יום הכיפורים פרק שמיני יומא
עז.
מסורת הש"ס
תורה אור
לבוש הבדים.
הוא גבריאל בספר דניאל: [פולסי דנורא. מקלות
ואין להקשות דילמא להתענות דקרא לאו אסיכה קאי אלא אלחם
א) ב)
1. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית
ג)
לא עבדת. כלל: לא עבדת. והיינו מצדיקים אותך
של אור: אי
חמודות לא אכל שהיה מענה נפשו באכילה וי"ל האי לאו עינוי
יְיָ הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח
ד)
הֵיכַל יְיָ בֵּין הָאוּלָם וּבֵין
לומר דוחה הוא את הדבר אולי ישוב הקב"ה מחרונו ויתרצה להם:
הוא מי שאינו אוכל לחם חמודות ואוכל לחם אחר ואינו שותה יין
הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה
כדפקדוך. שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת
ושותה משקה אחר אלא
ודאי אסיכה קאי שלא היה סך כלל:
ה)
אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יְיָ
דתנן
אל הכרוב לתתם לך: בחריקיה.
כ) מניין לסיכה שהיא כשתייה
וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה
מִשְׁתַּחֲוִיתֶם
קֵדְמָה
במקומו: עומד לנגדי. גבריאל אמר
דכתיב ותבא כמים בקרבו
שם מושב סמל הקנאה המקנה ויבא אותי
ו)
1
יחזקאל ח טז
לַשָּׁמֶשׁ:
וגו'. בפרק אמר ר' עקיבא בשבת
כן לדניאל: ופרוותא דמשמהיג. נמל
ז) ח)
2. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ
אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה'
ט)
הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת
שקורין פורט: דמשמהיג. דבר מלכות
קאמר עלה אע"פ שאין
בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש
י) כ)
לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב
בלשון פרסי לפי שהוא מעלה שם
ראיה לדבר זכר לדבר ותבא כמים
ל)
וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ
אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה
מ)
מרגליות כדאמרינן בר"ה י): אכרגא.
בקרבו ותימה דבפרק בנות כותים
מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל
משתחוים קדמה לשמש ממשמע שנאמר
הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי:
כסף גולגלתא: שוא לכם וכו'.
מייתי ברייתא
❖
יחזקאל י ב
ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל
דתניא ולא יחללו את קדשי בני ישראל
כלומר כלום הגונים האומות להיות
3. וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ
היכל ה' אלא מה ת"ל אחוריהם אל היכל
לרבות את הסך כשותה ואי בעית
החכמים מסורים בידם והלא המקרא
מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ
אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא
גליון הש"ס
ה' מלמד שהיו פורעין עצמן והיו מתריזין
אימא מהכא ותבא כמים בקרבו וגו'
משבחן שאף נשותיהם מנדדות שינה
וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים
והשתא קשה דמעיקרא מייתי ראיה
מעיניהן שוא לכם בעלי אומנות
תוס' ד"ה דתנן וכו' דהאמר
כלפי מטה אמר לו הקב"ה למיכאל מיכאל
וַיִּקַּח וַיֵּצֵא: יחזקאל י ז
4. וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ
לקמן ואם היה מלוכלך.
המשכימים ומאחרים למלאכתם אוכלי
מדאורייתא והדר מייתי ראיה
סרחה אומתך אמר לפניו רבונו של עולם דיו
הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו
מדברי קבלה שאינו אלא זכר לדבר
לחם בעצב וביגיעה כן יתן הזן את
❖
לטובים שבהם אמר לו אני שורף אותם
מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי
וי"ל דה"ק אפי' לא היה לנו פסוק
העולם מזונות ופרנסה לידידו שנא
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:
ולטובים שבהם מיד ויאמר (לאיש) לבוש
2
יחזקאל ט יא
למי שנדד שינה בשבילו: באתי
לאסור סיכה דאוריי' הוה לן למיסרי'
5. וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד
הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל אל תחת
הגהות הב"ח
בדבריך. על שדברתי בך: אשכחיה
מדרבנן מקרא דותבא אי נמי קרא
לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם
לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות
לדוביאל דהוה נקט איגרתא: ואני
דולא יחללו נמי אסמכתא בעלמא
(א) גמרא
וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים
❖
ומטרקא
לכרובים וזרוק על העיר ויבא לעיני מיד
יוצא והנה שר יון בא. וכשהגיע
הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי
דעיקרו לאו להאי דרשא אתא אלא
נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי
לכדדרשינן בפרק קמא דזבחים
זמן מלכות יון לבא אצא על כרחי
וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל
3
דניאל י יג
פָרָס:
שכבר נגזרה גזרה ושר יון יבא
קדשים מחללין קדשים ואין חולין
6. שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם
האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל
לעזי רש"י
מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם
במקומי: עוי עוי. צעק וצוח גבריאל
מחללין קדשים ובס"פ אלו הן
❖
חפני לבוש הבדים ויקח ויצא אמר רב חנא
פור"ט. נמל.
הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ
על זאת שלא ימשלו מלכי יון בישראל]:
הנשרפין ילפינן מיני'
תהלים קכז ב
שֵׁנָא:
בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא אילמלא
ולאביתר הכהן וגו' כי נשאת את
7. וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא
אוכל טבל דבמיתה ופר"ת דכל עינויים
לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של
דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן
ארון ה' לפני דוד אבי. כשהיה בורח
דיוה"כ ליתנהו אלא מדרבנן וקראי
מוסף רש"י
אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין
גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל
❖
מפני אבשלום: וכי התענית בכל
אסמכתא בעלמא לבר מאכילה
וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ
הובא בסוף המסכת
שריד ופליט וכתיב והנה האיש לבוש הבדים
אשר התענה אבי. למדנו שנקראת
ושתיה $דהאמר לקמן ואם היה מלוכלך
נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי
4
דניאל י יב
בִּדְבָרֶיךָ:
אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי
בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש
בריחתו של דוד מפני אבשלום
8. וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה
רבינו חננאל
מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו
עינוי וכתיב כי אמרו העם רעב
כאשר צויתני [א"ר יוחנן באותה שעה
בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב
(ו)אחריהם אל היכל ה'
ועיף וצמא במדבר: מים קרים
ואינו חושש ובמסכת כריתות בפ"ק
לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי
הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו
וגו', אמר הקב"ה למיכאל,
יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא:
על נפש עיפה. אלמא מרחיצה
אמרינן כהן שסך שמן של
שיתין פולסי דנורא אמרו ליה אי לא עבדת
דניאל י כ
מיכאל סרחה אומתך, אמר
מיקרי עיף ולא מנעילת הסנדל וקרי
תרומה (למעים) בן בתו ישראל
9. וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר
לפניו רבונו של עולם דיי
לא עבדת אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך
הטובים שבהם. אמר לו
ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה
מתעגל בו ואינו חושש ואי הוי
הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ
ומפני מה לא מיחו הריני
ועוד דעבדת לית לך אין משיבין על הקלקלה
כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם
אבי: מרטקא. שוט הסוס: ויעש כן.
דאורייתא היה אסור בכל ענין אלא
שורף הכל. מיד ויאמר
הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ
אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה
מדרבנן ומותר אדם לסוך בחלב דלא
בישעיה כתיב ישעיה לא היה רגיל
אל האיש לבוש הבדים
אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יְיִ לִפְנֵי דָּוִד
בא אל בינות לגלגל וגו'
בחריקיה ושמש עשרים ואחד יום היינו
אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר
אשכחן דאתסר סיכה כשתיה אלא
במרכבת סוסים ויחף דידיה בנעילת
וישא ויתן אל חפני לבוש
הִתְעַנָּה אָבִי:
ביוה"כ ובתרומה ובאיסורי הנאה
סנדל הוא והוא יגלה על יחוף דדוד
דכתיב ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים
5
הבדים. אילו לא נצטננו
מלכים א ב כו
נמי דמנעילת הסנדל הוא: שלא יבוא
כי ההיא דפרק כל שעה
01. וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן
הגחלים מיד הכרוב לידו של
ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים
גבריאל לא נשתייר משונאי
וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד
רגלך לידי יחוף. בצאתך בגולה:
רבינא שייף לברתיה בגוהרקי
הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל
ישראל שריד ופליט. והנה
וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי
דערלה וכו' עד אמר ליה שלא כדרך
אם
האיש לבוש הבדים אשר
אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא
מלכי פרס יהבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא
הנאתו קא עבידנא וחלב חי של שור
בַּמִּדְבָּר: שמואל ב יז כט
הקסת במתניו משיב דבר
דמשהיג אמר כתיבו לי לישראל באכרגא כתבו ליה כתיבו לי רבנן באכרגא
11. מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ
לאמר עשיתי ככל אשר
הנסקל על גבי מכתו פטור הא
צויתני, א"ר יוחנן באותה
עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ
כתבו ליה בעידנא דבעו למיחתם עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר 6 שוא
מהותך אסור משום דאיסורי הנאה
משלי כה כה
שעה אפיקו גבריאל לאחורי
מֶרְחָק:
לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא מאי
21. וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה
הפרגוד ומחיוה כו', אמרו
נינהו אבל חלב דהתירי הנאה מותר
ליה אי לא עבדת שפיר,
הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ
כן יתן לידידו שנא א"ר יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות
ובתרומה אסור משום דאיכא
ואי עבדת אמאי לא עבדת
לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל
אסמכתא דולא יחללו וביוה"כ אסרו
שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא ולא השגיחו עליו אמר לפניו רבש"ע
כדפקדון. ותוב לית לן
הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ
אין משיבין על הקלקלה,
משום תענוג אבל משום רפואה שרי
רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה:
אם יהיו כל חכמי או"ה בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה לא נמצא
שמואל ב טו ל
אוקומוה לדוביאל שר פרס
או ידיו מלוכלכות כללא דמילתא
31. בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר יְיָ בְּיַד
מכריע את כולם אמר הקב"ה מי הוא זה שמלמד זכות על בני אמרו לפניו
בדוכתיה כ"א יום, שנאמר
היכא דאינו בשביל תענוג שרי:
ושר מלכות פרס עומד לנגדי
יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר לֵךְ
רבש"ע גבריאל אמר להם יבא שנאמר ואני באתי בדבריך אמר להו ליעול
ל)מניין לסיכה שהיא כשתיה דכתיב
7
עשרים ואחד יום והנה מיכאל
וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ
אחד השרים הראשונים בא
אעיילוהו אתא אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה בעא למרמא
וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ
ותבא וגו'. תימה לי אמאי
לעזרני ואני נותרתי שם
וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף:
מיניה בלעה איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא מיחתם לא הוי חתמא איכא
איצטריך הש"ס למיגמר סיכה
אצל מלכי פרס. אמר להן
ישעיהו כ ב
41. מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף
כתיבו לי ישראל וכולהו
דאמרי אף מיחתם נמי הוה חתמא כדבלעיה מחיק לה מיניה היינו דבמלכותא
מוסוך לא סכתי הא מהאי קרא
רבנן באכרגא, כתבו ליה, כי
וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי
נפקא מותבא כמים בקרבו וכו'
דפרס איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא ואני יוצא והנה שר יון
מטא למחתם פתח גבריאל
8
נוֹאָשׁ לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים
ומתני' היא בשבת בפרק אמר ר'
ואמר שוא לכם משכימי
וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ:
בא עוי עוי וליכא דאשגח ביה]: ואי בעית אימא רחיצה דאיקרי ענוי מנא לן
קום וגו', ולא אשגחו ביה,
ירמיהו ב כה
עקיבא ונראה לי דאצטריך
מהכא דכתיב ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך כי איש מות
51. אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי
אמר רבון כל העולמים
9
דאי לא כתיב אלא האי קרא דותבא
אם יהיו כל חכמי אומות
וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי
אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת [את] ארון ה' לפני דוד אבי וכי התענית
כמים בקרבו וכו' היינו אוסרין אפי'
העולם בכף מאזנים ודניאל
אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים
בכל אשר התענה אבי וכתיב ביה בדוד כי אמרו העם רעב ועיף וצמא
בכף שניה לא נמצא מכריע
עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
01
סיכה שאינה של תענוג כשתיה להכי
❖
בראשית לא נ
את כולם, אמר הקב"ה
במדבר רעב מלחם וצמא ממים עיף ממאי לאו מרחיצה ודילמא מנעילת
אייתי מקרא דדניאל דמשמע שלא
מי הוא המלמד זכות על
הסנדל אלא אמר ר' יצחק מהכא מים קרים על נפש עיפה ודילמא משתיה
בניי, [א"ל] גבריאל, [א"ל]
נמנע אלא מסיכה של תענוג מדכתיב
11
יבא, מייד בא, היינו דכתיב
תוס' ישנים
מי כתיב בנפש עיפה על נפש עיפה כתיב ונעילת הסנדל מנא לן דכתיב ודוד
להתענות ואי לא כתיב אלא קרא
21
ואני באתי בדבריך. נעילת
דדניאל לא הוה אסרי' סיכה דכמה
עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי (והולך) יחף יחף ממאי
הסנדל מנא לן, דאיקרי ענוי,
.
ופשטנא מהכא מנעי רגלך
עניינין של צער שהיה מענה ומצער
לאו מנעילת הסנדל ודילמא מסוסיא (א) ומרטקא אלא אמר רב נחמן בר
מיחף וגרונך מצמאה, איתקש
נפשו ולא גמרינן מהתם דדילמא חד
יחיפה לצמאה, ובצמאה
יצחק מהכא 31 לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלוץ מעל רגלך וכתיב
משאר עינויין שעשה הוה אסרינן
כתיב כי אמרו העם רעב
ויעש כן הלוך ערום ויחף יחף ממאי לאו מנעילת הסנדל ואימא במנעלים
.
31
ועיף וצמא במדבר, ומצאנו
אבל סיכה לא קא משמע לן מקרא
.
שאמר שלמה לאביתר כי
המטולאים דאי לא תימא הכי ערום ערום ממש אלא בבגדים בלויים הכא
דותבא כמים וגו' דסיכה כשתיה ועוד
התענית בכל אשר התענה
נמי במנעלים המטולאים אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא מנעי רגלך מיחף
דמקרא דותבא איצטריך לן למילף גבי
41
אבי. נמצאת הצמאה שנקרית
ענוי ויחיפה כיוצא בה. וזה
וגרונך מצמאה מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף
תרומה דסך כשותה דבתרומה לא
מדרש הוא אמר נביא לכנסת
שייך למיגמר מקרא דדניאל מ):
מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה תשמיש
ישראל מנעי רגלך מחטא
כדי שלא תבא לידי יחוף,
המטה דאיקרי ענוי מנא לן דכתיב 51 אם תענה את
בנותי ואם תקח נשים
משום .
וסור מדברים בטלים כדי
אם
שלא יבא גרונך לצמאה.
מניעת תשמיש המיטה מנא
.
לן, דהוא ענוי, שנאמר
אם תענה את בנותי
שלא
תתן להן העונה שלהן,
ואם תקח נשים,
שתביא עליהן צרות.