יום הכיפורים
פרק שמיני יומא
פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עונשין
מיכתב כתיבי. ה"ג רש"י אבל בספרים היה כתוב שיעורין
כל השיעורין. האמורין באוכלין: ששינה הכתוב. לקמן קמפרש
לז א
א) ב)
ליה: וראיה לדבר. למה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו
מיכתב כתיבי פירוש מדר' חנן ארץ חטה ושעורה ואמר
ג)
חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים שאף בו שינו חכמים
בפ"ק דסוכה כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ומשני שיעורין
לח ב
ד)
בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו: אשר לא תעונה. ולא
של עונשין והדין עמו דל"ג ליה חדא דמאי משני שיעורין של עונשין
לט ג
כתיב אשר תאכל: מאי ראיה. למה
דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורין
ה)
לו להביא ראיה מאי אולמא דהאי
של עונשין מיכתב כתיבי ועוד בכל
כל השיעורין כולן בכזית חוץ מטומאת
א
מ ד
מהאי (א) מה פורש ביום הכפורים
דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה
ו)
אוכלין ששינה הכתוב במשמען ושינו
ודעירובין מייתי כל
במשנה להודיענו שהטעם משום
חכמים בשיעורן וראיה לדבר יוה"כ מאי
ז)
דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו
מילתא דרבי חנן והכא לא מייתי לה
שינה הכתוב במשמעו 1 מלא תעונה ומאי
❖
ח)
התם בטומאה נמי חזינן דשינה
ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני
❖
שינו חכמים בשיעוריה ככותבת ומאי ראיה
הכתוב במשמעו ושינו חכמים
התם קרא אסמכתא בעלמא ועוד
לדבר יוה"כ דאי מהתם הוה אמינא אורחא
בשיעורא: (ב) אי מהתם. מדשינה
ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי
מוסף רש"י
דקרא הוא טומאת אוכלין כביצה מנלן
אלא שמע מינה דהכי פריך עונשין
הכתוב בטומאה הוה אמינא אין
ב
תורה אור השלם
תפסת מרובה לא תפסת.
א"ר אבהו א"ר אלעזר דאמר קרא מכל
מיכתב כתיבי אבל משיעורא לא פריך
שם שינוי הכתוב דאורחיה הוא
2
1. כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא
דסמיך אשינויא דשנינן התם ז):
למיכתב מכל האוכל אשר יאכל כי
האוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל
תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
הכי נמי כמלא לוגמיו. הא דאמר
היכי דכתיב גבי משקה אשר ישתה
וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
ואיזה זה ביצת תרנגולת ואימא גדי מחוסר
ויקרא כג כט
קא משמע לן יום הכפורים דהתם
פרק חלון
2. מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל
שחיטה ואימא בן פקועה טעון קריעה
ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו
המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא
אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא
ואימא ביצת בר יוכני תפסת מרובה לא
חכמים בשיעורן אמור מעתה
ואם לאו לא יצא אור"ת דהתם נמי
וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה
תפסת תפסת מועט תפסת ואימא ביעתא
בְּכָל כְּלִי יִטְמָא:
את ששינו בטומאה נמי משום
כמלא לוגמיו וטעם הוי דבעינן יתובי
ויקרא יא לד
דציפורתא דזוטר טובא רבי אבהו דידיה
טעמא דשינה הכתוב הוא דאשר
דעתא דאי מלא לוגמיו ממש קאמר
3. אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה
(חגיגה יז.
אמר מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה
אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהָיו
יאכל שינוי משמעו חשיב להו:
אם כן הוי טפי מרביעית כדמוכח
וכעי"ז ערכין ד: ועי' חולין
אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה
קלח. הובא במוסף רש"י ר"ה
מחוסר שחיטה. כשיצא מתוך האוכל
הכא כי מוקי לה כמלא לוגמיו אז
אוכלו בבת אחת ושיערו חכמים אין בית
ד:) אשר לא תעשינה
ויקרא ד כב
וְאָשֵׁם:
שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לענין
פריך אם כן הוה ליה מקולי בית
בשגגה ואשם.
4. אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה
הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת א"ר
יְיָ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
טומאה לא הוא ולא אמו דהא
שמאי אבל מעיקרא דקאמר מלא
❖
אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב
בְּהַר סִינָי: ויקרא כז לד
מחסרי שחיטה: ואימא בן פקועה.
לוגמיו לא קשיא ליה א"כ היכי בעינן
לו שיעור שמא יבא בית דין אחר וירבה
שנמצא בתוך בהמה שנשחטה דקיימא
כולי האי והאמר בפרק ערבי פסחים
בשיעורין מאי ירבה בשיעורין אי נימא
לן שחיטת אמו
דד' כוסות שיעורן
הגהות הב"ח
(חולין ה:) השב
דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא 3 אשר
מטהרתו: טעון קריעה. דתנן
ברביעית וכוס של קידוש אחד מהם
(א) רש"י
מידיעתו.
לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו
דמה פירש
קורעו ומוציא את דמו: דבר יוכני.
וא"כ היכי נפיק ידי קידוש כיון דבעי
מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו
טעימה מלא לוגמיו ועוד אי סלקא
עוף גדול הוא כדאמרינן בבכורות
יותר
דעתך מלא לוגמיו אם כן הוה טפי
שטבעה ביצתו ששים כרכים:
אין מביא קרבן על שגגתו אלא דלא
(ב) ד"ה דאי
זוטר טובא לא גרסינן אלא ה"ג ואימר
מייתובי דעתא דייתובי דעתא הוי
מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול ולמאי
בשיעורו
כביעותא דציפרתא: רבי אבהו דידיה
כמלא לוגמיו ואמאי שיערו בכל חד
(הוריות
דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן
אמר וכו'. פירש במשמעו של מקרא
וחד בדידיה בשלמא אי הוי בכמלא
ב.) שיעורין.
אכזית קטן מאי ירבה בשיעורין שמא ירבה
❖
לוגמיו ניחא כדמשני בסמוך קים
פירוש אחר שלא פירש בו ר' אלעזר
בקרבנות מחמת שיעורין א"ר יוחנן שיעורין
רבו ואין להשיב עליו: האוכל חלב
להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתא כל
ועונשין הלכה למשה מסיני עונשין מכתב
בזמן הזה וכו'. מפרש לה ואזיל: אי
העולם טובא עוג מלך הבשן פורתא:
תוס' ישנים
ושיערו
כתיבי אלא ה"ק (אמר רבי יוחנן) שיעורים
נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן. והכי
חכמי' זו ביצת תרנגול'.
ח)
ג
❖
(סוכה ה:)
שייך לעמוד קודם
קאמר האוכל פחות מכזית בזמן הזה
הקשה ר"ת דבפ' חלון
של עונשין הלכה למשה מסיני תניא נמי
יכתוב כשיעור זה אכלתי שמא יבנה
אמרינן דשתי סעודות
'.
הכי שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני
בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין
דככר דעירוב י"ח גרוגרות הויין
רבינו חננאל
אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תיקנום
ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן
ובפרק כיצד משתתפין
תניא רבי אומר כל איסורין
והכתיב 4 אלה המצות שאין נביא רשאי
על כזית קטן ולקמן פריך א"כ ימעט
תנן רבי שמעון אומר שתי ידות לככר
שבתורה בכזית חוץ מטומאת
לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו
אוכלין שהרי שינה הכתוב
בשיעורין מבעי ליה: והתניא וכו'.
משלש לקב דהיינו שתי סעודות שהם
במשמען ושינו חכמים
ויסדום: השותה מלא לוגמיו: אמר רב
כלומר וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה
ה' ביצים ושליש ביצה שהככר הוא
בשיעורן, וראיה לדבר יום
יהודה אמר שמואל לא מלא לוגמיו ממש
הכפורים ששינה הכתוב
מי מחייב האי דאכל קודם שנתחדשה
ח' ביצים וכרבי שמעון קיימא לן
ד
במשמעו דלא כתיב לא תאכל
אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה
הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו
דבכל דוכתא אמרינן כביצה לטמא
ביום הכפורים אלא לא
הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה
טומאת אוכלין ולרבי שמעון עולה
.
כמלא לוגמיו והא אנן תנן מלא לוגמיו אימא
תעונה, ובמקום שהיה לו
לכתוב כי כל הנפש אשר
השיעור לכביצה אבל לשאר תנאי
אכיל ליה דהא השתא קים לן
כמלא לוגמיו מיתיבי כמה ישתה ויהא חייב
[תאכל, כתיב אשר] לא
דלא חייבה תורה אלא על
אינו כן ואכולהו תנאי קאי חצי חצי
בש"א רביעית ובה"א מלא לוגמיו רבי יהודה
תעונה וגו', ושינו חכמים
כזית איגורי שהוא כזית בינוני: אשר
חציה לטמא טומאת אוכלין כדמוכח
בשיעורן בכותבת. ומאי
אומר משום ר"א כמלא לוגמיו רבי יהודה בן
ראיה לדבר יום הכפורים,
לא תעשינה. משמע שאילו ידע לא
סוגיא התם וכשתחלק י"ח גרוגרות
דאי לאו יום הכפורים הוה
בתירא אומר כדי גמיעה מי עדיפא ממתניתין
עשה אבל בשגגה עשה ואשם: אלא
לחמש ביצים ושליש דזה וזה שתי
אמינא אורחיה דקרא הוא,
דאוקימנא כדי שיראה הכי נמי כדי שיראה
דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית
סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות
אלא למדנו דבר זה מיום
הכפורים. ומהו ששינה
אי הכי היינו ר"א איכא בינייהו מלא לוגמיו
גדול. והכי קאמר האוכל כזית בינוני
ושלש שמינית של גרוגרת דבה' ביצים
הכתוב בטומאת אוכלין,
ושליש ביצה יש ט"ז שליש ביצים ועולה
אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב
דחוק מתקיף לה רב הושעיא אם כן הוה
מדהוה ליה למיכתב כל אוכל
לכל שליש ביצה גרוגרת אחת ושמינית
כזית בינוני אכלתי שמא יבא בית דין
שיבא עליו [מים] יטמא,
ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אמר ליה
וכתב אשר יאכל, שמעינן
ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין
וגרוגרת מינה דלא שינה בו אלא
כי
לעזרה: ה"ג עונשין מיכתב כתיבי
להוציאו מכשיעור שאר
אלא הכי קאמר שיעורין של עונשין וכו'. שיעורי עונשין שעל ידן הוא ענוש הלכה למשה מסיני באיזה שיעור הוא ענוש: יעבץ.
איסורין שבאכילה, כגון
הנותר והפיגול והנבלה
הוא עתניאל בן קנז: כמה ישתה. מדבית הלל קפריך: הכי גרסינן איכא בינייהו כמלא לוגמיו דחוק. לבית הלל בעינן
וכיוצא בהן. ודייקינן
כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו בריוח ולרבי אליעזר כמלא לוגמיו דחוק: אם כן. דלבית הלל מיחייב בכדי
מדוקייה דקרא דכתיב מכל
האוכל אשר יאכל אוכל הבא
שיסלקנו וכו' הוה ליה בציר מרביעית והויא לה מקולי בית שמאי וליתנייה במסכת עדיות גבי קולי בית שמאי שכולן שנויות שם:
מחמת אוכל, ואיזה זה, זה
ביצת תרנגולת כו'. פי' בן פקועה, בן בקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד, כדתנן השוחט את הבהמה
ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן ט' מת, קורעו ומוציא את דמו. והא דר' אבהו עדיף מדר' אלעזר, דאמר אשר יאכל,
אוכל שאתה יכול לאכלו בבת אחת, ואיזה זה ביצת תרנגולת, שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת.
א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעורו שמא יבא בית דין אחר ויאמר דלא מיחייב עד איכא כזית גדול. אמר
ר' [יוחנן] שיעורין של עונשין בכזית הילכתא למשה מסיני. תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. אחרים
אומרים בית דינו של יעבץ תקנום. ומקשה אלה המצות כתיב, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ושנינן היו הלכה למשה
מסיני ושכחום, וחזרו בית דינו של יעבץ ותקנום. השותה מלא לוגמיו חייב. אוקימנא למתני' מלא לוגמיו, כל שאילו יסלקם
לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו, ותני מתני' כמלא לוגמיו. ואותבינן עלה כמה ישתה ויהא חייב, בית שמאי אומרים רביעית
ובית הלל אומרים מלא לוגמיו. ושנינן תני [כ]מלא לוגמיו.
'
'.