עז:
יום הכיפורים פרק שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
שיבתא. פרש"י רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן
אם תענה מתשמיש. להשבית עונתן: ואם תקח מצרות. השביעו
טו א ב
א)
כמשמעו שלא יוסיף להן צרות: ה"ג ואימא אידי ואידי מצרות
שחרית ור"ת מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול
מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב ואימא אידי ואידי מצרות חד
ידיו שחרית ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה
לצרות דידיה וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא דומיא דואם תקח מי
דאמרינן שרוחץ כדרכו ואינו חושש ואין לך מלוכלך בטיט ובצואה
ב) ג)
טז ג ד
ד)
כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה
יותר מזה שלא נטל ידיו שחרית שאינו
ה)
ואם תקח כתיב. והכי פירושא ואימא
רשאי ליגע לפיו ולחוטמו ולאזניו
אם תענה מתשמיש ואם תקח מצרות ואימא
ו)
יז ה
אידי ואידי מצרות וה"ק אם תענה
ולעיניו כדאמר בפרק שמונה שרצים
ז)
אידי ואידי מצרות מי כתיב אם תקח ואם
יח ו
ח)
יד לפה תקצץ וכו'
את בנותי ליקח נשים עליהן מי כתיב
❖
תקח כתיב ואימא אידי ואידי מצרות חד
משום בת מלך ושיבתא דהכא
אם תענה אם תקח דליהוי אם תקח
לצרות דידיה וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא
ענין אחר הואי (ב) ששורה על האוכל
פי' דאם תענה ואם תקח כתיב
דומיא דאם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה
מילתא אחריתי היא: ואימא אידי
כשבא ליתן פת לתינוק $ בן ד' וה'
תורה אור השלם
יט ז
אם תענה ואם תקח כתיב א"ל רב פפא
ואידי מצרות חד לצרות דידיה. שלא
שנים וחונקתו אם לא נטל ידיו
1. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן
כ ח
לאביי הא תשמיש גופה איקרי ענוי דכתיב
באותה שעה אף על פי שכבר
יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות
חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ
וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ
נטלן שחרית ומה שהעולם אין נזהרין
להן והדר אשבעיה אם תקח נשים
וישכב אותה ויענה א"ל התם שעינה מביאות
1
כא ט י
בראשית לד ב
וַיְעַנֶּהָ:
עכשיו בזה לפי שאין אותה רוח
דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי
אחרות ת"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל
2. בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו
א
רעה שורה באלו המלכיות כמו
מעלמא והכי מסתברא דומיא דואם
בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה
גופו ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה
ב
כב כ
וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם:
תקח: מי כתיב אם תקח ואם
שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות:
❖
רוחץ כדרכו ואינו חושש ג אסור לסוך מקצת
יחזקאל מז ג
תענה. צרות דעלמא קשות להן מן
מכאן
3. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם
גופו ככל גופו ד ואם היה חולה או שהיו לו
הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה
מַיִם בִּרְכָּיִם וַיָּמָד אֶלֶף
חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש תנא דבי מנשה רשב"ג אומר
וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם:
רבינו חננאל
אצרות דעלמא והדר הוה ליה
יחזקאל מז ד
מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו
לאשבועיה אצרות דידיה דלא מישתעי
ה
4. וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא
ת"ר אסור לאדם לרחוץ
מקצת גופו ככל גופו, ואם
על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בשתי
אוּכַל לַעֲבֹר כִּי גָאוּ הַמַּיִם
איניש הכי להזהירו תחילה על הקל
היו ידיו מלוכלכות בטיט או
מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא
ולבסוף על הקשה: מביאות אחרות.
ידים מ"ט $ אמר אביי משום שיבתא ת"ר ההולך להקביל פני אביו או
ו
בצואה רוחץ כדרכו ואינו
יחזקאל מז ה
יֵעָבֵר:
שהיתה מתאוה לו ולא בא עליה
5. כִּי אִם שָׁם אַדִּיר יְיָ לָנוּ
חושש. ואסור לסוך מקצת
פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש איבעיא
גופו ככל גופו, ואם היה
מְקוֹם נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי
בעונתה בימים שעמדה אצלו ואני
להו הרב אצל תלמיד מאי ת"ש דאמר רב יצחק בר בר חנה אנא חזיתיה
ז
חולה או שהיו לו חטטין
יָדָיִם בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ א¢ נִי שַׁיִט
שמעתי שעינה מביאות אחרות שבא
בראשו, סך כדרכו ואינו
וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ:
לזעירי דאזל לגבי רב חייא בר אשי תלמידיה רב אשי אמר ההוא רב
עליה שלא כדרכה וקשיא לי א"כ
חושש. תנא דבי מנשה רבן
ישעיהו לג כא
חייא בר אשי הוא דאזל לגביה דזעירי רביה רבא שרא לבני עבר ימינא
6. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן אֵי
שמעון בן גמליאל אומר
אימא אם תענה את בנותי נמי הכי
מדיחה אשה ידה במים
מִזֶּה תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ
למעבר במיא לנטורי פירי א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך ח שומרי פירות
אשבעיה שלא יענה אותן מביאות
ונותנת פת לתינוק. שמאי
וַיֹּאמַר מִשֻּׁט בָּאָרֶץ
❖
עוברין עד צוארן במים ואין חוששין רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו
אחרות ועוד שעינה בביאות אחרות
הזקן לא רצה להאכיל בידו
וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ: איוב א ז
אחת, וגזרו עליו להאכילו
מיבעי ליה ח): מדיחה את ידה. לפי
למיעבר במיא למיתי לפירקא למיזל לא שרא להו א"ל אביי א"כ אתה
בשתי ידיו, מ"ט משום
שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח
מכשילן לעתיד לבא איכא דאמרי שרא להו למיתי ושרא להו למיזל
שיבתא, פי' רוח רעה. ת"ר
ט
גליון הש"ס
ההולך להקביל פני רבו או
בידים שלא נטלן שחרית ושם השד
א"ל אביי בשלמא למיתי לחיי אלא למיזל מאי טעמא כדי שלא תהא
גמרא אמר אביי משום
אביו או מי שגדול ממנו עובר
שיבתא: שלא רצה להאכיל בידו
שיבתא.
מכשילן לעתיד לבא רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא
עד צוארו במים ואינו חושש.
אחת. אפי' ידו אחת לא היה נוטל
רב אצל תלמיד מאי, ולא
דנהר (פפא) אמברא דחצדד והוה קאי רמי בר פפא מהך גיסא רמא להו
תוס' ד"ה משום
איפשיטא בהדיא, דהא רב
לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים:
שיבתא וכו' בן ד' וה'
אשי [אמר ד]רב חייא בר אשי
קלא מהו למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא א"ל רב יהודה רב ושמואל
ואינו חושש. משום רחיצה: לנטורי
שנים וחונקתו.
הוא דאזל לגביה זעירי רביה.
דאמרי תרוייהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו איכא דאמרי
פירי. שהיו להם פרדסים בעבר
י
רבא שרא להו לבני עבר
ימינה למעבר לנטורי פירי.
א"ל רב שמואל בר רב יהודה תנינא עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת
הנהר: בי תרבו. שם הכפר:
תניא כוותיה שומרי פירות
לפירקא. שהיו דורשין ביוה"כ:
חלוקו מתקיף לה רב יוסף ובחול כי האי גונא מי שרי והכתיב וימד אלף
2
עוברים עד צוארם במים
לעתיד לבא. לשנה אחרת לא יבואו
ואינם חוששין. רב יוסף שרא
באמה ויעבירני במים מי אפסים מכאן שמותר לעבור עד אפסיים וימד אלף
3
להו לבני בי רב למעבר כדי
הואיל ולא התרת' לעבור את המים
ויעבירני במים מים ברכים מכאן שמותר לעבור עד ברכים וימד אלף ויעבירני
למיתא בפירקא. ושרא להו
❖
ולחזור: אמברא דחצדד. מקום מעבר
נמי למיהדר כדי שלא תהא
מי מתנים מכאן שמותר לעבור עד מתנים מכאן ואילך 4 וימד אלף נחל אשר
הנהר מול חצדד: מתחת חפת.
מכשילן לעתיד לבא. כלומר,
לא אוכל לעבור אמר אביי שאני נחל דרדיפי מיא יכול יעבירנו בסיחוי
אם תאסרהו לחזור לביתו לא
כ
שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו על
יבא פעם אחרת. אמר רמי בר
הגהות הב"ח
ת"ל כי גאו המים מי שחו מאי מי שחו שיוטא שכן קורין לשייטא סייחא יכול
זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא
פפא לרב יהודה ולרב שמואל
(א) רש"י
יעבירנו בבורני קטנה ת"ל בל תלך בו אני שיט יכול יעבירנו בבורני גדולה
מהו למעבר במיא ומיתו
כנושא על כתיפו ואמר מר
5
קמי רבנן למשאל בשמעתא,
ת"ל וצי אדיר לא יעברנו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף לא תזיל ביה
היוצא בטלית מקופלת על
אמרו ליה תנינא עובר ובלבד
כתיפו בשבת חייב חטאת: כי האי
(ב) תוס'
בספינת ציידין ובורני רבתי לא תגוזינה אמר ר' יהודה בן פזי אף מלאך
שלא יוציא ידו מתחת חפת
חלוקו. ומתמהינן, וכי האי
גוונא. דקתני לעיל עד צוארו במים
המות אין לו רשות לעבור בתוכו כתיב הכא בל תלך בו אני שיט וכתיב התם
גוונא בחול מי שרי, והכתיב
והאיכא סכנה שלא ישטפוהו המים:
❖
6 משוט בארץ אמר ר' פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית
וימד אלף באמה ויעבירני
וימד אלף. המלאך הראה ליחזקאל
במים מי אפסים, מיכן
קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים כיון שהגיע לפתח היכל
שמותר לעבור עד אפסים.
נחל היוצא מבית קה"ק תחילתו כחוט
וימד אלף ויעבירני במים
נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב כיון
מוסף רש"י
והולך וגדל וכל אלף אמה אורך משיצא
מים ברכים, מיכן שמותר
שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן והיינו דתנן ראב"י אומר מים חוץ לירושלים לא היה עמוק אלא מי
מדיחה אשה ידה אחת
לעבור עד ברכים. וימד אלף
במים.
ויעבירני מי מתנים, מיכן
מפכין
אפסים מי קרצולין: וימד אלף. שניות
שמותר לעבור עד מתנים.
והעמיקו עד ברכים: מכאן ואילך. קרי ליה אשר לא אוכל לעבור אלמא אסור לעבור למעלה ממתנים: שאני נחל. היוצא מבית קה"ק שהיו מימיו
מיכן ואילך נחל אשר לא
(חולין קז:) שלא
רודפים הולכים מהר ושוטפים: בסיחוי. בשייט: ת"ל כי גאו המים מי שחו. ראויות לשוט: לפתח בית דוד. היא ציון חוץ לירושלים:
יעבור. כלומר (לא) [אם] יהיו
(א)
רצה להאכיל בידו אחת.
מים למעלה ממתנים נקראין
מפכין
נחל אשר לא יעבר. ושנינן
שני נחל משום דשטפי מימיו חייש דילמא ישטפוהו, אבל כגון אגמים מים דליכא חששא לשטפא, אפילו המים עד צוארו עובר בו. (שם) משום שיבתא.
(סידור רש"י סי' קפח)
תוס'
ישנים
.
.
.
.