במקום שחושבים. בתחילה
זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של
חיצון של זהב עשרה ומשהו:
שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב
מחט אלא מעשה אורג שנאמר מעשה אורג
(ב) רש"י ד"ה יכול יהא כו'
עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב
מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע
1
מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא
לבוא אל אהל מועד לשרת
יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ:
נמצא מצופה מבית ומחוץ: תשעה.
ואחר כך רוקמה במחט: חושב
אמר אביי לא נצרכה אלא לבית יד שלהם
❖
בקודש:
שמות כח לב
מעשה אורג. שיש לה ליריעה שתי
גבהו תשעה טפחים מבחוץ שנאמר
כדתניא בית יד של בגדי כהונה נארגת
2. בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים
ב
אמה וחצי קומתו (שמות כה) ורגלים
קירות ושתי צורות על שתי קירותיה
יְחֹקְקוּ צֶדֶק: משלי ח טו
בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד
ג
3. בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְיָ אֵלַי
לא היו לו אלא עץ חלול היה: פנימי
אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה
מוסף רש"י
פיסת היד אמר רחבה אמר רב יהודה שלש
פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים
של זהב ח'. טפחים גבהו מבחוץ
ארי ומצד זה נשר כמו לחגורות של
אין עושין אותן מעשה
כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה
ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ תשעה
מחט. לאורגן כמין יריעה
משי והיינו ב' פרצופים אבל רוקם
עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של
וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ:
פנימי של זהב שמונה חיצון (א) עשרה ומשהו
ולעשותן אחרי כן לבוש תפור
דברים י א
כצורתו מכאן כך צורתו מכאן: משוח
אמצעי טפח נמצא פנימי ממלא חללו
4. וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים
אלא מעשה אורג.
במחט,
והתניא אחד עשר ומשהו לא קשיא הא כמ"ד
של אמצעי: וחיצון. של זהב: י'
מלחמה. כהן שמשחוהו למלחמה
כמין מלבוש אורגין אותן
אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה
בכליהם (זבחים פח.). נושא
יש בעביו טפח הא כמ"ד אין בעביו טפח
ומשהו. תשעה כנגד גובה האמצעי
לדבר דברי מערכי המלחמה שנאמר
וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי
אשה. דהוה בלא הרהור
שמות כה י
קֹמָתוֹ:
ומשהו עובי שולי זהב של חיצון וטפח
ונגש הכהן ודבר אל העם (דברים כ):
ומאי משהו זיר א"ר
יוחנן שלשה זירים הן
ב)
ד
5. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר
(קדושין כט:). ואמרי לה
❖
משמש בהן. אם בא לעבוד בבית
עשירי עולה למול עובי הכפורת
כדי. שם חכם (גיטין פה:).
של מזבח ושל ארון ושל שלחן של מזבח
מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ
המקדש לובש ח' בגדים: יהיו לבניו
שהוא טפח ומכסה חיבור הכפורת
עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:
זכה אהרן ונטלו של
שלחן זכה דוד ונטלו
שמות כה יא
והארון: והתניא אחד עשר ומשהו.
אחריו. האי אחריו קרא יתירא הוא
6. אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ
של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח
תוס' ישנים
ומשני הא כמאן דאמר יש בעובי שולי
למדרש בה כל גדולות נוהגות בזרעו
שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה:
יבא ויקח שמא תאמר פחות הוא ת"ל בי
בתוכו, כך כתוב בפי' רש"י.
איוב טו טז
2
הזהב טפח כאשר יש בעובי שולי
אחריו ומשוח מלחמה גדולה היא:
ותימה אמאי לא מייתי ושמו את
7. לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל
מלכים ימלוכו רבי יוחנן רמי כתיב זר וקרינן
העץ: הא כמאן דאמר אין בעוביו
יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש
בדיו דכתיב במדבר סיני [ד, יא]
לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן:
זיר זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה הימנו
גבי ארון אלמא היו נשמטין
טפח. אלא משהו. ולא ידענא היכא
תחתיו וכו'. יכול תהא גדולת משוח
משלי יז טז
כשהיו משימין אותן בשעת
8. וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם
איפליגו בה: ומאי משהו. דקתני
ר' יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ
מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל
ג)
3
מסעות, (ולמה יש) [ושמא י"ל
מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
בברייתא בתרייתא: זיר. העולה
אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש
וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן
דיש] לו להביא [זה] שהוא כתיב
דברים ד מד
ד)
4
(בפעם) [בפסוק] ראשון. וה"ר
9. פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי
היה עודף למעלה על עובי הכפורת
תחתיו. רישא דברייתא הכי תניא לה
לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו
יוסף פי' דהבאת מיותר
לֵב מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת
בת"כ כ) גבי עשירית האיפה והכהן
משהו בגובה החיצון להיות זר
דבטבעות הארון יהיו הבדים
מלאכתו מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא
תהלים יט ט
עֵינָיִם:
5
המשיח אין לי אלא משיח מרובה
לכפורת סביב. ומשהו דקאמר רב
סגי. ויש ספרים דגרסי והובא
01. הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ
כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו
ה)
את בדיו בטבעות, מיהו האי
בגדים מניין תלמוד לומר והכהן יכול
יהודה בעובי שולי החיצון קאמר
אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה מָגֵן הוּא
קרא אינו כתיב גבי הארון כי
תלמיד חכם (אמר) אביי ואיתימא רבה בר
לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:
שאני מרבה אף משוח מלחמה תלמוד
ובזר לא איירי כלל: שלשה זירין.
אם גבי מזבח (הזהב) [הנחשת].
תהלים יח לא
עולא נקרא נתעב שנאמר אף כי נתעב
נעשו בכלי הקודש של מזבח סימן
לומר תחתיו מבניו מי שבנו עומד
ו)
הג"ה. מתפרקין ואין
6
11. יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה
נשמטין. פי' רש"י שהיו עבין
ונאלח איש שותה כמים עולה אמר רבי
לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר
תחתיו יצא משוח מלחמה שאין בנו
עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְיָ
לצד ראשן שאין יכולין להוציאן,
אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו:
תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות
עומד תחתיו ומניין למשוח מלחמה
שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב
ואם (הסמוך) [הסירן] בדוחק,
תהלים יט י
שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים:
שאין בנו עומד תחתיו תלמוד לומר
ואע"פ שאין יכולין להוציא
21 תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת
למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה
7
שראשן עב אפילו הכי לוקה.
הכי גרסינן של מזבח זכה אהרן
נָפֶשׁ עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה
שבעת ימים ילבשם הכהן וגו' ל) יצא
ולב אין אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים
ורבינו מפרש דאין נשמטין
מַחְכִּימַת פֶּתִי:
ונטלו של שלחן זכה דוד ונטלו.
זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד
לגמרי אבל יכולין הן להישמט.
תהלים יט ח
שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים מכריז
אלא לבית יד שלהם. שאחר
שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח
(ב) לכפר בקודש וגבי כהן גדול
31. וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח
ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא
שבית יד נארגת לבד תופרין
ז)
הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים מ)
(במדבר יח) וכן המלכות לדוד ולזרעו
אותה במחט עם שאר הבגד.
וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר
לדרתיה עביד אמר להו רבא לרבנן במטותא
(תהלים יח): בי מלכים ימלוכו.
לכהן תחת אביו נ) מלמד שהבן קודם
מַעֲשֵׂה רֹקֵם: שמות כו לו
ע"כ מעמוד קודם
מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם אמר רבי
הא כמאן דאמר יש
41. וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה
לכל אדם יכול אף על פי שאין
וגדול הממליך מן המלך והתורה
בעוביין טפח. האי תנא
עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר
אמרה מקרא זה: זכה. ללמוד לשמה
יהושע בן לוי מאי דכתיב וזאת התורה
ממלא את מקומו ת"ל ואשר ימלא:
8
דאמר אחד עשרה לית ליה
וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי
תלמוד [הא] דאמרינן בפ"ק דסוכה
ולקיימה: זרה. משתכחת ממנו:
אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים
כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה
ובשבת (בהזורק) [בהמצניע צב,
מצווין לעשות מלאכתו. שהארון
שמות כו א
אֹתָם:
לא זכה נעשית לו סם מיתה והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחייא
ח)
א] ובכמה דוכתי דארון תשעה
51. וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר
בתחילה הטיל הכתוב המלאכה
וכפורת טפח לפי' רש"י דהכא.
דלא אומן לה סמא דמותא אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי
לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו
אבל ר"ח פי' בענין אחר דמאן
לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם
כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב
וכתיב אמרת ה' צרופה זכה משמחתו
❖
9
01
דאמר עשרה ומשהו סבר אין
אֶת יָדָם: שמות כט כט
בעוביה של זהב טפח וגם
לא זכה צורפתו ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה
[ב]דופן הכותל של עץ ובשולים
יראת ה' טהורה עומדת לעד אמר רבי חנינא
זה הלומד תורה בטהרה מאי היא נושא אשה
ט)
י)
(מי) לא מיירי שהן היו משהו,
11
רבינו חננאל
ו[אם כן] חללה (מ)של עץ היה
ואחר כך לומד תורה 21 עדות ה' נאמנה אמר רבי חייא בר אבא נאמנה היא להעיד בלומדיה
קרוב לתשעה [ושל] הזהב לא
לא נשתייר משונאיהן של
מעשה רוקם מעשה חושב אמר רבי אלעזר שרוקמין במקום שחושבין תנא משמיה דרבי נחמיה
היה מכסה בפנים אלא שמונה
ה
31
41
ישראל שריד ופליט. רב
והחיצון של זהב [עשרה דהואיל
שמואל בר נחמני [אמר]
רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופות: באלו נשאלין
ו]הפנימי לא כיסה אלא שמונה
בגדים המשרדים אותן מתוך
באורים ותומים: כי אתא רב דימי אמר בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן שנאמר
והשלמת אותו טפח היה בעובי
[כליהן]. [מאי היא] ריש
הכותל מלמעלה, אבל השוליים
לקיש אמר מעשה מחט. איני
51 ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למי שבא בגדולה אחריו מתיב רב אדא בר אהבה ואמרי
של (מעלה) [פנימי שהם של]
והתניא בגדי כהונה אין
לה כדי יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש
תחתיו כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו
זהב היה דק דק ואינו אוכל כל
עושין אותן מעשה [מחט]
ו
כך בארון. ובפ"ק דבבא בתרא
אלא מעשה אורג. ומשני
תלמוד [יד, א] [ד]קא חשיב כמה
אביי הא דאמר ריש לקיש
לוחות אוכלות בארון כו' לא חשיב כמה היה פנימי אוכל בשל עץ כי דק הוא מאד ומאן דאמר אחד עשר (ומשהו) עוביה של כותל (ו)של
לבית יד שלהן, דתניא בגדי כהונה בית יד שלהן נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסתהיד. אמר רחבה א"ר
עץ היה טפח הרי עשרה וטפח לכסות מארון הזהב שבחוץ [ומה ש]מגולה מבפנים [ו]עם עובי הכותל למעלה הרי כאן אחד עשר ומאי
יהודה ג' ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ ט' טפחים, פנימי ח', נשאר מן הארון של עץ טפח מגולה, עשה החיצון עשרה
משהו זר אתרוויהו קאי ואותו הזר הוא בפנים אותו הטפח ממש, ולכך חשיב ליה כאילו הוא בגובה שחושב טפח זה שנכפף בפנים כאילו
להסיר טפח ממנו לכסות הטפח הנותר מבפנים מגולה. ומי שאומר גבהו י"א טפחים קסבר יש בעביו טפח. וטפח להחזירו
הוא למעלה אבל אם היה אותו הזר באמצע הארון למה יש לחושבו כאילו היה זקוף. ולפי' ר"ח זה כולהו סבירא להו ארון תשע וכפורת
בפנים הרי י"א ומשהו לזר. א"ר יוחנן ג' זירין הן, של מזבח זכה אהרן ונטלה, כלומר לקח הכהונה. של שלחן זכה דוד ונטלו,
טפח (דהשתא) [דהתם] בגובה מיירי א) . שלא לשמה, האי שלא לשמה דהתם [מיירי שאינו עושה כל כך מאהבה אלא מיראת פורענות
כלומר זכה למלכות. של ארון היא התורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול. והוא הגדול שנאמר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו
או לקבל שכר, והכא מיירי] כגון שעוסק ואינו מקיים כלל ואינו לומד אלא להתגדר ולקנתר את חבירו ועליה אמרינן פרק שני דברכות
צדק. כתיב זר וקרינן זיר. זכה זיר, לא זכה זר. ועשו ארון, מיכן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו. מבית ומחוץ תצפנו,
[יז, א] נוח לו שלא נברא. מ"ר. נאמנת היא להעיד בלומדיה. מי קיים מי לא קיים כדפרש"י. ועוד מצינו לפרושי נאמנת היא להעיד
כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח. ולא עוד אלא שקרוי תועבה, שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה, ואין
שכל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ כדדרשינן במועד קטן [טז, ב] מברחובות תתן קולה. א"ר יוחנן זה הלומד
מים אלא תורה. למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמיה ולב אין. למה להם לת"ח שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים.
תורה בטהרה נושא אשה ואח"כ לומד תורה. מכאן קשה לי על פי' רש"י בפ"ק דקידושין [כט, ב] גבי הא דא"ר יוחנן רחיים
מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. כלומר, הוא רע ואין לו חלק עם ת"ח. קריאתו רעה היא לך
בצוארו והוא יעסוק בתורה ובפ"ק דשבת [ט, ב] פי' גבי הא לן והא להו.
שיודע הדין ועושה חילופו. אמר רבא לרבנן לא תירתו תרתי גיהנם. התורה נקראת סם, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה.
זכה נעשית לו סם חיים. לא זכה סם המות. עדות ה' נאמנה, נאמנת להעיד בלומדיה אם קיימוה אם לאו. מעשה רוקם אילו
מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד. מעשה חושב כמעשה אורג, לפיכך שני פרצופות.כי אתא רב דימי אמר משוח מלחמה משמש בח', שנאמר ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו, למי שבא בגדולה אחריו. איני, והתניא יכול יהא בן [של] משוח
מלחמה עומד תחתיו כדרך שבן כהן גדול עומד תחתיו כו'.