עח:
יום הכיפורים פרק
שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הקיטע
יוצא
בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי אוסר.
שעם.
מין גומא שקורין פוי"י: בתענית צבור. הנגזר על הגשמים
כח א ב ג
א)
ב) ג)
דתנן במסכת תענית אסור בנעילת הסנדל: בדהיטני.
בפרק
במה אשה פרש"י משום דלאו
ד)
מין שעם: בדהוצי. סנדל של כפות תמרים: בדיבלי. של עשבים:
תכשיט הוא ומשמע דאסר ליה משום דחשוב כמשוי ולא הוי מנעל אלא
ה)
יוצא בקב שלו. בשבת קב
אשקצ"א: ורבי יוסי אוסר. (ב) קסבר
של עור אבל של עץ לא וכן משמע בגמרא התם דקאמר דלרבי מאיר
ו) ז)
כט ד
חלצה בקב הקיטע חליצה כשירה
לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל
ואפילו הכי שוין שאסור לצאת בו ביום
דחשיב מנעל ולרבי יוסי חליצה פסולה
שעם ביום הכפורים עמד רבי יצחק בר נחמני
❖
ל ה
דלא חשיב מנעל ור"ת הקשה דהא
הכפורים אלמא אף על גב דלרבי
ח)
על רגליו ואמר אני ראיתי את רבי יהושע בן
מסקינן הכא דפליגי אי חיישינן
יוסי לאו מנעל הוא אפי' הכי אסיר
לוי שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ ואמינא
לא ו
א
והוא הדין לשל שעם: כתיתין.
דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע
ליה בתענית צבור מאי א"ל לא שנא אמר
תורה אור השלם
ב
חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות
אמות אבל לכולי עלמא מנעל הוי
רבה בר בר חנה אני ראיתי את רבי אלעזר
1. מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ
לו לסמוך שוקו עליהם: טמא.
והא דקאמר התם דלרבי מאיר
לב ז
תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים:
דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית
❖
מקבל טומאה דלאו פשוטי כלי עץ
חולצין בו ולר' יוסי לא אור"י דהיינו
ישעיהו לג יז
צבור ואמינא ליה ביום הכפורים מאי א"ל
הוא: מנעל הוא. הלכך ביוה"כ
טעמא דרבי יוסי דכי היכי דחייש
לא שנא רב יהודה נפיק בדהיטני אביי נפיק
אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל
דילמא נפיל לפי שהוא רחב מהאי
לג ח
גליון הש"ס
נינהו: מותרין בכולן. בכל הני
טעמא נמי אין חולצת בו כדאמר
בדהוצי רבא נפיק (בדיבלי) רבה בר רב
תוס' ד"ה הקיטע וא"ת
בפרק מצות חליצה
דמתניתין אכילה ושתיה ורחיצה
הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק מתיב רמי
❖
ג
כיון דמעיקרא ס"ד.
וסיכה: אינשי עבדו ליה. גדולים
נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול
בר חמא הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי
להלך בו והקשה רבינו שמשון מדתניא
עשו לו והתורה הזהירה גדולים על
מאיר ור' יוסי אוסר ותני עלה ושוין שאסור
ד
ה
בפרק מצות חליצה חלצה בקב הקיטע
הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר
רבינו חננאל
לצאת בו ביום הכפורים אמר אביי התם
חליצה כשירה באנפליא של בגד
האסור כדאמרינן במסכת יבמות
ואסיקנא ר' יהושע בן לוי
דאית ביה כתיתין ומשום תענוג אמר ליה
חליצה פסולה ופריך קב הקיטע מני
לא תאכלום לא תאכילום
יצא בסנדל של שעם ביום
הכפורים. ור' אליעזר יצא
רבא ואי לאו מנא הוא כתיתין משוי ליה מנא
להזהיר גדולים על הקטנים: לא
רבי מאיר היא דתנן הקיטע יוצא
בו בתענית ציבור, ואמרו לו
אפשר מאתמול. ויהא ישן כל הלילה
בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי
ועוד כל תענוג דלאו מנעל הוא ביוה"כ מי
ביום הכפורים מאי, ואמר
והם ברגליו: הא מותרין לכתחלה
אוסר באנפליא של בגד אתאן לרבנן
להו לא שנא. כלומר מותר
אסור והא רבה בר רב הונא הוה כריך
ואפי' ביום הכפורים. רב
קתני. שאם בא לימלך אומרים לו
משמע אתאן לרבנן דהיינו רבי יוסי
סודרא אכרעיה ונפיק ועוד מדקתני סיפא
יהודה נפיק בסנדל דהוצי,
דפליג על רבי מאיר והיכי משמע ליה
האכילהו ורחוץ אותו והאי שפיר
ורבה בדבילי, ורבה בר
אם יש לו בית קבול כתיתין טמא מכלל
ידע דהיום עשאו לו: מיא חמימי.
דאתאן לרבי יוסי טפי מלרבי מאיר
רב הונא הוה כריך סודרא
דרישא לאו בדאית ליה כתיתין עסקינן אלא
אכרעיה ונפיק. ומותבינן הא
לרחיצה: ומשחא. לסוך: ביעתא
והא הא דלא חשיב ר' יוסי קב הקיטע
דתנן בשבת פרק במה אשה
אמר רבא לעולם דכ"ע מנעל הוא ובשבת
בכותחא. ביצים בכותח: תבורי
כמנעל היינו משום דדרכו ליפסק
יוצאה הקיטע יוצא בקב שלו
בהא פליגי מר סבר גזרינן דילמא משתמיט
מאני. להפקיר לו כלים לשבר
וליפול אבל אנפליא של בגד דליכא
דברי ר' מאיר ור' יוסי אוסר,
❖
ושוין שאסור לצאת בו ביום
ולמלאות תאותו: מאני גזיזי דפחרא.
ואתי לאתויי ד' אמות ומר סבר לא גזרינן
למימר הכי דילמא אפילו רבי יוסי
הכפורים. ושנינן לעולם זה
מודה ותירץ ר"י דודאי המקשה הוה
כלים סדוקים של חרם בדמים קלים:
תנו רבנן תינוקות מותרין בכולן חוץ
הקב מנעל הוא ומאי טעמא
ו
דר' יוסי דאסר, גזירה דילמא
אין מונעין תכשיטין וכו'. ברייתא
ס"ד דטעמא דרבי יוסי משום הא
הגהות הב"ח
מנעילת הסנדל מאי שנא נעילת הסנדל
מישתמיט ואתי לאיתויי
דלא חשיב מנעל אלא של עור דבע"א
היא ומייתינן לה בריש בתולה
(א) גמ'
דאמרי אינשי עבדו ליה הנך נמי אמרי אינשי
ד' אמות ברשות הרבים.
לא מיתוקמא ליה הא דקתני באנפליא
נישאת בכתובות הרי שהיה טבחו
מלך מ"ט
תנא תינוקות מותרין בכולן
עבדו ליה רחיצה וסיכה אימר מאתמול עבדי
(ב) רש"י
חוץ מנעילת הסנדל ומנעל.
של בגד חליצה פסולה דאי לרבי יוסי
טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או
קס"ד
ואוקימנא כל מידי דאית ליה
ליה סנדל נמי אימר מאתמול עבדי ליה סנדל
אמה של כלה מכניסין את המת לחדר
נמי מנעל הוי ההיא מני לא רבי
(ג) תוס'
רביתא לינוקא לא גזרו בהו
לא אפשר דמאתמול עבדי ליה דאמר
מאיר ולא רבי יוסי ובמסקנא
ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל
רבנן. והני אחריתי לית ליה
דקאמר רבא
רביתא מינייהו. המלך והכלה
שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא
דאמר (ג) כולה רבי מאיר היא וטעמא
בעילת מצוה ופורש ואחר כך קוברין
(ד) בא"ד
ירחצו את פניהם. מלך
דפסיל באנפליא משום דלא מגינה
את המת ואין מונעין תכשיטין מן
❖
דמיתותא ליסיים מסאני וליגני והא מותרין
אביי
דכתיב מלך ביפיו תחזינה
מצי למיהוי שפיר טעמא דרבי יוסי
הכלה מחמת האבל כל שלשים יום
עיניך. כלה שלא תתגנה על
לכתחלה קתני אלא הנך דלאו רביתייהו
בעלה, וכי דתנינן אין מונעין
אלמא כל שלשים בעי' נוי: אם מחמת
משום דילמא מיפסיק $ וא"ת כיון
גזרו בהו רבנן הנך דרביתייהו הוא לא גזרו
תכשיטין מן הכלה ל' יום. הא
לעזי רש"י
סכנת עקרב. מקום שיש לחוש
דמעיקרא ס"ד דטעמא דרבי יוסי
דתנן החיה תנעול את הסנדל
בהו רבנן דאמר אביי אמרה לי אם רביתיה
משום דילמא מיפסיק מאי קא
לעקרבים מותר כל אדם לנעול:
אוקימנא לר' יהודה בן
פוי"י [פויי"ל].
דינוקא מיא חמימי ומשחא גדל פורתא
תרדיון, אע"ג דקתני וחכמים
סוג של קנה סוף.
משני (ד) מדסיפא רבנן רישא נמי רבנן
בגרעינתה
❖
אישקצ"א. קב.
אוסרין, כיון דרבא
ביעתא בכותחא גדל פורתא תבורי מאני כי
ורישא במחופה עור אמאי שרי אפילו
ושמואל מפרשי טעמא,
הא דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא לבניה ומתברי להו: המלך והכלה ירחצו
[הלכתא כותיה]. אמר רבא
מחופה עור נמי איכא למיחש דילמא
משום צינה ושמואל אמר
מוסף רש"י
את פניהם: מתני' מני ר' חנניא בן תרדיון היא דתניא המלך והכלה
מיפסיק וי"ל במחופה עור דקאמר
משום סכנת עקרב מותר.
היינו בפנים שמתוך כך הוא מתקצר
הקיטע.
לא ירחצו את פניהם רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר המלך
יוצא בקב שלו.
ומתיישב למדת רגלו אי נמי ע"י שהוא
והכלה ירחצו את פניהם החיה לא תנעול את הסנדל רבי חנניא בן תרדיון
(שבת סה:)
מחופה הוא יכול לכופלו ולקושרו כדי
דאית ביה כתיתין.
אומר משום ר' אליעזר החיה תנעול את הסנדל (א) מ"ט מלך משום דכתיב
שיעמוד בחוזק סביב רגלו:
❖ פרק במה אשה מי
מלך ביפיו תחזינה עיניך כלה מאי טעמא כדי שלא תתגנה על בעלה אמר
הקיטע יוצא בקב שלו. פרש"י
1
ומשום תענוג.
(יבמות קב:)
ליה רב לר' חייא כלה עד כמה אמר ליה כדתניא ז אין מונעין תכשיטין
אין מונעין תכשיטין מן
מן הכלה כל שלשים יום החיה תנעול את הסנדל משום צינה אמר שמואל
שנקטעה רגלו עושה לו כמין דפוס
הכלה.
תוס' ישנים
אם מחמת סכנת עקרב מותר: האוכל ככותבת הגסה: בעי רב פפא
רגל וחוקק בו מעט להשים ראש
ח
❖
(כתובות ד.)
שוקו בתוכו ולא נהירא להרב פור"ת
ככותבת
.
דקשיא ליה א"כ אמאי רבי יוסי אוסר והא אינו יכול לילך בע"א אע"ג דמסקינן הכא דטעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק ואתי
.
לאיתויי והא אי נפיל אינו יכול לזוז משם עד שיחזור וינעלנו ועוד הקשה דהאמר אביי בפרק במה אשה דאין טמא
תוס' ישנים (המשך)
מדרס משום דלא סמיך עילויה ואי כפרש"י והלא אין סמך גדול מזה ומיהו אור"י דלא קשה כולי האי שאין אותו קב צריך לו כל כך
" '
שהוא נשען על מקלות שבידיו כדרך החגרין ואינו נשען כלל על הקב והיינו סמוכות שלו דקתני התם יוצאין בהן בשבת לדברי הכל ולא כמו
.
שפרש"י שעושה עור לראשי שוקיו וגורר שוקיו בקרקע כשנקטעו שתי רגליו ומהאי טעמא נמי אתי שפיר דאביי לא חשיב ליה מדרס
שאינו נשען עליו אלא פעמים הוא נשען עליו קצת ופעמים אינו נוגע בקרקע כלל אבל הרב פור"ת פי' מי שנקטעה רגלו עושה לו קב
כמין סנדל ומניחו במקום הרגל ונראה כאלו יש לו רגל ויכול לצאת בו בשבת כמו במנעליו וכופה שוקו לאחוריו וקושר סמוכות של
עץ מכף יריכו שקוריו אשקצ"א וסומך בו שוקו ומהלך בה והיינו סמוכות שלו דקתני התם סמוכות שלו טמא מדרס ויוצאין בהן
בשבת ונכנסין בהן לעזרה ואותו קב שמניח במקום פרסת רגלו אינו אלא כדי שיהו סבורין הרואים שרגל שלימה יש לו ומפני החולי
.
אינו יכול לדרוך עליו ואם יש באותו קב בית קיבול כתיתין טמא כתיתין היינו גמי או מוכין או כל דבר רך שהוא נותן בקב להנאתו כדי
שלא יכאב לו כשיגע רגלו בקב טמא איכא מאן דאמר בגמרא טמא
טומאת מת ואיכא מאן דאמר טומאת מדרס לפי שהוא נשען עליו
והאי
.
" ' '.
" ' .
" ' .