בא לו כהן גדול פרק שביעי יומא
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד לומר אשר
יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד. (א) לכפר בקודש ביום הכפורים עליו אני אומר לך תחתיו מבניו
א) ב)
א
ג)
יצא זה שאינו ראוי וכו' דלאו כהן גדול הוא: ואם איתא. דבח' בגדים הוא משמש כל השנה האי נמי מיחזא חזי
שבנו יהיה תחתיו
ל ב ג ד ה ו ז
ד)
דכתיב ביוה"כ ו) וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו וכל מילוי ידים על ידי הבגדים הוא כדכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן
ה)
❖
: משום איבה. אבל מדאורייתא חזי: דלית ליה איבה. דלא חייש לאיבה: ולא קמשמש. כלומר וקאמר דלא משמש משוח
ו) ז)
ח)
מלחמה בשמונה: פר כהן משיח לא
ט)
וכולן נוהגות במשוח שעבר.
גרסינן. דהיינו פר הבא על כל
תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן
1
מוסף רש"י
המצות כהן משיח שחטא בהעלם
תימה דתנן בפרק אלו הן
תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד מי
מעלין בקדש ולא
דבר ועשה דבר שחייבין על זדונו
הגולין ומייתי ליה
שראוי לבא אל אהל מועד ואם איתא מיחזא
מורידין.
כרת מביא פר וההדיוט מביא כשבה
❖
בסנהדרין ר"פ כהן גדול
חזי אמר רב נחמן בר יצחק הכי קאמר כל
או שעירה כשאר יחיד שבישראל:
(שבת כא:) ונוטל חלק.
ההורג כ"ג או כ"ג שהרג אינו יוצא
שעיקר משיחתו לאהל מועד יצא זה שעיקר
ועשירית האיפה. שבכל יום כדכתיב
משם לעולם ט)ואמאי לא הדר במיתת
משיחתו למלחמה מיתיבי משוח מלחמה
תורה אור השלם
הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה
משוח שעבר אף לרבנן או משוח
בראש.
(הוריות יב:)
אינו משמש לא בארבעה ככהן הדיוט לא
1. שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם
(לעיל יד.)
אותה : לא פורע. ראשו
מלחמה לר' יהודה שגם הם מחזירים
ומקריב חלק בראש.
הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר
לגדל שיער מחמת אבילות: מלמטה.
בשמונה ככהן גדול אמר ליה אביי אלא
הרוצח ושמא י"ל דכ"ג עיקר וכיון
יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת
❖
שיפולי בגדיו: ואינו
מטמא לקרוביו.
זר משוית ליה אלא ככהן גדול משום איבה
דהוה כ"ג בשעה שהרג לא הדר
(שם)
שמות כט ל
בַּקֹּדֶשׁ:
2. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיְיָ לֵאמֹר
אבל הדיוט מטמא לאותן האמורין
במיתת הני או במיתת כהן גדול אחר
ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא
אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה
בפרשה: ומצווה על הבתולה.
שיעמידו תחתיו והא דקתני דמחזירין
מורידין אמר ליה רב אדא בר אבא לרבא
הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי
רבינו חננאל
בעשה: ומוזהר על האלמנה. בלאו:
הרוצח היינו כגון דלא הוה כהן גדול
הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל:
והאי תנא דלית ליה איבה ולא קא משמש
שמואל א ל ח
ואם איתא משוח מלחמה
ומחזיר את הרוצח. במיתתו: ומקריב
בשעה שהרג א"נ הא דקתני אינו
3. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
דתניא דברים שבין כהן גדול לכהן
נמי בא אל אהל מועד שהוא
אונן. דכתיב ומן המקדש לא יצא
יוצא משם לעולם כגון דלא הוו
משמש בח' בגדים. ושני
יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט
הדיוט פר כהן משיח ופר הבא על כל משוח שעבר ומשוח מלחמה:
כדפרישית בפרק קמא
[א]
רב נחמן בר יצחק הכי
הָאוּרִים לִפְנֵי יְיָ עַל פִּיו
קאמר מי שעיקר משיחתו
המצות ופר יום הכפורים ועשירית האיפה
: ואינו אוכל. כלומר אף
יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל
הדרן עלך בא לו
לאהל מועד יצא זה שעיקר
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל
על פי שהוא חלוק מן ההדיוט לענין
לא פורע ולא פורם אבל פורם הוא מלמטה
משיחתו למלחמה. ואותבינן
במדבר כז כא
הָעֵדָה:
יום
הקרבה שוה הוא לו לענין אכילה:
4. וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל
תוב והתניא משוח מלחמה
וההדיוט מלמעלה ואין מטמא לקרוביו
אינו משמש לא בשמנה
לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת
ואינו חולק. כשהוא אונן לאכול לערב
ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ומחזיר את הרוצח ומקריב אונן
ולא בארבעה, כי תניא
וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ
כשתעבור האנינות דאמרינן בזבחים
ההיא דחייש משום איבה
עֵלִי לְשִׁכֹּרָה:
ואינו אוכל ואינו חולק ונוטל חלק בראש ומקריב חלק בראש ומשמש
פרק טבול יום (דף צט.)
הראוי לאכילה
דכהן גדול, לפיכך תני אינו
שמואל א א יג
בשמנה כלים ופטור על טומאת מקדש וקדשיו וכל עבודות יום הכפורים
5. הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה
משמש בח'. והא האי תנא
א
חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק:
דלא חייש לאיבה דקתני
בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר
אינן כשירות אלא בו וכולן נוהגות במרובה בגדים חוץ מפר הבא על
ומקריב חלק בראש. מפורש בפ"ק
וכולן אלו י"ו דברים שבין
שָׁמַע עַבְדֶּךָ יְיָ אֱלֹהֵי
כל המצות וכולן נוהגות במשוח שעבר חוץ מפר יום הכפורים ועשירית
: ופטור על טומאת מקדש.
כהן גדול המשוח בשמן
יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ
המשחה לכהן הדיוט. והן
וַיֹּאמֶר יְיָ יֵרֵד:
בהוריות נפקא לן מקרא בפרק בתרא
האיפה וכולן אין נוהגות במשוח מלחמה חוץ מחמשה דברים האמורין
❖
פר הבא על כל המצות
שמואל א כג יא
וכולה הך מתניתא מפרש לה התם:
בפרשה לא פורע ולא פורם ולא מטמא לקרוביו ומצווה על הבתולה
ופר יום הכפורים. ועשירית
האיפה, לא פורע ולא פורם
מרובה בגדים. כהנים גדולים ששימשו
ומוזהר על האלמנה ומחזיר את הרוצח כדברי רבי יהודה וחכמים אומרים
אבל (פורע) [פורם] מלמטה
גליון הש"ס
מיום שנגנז שמן המשחה שלא היה
אינו מחזיר כי לית ליה איבה בדכוותיה בדזוטר מיניה אית ליה יתיב
והדיוט מלמעלה. ואין
להם לכהונה גדולה אלא בריבוי
גמ' שנאמר וחנה היא
מטמא לקרוביו. ומצווה על
רבי אבהו וקאמר לה להא שמעתא משמיה דרבי יוחנן אהדרינהו רבי
מדברת על לבה.
הבתולה. ומוזהר באלמנה,
בגדים: חוץ מפר הבא על כל המצות.
❖
ומחזיר הרוצח, ומקריב אונן
אמי ורבי אסי לאפייהו איכא דאמרי רבי חייא בר אבא אמרה ואהדרינהו
דמשיח כתיב ביה ואע"ג דגבי עשירית
ואינו אוכל, ומקריב חלק
רבי אמי ורבי אסי לאפייהו מתקיף לה רב פפא בשלמא רבי אבהו משום
האיפה נמי משיח כתיב איתרבי נמי
בראש, ונוטל חלק בראש,
ומשמש בח', ופטור על
יקרא דבי קיסר אלא לרבי חייא בר אבא נימרו ליה מימר לא אמר רבי
מרובה בגדים מוהכהן בת"כ ז) אבל
הגהות הב"ח
טומאת מקדש וקדשיו, וכל
הכהן דכתיב גבי פר הבא על כל
יוחנן הכי כי אתא רבין אמר נשאל איתמר תניא נמי הכי בגדים שכ"ג משמש
(א) רש"י
עבודות יום הכפורים אינה
המצות איצטריך לגופיה כדתניא בת"כ
כשירה אלא בו. וכולן נוהגות
ח)
בהן משוח מלחמה נשאל בהן תנו רבנן כיצד שואלין השואל פניו
ב
❖
לשרת
במרובה בגדים. כהן במקדש
משיח יכול זה מלך ת"ל הכהן: וכולן
כלפי נשאל והנשאל פניו כלפי שכינה השואל אומר 2 ארדוף אחרי
שיני שלא היה להן שמן
נוהגות במשוח שעבר. כגון אם אירע
המשחה והיה בהן כהן
הגדוד הזה והנשאל אומר כה אמר ה' עלה והצלח ג רבי יהודה אומר אין
פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו
גדול מתמנה בריבוי בגדים
הגהות הגר"א
צריך לומר כה אמר ה' אלא עלה והצלח אין שואלין בקול שנאמר
(הוא) והיה נקרא מרובה
ד
ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר
[א] גמרא
בגדים. אבל פר הבא על כל
3 ושאל לו ה ולא מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו לפני ה' אלא כדרך
זה ממשיחותו כולן נוהגות בו: חוץ
המצות דכתיב בה בפירוש
שאמרה חנה בתפלתה $ שנאמר וחנה היא מדברת על לבה אין
מפר יום הכפורים ועשירית האיפה.
אם הכהן המשיח, לא היה
ו
4
❖
נוהג (בהן) בו. וכולן נוהגין
שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין אלא אחד ואין מחזירין
שהם חובה קבועה וחדא אמר
ז
בו במשוח שעבר, כגון
רחמנא דתיקרב ולא שתים: האמורין
לו אלא ראשון שנאמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול
שאירע בו פסול ונתמנה
5
אחר תחתיו, ואחר כך חזר
בפרשה. גבי והכהן הגדול מאחיו
תוס' ישנים
וגו' ויאמר ה' ירד והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון דוד שאל
הראשון לעבודתו. כל אילו
דהתם איתרבי נמי משוח
שלא
נוהגין בכהן משיח שעבר,
מלחמה כדמפרש בהוריות
'.
חוץ מפר יום הכפורים
ועשירית האיפה. ואילו כולן
מאשר יוצק ואלו הן חמשה דברים לא פורע ולא פורם ואינו מטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה אבל לא
אין נוהגות במשוח מלחמה
מקריב אונן ואף על גב דכתיב בההיא פרשתא דהכי תניא בהוריות יכול יקריב אונן תלמוד לומר עליו ולא על חבירו. ומחזיר
חוץ מה' דברים האמורים
את הרוצח כדברי רבי יהודה. דמרבי ליה במסכת מכות מקראי ופליגי רבנן עליה אלמא האי תנא לית ליה איבה מדקתני
בפרשה, לא פורע ולא פורם
מלמעלה אלא מלמטה ואין
כולן נוהגות במשוח שעבר דמשמש [בח'] בגדים ואפילו הכי משוח מלחמה לא דקתני כולן אין נוהגות במשוח מלחמה: כי לית ליה
מטמא לקרובין כו'. הנה האי
איבה בדכוותיה. משוח שעבר גדול היה כמותו אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה חושש לאיבתו: להא שמעתא. דכי אתא רב דימי:
תנא לא חייש לאיבה, דתני
אהדרינהו לאפייהו. כלומר לא אמרה ר' יוחנן: רבי אבהו. חשוב היה בבית המלך כדאמרינן במסכת חגיגה נשוא
וכולן נוהגין במשוח שעבר,
ותני אין נוהגין במשוח
פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין נמי אמרינן דנפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה: נימרו ליה מימר.
מלחמה. ודחינן כי לא הוי
בהדיא לא אמרה רבי יוחנן: כי אתא רבין אמר. לאו משמש בהן איתמר אלא נשאל בהן איתמר בגדים שכהן גדול משמש
ליה איבה במשוח שעבר,
בהן משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים שהמלך נשאל לו בהן: השואל. מלך או אב בית דין: פניו
אבל משוח מלחמה דזוטר
מיניה אם יראהו שמשמש
כלפי נשאל. כלפי כהן: כלפי שכינה. כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן: ושאל לו. משמע לו לבדו שאין שומע
בח' כלים ישמור לו איבה.
אלא הוא: אינו מהרהר בלבו. אלא יוציא בשפתיו מה הוא שואל שנאמר ושאל לו במשפט האורים וסמיך ליה על פיו יצאו קרי
.
כי אתא רבין אמר נשאל
בח' בגדים איתמר, כדתניא
ביה הכי ושאל לו השואל על פיו שמוציא דברים בפיו: שני דברים כאחד. אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל לו על השני:
בגדים שכהן גדול משמש
שלא
בהן משוח מלחמה נשאל
בהן. כיצד שואלין, השואל פניו כלפי הנשאל [ו]הנשאל כלפי השכינה. השואל אומר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו.
והנשאל אומר לו כה אמר ה' עלה והצלח. ואין שואל בקול אלא כדרך שכתוב בחנה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע.
ואין שואלין על ב' דברים כאחד. ואם שאל אין מחזירין לו אלא הראשון בלבד, שנאמר ויאמר דוד ה' אלהי ישראל
שמוע שמע עבדך וגו'.
.
". . . .
' .
. .
['].