עה:
יום הכיפורים פרק שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לחם ששאלו כהוגן. שאי אפשר להיות בלא לחם: ניתן להם כהוגן.
אתליסר ריפי. זו על זו ריפי ככרות: ותחתונה אינה נאכלת. מרוב
יא א
א) ב)
ג)
בבוקר שיש שהות להכינו: בשר שאלו שלא כהוגן. מתוך כרס
השומן הנבלע בה וכל שכן העליונות: משתכח ליה. היו נמצאות לו
❖
ד)
מלאה שהרי מקנה רב היה להם: (ד) שלא כהוגן. ירד להם עם
בין חביותיו שהיו ממציאין לו מן השמים: רב חסדא. חמוה דרבא
ה)
חשיכה שעה שאינה ראויה לתקן אותה עד שעת הסעודה ט): כעין
הוה ורבו הוה: ובדיל רבה.
בזכות הרב היה אוכל התלמיד: כתיב
ו)
ז)
יממא. באור האבוקה: וקבע להם
ותעל שכבת הטל. והנה על פני
גליון הש"ס
זמן סעודה. בבקר ובערב: שירד
המדבר כשהיה הטל עולה מן
לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן מכאן
גמ' מחספס כתיב.
ח)
להם דבר שטעון שחיטה. ומלמד
הארץ לקראת החמה כדרכו היה
ט)
למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר
❖
נראה על פני המדבר (ו) דק מחספס
שהשליו דבר שטעון שחיטה היה:
אלא בלילה והאמר אביי האי מאן דאית
וזבחת כאשר צויתיך. ולא מצינו בתורה
למדנו שהיה הטל מכסה את המן
❖
ליה סעודתא לא לאכלי' אלא ביממא כעין
עד שעה שהטל עולה לקראת החמה
ציווי הזביחה היאך מכאן אתה למד
לעזי רש"י
יממא קא אמרינן אמר רב אחא בר יעקב
וכתיב ירד המן עליו אלמא טל
שנמסרו לו הלכות שחיטה על פה:
ליטריד"ש [ליטיירי"ש].
בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים
הגהות הב"ח
משטיחין. השליו היה עשוי לפניהן
מלמטה: קופסא. אשקרו"ן
מפוזר, שכבה.
שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם
(א) גמ'
בלעז: נימח על פיסת היד.
על הארץ משטיחין ליטריד"ש בלעז:
אישקרי"ן. קופסה
❖
והויא
(בעיקר לתכשיטים).
לחם יפה לבחורים ושמן לזקנים
מחוספס נוטריקון: נבלע באיברים.
זמן סעודה הבשר עודנו בין שיניהם וכתיב
1
ומלאו ליה
ודבש לתינוקות. כתיב שמן כטעם
אינו יוצא מן המעיים: לאחר
2 עד חדש ימים הא כיצד בינונים לאלתר
ורבי עד
דמלי ומסקין
שסרחו. שנתלוננו על כך שאמרו
לשד השמן ואין זה לשון שומן אלא
מוסף רש"י
מתו רשעים מצטערין והולכין עד חדש
ומותבינן ליה
בלחם הקלוקל : לא
לשון שמן לפיכך טעמו נקוד למעלה
ובתרייתא דכולהו
כעין יממא.
ימים 3 וישטחו אמר ריש לקיש אל תקרי
ומ"ם שלו נקוד פתח קטן ולפי שהוא
לפניהם ולא לצידיהם. שאין יודעים
וישטחו אלא וישחטו מלמד שנתחייבו
(ב) שם
(שבת כה:)
לאיזה צד עננים הולכים: אלא
סוף פסוק נהפך השי"ן לינקד בקמץ
מאגמא
כאשר צויתיך.
שונאיהן של ישראל שחיטה שטוח תנא
גדול: כסילוים. קוצים בלשון ארמי:
לאחוריהם. דיודעים הם שלא יחזרו
ליה
משמיה דרבי יהושע בן קרחה אל תיקרי
ומותבינן לה בתנורא. כך מנהגם
לאחוריהן ואותן שלפנים צריכין
(ג) שם
שיתפח
שטוח אלא שחוט מלמד שירד להם
(ה) לצלות שפודיהם בתנור: ותפח.
לצאת לסוף המחנה מאחור:
ויהרגם
מרוב שומנו הוא נתפח ונעשה עב:
זה
לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה אמר
(ד) רש"י
(שם כח.)
רבי וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר 4וימטר עליהם כעפר שאר וכחול (הים) עוף כנף ותניא ארבי אומר
על רוב אחד כו'.
ניתן
וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה
להם (ה) ד"ה
5
לתת
אלא מה תלמוד לומר שטוח מלמד שירד להם משטיחין משטיחין כתיב 6 לחם וכתיב 7שמן וכתיב 8 דבש אמר
(ו) ד"ה
(שם) ופסיוני.
רבי יוסי ברבי חנינא לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש כתיב שליו וקרינן סליו אמר רבי חנינא צדיקים
❖
המן
אוכלין אותו בשלוה רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין א"ר חנן בר רבא ד' מיני סליו הן ואלו הן שיכלי
(קדושין לא.)
וקיבלי ופסיוני ושליו מעליא דכולהו שיכלי גריעא דכולהו שליו והוי כציפורתא ומותבינן לה בתנורא ותפח
ויחנו על הירדן.
(א)
(ערובין נה:)
הגהות הגר"א
והוה מלי תנורא ומסקינן ליה אתליסר ריפי ואחרונה אינה נאכלת אלא ע"י תערובת רב יהודה משתכח ליה בי
אין נפנין לא לפניהן.
[א] גמרא
דני רב חסדא משתכח ליה בי ציבי רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא (ב) יומא חד לא אייתי אמר מאי האי סליק
❖
ולא
לאיגרא שמעיה לינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני אמר שמע מניה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל
9
לצדדיהן.
תלמידא כתיב 01 ותעל שכבת הטל וכתיב 11 וברדת הטל אמר רבי יוסי ברבי חנינא טל מלמעלה וטל מלמטה
אלא לאחוריהן.
רבינו חננאל
ודומה כמו שמונח בקופסא דק מחוספס אמר ר"ל דבר שנימוח על פיסת היד רבי יוחנן אמר דבר שנבלע
❖
(שם)
לימדה תורה דרך ארץ
במאתים וארבעים ושמונה אברים מחוספס טובא הוי אמר רב נחמן בר יצחק $ מחספס כתיב תנו רבנן 21לחם
שכל מי שיש לו סעודה לא
אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר"ע וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם
ניכלה אלא ביממא כעין
ליליא. לא יאכל אדם בשר
צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר 31לחם לא אכלתי ומים
תוס' ישנים
בערב, שנאמר בתת ה'
לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים אלא מה אני מקיים
לכם [בערב] בשר לאכול
.
כו'. בתחלה היו ישראל
41 ויתד תהיה לך על אזניך (ויצאת שמה חוץ) דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם ר"א בן פרטא
דומין כתרנגולין שמנקרין
אומר אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך
באשפה, עד שבא משה
ותיקן להם זמן סעודה.
לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות דכתיב
תניא ר' אומר מה ת"ל
ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא
[וזבחת] כאשר צויתיך
51
ואכלת, מלמד שנצטוה
והויא תלתא פרסי ותנא כשנפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדדיהן אלא לאחוריהן 61 ועתה נפשנו יבשה
משה על הושט ועל הקנה
אין כל אמרו עתיד מן זה שתיפח במעיהם כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא וכשנאמרו דברים לפני
ועל רוב אחד בעוף ורוב
(ג)
[א]
שנים בבהמה. ומה ת"ל
ר' ישמעאל אמר להם אל תקרי אבירים אלא איברים דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה איברים אלא
שטוח, שירד להן
מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך בדברים שבאין להם ממדינת הים דבר אחר לחם אבירים אכל איש
משטוחין משטוחין.
כתיב לחם וכתיב שמן
זה
וכתיב דבש, הא כיצד,
לנערים לחם לזקינים שמן לתינוקות דבש. כתיב שליו וקרינן סליו, לצדיקים בשלוה ולרשעים כסילוה, פיר' קוצים. השליו
היה יורד, לרב יהודה אבי דני לרב חסדא אבי ציבי. רבה הוה מייתו ליה ההוא ציידא בכל יומא מאגמא, יומא חד לא
אשכח, סליק ההוא ציידא לאיגרא שמע לההוא ינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני וגו', אמר ש"מ נח נפשיה דרב חיסדא
'.
ובשביל רבה הוה אכיל תלמידא. מחספס, אמר ריש לקיש דבר שנימוח על פיסת היד. ר' יוחנן אמר מחספס חסר ו' כתיב
בגימטריא רמ"ח הוי, מיכן שהיה המן נבלע ברמ"ח אברים. ת"ר לחם אבירים אכל איש, לחם הנבלע באיברים אבל המלאכים
אינן אוכלין כלל. ואפילו דברים שתגרי האומות מוכרין להן ואוכלין אותן, היה המן מפיגן ולא היו צריכין לנקביהן, ומה
אני מקיים ושבת וכסית את צאתך, לאחר שסרחו. אמר להן הקב"ה אני אמרתי תהיו לפני כמלאכים, עכשיו הריני מטריחכם
ג' פרסאות עד שתצאו חוץ למחנה. ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה ג' פרסי אורך וג' פרסי רוחב. תנא כשהן נפנין לא נפנין לא [לפניהם ולא לצידיהן אלא לאחוריהן]
תורה אור השלם
1. הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְיָ חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְיָ בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד: במדבר יא לג 2. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְיָ אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:
במדבר יא כ 3. וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּח¢ רָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה ח¢ מָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה: במדבר יא לב 4. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף: תהלים עח כז
5. כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ: דברים יב כא 6. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: שמות טז ד 7. שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן: במדבר יא ח
8. וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: שמות טז לא 9. שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ: חבקוק ג טז 01. וַתַּעַל שִׁכְבַת
הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: שמות טז יד 11. וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו: במדבר יא ט 21. לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע: תהלים עח כה 31. בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת
הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְיָ עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי: דברים ט ט 41. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ: דברים כג יד 51. וַיַּחֲנוּ
61. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: במדבר יא ו
עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב: במדבר לג מט