עג:
בא
לו כהן גדול פרק שביעי יומא
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
שלא כסדר. היה לו לשאול הירד שאול היסגירוני לפיכך השיבוהו על הראוי לשאול ראשון: ואם הוצרך לשניהן. כגון שהיה הדבר
לא א
א) ב)
ג)
נחוץ ואין שהות להמתין כגון הארדוף האשיגנו דצקלג: גזירת נביא חוזרת. כגון של יונה בן אמיתי: שנאמר במשפט. כדין שאינו חוזר:
ד)
ב
שמאירין את דבריהם. מפרשי' את דבריהן: משלימין את דבריהן. כדאמרן אין גזירתן חוזרת: לא השלימו. שאמרו עליהן ח) בשני
לב ג
ה)
ימים הראשונים עלו אליו ונפלו: הם
שלא ביחנו. אורים ותומים לא פירשו להם בשני ימים הראשונים עלו והצליחו אלא עלו אליו אם
א ד
ו)
לנצח אם להנצח: באחרונה. פירשו
יום הכפורים כו'. סדר המסכתא
להם כי מחר אתננו בידך: בולטות.
שלא כסדר והחזירו לו כסדר וכיון שידע
ז)
האותיות בולטות כגון עי"ן משמעון
ח)
תחילה נקט ז' ימים קודם יום
ששאל שלא כסדר חזר ושאל כסדר שנאמר
❖
למ"ד מלוי ה"י מיהודה לומר עלה
הכפורים והדר נקט ליל יום הכפורים
היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד
ב ה
1
וכל אחת אינה זזה ממקומה אלא
והדר נקט סדר עבודת היום והשתא
שאול ויאמר ה' יסגירו ואם הוצרך הדבר
בולטת במקומה והוא מצרפן: והא
נקט הלכות היום לענין איסור והיתר:
הגהות הגר"א
לשנים מחזירין לו שנים שנאמר וישאל דוד
ג ו
2
לא כתב צד"י. בכל השבטים ואם
כיון
[א] גמ'
בה' לאמר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו
❖
צריך לה כגון והצל תציל מהיכן באה:
ויאמר (ה') לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל ואף על פי שגזירת נביא
ד ז ח ט י
שהרי שאל צדוק. כשהיה דוד בורח
מפני אבשלום: שנאמר ויעל אביתר
חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים למה
3
מוסף רש"י
עד תום כל העם לעבור. ותניא
נקרא שמן אורים ותומים אורים שמאירין את דבריהן תומים שמשלימין את
ה כ
הם שלא ביחנו.
בסדר עולם ושאל באורים ותומים
דבריהן וא"ת בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו הם שלא ביחנו אם
ולא עלתה לו ונסתלק מן הכהונה
לנצח אם להנצח ובאחרונה שביחנו הסכימו שנאמר 4 ופנחס בן אלעזר בן
שנאמר ויעל אביתר מדקתני דבעי
ו ל
(שבועות לה:) ובאחרונה
אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני
❖
שביחנו.
כהן המדבר ברוח הקודש אלמא
בנימין אחי אם אחדל ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך כיצד נעשית רבי
לא בולטות ולא מצטרפות היו דאם
(שם)
יוחנן אומר בולטות ריש לקיש אומר מצטרפות והא לא כתיב בהו צד"י
כן למה לי רוח הקודש: סיועי הוה
א
[א]
שהרי שאל צדוק
תורה אור השלם
ועלתה לו.
אמר רב שמואל בר יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם והא לא כתיב טי"ת
מסייע. כהן בהדי אורים ותומים
ב
1. וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ
הלכך אם כהן כשר היה וראוי
אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם מיתיבי כל כהן שאינו
ג
בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת
לשרות שכינה עליו האותיות בולטות
אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר
מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו שהרי שאל צדוק
אביתר
יְיָ יַסְגִּירוּ:
או מצטרפות על ידו כשנשאלין בו
ועלתה לו אביתר ולא עלתה לו שנאמר ויעל אביתר עד תום כל
ולא עלתה לו, שנאמר
שמואל א כג יב
5
ואם לאו לא בולטות ולא מצטרפות:
2. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיְיָ לֵאמֹר
ויעל אביתר.
העם וגו' סיועי הוה מסייע בהדייהו: ואין
שואלין אלא
למלך: מנא הני
הוא זה מלך. דהא ביהושע משתעי
אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה
מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן
יעמד ושאל לו
3
הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף
קרא: וכל בני ישראל אתו. מי שכל
כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל
במשפט האורים וגו' הוא זה מלך וכל
[בני] ישראל
אתו זה משוח
בני ישראל אתו לצאת למלחמה אחריו:
תַּצִּיל: שמואל א ל ח
מלחמה וכל העדה זו
סנהדרין:
3. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
הדרן עלך בא לו
יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט
הדרן עלך בא לו כהן גדול
הָאוּרִים לִפְנֵי יְיָ עַל פִּיו
יום הכפורים אסור באכילה
יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא
יום
ובשתיה וכו'. מפרש בגמרא
וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל
הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה
ובנעילת הסנדל
ד
הָעֵדָה: במדבר כז כא
דכל הני איקרו עינוי וגבי יוה"כ
4. וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן
(סוטה
ובתשמיש המטה ה והמלך והכלה ירחצו את פניהם ו והחיה תנעול
ה' עינויי' כתיבי והני ה' הוו דשתיה
מח:)
אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים
את הסנדל דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרין האוכל ככותבת הגסה כמוה
ז
הדרן עלך בא לו
בכלל אכילה: מלך. דרכו ושבחו
הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד
שבועה שלא אוכל
וכגרעינתה ח והשותה מלא לוגמיו חייב ט כל האוכלים מצטרפין לככותבת
לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי
להיות נאה שנאמר מלך
ואכל נבלות כו' חייב.
וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו האוכל ושותה אין מצטרפין: גמ' אסור
בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל
ביפיו תחזינה עיניך: והכלה. צריכה
י
וַיֹּאמֶר יְיָ עֲלוּ כִּי מָחָר
ענוש כרת הוא אמר רבי אילא ואיתימא רבי ירמיה לא נצרכה אלא
אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:
נוי עד שתחבב על בעלה וכל שלשים
שופטים כ כח
יום לחופתה היא קרויה כלה: והחיה.
לחצי שיעור הניחא למאן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה אלא למאן
5. וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל
(שם כב:) ורבי שמעון
יולדת: תנעול את הסנדל. שהצנה
פוטר.
הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת
דאמר חצי שיעור מותר מן התורה מאי איכא למימר דאיתמר חצי שיעור
אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים
קשה לה: דברי רבי אליעזר.
רבי יוחנן אמר אסור מן התורה ריש לקיש אמר מותר מן התורה
כ
וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
אכולהו קאי מלך וכלה וחיה:
וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל
הניחא לרבי יוחנן אלא לריש לקיש מאי איכא למימר מודה ריש
גמ' לחצי שיעור. כגון פחות
(שם כא:)
הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר:
❖
לקיש שאסור מדרבנן אי הכי לא ניחייב עליה קרבן שבועה אלמא תנן
בכולל
דברים
שמואל ב טו כד
מכותבת הגסה שהיא שיעור ליוה"כ
המותרים עם דברים
ל שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ורבי שמעון
כדתנן מתני' וכי לא שלים שיעורא
האסורין.
פוטר והוינן בה אמאי חייב מושבע ועומד מהר סיני הוא רב ושמואל
כרת ליכא איסורא איכא: חצי שיעור.
רבינו חננאל
ורבי יוחנן דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין וריש לקיש
כלומר פחות מכשיעור אסור מן
ואסיקנא דוד שאל שלא
התורה לקמן בשמעתא דריש ליה
אמר אי אתה
מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם
כסדר. וכיון שהרגיש
חזר ושאל כסדר, שנאמר
מכל חלב: שאסור מדרבנן. ומתני'
ואליבא
ויאמר דוד היסגירו בעלי
נמי מדרבנן קאמר: אי הכי. דלריש
קעילה אותי ואת אנשי
לקיש אסור מיהא
מדרבנן לא ניחייב עליה קרבן שבועה הנשבע שלא יאכל חצי שיעור מדבר אסור ואכל לא ניחייב עליה קרבן
וגו'. ואם הוצרך הדבר
לשנים, מחזירין לו על
שבועת ביטוי דהא קיימא לן במסכת שבועות נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור או נשבע לבטל ולא בטל פטור: ורבי
❖
(שם)
שניהם שנאמר וישאל
שמעון פוטר. מקרבן שבועה: מושבע ועומד הוא. והוה ליה נשבע לקיים את המצוה: בכולל. שבועה שלא אוכל לא בשר שחוטה ולא בשר
דוד בה' לאמר ארדוף
נבילה דמגו דחיילא אהתירא חיילא נמי אאיסורא ורבי שמעון פוטר דלית ליה איסור כולל ולא אמרינן מגו: וריש לקיש אמר אי אתה מוצא.
אחרי הגדוד [האשיגנו]
ויאמר לו רדוף כי השג
שיהא חייב קרבן שבועה על הנבילה אם אכל כזית שהוא מושבע עליו מהר סיני אלא באוכל חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני ובשבועתו
תוס' ישנים
תשיג והצל תציל. ואע"פ
נאסר עליו: במפרש. שלא אוכל אפילו חצי שיעור: ואליבא דרבנן. דאמרי בשבועות דהנשבע שלא אוכל סתם אוסר עצמו בכשיעור:
'.
שגזירת נביא חוזרת גזירת
או בסתם. מצית לאוקומה ומיהו כשאכל לא אכל אלא חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני ועל ידי שבועה שלא אוכל סתם נאסר בו:
אורים ותומים אינה חוזרת,
שלא נקראו תומים אלא
ואליבא '.
מפני שמשלימין דבריהן.
א"כ מפני מה לא השלימו בגבעת בנימין, לפי שהן לא ביחנו אם לינצוח אם לינצח. באחרונה שביחנו הסכימו על ידו,
שנאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן עמד לפניו בימים ההם. כיצד נעשית. ר' יוחנן אומר האותיות היו בולטות והוה כתוב
בהן אברהם יצחק ויעקב ושבטי ישורון להשלים צד"י וטי"ת שלא היו בשמות השבטים. ומותבינן עלייהו והתניא כל כהן
שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו. ומעשה ושאל צדוק ועלתה. שאל אביתר ולא עלתה לו, שנאמר ויעל
אביתרכו'. ומשנינן סיועי מסייע הנשאל בהדי אורים ותומים. ירושלמי וישאל דוד בה' לאמר הארדוף אחרי הגדוד הזה
האשיגנו, דוד ביקש רחמים ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך, תדע לך שהוא כן שהרי ב' שאל והשיבוהו ג', שנאמר ויאמר
לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. אית תנא תני הקול היה שומע שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו, ואית תנא תני הכתב
היה בולט, והיה כתוב בהן אברהם יצחק ויעקב, כל אלה שבטי ישורון היה חקוק עליהן. ואין נשאלין אלא למלך ולב"ד
ולמי שצורך הצבור בו, מנא לן, ולפני אלעזר הכהן יעמוד, הוא זה המלך, אתו זה משוח מלחמה, וכל העדה זו סנהדרין.
הדרן עלך בא לו כהן גדול
יום הכפורים אסור באכילה כו'. אוקימנא למתניתין דקתני אסור באכילה חצי שיעור, אבל האוכל כשיעור חייב כרת.
'. .
. '.
'.