עו:
יום הכיפורים
פרק
שמיני
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמר
שכר שכר מנזיר. ואם תאמר לרבי יהודה דלא יליף גזירה
חייב. משום שכר אל תשת : אף כאן יין. וביין אין שכרות
יג א
א)
ב) ג)
אלא בשתייתו: אסור בכל מיני מתיקה. בפירות חדשים בתפוחים
שוה בברייתא פרק אמרו לו מנא ליה
יד ב
ד)
בענבים: ומותר ביין. בן ארבעים י): ותירוש ינובב בתולות. זה יין
דשתיה בכלל אכילה יש לומר מסברא כדאמרינן בפ"ג דשבועות
ה)
איבעית אימא קרא איבעית
אימא סברא אבע"א סברא
טוב שהוא משכר את האדם
לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה:
ו) ז)
❖
ח) ט)
הבא מן התירוש. מן הענבים והכי
כדאמרי אינשי תא ונטעום מידי
י)
קאמר קרא הענבים יוציאו לכם דבר
ואזלי ואכלי ושתו א"נ נראה לי נהי
(חייב) אלא יליף שכר שכר מנזיר מה
1
אשר ינובב בתולות: ותירוש יקביך
דלגבי ביאת מקדש לא יליף שכר
כ)
להלן יין אף כאן יין ותירוש חמרא הוא
מוסף רש"י
❖
יפרוצו. וכל יקב שבמקרא הוא הבור
שכר מנזיר לחייב אפי' בשאר משכרין
והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני
חייב.
א
שלפני הגת ושם אין הענבים נתונים
הכא גבי מעשר שני הוה יליף גזירה
מתיקה ומותר ביין ולאו חמרא הוא והכתיב
אלא היין: דבר הבא מתירוש וכו'.
שוה דהתם טעמא רבה איכא דלא
תורה אור השלם
ותירוש ינובב בתולות דבר הבא מן התירוש
2
והכי קאמר קרא ענבים יהיו לך
יליף משום דשתויי יין גנאי הוא ליכנס
1. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן
ינובב בתולות והכתיב 3 ותירוש יקביך יפרוצו
המפריצים יקביך ביין ולעולם אין
שכור לפנים דאפילו לפני מלך בשר
(סנהדרין עא.) כתיב
וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל
דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו והא
ישמח.
היין נקרא תירוש אלא הענבים:
ודם אין עושין כן כ"ש לפני מלך מלכי
מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה
וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא
והכתיב יין ותירוש יקח לב. ואכילת
כתיב זנות ויין ותירוש יקח לב אלא דכולי
המלכים הקב"ה וכיון דטעמא מש"ה
4
במדבר ו ג
יֹאכֵל:
ענבים אינה משכרת: הלך אחר
הוא מה לי יין מה לי שאר משכרין
עלמא תירוש חמרא הוא ובנדרים הלך
וקרינן ישמח.
2. כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן
ב
זכה.
לשון בני אדם. ואין דרכן לקרות
אבל בעלמא מודה דגמרינן מנזיר
בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב
אחר לשון בני אדם ואמאי קרי ליה יין
זכריה ט יז
בְּתֻלוֹת:
תדע דהא הכא אליבא דמ"ד אכל
את היין תירוש לכך מותר ביין:
משמחו.
ואמאי קרי ליה תירוש יין שמביא יללה
3. וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע
שמביא יללה. ע"י היין רב הניאוף
דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב
(סנהדרין
וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ:
לעולם תירוש שכל המתגרה בו נעשה
ע.) כמים בקרבו וכשמן
דהיינו רבי יהודה מסקינן גמר שכר
ופורענות באה לעולם. יין לשון
משלי ג י
בעצמותיו.
רש רב כהנא רמי כתיב 5 תירש וקרינן
4. זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח
תאניה ויללה: זכה. לשתות לפי
שכר מנזיר אלמא דמודה רבי יהודה
❖
(שבת פו.)
הושע ד יא
לֵב:
תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש
מדה: נעשה ראש. שמפקח לבו
הכא כדפרי' וניחא נמי הא דקשה
5. וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל
(והיינו דרבא דרבא) רמי כתיב ישמח וקרינן
בחכמה: כתיב ישמח. בשי"ן לשון
אדגמרת מנזיר נגמר ממקדש אפילו
הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב
6
דָּגָן וְתִירֹשׁ:
רבינו חננאל שאר משכרין אלא ודאי לא גמרינן
שממה וקרינן יין ישמח לשון שמחה:
ישמח זכה משמחו לא זכה משממו והיינו
בראשית כז כח
פקחין. פקחוני עשאוני פקח:
מקדש מעלמא ולא בעלמא גמרינן
6. וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ
אמר רבא חמרא וריחני
דאמר רבא חמרא וריחני פקחין רחיצה
פקחין. אכילה ושתיה מנא לן
דחיטי דכייתא. חטים נאות ונקיות
מינה דטעמא דהתם הוי כדפרי'
לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם
וסיכה מנא לן דאיקרי עינוי דכתיב לחם
דאיקרי ענוי, שנאמר עניתי
7
לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
והא לא שייך בעלמא כ) ואם תאמר
כדמתרגמינן את בגדי עשו החמודות
בצום נפשי. רחיצה וסיכה
תהלים קד טו
חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי
דכייתא: דומיא דשמן.
דהשתא מסקינן הכא דדבילה קעילית
7. לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי
מנא לן דאיקרי ענוי שנאמר
וסוך לא סכתי מאי לחם חמודות לא אכלתי
לחם חמודות לא אכלתי
וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי
מים בקרבו דכתיבי בקרא דומיא
אין נקחת בכסף מעשר ובפרק בכל
ובשר ויין לא בא אל פי
וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת
דכשמן בעצמותיו מה שמן מבחוץ
מערבין לא משמע
וסוך לא סכתי וגו', וכתיב
שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים:
אפילו נהמא דחיטי דכייתא לא אכל ומנא
סכין אותו ונבלע בעצמותיו אף
הכי דדרשינן ביין לרבות שלוקחין יין
מן היום הראשון אשר נתת
דניאל י ג
8. וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא
את לבך להבין ולהתענות
לן דחשיב כעינוי דכתיב ויאמר אלי אל
מים בקרבו הנבלעות דרך החוץ
אגב קנקנו בשכר מלמד שלוקחין תמד
8
וגו'. ודייק רב אשי מדכתיב
דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן
על ידי רחיצה: שהיא כשתיה.
משהחמיץ ומפרש התם דצריכי דאי
תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת
וסוך לא סכתי, כל סיכה, בין
אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין
סיכת מים שהיא רחיצה, בין
כתב רחמנא בשכר ה"א דבילה
אלמא מים דקרא שתיה הוא
וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ
את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך
סיכת שמן, אחד זה ואחד
נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי
קעילית [כתב רחמנא יין ע"ג קנקנו
ושמן הוא דיליף ממים ואת ילפת
נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך (כי חמודות
זה לא סכתי. מאי ואני באתי
דניאל י יב
בִּדְבָרֶיךָ:
מים משמן: אלא אמר רב אשי
וכ"ש דבילה קעילית] ואייתר לן
9. וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ
בדבריך, דכתיב ושבעים איש
אתה) אשכחן סיכה רחיצה מנא לן אמר רב
מזקני בית ישראל ויאזניהו
רחיצה מגופיה דקרא. דדניאל דגבי
בשכר לתמד משהחמיץ וע"ק מנלן
וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן
❖
בן שפן וגו'
זוטרא ברבי טוביה אמר קרא 9 ותבא כמים
בְּעַצְמוֹתָיו: תהלים קט יח
סיכה נפקא לן מריבויא דלישנא וסוך
התם למידרש כל הני דרשות ביין
01. וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי
בקרבו וכשמן בעצמותיו ואימא כשתיה
לא סכתי ומצי למכתב ולא סכתי:
שלוקחין יין אגב קנקנו בשכר לתמד
בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן
דומיא דשמן מה שמן מאבראי אף מים
תוס' ישנים משהחמיץ בבקר ע"ג עורו בצאן ע"ג
ואני באתי בדבריך. סיפיה דההוא
שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים
לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ
קרא דלעיל אל תירא דניאל וגו'
גיזותיו והא צריכי למידרש מינייהו
מאבראי והא תנא איפכא קא נסיב לה דתנן
.
בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת
ואני באתי בדבריך נכנסתי לתוך
כללי ופרטי לכל הפחות תרתי
יחזקאל ח יא
מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים אף
עֹלֶה:
11. וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד
הפרגוד בשבילך: מאי ואני באתי.
מינייהו צריכי חד בעלי חיים וחד
על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר
וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי וַתִּשָּׂא
שאינן בעלי חיים דאי כתב רחמנא
מתי נגרש מתוכו שהוצרך ליכנס:
אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין
ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו אלא
יין ושכר ה"א גידולי קרקע ממש
לבוש
הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי
אמר רב אשי רחיצה מגופיה דקרא שמיע
יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים
דווקא ואי כתב רחמנא בבקר ובצאן
אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית
ליה דכתיב וסוך לא סכתי מאי ואני באתי בדבריך היינו דכתיב 01 ושבעים
ה"א בעלי חיים אין שאין בעלי חיים
הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר שָׁם
איש מזקני [בית] ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם
לא כדאמרינן בפרק קמא דקדושין
מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה
❖
יחזקאל ח ג
הַמַּקְנֶה:
ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטורת עולה וישלח תבנית יד ויקחני
גבי הענקה וי"ל דהתם לאו
11
מביין ושכר ובבקר ובצאן קא דריש
בציצת ראשי ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי
אלא מיתורא דביתי"ן דהוה מצי
תוס' ישנים (המשך)
ירושלימה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר
למיכתב יין ושכר בקר וצאן והשתא
שם
ניחא בשמעתא דבכלל שכר דקרא לא
הוי דבילה קעילית וא"ת ולמה לי לרבויי התם דבילה קעילית תיפוק ליה מכעין הפרט דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע וי"ל דשמא אינה ראויה
לאכילה ולא חשיבא פרי כולי האי וא"ת הכא דפריך ואימא דבילה קעילית לישני מיין אגב קנקנו (דאינה) דנקחת נפקא כדאיתא בפ' בכל מערבין
ונראה לי דשפיר פריך דאי מיין אגב קנקנו נימא דאינה נקחת דבילה קעילית בפני עצמה מכסף מעשר אלא בהבלעה
דומיא דיין אגב קנקנו כדמשמע התם דכל הנך דמרבינן מדרש' דביתי"ן אינה נקחת בעינייהו אלא בהבלעה והכי פריך ואימא דשכר גופיה
מיירי בדבילה קעילית ותהיה נקחת בפני עצמה בלא הבלעה וא"ת אמאי לא גמרינן דשתיה בכלל אכילה מדכתיב בשכר ודרשינן מיניה תמד
משהחמיץ ואמר רחמנא ואכלת וי"ל ע"י אניגרון אי נמי יש לומר ואכלת לא קאי אלא אגופיה ולא אמאי דמרבינן מדרש' דביתי"ן תדע דהא
יין אגב קנקנו ובקר אגב עורו וצאן אגב גיזותיו לא שייך בהו אכילה ואם תאמר כי גמרינן שכר שכר מנזיר דשכר חמרא הוא מנלן דשתיה
בכלל אכילה היא דילמא ביין קרוש הבא משניר להכי כתב ואכלת וכי האי גוונא פריך בפרק קמא דסוכה בגמ' דזה הכלל
וכו' ויש לומר דילמא לא חזי לאכילה אלא שורין אותו במים ושותין ועוד מאי קמ"ל קרא ועוד דגמרינן מנזיר מה התם בכל מיני
יין אסור דכתיב מכל אשר יעשה מגפן וגו' אף שכר דהכא: ומנלן דחשיבא עליה כעינוי דכתיב אל תירא דניאל וגו'.
ואין
.
.
'.
.
.
.