עט:
יום הכיפורים פרק שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא כביצה בעי סוכה. אלמא שתי כותבות דאמרן לעיל לא שהלכה כן
שיאכל כזית דגן מכלל דאי אכל שמעון בן שטח כזית דגן שפיר עבד
לד א
א) ב)
ג)
פחותות הן מכביצה: שתי כותבות בלא גרעינן. שאכלן רבן
שהוציא המלך והמלכה אע"פ שמסתמא הם אכלו כדי שבען והוא
ד)
גמליאל בסוכה ואמרו עלייהו לא שהלכה כן: תרי קבי דתמרי.
אכל שיעורא דרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאורייתא כדפריך בפרק
לה ב
ה)
בגרעינהון הוו קבא דקשייתא: וסריח. יש בהן קב גרעינין ויותר
מי שמתו גבי קטן היכי
מפיק אחרים ידי חובתן יש
ו)
ז) ח)
לומר דלא דמי דגדול אפילו לא אכל
אלמא הגרעין יותר מן הכותבת
כלל ראוי הוא להוציא אחרים ידי
וסריח לשון עודף כמו תסרח על
הא כביצה בעי סוכה ואי סלקא דעתך כותבת
לו ג
❖
אחורי המשכן : אם
חובתן מדאורייתא וכן פרש"י התם:
ט)
הגסה שאמרו יתירה מכביצה השתא שתי
לא
ז) מפני שהלכה כן כו'. אין זה
השלים. י"ד סעודות שאדם חייב לאכול
כותבות בלא גרעינן לא הוו כביצה כותבת
במשנה אלא גמרא פריך עלה
בסוכה לדברי רבי אליעזר במסכת
❖
הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה אמר
תורה אור השלם
סוכה: תרגימא. ליפתן: שאור
התם בפרק הישן
ר' ירמיה אין שתי כותבות בלא גרעינתן לא
1. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ
בכזית. לענין בל יראה ובל ימצא:
ומשני לה הכי הלכך מייתי לה הכא
אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ
הוו כביצה כותבת הגסה וגרעינתה הוי יתירה
רבינו חננאל
שיעורו של זה לא כשיעורו של זה.
בהאי לישנא כאילו שנוי כן במתניתין:
הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
הא כביצה בעי סוכה. בפרק הישן
❖
מכביצה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי
על כרחך דחמץ נפיש מכזית ולהכי
ואוקמוה דככותבת הגסה
דברים ח י
פחותה מכביצה היא ויתובי
תרי קבי דתמרי חד קבא דקשייתא וסריח
כתב שאור דאי לא כתביה וגמר
פריך מינה לרב
מיתבא דעתיה, אבל שבועי
❖
מחמץ הוה אמינא דיו לבא מן הדין
יוסף ואביי דאמרי אוכלין עראי חוץ
רבא אמר התם היינו טעמא משום דהוו ליה
לא משבעה.
גליון הש"ס
להיות כנדון ולא מיחייב עליה אלא
לסוכה ומפרש רב יוסף תרתי תלת
פירי ופירי לא בעו סוכה מיתיבי אמר רבי
א
גמ' הא סתמא כביצה.
בשיעורא רבה להכי כתביה רחמנא
ביעי ואביי מפרש כדקא טעים בר
כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן
תוס' ישנים
לחיוביה אכזית דאילו בפחות מכזית
בי רב ואזיל לכלה ומשני לא הא
שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום
תוס' ד"ה הא
ליכא למימר דלא תהא ראיה חמורה
כביצה בעי נטילת ידים וברכה ולא
כביצה. אלא לאוכלי תרומה
אכילת עראי חוץ לסוכה אכילת עראי אין
מאכילה דסתם אכילה בכזית על
משתרי במפה דחיישינן דילמא נגע
בשעת אכילת תרומה.
אכילת קבע לא אימא אכלנום כאכילת
כרחך החמור בכזית והקל ביותר
כדאמר בפר' כל הבשר
❖
עראי חוץ לסוכה איבע"א אכלנום אכילת
מכזית: מכדי בית שמאי. לא
ותימה והא רבי צדוק כהן הוה
ואמר בפרק כל הבשר התירו
אמרו ככותבת אלא משום דבעו
קבע ואכלנו פת אכילת עראי בהדייהו חוץ
שיעור חמץ טפי משל שאור שהוא
מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה
לסוכה לימא מסייע ליה לפיכך אם השלים
הגהות הב"ח
בכזית מדאיצטריך קרא למכתבינהו
לאוכלי טהרות יש לומר דלא התירו
במיני תרגימא יצא ואי סלקא דעתך פירי
(א) גמ'
❖
ואם מצאו שיעור פחות מככותבת
מפה $ אלא לאוכלי תרומה בשעת
חדא
בעו סוכה ליתני פירות מאי מיני תרגימא
והוא יתר על כזית היו משערין
אכילת תרומה דזהירי ביה טפי אבל
פירות ואיבעית אימא באתרא דלא שכיחי
בו ואם כביצה פחותה מככותבת
לא התירו לאוכלי טהרות אפילו
פירי רב זביד אמר כותבת הגסה שאמרו
מוסף רש"י
ב
ליתני כביצה ואי נמי כי הדדי
כהנים האוכלין על טהרת תרומה
חסרה מכביצה דתנן בית שמאי אומרים
שיעורו של זה לא
נינהו לימא כביצה שהוא שגור
והכא לאו תרומה הוה :
ח)
כשיעורו של זה.
מיני
תרגימא. בפ' הישן
שאור בכזית חמץ בככותבת והוינן בה מ"ט
במשנה יותר מככותבת לענין
טומאת אוכלין: כותבת סתמא כביצה.
גבי אם השלים י"ד
דב"ש נכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור
סעודות שחייב אדם לאכול בסוכה
ובית שמאי כותבת סתמא אמור:
ואנא אמינא ומה חמץ שאין חמוצו קשה
מזמנין. מברכין על המזון אחריו:
במיני תרגימא יצא פרש"י כגון פירות
אסור בכזית שאור שחמוצו קשה לא כל
כל
וכיסנין וקפלוטות מבושלין והכא
שכן מדפלגינהו רחמנא לימדה לך שיעורו
משמע דמיני תרגימא לאו פירות
של זה לא כשיעורו של זה שאור בכזית וחמץ בככותבת ואי ס"ד כותבת הגסה
נינהו ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני
(ביצה ז:)
שאמרו יתירה מכביצה מכדי ב"ש אשיעורא דנפיש מכזית קא מהדרי ליתני
תרגימא להשלים שלש סעודות של
עד כמה מזמנין.
כביצה ואי נמי כי הדדי נינהו ניתני כביצה אלא לאו שמע מינה כותבת
שבת מדאמר הכא אם השלים במיני
תרגימא יצא דשאני התם דילפינן להו
פחותה מכביצה ממאי דילמא לעולם אימא לך כותבת הגסה שאמרו יתירה
מדכתב תלתא זימנין היום גבי מן
ט)
מכביצה $הא סתמא כביצה ואי נמי כי הדדי נינהו וחדא מינייהו נקט אלא
(א)
שהוא במקום פת ואפילו אי הוה
מהכא עד כמה מזמנין עד כזית דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר עד כביצה
(ברכות
ג
אמרינן דנפיק בג' סעודות במיני
מה.) ואכלת ושבעת.
במאי קא מיפלגי ר' מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה
תרגימא כמו גבי סוכה מכל מקום
❖
בכזית ור' יהודה סבר ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואי זה זה
(פסחים מט:)
1
בפירי לא נפיק דלא מהני נמי בסוכה:
לומר לך שיעורו של זה לא
כביצה ואי ס"ד כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי
משבעא דעתא לא מיתבא אלא לאו שמע מינה כותבת הגסה שאמרו
כשיעורו של זה. תימה
תוס' ישנים (המשך)
פחות מכביצה כביצה משבעא ככותבת מיתבא דעתיה תניא רבי אומר
ונימא שאור בכזית וחמץ כגרוגרת
ע"כ מעמוד קודם דנפישא כדמשמע ריש פרק המצניע
כל
גבי זרק כזית תרומה
" '.
לבית טמא דפריך אי לענין שבת כגרוגרת בעינן ולא סגי בכזית וכותבת סתמא הוא כביצה או מעט פחות מכביצה כדמשמע בשמעתא
' .
בסמוך ושמא יש לומר כיון דאפיקתיה
ואילו גרוגרת הויא בציר טובא מכביצה כדמשמע בעירובין בפרק חלון כמו שאפרש
מכזית אוקמינן אשיעורא דיום הכפורים מכאן קשה דקאמר בסמוך דחמץ ככותבת לאו היינו ככותבת הגסה דיום הכפורים ואפילו
הכי מספקא ליה אי חמץ ככותבת הוי כביצה או לא אמאי מספקא ליה פשיטא דהוי כביצה דמכדי בית שמאי אשיעורא דנפיש
מכזית מהדרי נוקמה אכגרוגרת ויש לומר דלא מיסתבר להו לאוקמה אכגרוגרת משום דאית להו דרשה דר' חנן דאמר בפרק
קמא דסוכה ודעירובין ארץ חטה ושעורה וגו' כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ודריש תאנה דקרא להוצאת שבת
כדתנן כגרוגרת להוצאת שבת ולא מסתבר להו לאוקמא קרא דתאנה להוצאה ולאכילה אלא הכל להוצאה כיון דאכילה והוצאה
לאו חד עניינא להכי מוקמי להו בכותבת דנפקא לן מדבש דההוא קרא דהיינו דבש תמרים בכותבת הגסה ביום הכפורים דהיינו
מידי דאכילה ומיניה נמי גמרינן חמץ בכותבת ואפילו מאן דבעי למימר בסמוך דחמץ לאו ככותבת הגסה מכל מקום שפיר גמרינן
מינה תרוייהו דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים גבי יום הכפורים בגסה משערינן דבהכי מיתבא דעתיה וגבי חמץ בכותבת
.
בינונית ולא בגסה שלא יהא מופלג יותר מדאי משאור ואף על גב דפריך נוקמה אכביצה אף על גב דלא כתב בההוא קרא בזה
אין לחוש דהא בכעדשה נמי לא כתב בההוא קרא אבל בכגרוגרת לא מוקמינן דלא מוקמינן תאנה דקרא באכילה והוצאה
כדפרישית ועוד בכביצה מוקמינן שפיר כיון דהיינו שיעור אוכל הנאכל בבת אחת אבל בכגרוגרת ליכא טעמא כולי האי תימה
לי אמאי לא קאמר דבהלכה למשה מסיני פליגי דקיימא לן שיעורין הלכה למשה מסיני מר סבר הכי גמירי שאור בכזית וחמץ
בככותבת ומר סבר דהכי גמירי זה וזה בכזית והשתא לא תיקשי ליה ליתני כביצה ויש לומר דבפרק קמא דביצה מוכחי
דבקראי פליגי דטעמא דבית שמאי לאו מכח הלכתא דמייתי התם ברייתא דתניא ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור זה הוא חילוק
שבין ב"ש וב"ה שבית שמאי אומרים שאור בכזית וכו' ומדמייתי קרא ש"מ דמכח קראי קא דרשי ליכתוב רחמנא שאור ולא בעי חמץ:
עונשין
.
.
.