ט:
שבעת
ימים פרק ראשון יומא
תורה אור
מסורת הש"ס
ששהו את קיניהן.
שהיו מביאות במלאות ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים והם היו בעלי
(ז) גיאות והיו מתרשלין בהקרבתן והנשים
א) [תוספתא סוף מנחות],
1. גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת
ב) [סנהדרין קג: ע"ש],
מפריה ורביה: מהשתרע. דריש בנוטריקון
ממתינות שם עד
שיקריבום ומשתהות מלחזור למקומן אצל בעליהן ומבטלין את הנשים
הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן
ג) שבת סב: ע"ש, ד) [עיין
וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה
מהשתרר ריע אחד: שני ריעים. (ח) צלם שהעמיד מנשה בהיכל. צרה לשון ריעות כשתי נשים לאיש אחד וכעסתה צרתה (שמואל א א)
תוספות ב"מ ל: ד"ה
בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא
ראשיה בשוחד ישפוטו. סיפיה דקרא ועל ה'
ואשה אל אחותה לא תקח לצרור
(ויקרא יח):
ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו וגו':
לא], ה) [שבת קלט.],
יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי
ו) [שם], ז) [צ"ל אלעזר],
ועליהם. אמקדש ראשון קאי: ושלש
אִם חָי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו
ח) [עיין ע"י], ט) סוטה
רבי אלעזר דמרא דארעא
הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם
גזירות. שדה (ט) עיין ובמות יער.
ששהו את קיניהן מיהא מעלה עליהן הכתוב
מח: סנהדרין יא., י) [צ"ל
הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר
ועיין חורבה במטאטא השמד (ישעיה
אלעזר], כ) [נדה כ: גיטין
דישראל הוה לא הוה משתעי
כאילו
שכבום בזיון קדשים דכתיב גם
תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לֹא כִּי
1
יט:], ל) [מגילה ט: ע"ש],
עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא
יד) כמו ויעה ברד מחסה כזב (שם
רשב"ל בהדיה. פי' לא היה מתחיל
❖
בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן
מ) בע"י ליתא: מלבוא,
לָקַחְתִּי בְחָזְקָה: וַתְּהִי
כח): שנתגלה עונם. לא היו מכסין
לדבר עמו אבל כשר"א היה מתחיל
חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה
ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן
פשעיהם: נתגלה קצם. לפי מלאות
לדבר עם ריש לקיש היה משיב לו
מְאֹד אֶת פְּנֵי יְיָ כִּי נִאֲצוּ
ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי
הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְיָ:
לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם
הגהות הב"ח
כדאשכחן בפ"ק דזבחים (דף ה.)
שמואל א ב טו-יז
ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב
(ירמיה כט): אחרונים לא נתגלה
גבי רמי ר"ל על מעוהי ומקשי אם
(א) גמרא מהשתרע
2. כִּי קָצַר הַמַּצָּע
וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי
והמסכה צרה כהתכנס
עונם. בני מקדש שני רשעים היו
מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה
כשרים הן לירצו כו' שהשיב לו
מאי קצר: (ב) שם
כְּהִתְכַּנֵּס: ישעיהו כח כ
בסתר: בירה תוכיח. בית המקדש:
עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה ותהי
ר"א וגם הוא חזר והשיב לו:
3. כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן
במנעליהן ומהלכות
עידיכם בירה. בנין הבית עד לכם
חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי
בשוקי
ירושלים
איני
בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת:
וכשמגיעות כו' בועטות
תהלים לג ז
בדבר שלא חזר לנו וחזר לראשונים:
נאצו האנשים את מנחת ה': מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג'
א)
בקרקע ומתיזות: (ג) שם
4. וַיֹּאמֶר יְיָ יַעַן כִּי גָבְהוּ
סנינא לכו. לכל בני בבל שלא עלו
כארס דעכנא שפיכות
דברים שהיו בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ע"ז דכתיב
בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה
בימי עזרא ומנעו שכינה מלבוא
מ)
דמים כו': (ד) שם פה לפה
נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת
כי קצר המצע מהשתרע מאי קצר המצע מהשתרע א"ר יונתן
ב)
(א)
2
רשעים היו אלא שתלו
מלשוב לשרות בבית שני: נמשלתם
עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה
בטחונם וכו' והר הבית
קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד 2 והמסכה צרה כהתכנס
וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה:
ככסף. שאינו נרקב כך לא הייתם
לבמות יער אבל מקדש
ישעיהו ג טז
א"ר שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי אמר מאן
חסרים שכינה: כדלתות. שער שיש
5. וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ
שני שאנו בקיאים בו
שהיו עוסקין בתורה כו':
דכתיב ביה כונס כנד מי הים נעשית לו מסכה צרה גלוי עריות דכתיב
מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד
בו שני דלתות פותח אחד וחבירו
3
(ה) שם ושפיכות דמים
אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם
סוגר כך עליתם לחצאין: שהרקב
ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים
ובמקדש ראשון לא הוה
4
פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ
שולט בו. מקצתו תולעת אוכלתו
ביה שנאת חנם והכתיב
אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה
הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה יען כי גבהו בנות ציון שהיו
ג)
כצ"ל והשאר נמחק: (ו) שם
לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ:
מתוכו ומקצתו קיים כך קצת חזון
מהלכות ארוכה בצד קצרה ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות בקומה
דא"נ סליקו: (ז) רש"י
מלכים ב כא טז
שכינה היה שם וכלו לא היה: מאי
6. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ
ד"ה ששהו כו' בעלי גאוה
זקופה ומשקרות עינים דהוו מליין כוחלא עיניהן הלוך וטפוף תלכנה
והיו: (ח) שם ד"ה שני
ארז. מאי נמשלתם לארז דקאמר: אמר
וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ
שהיו מהלכות עקב בצד גודל וברגליהן תעכסנה א"ר יצחק שהיו מביאות
רעים. שהעמיד מנשה
וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ
עולא ססמגור. (י) מכתתו ומגררו
צלם בהיכל כצ"ל: (ט) שם
וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר
מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן (ב) וכשמגיעות אצל בחורי ישראל
מבפנים. ססמגור שם תולעת: מאי
ד"ה ושלש גזירות כו' שדה
הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא
בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס שפיכות
ועיים ובמות יער עיים
ססמגור. כלומר למה נמשלו בבית
תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה:
(ג)
חורבה: (י) שם ד"ה אמר
מיכה ג יא
דמים דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את
שני לססמגור לענין שריית שכינה:
5
7. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן
שהסס
עולא כו' ססמגור.
א"ר אבא בת קול. נשתייר להו
ירושלם פה לפה (ד) אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות
מכתתו ומגררו מבפנים סס
שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם
שם התולעת: (כ) שם
כאשר נשאר מן הארז מקצת מועט:
עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת
וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך
ד)
ד"ה שדי גברי כו' או את
לְבָמוֹת יָעַר: מיכה ג יב
שדי גברא בינייהו. או (כ) הרוחץ
8. זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי
הרוחץ תחליף או את
ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז גלוי עריות
❖
תחליף או הפושט היד אי ר"ש בן
הפושט:
הִיא הָיְתָה בְעַמִּי הִיא
ושפיכות דמים רשעים היו אלא שתלו בטחונם בהקב"ה אתאן
ה)
(ה)
לקיש הוה הרוחץ זעירי פשט לו היד
בְּכָל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל
למקדש ראשון דכתיב 6 ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה
מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב הָיוּ אֶת
או רבה בר בר חנה פשט לו היד
עַמִּי לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ:
מוסף רש"י
בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו
ור"א היה הרוחץ: כי אתא. ר"ש
יחזקאל כא יז
9. אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה
ששהו את קיניהן.
רעה לפיכך הביא עליהן הקב"ה ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם
בן לקיש לקמיה דר' יוחנן וסיפר
ו)
שהיו מסרבין להקריב
עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם
לו כך אמרתי לו לפלוני:
שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית
שום קרבן אלא בקושי,
7
דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ
כדכתיב (ש"א ב) גם
לוּחַ אָרֶז:
לבמות יער ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם והכתיב 8 מגורי אל
אעפ"י בטרם יקטירון את החלב
שיר השירים ח ט
חרב היו את עמי לכן ספוק אל ירך וא"ר (אליעזר) אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין
01. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת
וגו', וכשהיו זבות ויולדות
ז)
באות ממקום אחר לשילה
וְיִשְׁכֹּן בְּאָה¢ לֵי שֵׁם וִיהִי
זה את זה בחרבות שבלשונם ההיא בנשיאי ישראל הואי דכתיב 8 זעק והילל בן אדם כי היא היתה
להקריב את קיניהן, והן
כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
❖
בעמי ותניא זעק והילל בן אדם יכול לכל תלמוד לומר היא בכל נשיאי ישראל ר' יוחנן ור"א דאמרי
היו משהין מלהקריבן
בראשית ט כז
והנשים לא היו יכולין
תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם אמר רבי
לסמוך עליהם שיקריבו
יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונים עדיפי אף
והיו שוהות שם ולא
רבינו חננאל
היו חוזרות אצל בעליהן
על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה אמר ליה בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא
ח)
עד שראו קיניהן קרבין
מקדש ראשון חרב על ג'
חזרה לאחרונים שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים אמר להם תנו עיניכם
והיו טהורות לקדשים
דברים עבודה זרה וגילוי
וליכנס לעזרה, לפיכך
עריות ושפיכות דמים כו'.
בבירה איכא דאמרי אמר להם עידיכם בירה ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב
מעלה עליהם כאילו
אבל שנאת חנם לא היתה
שכבום, שהיו מונעים
ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו דכתיב 9 אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה
אלא בנשיאיהם ולא בשאר
אותן מפריה ורביה (שבת
העם. רשעים הם ותלו
לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו
נה:). מהשתרר עליו
בטחונם בהקב"ה שנאמר
שני רעים. שכינה
ועל ה' ישענו לאמר.
עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו מאי ארז אמר עולא ססמגור מאי ססמגור
ודמות הפרצוף. מצע, בית
מקדש שני אע"פ שהיתה
אמר רבי אבא בת קול כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש
ט)
המקדש (סנהדרין קג:).
בהם [תורה ומצות וגמ"ח
נעשית לו מסכה צרה.
חרב משום שנאת חנם],
מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול וריש לקיש מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה ומה רבי
כאשה שנעשית צרה
ללמד ששקולה שנאת חנם
(אליעזר) דמרא דארעא דישראל הוה ולא הוה משתעי ר"ל בהדיה דמאן דמשתעי ר"ל בהדיה בשוק יהבו
לחברתה (שם). שהיו
י)
כ)
כנגד עבודה זרה וגילוי
מהלכות ארוכה בצד
עריות ושפיכות דמים. [אם
ליה עיסקא בלא סהדי בהדי רבב"ח משתעי אמר רב פפא שדי גברא בינייהו או ריש לקיש הוה
קצרה. שתראה צפה על
חומה היא נבנה עליה
וזעירי או רבה בר בר חנה הוה ור"א כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל לאו היינו טעמא א"נ סליקו
ראש חברתה והוא נוי
טירת כסף] פי' אם עלו
(ו)
לה, ונשואות היו לפיכך
כולם, היו כחומה ולא היו
שני דכתיב ל) 01 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם
כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש
מספר בגנותן (שבת סב:).
נמאסים, כדכתיב הן אל
אף
ומשקרות עינים דהוו
כביר ולא ימאס והיו [נ"א]
מליין כוחלא. לשון
אלא היו] נבנים בטירת
סיקרא. סיקור, לשון הבטה (שם). עקב בצד גודל. למעט בהילוכן שהיו מסתכלין בה והיא שוהה בפסיעותיה (שם).
כסף והיתה רוח הקודש שורה בהם, וכיון שעלו בדלדלות, נסתלקה מהן רוח הקודש ודברי הנבואה באין להן כמלוח ארז
תעכסנה. כמו (משלי ז) וכעכס אל מוסר אויל, והוא ארס של נחש, וקרי ליה עכס על שם שאינו מטילו אלא על
שהן ברז פי' בת קול. דאמר מר משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול
ידי כעס (שבת שם). בכעוס. נחש כעוסה (שם). ג' גזרות. שדה תחרש, עיין תהיה, ולבמות יער (שם). כנגד ג'
כו'. אמאי לא שריא במקדש שני שכינה, דכתיב וישכון באהלי שם,
עבירות. בשחד ישפוטו, במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסמו (שם). יהב ליה ידא. שישען
ר' שמעון בן לקיש עליו
ויצא לשפת הנהר (קדושין לג.). דמרא דארעא דישראל הוה. בקי
מכל חבריו (גיטין יט:) בקי במראות דם מכל חכמי ארץ ישראל (נדה כ:).
תוספות ישנים לא הוה מישתעי ריש לקיש בהדיה. כלומר לא היה פותח לדבר עמו בשום מילתא דבדיחותא. אבל מצינו בכתובות פרק שני [כה, ב] ובמכות פ"ק [ה, ב] שדיבר עמו שמעת מיליה דבר נפחא כו'.