יום הכיפורים פרק שמיני יומא
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
(ב) מפכין. כמין הפך ט) הן כשמגיעין למפתן ההיכל י): מכאן רמז לנדה. מדלא קרי ליה ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח בית
כג א ב
א)
ב) ג)
דוד רמז שצריכה לטבילת מים עמוקים שתשב בהן עד צוארה ואע"ג דלא רמיז קרא עד צוארה רמיז מיהא דניהוו עמוקים עומק הראוי וזה
כד ג ד ה ו
כראוי: התינח יום הכפורים לא גרסינן וה"ג שבת דאיכא מנעל מאי. מי שרי לעבור במים או דילמא חיישינן דילמא (ג) נפקי מכרעיה
ד)
ואתי לאיתויינהו: ועברוה דרך מלבוש. בנעליהם עברו אותו: סנדל מאי. שאינו יכול להדקו ולקשרו יפה ברגלו כמו מנעל: איקלע
ה)
ו)
להגרוניא. ושבת שם: לפירקא.
ז)
מכאן רמז לנדה שצריכה לישב
לדרשא דריש גלותא: מדעתיה דריש
מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן
כה ז
ח) ט)
גלותא. שלא ישנאהו: איבעי לך
י)
עד צוארה במים. שאלו
הבית מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד
כו ח
כ)
למירמא סנדל. שהוא רחב: על גבי
מקמי רב יהודה גאון זצ"ל טבילת
שמגיע לפתח בית דוד כיון שמגיע לפתח
טינא. שלחלוח הטיט הוי עונג
❖
כז ט
נדה מדאורייתא מנלן והשיב קל וחומר
בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין
קרוב לרחיצה: מטפחת. מקיאה
ממגעה ור"ת פירש דנפקא מדכתיב
וזבות נדות ויולדות שנאמר ביום ההוא יהיה
1
מים: מלא אסור. שמא ישפכו מים
במי נדה ודרשינן במסכת עבודת
מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם
תורה אור השלם
❖
על בשרו: משחל שחיל. פולט מים
כוכבים
מים שהנדה טובלת
לחטאת ולנדה אמר רב יוסף מכאן רמז
1. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה
שבולע טרישטריש"א בלע"ז: דמזדריב.
בהן ור"י פירש מדכתיב והדוה בנדתה
מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד
לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים ולית
מחליק ונשמט מידו וישפכו המים
ודרשינן בפ' במה אשה
וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת
לעזי רש"י
❖
עליו: מטפחת. סודר כמין כלים
הילכתא כוותיה (תינח יום הכפורים דליכא
בנדתה תהא עד שתבא במים :
כ)
זכריה יג א
וּלְנִדָּה:
טרישטריש"ט.
נגובים ואני שמעתי דה"ג ערב יום
הקיטע
מנעל) שבת דאיכא מנעל מאי אמר נחמיה
❖
נוטף, מבעבע.
הכפורים מביאין לו מטפחת ומקנח
חתניה דבי נשיאה אנא חזיתיה לרבי אמי ורבי אסי דמטו עורקומא דמיא
הגהות הב"ח
בה ידיו ולמחר פושטה ומעבירה על
ועברוה דרך מלבוש תינח מנעל סנדל מאי איכא למימר אמר רב ריחומי
א
(א) גמ'
עיניו והיא לחה קצת מקינוח הידים
רבינו חננאל
רבא
אנא חזיתיה לרבינא דעבר דרך מלבוש רב אשי אמר ב סנדל לכתחלה לא
דאתמול: איפכא אמרת לן. בתשעה
רבה
כתיב ביום ההוא יהיה
ריש גלותא איקלע להגרוניא לבי רב נתן רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא
באב עושה אותן כמין כלים נגובים
רבא
מקור לבית דוד וליושבי
(ב) רש"י
ירושלים לחטאת ולנדה,
רבינא לא אתא למחר בעי רפרם לאפוקי לרבינא מדעתיה דריש גלותא אמר
ובערב יוה"כ לא אמרת עושה אותן
אמר רב יוסף מיכן רמז
כמין כלים נגובים ואותיבנך סחיטה
ליה מאי טעמא לא אתא מר לפירקא אמר ליה הוה כאיב לי כרעאי איבעי
(ג) שם
לנידה שצריכה לישב עד
לשון ששמעתי הכי קאמר איפכא
צוארה במים, ולית
לך למיסם מסאני גבא דכרעא הוה איבעי לך למרמא סנדלא אמר ליה
❖
נפל
הילכתא כוותיה. תינח
אמרת לן ערב תשעה באב מקנח בה
עורקמא דמיא הוה באורחא איבעי לך למעבריה דרך מלבוש אמר ליה לא
ביוה"כ דליכא מנעל עובר
ידיו ולמחר פושטה וכו' וערב יום
במים, בשבת דאיכא מנעל
סבר לה מר להא דאמר רב אשי סנדל לכתחלה לא תני יהודה בר גרוגרות
הכפורים שורה אותה במים ועושה
מאי. ואסיקנא היכא
הגהות הגר"א
אסור לישב על גבי טינא ביום הכפורים אמר רבי יהושע בן לוי ובטינא
דאיכא מנעל מעבר להו
ג
אותה כמין כלים נגובים ואותיבנך
[א] גמ'
דרך מלבוש ושרי. פירוש,
מטפחת אמר אביי ד ובטופח על מנת להטפיח אמר רב יהודה ה מותר
❖
סחיטה דכמין כלים נגובים עדיין יש
כשהוא לבוש בהן ברגליו.
להצטנן בפירות רב יהודה מצטנן בקרא רבה מצטנן בינוקא רבא מצטנן
כדי לסחוט: שאלו את רבי אלעזר.
ויש מי שאומר דרך
(א)
מלבוש ואפי' שלא
בכסא דכספא אמר רב פפא כסא דכספא מלא אסור חסר שרי דפחרא אידי
גרסינן והוא רבי אלעזר בן פדת:
ו
ברגליו. רב אשי אמר סנדל
תוס' ישנים
זקן ויושב בישיבה וכו'. אמרינן
ואידי אסור משום דמישחל שחיל רב (פפא) אמר כסא דכספא חסר נמי
לכתחלה לא. תני ר' יהודה
גרוגרות. פי', שם אדם.
בסנהדרין שאין חכם מתיר
אסור משום דמזדריב זעירא בר חמא אושפיזכנין דרבי אמי ורבי אסי ורבי
אסור לישב על גבי טיט
את הבכור ביחיד לראות את מומו
יהושע בן לוי ודכולהו רבנן דקיסרי הוה אמר ליה לרב יוסף בריה דרבי
ביום הכפורים, ואוקמא
אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא
אביי בטופח על מנת
יהושע בן לוי בר אריא תא אימא לך מילתא מעליתא דהוה עביד אבוך
להטפיח. וכבר פירשנוה
פעם אחת והכא מיבעיא להו דאם
פעמים רבות. מותר
מטפחת היה לו בערב יום הכפורים ז ושורה אותה במים ועושה אותה כמין
זקן יושב בישיבת סנהדרין הוא מי
להצטנן בפירות, וכן בקרא
כלים נגובין ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו ערב תשעה באב שורה אותה
צריך רשות' או לא והא דנקט לה
וכן בינוקא בכולהו שרי.
אבל במני דפחרא בין מלא
במים ולמחר מעבירה על גבי עיניו וכן כי אתא רבה בר מרי אמר בערב
הכא משום דבעי למימר ותו
ח
[א]
בין חסר אסור משום
קמבעיא להו מהו לצאת בסנדל של
תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומניחה תחת מראשותיו
דשחלי. פי', שואבין המים
שעם ביוה"כ: דבר זה. נטילת
ומקיאין אותן בחוץ ונמצא
ולמחר מקנח פניו ידיו ורגליו בערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ושורה
(ה)מצטנן בהן שהמים
הרשות: להתגדר. לשון גדולה:
אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין ולמחר מעבירה על גבי עיניו
המתקבצין רוחצין את
למעלה מזקנו של זה. לפני זקינו של
גופו. ומני דכספא ומני
אמר ליה ר' יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא איפכא אמרת לן ואותיבנך סחיטה
נשיא זה שבדורנו: כהנים חשודין על
מתכות משום דמזדרבי.
אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב עמרם אמר רבה בר בר חנה שאלו
פי', כשמנענעים הכלים
מומי הבכור להתיר את האסור ואף
ניתזין מן המים שבתוכן
את רבי אלעזר זקן ויושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות
להטיל בו מום לפי שהבכור בזמן הזה
ונופלין על בשרו של אדם
או אינו צריך מאי קא מיבעי להו הכי קא מיבעי להו כי הא דאמר רב אידי
המצטנן בהן. ירושלמי:
אין לו תקנה אלא אם כן יש בו מום
[ר' זעירא וכו' בשם ר'
בר אבין דבר זה הניחו להם לבי נשיאה כדי להתגדר בו צריך ליטול רשות
ועל הכהן ליטפל בו משנתנוהו לו
יהושע] בן לוי בתענית
לשומרו ולזונו דרבי מאיר ודרבן
או דילמא כיון דזקן ויושב בישיבה אין צריך עמד ר' צדוק בן חלוקה על רגליו
ציבור מרחיץ פניו וידיו
כדרכו, ובט' באב מרחיץ
שמעון במסכת בכורות : ותו
ואמר אני ראיתי את רבי יוסי בן זימרא שזקן ויושב בישיבה היה ועמד
ידיו ומעבירן על פניו.
קמבעיא להו. קמיה דרבי אלעזר:
במעלה מזקנו של זה ונטל רשות להתיר בכורות אמר ליה ר' אבא לא כך היה
וביום הכפורים מרחיץ
שעם
ידיו ומקנחן במפה ומעביר
מעשה אלא כך היה מעשה ר' יוסי בן זימרא כהן היה והכי קא מיבעיא ליה
המפה על פניו. ר' יונה
הוה תרי מרטוטא וייהב
הלכה כר"מ דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו או דילמא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר נאמן הוא
ע"כ מעמוד קודם
לה תותי כר. היה הולך
על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ופשט ליה הלכה כרשב"ג ותו קא מבעיא להו מהו לצאת בסנדל של
ט
אצל רבו או מי שגדול
.
ממנו, עובר בים או בנהר
שעם
ואינו חושש. נטנפו רגליו
מרחיצן במים ואינו חושש. הורה ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, מותר להרחיצן במים. אבל ומנודה המהלכין
. .
בדרך מותר' בנעילת הסנדל, לכשיבואו לעיר יחלוצו. וכן בט' באב וכן בתענית ציבור. סיכה, בין סיכה של תענוג בין סיכה
שאינה של תענוג אם בשבת מותר, ביוה"כ אסור. בט' באב ובתענית צבור של תענוג אסור, שאינה של תענוג מותר. כל
. .
אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל, יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ. אית תנא יוצאין באמפליא ואוקימנא באמפליא של
".
בגד ביוה"כ. אית תנא תני אין יוצאין, ואוקימנא באמפליא של עור. ר' יהושע בן לוי נפיק לביש סליסיה ביום הכפורים,
אומר אסתנס [אנא]. חד תלמיד מן דר' מנא הורי לכד מן קריבוי דנשיא למלביש סיליסיה דהוה אסתנס, מן הדה דריב"ל.
הא דר' יהושע בן לוי תריצנה הכי, ערב יום הכפורים היה מקנח ידיו ורגליו במטפחת, ולמחר ביום הכפורים היה מעבירה
על גבי עיניו ואינו חושש. ערב ט' באב היה שורה מטפחת ומניחה מראשותיו, ובט' באב היה מקנח בה פניו ידיו ורגליו ואינו חושש. שאלו לר' אלעזר זקן יושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות אי לא, כדגרסינן בסנהדרין א"ל ר' חייא לר'
בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות וכו'. וא"ר יצחק חקולא אני ראיתי ר' יוסי בן זימרא כהן והכי קא מיבעיא ליה, הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר נאמן אדם על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו, או הלכתא כר' מאיר
דאמר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו. ופשטו ליה הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל, הואיל ותנן סתמא כוותיה, כדתנן בנגעים סוף פרק ב' כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו. ותוב קא מיבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים.