יום
הכיפורים פרק שמיני
יומא
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הני
חמשה ענויין כנגד מי. תימה לי דהכא קאמר סתמא
זה יהושע. שעלה עם משה עד תחומי ההר שנאמר
יב א
א)
❖
ב)
ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר סיני והמתין לו
דהש"ס דחמשה הויין ובסמוך פריך סתמא דהש"ס ואנן שיתא
(ו)
ג)
יהושע שם כל מ' יום שנאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה
תנן וי"ל דהא דקאמר הכא הני ה' ענויין כנגד מי לאו סתמא דהש"ס
ד)
לו מן כנגד כל ישראל: עד
למדנו שלא היה עמהם ושם היה יורד
קאמר לה אלא מילתיה דרב
חסדא היא הכל וכי האי גוונא איכא
ה)
רבינו חננאל
מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו.
בריש פרק אלו מציאות מ)
ו) ז)
ולמה לא היה המן יורד להן
מאין לך: חמש עשרה אמה מלמעלה.
דמיבעיא ליה וכמה א"ר יצחק קב
זה יהושע שירד לו מן
כנגד כל ישראל כתיב
ח) ט)
פעם אחת בשנה, ואסיקנא
אם תאמר מלמעלה לארץ ולא פירש
בארבע אמות ובתר הכי פריך אי
י)
מפני שיהו מכוונין לבם
הכא איש וכתיב התם 1קח לך את יהושע בן
לאביהם שבשמים בכל יום.
בהר או בבקעה וכי חמש עשרה בהר.
דרך נפילה אפילו טובא נמי כו' וא"כ
נון איש אשר רוח בו ואימא משה דכתיב
שמי שהיה לו כמה בנים היה
וכו': תיבה היכי סגיא. היאך עלתה
מאי קמיבעיא ליה מעיקרא וכמה
כ) ל)
דואג ואמר אם לא ירד המן
2 והאיש משה ענו מאד דנין איש מאיש ואין
מ) נ)
לראשי ההרים אלא על כרחך מלמעל'
לימא דרך נפילה ואפילו טובא אלא
למחר הרי אני ובני מתין
דנין איש מוהאיש שאלו תלמידיו את רבי
ברעב, ונמצא תמיד מכוין
דקרא מן כ) השמים הוא והכי קאמר
רבי יצחק הוא דקאמר וכמה וכה"ג
לבו לשמים. דבר אחר מפני
שמעון בן יוחי מפני מה לא ירד להם לישראל
על ידי גשמים גברו ט"ו אמה ומן
יש לפרש בפרק לא יחפור
משוי הדרך. במבול כתיב
מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם
התהום יצאו תחלה למלאות הבקעות
גבי וכמה [א"ר ייבא] כמלא
וארובות השמים נפתחו,
❖
וכתיב חמש עשרה אמה
משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש
והשפלות עד שהשוו לראשי ההרים:
רחב חלון נ):
מלמעלה גברו המים. וגמרי
ובעשור אך בעשור שבת שבתון
מרובה. רבה על חברתה מדה טובה
לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה
דארבע ארובות שיעור הדלת,
ושבת שבתון והיתה
תנא כמה ארובות יש בדלת
מרובה על הרעה חמש מאות בה
הגהות הב"ח
ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת
ארבע, וכתיב במן ודלתי
לכם. כך היא הגירסא ברוב ספרים
שבמדה טובה נאמר נוצר
(א) גמ'
בשנה עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה
שמים פתח וימטר עליהן מן
חסד לאלפים ובמדת פורענות הוא
ודבר תימה היא מאד דלא מייתי להו
מעיקרא כתיב
לאכול, נמצא בשתי ארובות
מקביל פני אביו כל יום אף ישראל מי שיש
(ב) שם
ט"ו אמה, על כל ארובה ז'
אומר על שלשים ועל רבעים אף
כסדר שהם כתובים בתורה אלא
מרובה
לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר
אמות וחצי. ובב' דלתות ח'
כאן מדת הטוב של ירידת המן
לגמרי מלמטה למעלה קא מייתי להו
(ג) שם
ארובות, על כל ארובה שבע
שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים
רבתה על ירידת המבול: במדת
ובעשור בפרשת פינחס ואך בעשור
ותנא
[אמות] וחצי, נמצא גובהו
(ד) שם אלא
של מן ששים אמה. ואסיקנא
ברעב נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן
פורענות הוא אומר וארובות השמים.
שבת שבתון בפרשת אמור אל הכהנים
(ה) שם
ר' אלעזר בגזירה שוה גמר,
ושבת שבתון והיתה לכם באחרי מות
לא ירד מבול אלא דרך שתי ארובות:
שבשמים דבר אחר שהיו אוכלין אותו
ויין
התם כתיב וארובות השמים
ובמדה טובה הוא אומר דלתי שמים
(ו) רש"י
אלא שוהיתה לכם כתיב ברישא ונ"ל
נפתחו והכא כתיב ודלתי
כשהוא חם דבר אחר מפני משאוי הדרך
האלהים
שמים פתח, מה פתיחה
פתח. ותנא כמה ארובות יש באורך
דלהכי מייתי ובעשור ברישא משום
❖
וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים
דהתם שבע אמות ומחצה על
דמיניה נפקא לן לעיל
דלת ארבע הרי לב' דלתות ח'
כל ארובה, אף פתיחה דהכא
יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר
ארובות ואחרי ששתי ארובות הורידו
פירושו דעינוי כדאמר לעיל יכול
שבע אמות ומחצה על כל
המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר
ארובה. תניא איסי בר יהודה
גשמים גובה ט"ו אמה ח' ארובות
ישב בחמה ובצנה ויצטער ת"ל כל
מוסף רש"י
אומר מן שירד לישראל היה
המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה
הורידו מן ששים אמות שהרי אמרת
מלאכה לא תעשו והיינו ההוא קרא
ודילמא דאכליה על ידי
מתגבר ועולה עד שרואין
גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון מודעי
אניגרון.
מדה טובה מרובה על של פורענות
דובעשור דכתיב ביה ועניתם את
אותו מלכי מזרח ומערב,
שנאמר תערוך לפני שלחן
וכ"ש שאינה ממועטת הימנה: הא
עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו
נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו
נגד צוררי וגו'. ודייק אביי
לא דמיא. אדר' אלעזר המודעי
וכיון דכתיב לבסוף קא מייתי לכולהו
אמר לו רבי מקרא אני דורש חמש עשרה
מיהא דאיסי דאמר המן היה
3
מתגבר ועולה בחשבון
קאי: פתיחה פתיחה גמר. מה
מלמטה למעלה ויש ספרים שגורסין
אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי
תערוך כדי שיראו אותו הכל.
שבת שבתון אך בעשור ובעשור
פתיחה האמורה בארובות המבול
חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה
כסא דדוד לעלמא דאתי
והיתה לכם ועל אותה גירסא אין
ט"ו לב' ארובות אף פתיחה האמורה
(שבועות כג.)
שיעורו כחשבון רויה רכ"א
בשפלה) חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי
מיא דסילקא.
לוג. יום הכפורים אסור
אדם יכול ליתן טעם:
בדלתות המן ט"ו אמה לכל ב'
הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן.
באכילה ובשתיה וברחיצה
שורי קיימי ועוד תיבה היכי סגיא אלא (א) נבקעו
ארובות: ובעשור. דחומש הפקודים
(ברכות לה:) דכולהו
ובסיכה ובנעילת הסנדל
כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי
ואך בעשור דשור או כשב שבת
תימה לי דבקראי נמי כתיבי
שלקי.
ובתשמיש המטה. אוקימנא
לאכילה ושתייה חדא, והני
טורי והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו
שבתון וגו' בכולהו כתיב תענו
שיתא תרי באחרי מות ושלש באמור
(ברכות שם) מידי
ד' הא חמשה כנגד [חמשה]
ועניתם: אניגרון. מין מאכל שנותנין
אל הכהנים וחד בפינחס ונ"ל דכי כל
המים וכי אי זה מדה מרובה מדה טובה או
דמשכר.
עינויין שבתורה. חד
בו יין ובכמה מקומות שנינו בתוספ'
הנפש אשר לא תעונה לא קא חשיב דלא
(שבועות שם) ודלמא
ל)
בעשור, וחד ובעשור ג' אך
מדת פורענות הוי אומר מדה טובה ממדת
(ב)
דבילה קעילית.
בעשור ד' שבת שבתון ה'
אניגרון ואכסיגרון שנותנין בו יין
קחשיב אלא ציוויין תענו ועניתם אבל
פורענות במדת פורענות הוא אומר 4 וארובות
שבת שבתון. בהני כולהו
ושמן: מיא דסילקא. מים ששלקו
האי דלא ציווי הוא לא קא חשיב:
כתיב ענוי. חמשה כנגד
השמים נפתחו במדה טובה הוא אומר
גמר חמשה. ואסיקנא דשתיה
בהן תרדין: דכולהו שלקי. של שאר
ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר
(שם) אכל דבילה
בכלל אכילה היא שנאמר כל
5
מיני ירקי: מידי דמשכר. ואין שכרות
קעילית.
נפש מכם לא תאכל דם. ותוב
עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו (ג) כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע
דרך אכילה: קעילית. שם מקום:
(בכורות
מדכתיב ונתתה הכסף בכל
הרי כאן שמונה ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה תניא איסי
מה:) דבש.
אשר תאוה נפשך בבקר
חייב
❖
(שם)
ובצאן וביין ובשכר וגו', הא
בן יהודה אומר מן שירד להם
לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר
שתיה וקא קרי ליה ואכלת
6 תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד
כו', עד
תורה אור השלם
לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
לכ"ע הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי (ד) ר' אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר: אסור באכילה: הני חמשה
קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ
ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין שבתורה ובעשור ואך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון
7
8
9
01
בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ
❖
11 והיתה לכם הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא
בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ
עָלָיו: במדבר כז יח
בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה
2. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד
21
ואכלת ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא
מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
תוס' ישנים
הָאֲדָמָה: במדבר יב ג
דכולהו שלקי אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין
.
3. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה
31
מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ
ובשכר שכר (ה) שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב
הֶהָרִים: בראשית ז כ
מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש
.
4. בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה
א
לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
חייב
בְּשִׁבְעָה
עָשָׂר יוֹם
.
לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: בראשית ז יא 5. וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם
פָּתָח: תהלים עח כג 6. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: תהלים כג ה 7. וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: במדבר כט ז 8. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
'.
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כג כז 9. שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: ויקרא כג לב 01. שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: ויקרא טז לא 11. וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: ויקרא טז כט 21. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת
יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: דברים יד כג 31. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו