יום הכיפורים פרק שמיני יומא
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל. תימה לי אמאי לא קאמר
ואליבא דר' עקיבא דאמר. במס' שבועות אדם הנשבע שלא
ז
א) ב)
א
ג) ד)
אוכל סתם אוסר עצמו בכל שהוא דהכי תנן שבועה שלא אוכל ואכל
מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור דהא ר' יוחנן
❖
כל שהוא ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרים הלכך הא דקתני חייב אי
ידע לההיא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה וי"ל דלהכי איצטריך
ח ב
כרבנן סבירא ליה מוקמינן ליה במפרש ואי כרבי עקיבא סבירא
ליה לר' יוחנן לפרושי האי
טעמא משום דאי מקרא דכל חלב הוה
ליה מוקמינן ליה אפי' בסתם ורבי
אמינא עיקר קרא לכוי איצטריך וחצי
תורה אור השלם
שמעון פוטר ר' שמעון לטעמיה
שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל
ואליבא דרבי עקיבא דאמר אדם אוסר
ט ג
1. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
דאמר בכל שהוא נמי מושבע מסיני
השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי
עצמו בכל שהוא וכי תימא כיון דאית ליה
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
הוא דתניא במסכת מכות
סברא הוא מהאי טעמא דדרשה
היתר מן התורה קא חייל קרבן שבועה
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא
גמורה היא (ד) לחצי שיעור: י ד
ויקרא ה א
והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא
כוי
ספיקא הוא כו'. תימה אמאי
אמרו כזית אלא לענין קרבן ואי
2. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא
בראויין להעיד והוינן בה למעוטי מאי
לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת
לא הכריעו בו חכמים אי חיה
סבירא ליה לריש לקיש דחצי שיעור
❖
נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
רב פפא אמר למעוטי מלך רב אחא בר
אי בהמה נבדוק בקרניה שבזה ניכר
אסור מדרבנן היכי מוקי לה להא
ויקרא טז לא
יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא והא
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אי חיה אי בהמה כדאיתא באלו
דתני חייב באוכל חצי שיעור והרי אף
א
לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר
מוסף רש"י
משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן
עליו מושבע משום לאו דלא תסור
טריפות וי"ל דשמא
וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ:
❖
: וכי תימא כיון דאית ליה
היו טועין בסימנא דחרוקות (ה) בעינן
הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עליה שבועה
משחק בקוביא.
ויקרא ז כג
היתר מן התורה. אין זה מושבע
והוא דמיבלע חירקייהו והיינו ספיקא
שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי
1
(שבועות לא.) אע"פ
מסיני וכי משתבע עליה חיילא שבועה
דעיזא דכרכוז ואפילו למאן דשרי
שאמרו אסור בכולן.
לאו בר הגדה הוא כלל וכל היכא (א) דתני
הגהות הב"ח
ומיחייב עלה: שבועת העדות. שחייב
תרבא דעיזא דכרכוז אפשר דעיזא
ענוש כרת לא תני אסור והתניא אע"פ
ב
(א) גמ'
דכרכוז מחשיב ליה מיבלע חירקייהו
הכתוב עליה קרבן שבועה שנאמר
דענוש
שאמרו אסור בכולן לא אמרו ענוש כרת
ושמעה קול אלה: והוינן
ובכוי איסתפקא להו:
לא אמרו ענוש
איצטריך
אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה
קרא לרבויי ספיקא.
בה למעוטי מאי. דלא תנן במתני'
(ב) רש"י
כרת אלא על האוכל
ושותה וכו'.
בלבד הכי קאמר כשאמרו אסור לא אמרו
ואע"ג דאמר פ"ט
בהדיא הא תנא ליה רישא נוהגת
ג
אסור (ג) ד"ה
דבכורות עשירי ודאי ולא
באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא
אלא בכחצי שיעור אבל כשיעור ענוש כרת
(נדרים פ:) ת"ל
עשירי ספק וכן בשילהי מסכת נזיר
בקרובים בכשרין ולא בפסולין:
שבתון שבות.
וגו' ונכרתה
ואף על פי שענוש כרת אין ענוש כרת
(ד) תוס'
למעוטי מלך. דתנן ביה
דאמרינן ספק בהרת קדמה
אלא אוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד
ספק שער לבן קודם טהור ויליף לה
לא מעיד ולא מעידין
נמי (ה) ד"ה
(שבת
ואב"א כי קתני אסור אשארא דתנו רבה
❖
אותו: למעוטי משחק בקוביא.
מקרא דכתיב לטהרו או לטמאו פתח
קיד:)
❖
ורב יוסף בשאר סיפרי דבי רב מניין ליוה"כ
דבעינן
הכתוב בטהרה תחילה ולא פרכינן
בעירבון דהוי גזלן מדרבנן ופסול
שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל
לעדות: מדאורייתא מיחזא חזי.
איצטריך קרא למעוטי ספיקא י"ל
רבינו חננאל
ובתשמיש המטה ת"ל שבתון שבות: גופא
דהכא פריך שפיר איצטריך קרא
דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל
2
תוס' ישנים
תניא בהדיא כשאמרו
מידו כמו ויגזל את החנית מיד המצרי
חצי שיעור רבי יוחנן אמר אסור מן התורה
[לאתויי] ספיקא דקמי שמיא גליא
'
אסור באכילה לא אמרו
שהוא שוה כל שעה דהוה מצי למימר
כך מפרש בב"ק :
ריש לקיש אמר מותר מן התורה רבי יוחנן
אלא בכחצי שיעור אבל
.
כשיעור ענוש כרת. ואין
אם לא יגיד. משמע מי שהגדה שלו
לן אי חיה אי בהמה דאי חד מינייהו
אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאיצטרופי
ענוש אלא האוכל והשותה
חיה כולהו חיות ואי חד מינייהו בהמה
מועלת לבעל הדין והאי לא מהניא
איסורא קא אכיל ריש לקיש אמר מותר מן
והעושה מלאכה בלבד.
כולהו בהמות וכן בפ"ק דשחיטת
הגדה דידיה הואיל ולא מקבלינן לה
וכיון דא' חצי שיעור
התורה אכילה אמר רחמנא וליכא איתיביה
אסור מדרבנן אבל איסורא
מדרבנן: וכל היכא דענוש כרת לא
חולין גבי פרט לתחילת
דאורייתא לית ביה,
ר' יוחנן לריש לקיש אין לי אלא כל שישנו
תני אסור. דקשיא לך לעיל אסור
הצהוב שבזה ושבזה פריך אי אמרת
אקשינן עלה מיהא דתנן
בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל
ענוש כרת הוא: איבעית אימא כי
ספיקא הוי איצטריך קרא למעוטי
ד
בשבועות שבועת העדות
אין נוהגת אלא בראויין
ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל
קתני. מתניתין (ב) אשארא משום
ספיקא דקמי שמיא גליא שכל שעה
3
להעיד, והוינן בה למעוטי
שוה דכל תחילת הצהוב גדולים נינהו
רחיצה וסיכה דליכא כרת תנא אסור:
חלב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הכי
מאי, רב פפא אמר למעוטי
שאר סיפרי. דלאו תורת כהנים ספר
או קטנים נינהו אבל בספק עשירי
מלך, כדכתיב בית דוד
נמי מסתברא דאי
סלקא דעתך דאורייתא
דינו לבקר משפט, ואין
וידבר ואלה הדברים: שבתון. וגבי
לא הוה מצי למימר כולהו עשירי דיש
כוי ספיקא הוא איצטריך קרא לאתויי
עד נעשה דיין. רב אחא
מהן שהם תשיעי ויש מהן עשירי וכן
עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור
בר יעקב אמר למעוטי
ספיקא אי משום
הא לא איריא קסברי
בספק בהרת קודמת זימנין שער לבן
בשבת אסמכו ביה רבנן שאר
משחק בקוביא, והא
כוי
משחק בקוביא מדאורייתא
קודם ובס"פ על אלו מומין
מלאכות שלא היו במשכן ואינה
הוא ראוי, ורבנן גזרו
מלאכה גמורה ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם
דתניא כשהוא אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר להוציא טומטום
ביה, ואע"ג דרבנן הוא
להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי: אין לי אלא שישנו בעונש ישנו
דגזרו ביה לא חיילא עליה
ואנדרוגינוס ופריך מני אילימא ת"ק איצטריך קרא למעוטי ספיקא
שבועת העדות. ושנינן
באזהרה. גבי חלב קאי דעונשו ואזהרתו סמוכים זה לזה כל חלב
לאו מטומטום פריך שאין כולן שוין יש מהם זכר כשיקרע ימצא זכר
שני עדות דכתיב בה אם
שור וכשב ועז לא תאכלו הרי אזהרה וסמיך ליה כי כל אוכל חלב
ויש מהם נקבה אלא מאנדרוגינוס פריך דכולהו שוין דקמי שמיא
לא יגיד ונשא עונו, מי
שמגיד והגדתו מתקיימת
גליא או כולהו זכרים או כולהו נקבות והא דקאמר התם אמר רב
מן הבהמה (ג) הרי עונש אין לי שיהא מוזהר אלא על כשיעור
הוא שמוזהר בשמיעת
חסדא מחלוקת באנדרוגינוס אבל טומטום דברי הכל קדוש מספיקא
שהוא ענוש עליו כרת דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא
קול אלה, יצא מלך
אאוכל דכתיב כי כל אוכל חלב: כוי. שהוא ספק ואין בו כרת
דלא אתא קרא למעוטי טומטום אע"ג דלאו קמי שמיא גליא מכל
וגם זה משחק בקוביא
שאפילו מגידים אין עדותן
וחצי שיעור שאינו בעונש מניין שהוא באזהרה: תלמוד לומר
מקום כיון דאיכא לאוקמי מיעוט לאנדרוגינוס שיש בו נקבות לא
מתקיימת, לפיכך פטורין
כל חלב. לא תאכלו הכא כתיב כל אחלב כלומר אפילו כל שהוא:
מסתבר לאוקמיה בטומטום דשמא יקרע וימצא זכר דטפי מסתבר
משבועת העדות. חצי
לאוקמי באנדרוגינוס מבטומטום ולהכי פריך אלא מעתה בערכין
אתא
שיעור, ר' יוחנן אומר
אסור מן התורה, דכיון
יערך אלמה תניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס והוה לן לאוקמ'
קרא דהזכר רק באנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום ובפרק קמא
דחזו לאיצטרפי אכילה
תניא זכורך ולא טומטום ופריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא יש לומר דהתם פריך משום דבלאו קרא הוה ידעינן דמספיקא
קרינא ביה. ריש לקיש אמר
לא לייתי דהיכי ניעביד לסמוך דילמא אשה הוי וקא עביד עבודה בקדשים לא ליסמוך דילמא גברא הוא וקא מבטל סמיכה ואע"ג
אסור מדרבנן, אכילה אמר
רחמנא וליכא. איתיביה
דסמיכה לא מעכבא מכל מקום לא מייתי קרבן לכתחילה כדי לבטל סמיכה כדאמר בפסחים בפרק האשה גבי ה' שנתערבו
שיכול כל שישנן בעונש
עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחת מהן כולן פטורין מלעשות פסח שני משום דלא אפשר דלא מייתי ומתני במותר פסח משום דפסח לא בעי
[ישנן] באזהרה, כוי וחצי
סמיכה ומותר פסח בעי סמיכה והא דאמר במסכת שקלים ומייתי לה בפרק האיש מקדש בהמה שנמצאת מירושלים למגדל
שיעור שאינן בעונש יכול
לא יהו באזהרה, ת"ל כל
עדר זכרים עולות נקבות זבחי שלמים ומקריבין אותן בלא סמיכה לפי שאין מכירין בעליהן שאני התם דכבר הוקדשו ואין להם תקנה בע"א אם
חלב. ומשני ריש לקיש
לא נקריבם בלא סמיכה וספק מצורע דמייתי אשם בפ' התערובות וקא מבטל סמיכה למאן דאמר סמיכת אשם מצורע לאו
לעולם מדרבנן [וקרא]
אסמכתא בעלמא.
דאורייתא תקוני גברא שאני ואם תאמר והא רב דסבר בס"פ המפלת דאנדרוגינוס ספיקא הוי מדטמא בלובן ואודם ומדפסיק
בס"פ הערל כרבי יוסי דאמר לא הכריעו בו אם זכר אם נקבה ובריה בפני עצמה הוא דקאמר רבי יוסי התם בברייתא לאו דוקא
ואפי'
.