עד:
יום הכיפורים
פרק שמיני יומא
תורה אור
מסורת הש"ס
אתא קרא לרבויי ספיקא. בתמיה אטו קמי שמיא ספיקא הוא אי
ואפי' הכי ממעטא ליה רב לענין ביאת מקדש מדכתיב מזכר
ועד
א)
1. וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת
ב) ג)
בהמה הוי אי חיה הוי: הא דאמר רב אידי בר אבין. בכריתות
נקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס והיכי
אתי
עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת
בפרק דם שחיטה אף כל לאתויי כוי דקתני התם כל דם לא
קרא למעוטי ספיקא וי"ל דבההיא דרב תרי מיעוטי כתיבי דהוה
נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה
עוף ובהמה מיוחדים וכו': מה. מצות
תאכלו לעוף ולבהמה מה
מצי למיכתב מזכר ועד אדם או מנקבה ועד אדם ואתא חד מינייהו
לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר
ד)
מלאכת (ד) שבת שב ואל תעשה הוא
לאנדרוגינוס וחד לטומטום ואי
הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
ה)
ויקרא טז כט
אף מצות עינוי שב ואל תעשה דבר
אנדרוגינוס זכר הוא אתי מזכר
כוי בריה בפני עצמה היא דאי לא תימא
ו) ז)
2. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא
❖
המבטל ממך את העינוי הוא ואין זו
למעוטי ואי נקבה הוא אתי ועד נקבה
הכי הא דאמר רב אידי בר אבין אף כל
לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת
נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
אלא כגון הני דמתניתין לא יאכל
למעוטי מטעם שהוא משונה ובבכורו'
לאתויי כוי כוי ספיקא הוא איצטריך קרא
(א)
ויקרא טז לא
ולא ישתה ולא ירחץ: מה מלאכה
פרק על אלו מומין גבי הא
3. וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר
לרבויי ספיקא אלא בריה שאני הכא נמי
גליון הש"ס
לא חלקת בה. בכל צדדיה אסורה
דממעט אנדרוגינוס מהזכר יתירה
תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה
בריה שאני ת"ר תענו את נפשותיכם
גמרא עינוי שהוא אבידת
1
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
אף עינוי נמי שאיסורו בכל צדדיו
דכתיב גבי עולה ופריך מני אי רבנן
הנפש.
וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ
יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער
קאמר יצאו חמה וצנה שאם ישב
הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: קסברי ספיקא הוי ואיצטריך קרא
❖
תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו מה
הרי הוא בעינוי ואם לא ישב אינו
למעוטי ספיקא התם פריך שפיר
ויקרא כג ל
1
4. אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי
מצוה לישב: מה מלאכה דבר
מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי נפש
דאם בא למעוטי אפי' הוא זכר מפני
וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי
שחייבין עליו במקום אחר. כרת כי
שהוא משונה משאר זכרים אם כן
שב ואל תעשה ואימא היכא דיתיב
אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה
הגהות הב"ח
מדממעטינן ליה מהזכר שמע מינה
הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר
אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
בשימשא (ב) וחיים ליה לא נימא ליה קום תוב
(א) גמ'
בראשית לא נ
זכר הוא ולא ספיקא אלמא לא אתא
אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו
5. וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי
ואי
בטולא יתיב בטולא וקריר ליה לא נימא
במקום אחר כגון פיגול ונותר: ואם
כת"ק דאמר ספיקא הוי ולפי מה
(ב) שם
אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת
ליה קום תוב בשימשא דומיא דמלאכה מה
וחמים
נפשך לומר. ואם יש בידך להשיב על
שפירש' אית ליה לרב דהמפלת
קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת
(ג) שם
מלאכה לא חלקת בה אף ענוי לא תחלוק בו
עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
זה הרי ראיה אחרת דקרא של תענו
שפיר ההיא דרב חסדא
את
דברים כו ז
תניא אידך תענו את נפשותיכם יכול ישב
את נפשותיכם עינוי שהוא אבידת
דאית ליה גבי בכור דטומטום קדוש
(ד) רש"י
6. הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר
בחמה ובצנה ויצטער ת"ל וכל מלאכה לא
הנפש בתוך חלל הגוף מיירי: וכי
אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ
מספיקא דחד מיעוטא כתב בבכור
לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ
תימא בעריות קמשתעי קרא. כלומר
לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: ולית ליה לאוקמינן אלא באנדרוגינוס
תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום
(ה) ד"ה
❖
ולא בטומטום שאם הוא זכר הוי זכר
עינוי. דתשמיש קא משתעי קרא
קא
דברים ח טז
אחר אף ענוי נפש שחייבין עליו במקום אחר
7. טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם
גמור וא"ת א"כ מאי קא פריך התם
דתשמיש נמי אקרי עינוי כדלקמן
ואי זה זה זה פגול ונותר אביא פגול ונותר
מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ גַּם זֶה הֶבֶל
לרב חסדא מערכין דממעטינן מערך
וחייבין עליו כרת במקום
וּרְעוּת רוּחַ: קהלת ו ט
שהן בכרת ולא אביא את הטבל שאינו
תוס' ישנים
אחר כגון עריות: ונאמר להלן
8. אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי
איש ומערך אשה טומטום ואנדרוגינוס
בכרת ת"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה
2
יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ
עינוי. ויענך וירעיבך :
ומשני סמי מכאן טומטום ומאי קושיא
.
יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים:
אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את
❖
ונילף מואם תענה את בנותי. דמוקי
התם איכא תרי קראי הזכר ואם
משלי כג לא
הנבילה שאינה במיתה ת"ל תענו ועניתם
ליה לקמן אתשמיש: עינוי
נקבה הלכך ממעטי' ליה כמו ההיא
דרבים. יוה"כ לכל ישראל ואכילת
את נפשותיכם ריבה אביא את הנבילה שהוא
דהמפלת ויש לומר דהתם צריכי
מוסף רש"י
המן לכל ישראל: עינוי בידי שמים.
תרוייהו שפיר לאנדרוגינוס דאי לא
בלאו ולא אביא את החולין שאינן בלאו ת"ל
כוי בריה בפני עצמה
כתב אלא הזכר הוה ממעטינן ליה
יום הכפורים מצות מלך היא וכן
תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה אביא
היא.
עינוי המן: ה"ג המאכילך מן במדבר
מערך זכר אבל יהא בערך אשה
החולין שאינן בקום אכול ולא אביא את
וגו' רבי אמי ורבי אסי וכו'. ולית
דלא גרע מאשה והא דפריך מאם זכר
התרומה שהיא בקום אכול ת"ל תענו
❖
'.
(חולין פ.)
הכא רומיא דקראי אלא קרא
אם נקבה להוציא טומטום ואנדרוגינוס
ועניתם את נפשותיכם ריבה אביא את
(ה) מפרש המאכילך למען ענותך אוכל
מאי קושיא הא גבי שלמים איכא תרי
התרומה שאינה בבל תותירו ולא אביא את
ומעונה: אין לו פת בסלו. אוכל
מיעוטי אם זכר אם נקבה ויש לומר
רבינו חננאל
הקדשים שהן בבל תותירו תלמוד לומר תענו
היום ודואג על למחר: אינו רואה
דגרסינן התם זכר או נקבה דכתיב
הא דרב אידי בר אביו
ואוכל. אכילת המן טועם טעם כל
בויקרא גבי שלמי צאן דמיניה דריש
ועניתם את נפשותיכם ריבה ואם נפשך לומר
דאמר כל לאיתויי כוי,
ליה בת"כ אבל אם זכר אם נקבה
המינים ואינו רואה אלא מן:
מפורש בכריתות פרק דם
הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש ההיא
3
שחיטה בבהמה ובחיה
דכתיב בשלמי בן בקר דריש התם
עינו
$ענוי שהוא אבידת הנפש ואי זה זה זה אכילה
כו' בתחלתו, ואסיקנא
פרק אלו קדשים לרבות
קסבר האי תנא כוי בריה
ושתיה מאי ואם נפשך לומר וכי תימא בעריות קא מישתעי קרא הרי הוא
ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין
בפני עצמה הוא. ת"ר
אומר והאבדתי הנפש ענוי שיש בו אבידת נפש ואי זה זה זה אכילה
תענו את נפשותיכם, יכול
(ג)
והשתא פריך שפיר לרב חסדא דבהאי
ישב בחמה ובצנה כדי
ושתיה דבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה להלן
קרא לא כתב אלא חד מיעוט והוי או
שיצטער, ת"ל כל מלאכה
ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון ונילף מאם תענה את בנותי דנין ענוי
לא תעשו, מלאכה ועינוי
למעט כמו כשב או עז פרט לנדמה
4
אסרה התורה, מה מלאכה
דרבים מענוי דרבים ואין דנין ענוי דרבים מענוי דיחיד ונילף מענוי
ואם תאמר הא אשכחן דכתב קרא
שב ואל תעשה אף עינוי
כדי שלא נטעה דפריך בפרק אלו
דמצרים דכתיב וירא את ענינו ואמרינן זו פרישות דרך ארץ אלא דנין
נמי שב ואל תעשה,
5
[אל] תאכל. תניא אידך
טרפות מכדי אנן
ענוי בידי שמים מענוי בידי שמים ואין דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי אדם
מלאכה ועינוי אסרתי (לה)
אקשקשת סמכינן סנפיר דכתב רחמנא
6 המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו
[לך] מה מלאכה שחייבין
למה לי ומשני אי לא כתב רחמנא
עליה ממקום אחר, [אף
דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וחד אמר אינו דומה מי
ענוי נפש שחייבין עליו
סנפיר הו"א מאי קשקשת ז)[סנפיר]
ממקום אחר] ואיזה, זה
שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין
ואפילו דג טמא כתב רחמנא סנפיר
'.
פיגול ונותר וכו', עד
שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה
עד דאיכא סנפיר וקשקשת וי"ל דלשון
אם נפשך לומר בעריות
משתעי קרא, הרי הוא
אלא ביממא א"ר זירא מאי קרא טוב מראה עינים מהלך נפש אמר ר"ל
קשקשת משמע דבר שאינו שוה וחלק
7
'.
אומר והאבדתי את הנפש
שהיד מסכסכת בו וסנפיר נמי כך
טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה שנאמר טוב מראה עינים
ההיא, איזהו דבר שיש
הוא ונופל בו לשון קשקשת:
בו איבוד נפש, הוי אומר
מהלך נפש כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים ר' אמי ור' אסי חד אמר כל הנותן
8
כוי בריה בפני עצמו הוא. האי
זו אכילה ושתיה. דבי ר'
עינו
ישמעאל תנא [נאמר] כאן
בריה בפני עצמו דהכא היינו
תענו את נפשותיכם ונאמר
שאינו ספק חיה או בהמה אבל הא דאמר רבי יוסי בפרק אותו ואת בנו כוי בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו
[להלן] ויענך וירעיבך,
מה להלן עינוי רעבון
בו חכמים אי מין חיה או מין בהמה ההוא הוי פירוש שהוא ספק חיה ספק בהמה דהא שמעינן לרבי יוסי דאמר בפרק
אף (להלן) [כאן] ביום
כסוי הדם כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו ואי הוה בריר לן שהוא בריה ולא הוה
הכפורים עינוי רעבון.
כתיב ביום הכפורים תענו
לא חיה ולא בהמה יהא מותר לשחטו לכתחילה דהא לאו בר כיסוי הוא :
את נפשותיכם וכתיב
הני
עיניתי בצום נפשי, ועוד
כתיב למה צמנו ולא ראית עינינו נפשנו ולא תדע, מיכן שהצום נקרא עינוי נפש. כתיב המאכילך מן למען ענותך, פי' כיון שאינו ניתן לו המן אלא יום ביום, אע"פ שעתה אוכל, (נפש) אכילתו (הוא) עינוי הוא לו, ללמדך
כל מי שאין לו פת בסלו לעולם אינו שבע כאילו בעינוי הוא. וכן כל שאינו רואה מה שאוכל אינו שבע. מיכן לסומים שאוכלין ואינן שביעין.