יום הכיפורים
פרק שמיני יומא
עט.
מסורת הש"ס
מוסף רש"י
והאי דלא
קתני גבי קב אי נכנס בו לעזרה אם לאו כדקתני
גבי סמיכות יש לומר מילתא דפשיטא היא שאין נכנסין בו לעזרה כיון
א) ב)
אוכל פחות מכביצה.
ג)
(סוכה
דלא צריך
ליה כולי האי אי נמי כיון דגבוה מן הקרקע ואינו
מלוכלך מילתא דפשיטא היא דנכנסים בו ולפרש"י יש ראיה להתיר למי
ד) ה)
כו:) נטלו במפה ואכלו
שנכווצו גידי שוקיו לילך במקלות בשבת דהיינו סמוכות שלו דכולי עלמא יוצאין בהן בשבת ואפי' לפי' הרב פור"ת יש ראיה להתיר דמפרש
חוץ לסוכה ולא בירך
סמוכות שלו ששתי רגליו על הסמוכות ואי אפשר לו לילך בלא מקלות ואפי' הכי לא אסר להו ועוד יש ראיה מסיפא דקתני כסא וסמוכות
אחריו.
שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן
בשבת ופירש"י מי שנכווצו גידי שוקיו
ככותבת שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה
בגרעינתה או שלא בגרעינתה. והא
ו)
או גידי ירכותיו נותן עגבותיו בקב
ז) ח)
דקתני מתניתין וכגרעינתה מיבעיא
בעי רב אשי עצם כשעורה בקליפתה או
ט)
ויושב בו וקושר הקב בגופו ויש לו
ליה היכי קאמר כמוהו וכגרעינתה
בלא קליפתה בלחה או ביבשה רב אשי
י) כ)
שני ספסלים קטנים בשתי ידיו ונשען
❖
יחד או דלמא הכי קאמר כמוה (א)
לא מבעיא ליה הא דרב פפא גסה איתמר
עליהם ונדחף בהן והספסלים לא
כגרעינתה: אושלא קרי לה. הלכך
כל כמה דגסה $ רב פפא לא מבעיא ליה
הוצרך התנא להזכיר שהרי אינו יכול
יבישה בקליפתה הוא דמקרי' שעורה:
הא דרב אשי לחה שבולת מיקרי שלא
גליון הש"ס
❖
לילך בכסא בלא ספסלים ויוצאין בכל
קים להו לרבנן וכו'. ואע"ג דכל שיעור
(סוכה שם)
בקליפתה אושלא מיקרי אמר (רבא)
גמרא ר"פ לא מיבעי ליה
אלו בשבת והא דקתני אין יוצאין
אכילת איסור בכזית היא הני מילי
הא דר"א.
אמר רב יהודה כותבת הגסה שאמרו
בהן בשבת היינו בסמוכות שלו
היכא דכתיב' אכילה אבל הכא
שם וקים
רבינו חננאל
דהיינו סמוכות של עור או של עץ
יתירה מכביצה $ וקים להו לרבנן דבהכי
אשר לא תעונה כתיב וכל כמה
להו לרבנן.
ז)
❖
האוכל ביום הכפורים
שעושה לרגליו התלויין באויר ואינן
דלא מיתבא דעתיה ענוי הוא: נטלו
מיתבא דעתיה בציר מהכי לא מיתבא
ככותבת הגסה כמוה
נוגעין לארץ ופעמים נסמך עליהם
במפה ואכלו וכו'. שלשה קולין נהג
דעתיה מיתיבי מעשה והביאו לרבן יוחנן
וכגרעינתה חייב, ושקלי וטרו
❖
בקרקע גבוה ולכך אין יוצאין בהן
בו אחת שלא נטל ידיו אלא במפה
ופשוטה היא.
הגהות הב"ח
בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל
בשבת לפי שאין צריך לו אי נמי
כרך ידיו משום אנינות הדעת וחוץ
(א) רש"י
שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום
זימנין דמשתלפי לפי שאין נוגעין
לסוכה אכלו ולא בירך אחריו:
תוס' ישנים (המשך)
לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כך
בארץ ואתי לאיתויינהו אלמא
או (ב) תוס'
הא
אלא שרצו להחמיר על עצמן וכשנתנו לו
דספסלים שבידיו מותר לצאת בהן
אם
והוא הדין למקלות וגם ר"ת התיר
❖
לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו
דבשיעור
'
לאחד שכווצו גידי שוקיו לצאת
'
הא
'.
במקלות לרשות הרבים:
כותבת הגסה בגרעינתה או שלא בגרעינתה. פירש"י אינו מיושב דמאי קא מיבעיא ליה אי שלא בגרעינתה קאמר והאנן כגרעינתה
תוס' ישנים
תנן ואי מספקא ליה אי וכגרעינתה ממש קאמר או דילמא או כגרעינתה כמו חלץ ועשה מאמר דפרק ר"ג
דהוי פירוש חלץ או עשה מאמר ואם כן ככותבת הגסה דרישא היינו בלא גרעינתה מ"מ מאי מספקא ליה תפשוט דעל כרחך וכגרעינתה
קתני דבתרוייהו משערינן דאי או כגרעינתה מכדי לא שוו להדדי דאי אפשר לצמצם שיהו שוין כותבת בלא גרעין וגרעין בלא
כותבת ואם כן לימא השיעור הפחות חייב וכ"ש אי אכל שיעורא רבה ונראה לי לפרש דמיבעיא ליה כותבת הגסה דקתני היא
(ב)
וגרעינתה דהיינו כותבת כברייתה עם הגרעין וכגרעינתה דקתני היינו פירוש ועוד גרעין אחר בלא כותבת דהוו תרי גרעינין
וכותבת או דילמא כותבת הגסה דקתני בלא גרעין משמע וכגרעינתה היינו גרעין שבאותו כותבת ותו לא ובערוך פירש בערך
כותבת בשם רב נסים גאון זצ"ל גרס בגמרא דבני מערבא א"ר יוסי זאת אומרת שהוא צריך למעך את חללה פי' שאם לא כן
ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה והכין ברירא דמילתא כי הכותבת הגסה אינה דבוקה בגרעינתה אלא יש בין גרעינתה לגופה חלל
ולהכי איצטריך למיתנא ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה לחומרא דלא תטעי ותשער כמוה שלימה דנפיש שיעוריה אלא מכי אכיל
כמוה וכגרעינתה בלחוד בלא חללה מיחייב והיינו דאמר ר' יוסי זאת אומרת צריך למעך חללה כדי שידבק גופה של כותבת בגרעינתה
ולא ישאר בה חלל ובתר הכין משערין בה אכילה של יום הכפורים משום הכין איצטריך כמוה וכגרעינתה למעוטי חללה עכ"ל והיינו
דקא מיבעיא ליה הכא בגרעינתה דהיינו לאחר שנתמעך חללה או שלא בגרעינתה פי' כברייתה ממש קודם שנתמעך חללה:
נטלו במפה. בפרק הישן פרש"י משום נקיות ובחנם פי' כן דר' צדוק כהן הוה כדמוכח בפרק מי שמתו
ובפרק כל פסולי המוקדשין והיה אוכל על טהרת תרומה וידים שניות ופוסלין את התרומה אפילו
פחות מכביצה מקבל טומאה: ולא בירך אחריו. סבר ליה כרבי יהודה דלקמן בשמעתא דדריש ואכלת ושבעת אכילה שיש בה
שביעה דהיינו כביצה ונראה לר"י דהלכה כרבי מאיר דאמר בכזית מדאמר פרק כיצד מברכין אמר ר' חייא בר
אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל כזית ובירך עליו תחלה וסוף ועוד אומר בפרק שלשה שאכלו לעולם אינו מוציא
אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן ובירושלמי משמע דבברייתה לא בעינן כזית דאפילו פרידה אחת של ענב או של רימון
ח)
טעונה ברכה לפניה ולאחריה דגרסינן בירושלמי בר"פ כיצד מברכין ר' ט) חייא נסב זיתא ובירך עליה לפניו ולאחריו והוה רבי חייא
בר' אבא מסתכל ביה אמר ליה בבלאה מה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו אית ליה
ע"כ לעמוד קודם
למה צריכא ליה מפני שגרעינתו ממעטתו מה עביד ליה ר' יוחנן משום בריה מילתא דר' יוחנן אמרה כן אפי' פרידה אחת של
.
רימון שהיא טעונה ברכה לפניה ולאחריה ובגמרא דידן איכא כי האי עובדא פרק כיצד מברכין דאמר רבי חייא אני
ראיתי רבי יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה וסוף אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא היכי בירך רבי יוחנן אזית מליח כיון
דשקלתא לגרעינתה בצר ליה שיעוריה אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן וההוא זית דאתא לקמיה דר' יוחנן
זית גדול הוה דאע"ג דשקליה לגרעינתה פש ליה שיעוריה והשתא אי עובדא דגמרא דידן היינו ההוא עובדא דירושלמי אם כן פליג
הירושלמי אגמרא דידן י) [אבל שמא שני מעשים היו וההיא דירושלמי היה זית שלם ואכלו עם הגרעין דהוי בריה אבל ההוא דתלמוד
שלנו] לא הוה בריה דלא הוה ביה גרעין וצ"ל סתם זית מליח בלא גרעין הוא ולא הוה בריה ולכך הוצרך לתרץ דגדול הוה וזית
דירושלמי זית קטן מזית בינוני הוה והרוצה להוציא עצמו מספיקא צריך שיאכל כזית אפילו מדבר שהוא בריה ודווקא לענין ברכה של
אחריו אבל לפניו מברך אפילו בפחות מכזית בכל דבר דלפניו לא בעינן שיעורא דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה כדמשמע
מהאי עובדא דרבי צדוק דלא בירך אחריו הא לפניו בירך ואמר בירושלמי ר"פ כיצד מברכין כל שאומר אחריו שלש ברכות אומר
לפניו המוציא לחם מן הארץ התיבון הרי פחות מכזית דאין אומר אחריו ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא כו' אמר רבי
אחא בר יעקב לשאר מינין נצרכא פירוש לא אתא לחלק בין דבר שיש בו כשיעור לדבר שאין בו כשיעור אלא אתא לחלק בין
פת לשאר מיני מאכל של ה' המינין כגון מעשה קדירה שאין אומר אחריו ג' ברכות וכן כובא דארעא ופת הבאה בכיסנין כי לא
קבע סעודתיה עלויה ופת אורז שאין מברכין עליהן המוציא כיון דאין מברכין אחריהן ג' ברכות ואע"ג דבריש כיצד מברכין
נפקא לן ברכה לכתחילה בק"ו מבסוף כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן מכל מקום לא שייך למימר דיו ובמשהו
מברך עליו תחלה אע"ג דלא מברך עליו בסוף דהא קל וחומר ליתיה אלא גלוי מילתא בעלמא דברכה לפניו לאו דאורייתא כדתנן פרק
מי שמתו בעל קרי מברך על המזון לאחריו ואין מברך לפניו וכן בפרק היה קורא תניא הפועלים שהיו עושין
מלאכה אצל בעל הבית אוכלין פתן ואין מברכין לפניהם אבל מברכין לאחריהן שתי ברכות ולענין שתיה נראה שמברכין אכזית יין לאחריו
כ)
על הגפן ועל פרי הגפן אע"ג דגבי יום הכפורים משערי' כמלא לוגמיו לא ילפינן להו מהדדי תדע דלענין אכילה ביום הכפורים משערין
בכותבת ולענין ברכה בכזית כרבי מאיר כדמפרש ואיכא למאן דאמר בפרק ערבי פסחים דלענין קידוש לא בעי מלא
לוגמיו הכי נמי לענין ברכה לכולי עלמא לא גמרינן מיום הכפורים ומיהו קצת היה נראה לדקדק דמודה רבי מאיר לענין שתיה דבעי כביצה
דלקמן דריש רבי מאיר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ור' יהודה דריש אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה אלמא דלשון שביעה הוי
כביצה ואם כן ר' מאיר דדריש ושבעת לשתיה בעי כביצה ושמא יש לחלק בין שביעה דאכילה לשביעה דשתיה דשביעה דשתיה הוי פחות
" '
.
מכביצה דכל הני שיעורי הוו מדרבנן כדמוכח פרק מי שמתו דקאמר הכא במאי עסקינן דאכל שיעורא דרבנן פי' כזית או
כביצה דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו שמעון בן שטח לגרמיה הוא דעביד דלהוציא אחרים עד
שיאכל
.
'.
.