יום
הכיפורים פרק שמיני יומא
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין. שמעתי מקשה מאי איצטריך
שכוסס. כל דבר שהוא אוכלו שלא כדרך אכילתו קרי ליה כוסס:
מו
א)
א
שזפין. פרונ"ש בלע"ז שבלע בלא כסיסה: ראשון משלם קרן וחומש.
קרא לרבי עקיבא בפרק קמא דסנהדרין לרביעית דם
מז
ב)
ב
שאף היא דרך אכילתן: ושני משלם דמי עצים לראשון. שהרי קנאן
הבא משני מתים שמטמא באהל ומאי טעמא דרבנן דפליגי והא
קיימא לן כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין ומתרצא דמיירי
הראשון ונתחייב בתשלומיהן והן אינן ראויות עוד אלא להסקה:
מח ג
ג) ד)
במחלוקת. השנויה במקום אחר
ברביעית דם הבאה משני נפלים שאין
ה) ו)
שנויה במשנתנו ולא דברי הכל היא
לא בזה ולא בזה רביעית מתחילה
שכוסס שעורים של תרומה משלם את הקרן
מט ד
ז)
אלא רבי יהושע היא: שטומאתן
אבל שני מתים שיש בכל אחד טפי
ח)
ואינו משלם את החומש 1 כי יאכל פרט
ט)
ושיעורן שוה. כגון שני חצאי זיתים
מרביעית לדברי הכל מצטרפין חצי
למזיק אמר רב שיזבי א"ר יוחנן זר שבלע
א
משני מתים או משתי נבילות או שתי
רביעית מזה וחצי רביעית מזה וכן
נ ה
שזפין של תרומה והקיאן ואכלן אחר ראשון
❖
שמעתי שיש להיות בתוספתא אמנם
חצאי עדשה משני שרצים שזמן טומאתן
לא מצאתי אותו: השמר דעשה
משלם (את) קרן וחומש $ שני אין משלם
י)
שוה ושיעורן שוה לטמא בשיעור
אלא דמי עצים לראשון בלבד: האוכל
עשה. אע"ג דרבי יוחנן אית ליה בפ'
אחד: טומאתו ולא שיעורו. כגון
תורה אור השלם
והשותה אין מצטרפין: מאן תנא אמר רב
הקומץ רבה השמר
שרץ ונבילה ששניהן טומאת ערב
1. וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ
חסדא במחלוקת שנויה ור' יהושע היא
דעשה נמי לאו הכא אליבא דריש
אבל אין שיעורן שוה לטמא שזה
בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ
בכזית וזה בכעדשה: שיעורו ולא
לקיש דהוא מרא דשמעתא משני:
דתנן כלל א"ר יהושע כל שטומאתו
עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת
ב
טומאתו. כגון מת ונבילה ששניהן
הַקֹּדֶשׁ: ויקרא כב יד
שהפלפלין
ושיעורו שוה מצטרף טומאתו ולא שיעורו
2. וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
בכזית וזה טומאת שבעה וזה טומאת
כ)
שיעורו ולא טומאתו לא טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין רב נחמן אמר
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא
מתני'
אינו חייב אלא
ערב:
קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם
אפילו תימא רבנן עד כאן לא קא אמרי רבנן התם אלא לענין טומאה
❖
חטאת אחת. דחד שמא הוא דאכילה
אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל
דשם טומאה חד היא אבל הכא משום יתובי דעתא הוא והאי לא
מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
ושתיה מחד קרא נפקי: אכל
במדבר כט ז
מיתבא דעתיה וכן אמר ר"ל במחלוקת שנויה ורבי יהושע היא דתנן כלל
ועשה מלאכה. תרי שמות נינהו
3. וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר
גליון הש"ס
דמתרי קראי נפקי: גמ' אכילה
א"ר יהושע כו' ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן עד כאן לא קאמרי
תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה
גמ' שני אין משלם אלא
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
בכזית. משמע והתורה לא חייבה
רבנן התם אלא לענין טומאה אבל הכא משום יתובי דעתיה הוא והאי
דמי עצים.
וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ
לא קא מיתבא דעתיה: מתני' גאכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא
עליו אלא ביישוב הדעת: השמר
הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
ויקרא כג ל
פן לא תעונה. השמר פן תבא לידי
חטאת אחת אכל ועשה מלאכה חייב (שני) חטאות אכל אוכלין
4. כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא
ד
❖
לא תעונה: א"כ נפישי להו לאוי.
תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה (א) ה ושתה ציר
השמר ופן ששניהן לא תעשה הן
וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
או מורייס פטור: גמ' אמר ר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי
ויקרא כג כט
ואנן לאו אחד אמרינן שמא לא רצה
5. וְכָל מְלָאכָה לֹא
משום דלא אפשר היכי נכתוב נכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית
מוסף רש"י
להרבות בו לאוין: השמר דלאו.
תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
נכתוב רחמנא לא תעונה קום אכול משמע מתקיף לה רב הושעיא
לא טומאתו ולא
כגון השמר בנגע הצרעת
כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר
שיעורו.
עֲלֵיכֶם
לִפְנֵי
יְיָ
שלא יקוץ בהרתו: השמר דעשה.
נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה א"כ נפישי להו לאוי מתקיף לה רב
❖
ויקרא כג כח
אֱלֹהֵיכֶם:
השמר שתתענה: ותנא מייתי.
ביבי בר אביי נכתוב רחמנא השמר במצות עינוי אם כן השמר דלאו
אזהרה בעינוי מהכא: על תוספת
לאו השמר דעשה עשה מתקיף לה רב אשי נכתוב אל תסור מן העינוי
(מעילה יז.) אכל
הגהות הב"ח
מלאכה. אם לא הוסיף מחול על
ושתה בהעלם אחד.
קשיא ותנא מייתי לה מהכא 2 ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא
הקודש להפסיק מן המלאכה מבעוד
(א) מתני'
אינו
תעשו יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה ת"ל וכל הנפש אשר
(ב)
3
חייב אלא חטאת
פטור שתה
יום: יהא מוזהר. בלאו: מה לעינוי
(ב) גמ'
אחת.
תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה על עיצומו של יום ענוש כרת
וכו'. כלומר עונש דמלאכה לאו
(כריתות יח:) השמר
כרת
ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת
מופנה הוא שאם באת ללמדו מעינוי
דלאו לאו.
והאבדתי
מלאכה אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי ת"ל כי כל הנפש אשר
יש להשיב מלאכה הותרה מקצתה אצל
4
את הנפש ההיא מקרב
גבוה: חמשה קראי כתיבי במלאכה.
לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה על עיצומו של יום ענוש כרת
עמה
ארבעה לאוין וכרת אחד באחרי מות
מעמיה
ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא
(ג) שם
ובפ' אך בעשור כ):
מוזהר על תוספת מלאכה ת"ל וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה
מכדי
(מנחות
5
❖
וחד לעונש דליליא. דאם אינו ענין
לו: וכעי"ז ערובין צו.)
על עיצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה יכול לא
השמר דעשה עשה.
לאזהרה תנהו לענין עונש: ונאמר להלן
יהא מוזהר על תוספת מלאכה אבל יהא מוזהר על תוספת עינוי ודין
עינוי
(שם)
לעזי רש"י
הוא ומה מלאכה שנוהגת בשבתות וי"ט אינו מוזהר עליה עינוי שאינו
❖
(מנחות שם)
❖
נוהג בשבתות וי"ט אינו דין שלא יהא מוזהר עליו אבל אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו מניין
פרוני"ש. שזיפים.
לא יאמר עונש במלאכה דגמר מעינוי ומה עינוי שאינו נוהג בשבתות וי"ט ענוש כרת מלאכה שנוהגת
תוס' ישנים
בשבתות וימים טובים לא כל שכן למה נאמר מופנה להקיש ולדון ממנו גזרה שוה נאמר עונש
רבינו חננאל
בעינוי ונאמר עונש במלאכה מה מלאכה לא ענש אלא אם כן הזהיר אף עינוי לא ענש אלא אם כן
'
הכוסס שעורים של
הזהיר איכא למיפרך מה לעינוי שלא הותר מכללו תאמר במלאכה שהותרה מכללה אלא לא יאמר
תרומה. וכן האוכל תרומה
.
אכילה גסה משלם הקרן
עונש בעינוי דגמר ממלאכה מה מלאכה שהותרה מכללה ענוש כרת עינוי שלא הותר מכללו לא כל
ואינו משלם את החומש.
מאי טעמא איש כי יאכל
שכן למה נאמר מופנה להקיש ולדון ממנה גזירה שוה נאמר עונש בעינוי ונאמר עונש במלאכה מה
כתיב פרט למזיק. א"ר
מלאכה ענש והזהיר אף עינוי ענש והזהיר איכא למיפרך מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות וימים
יוחנן זק שבלע שזפין
של תרומה והקיאן, דרך
טובים תאמר בעינוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים אמר רבינא האי תנא עצם עצם גמר מופנה
בית הריעי, ובא אחר
דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן לאיי אפנויי מופנה חמשה קראי כתיבי במלאכה חד לאזהרה
(ג)
ואכלן, הראשון משלם
קרן וחומש, והשני אינו
דיממא וחד לאזהרה דליליא וחד לעונש דיממא וחד לעונש דליליא וחד לאפנויי למגמר עינוי ממלאכה
משלם אלא דמי עצים
בין דיממא בין דליליא דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי מה להלן לא ענש
לראשון בלבד. האוכל
והשותה אין מצטרפין.
אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אא"כ הזהיר רב אחא בר יעקב אמר יליף שבת שבתון משבת
כלומר, המאכל והמשקה
בראשית מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר רב פפא אמר
אין מצטרפין. אוקימנא
רב חסדא למתניתין לר'
הוא יהושע ותנא קמא חולק
עליו, דתנן במעילה פרק ד' כלל א"ר יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה, שיעורו ולא טומאתו,
טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין. וביום הכפורים כיון שהאוכלין שיעורן ככותבת, והמשקין שיעורן (ברביעית) [כמלא
לוגמיו], שיעורו של זה לא שיעורו של זה לפיכך אין מצטרפין, ובר פלוגתיה דר' יהושע חולק. וא"ר יוחנן וגם רב נחמן
קאי כוותיה, דמתניתין דברי הכל היא, ולא פליגי אלא לגבי טומאה דשם טומאה אחת היא. אבל הכא אי איכול אכילה
ככותבת או שתי (כרביעית) [כמלא לוגמיו] מייתבא דעתיה. אבל חצי כותבת אוכלין וחצי (רביעית) [מלא לוגמיו] משקין
.
לא מייתבא דעתיה. אכל ככותבת ושתה כרביעית בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. אמר ריש לקיש מפני מה לא
נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר, היכי נכתוב לכתוב לא יאכל אכילה בכזית היא, לכתוב לא תעונה אכול משמע.
מתקיף לה רב אשי ניכתוב לא תסור מן העינוי קשיא. ותנא מייתי לה אזהרה לעינוי מהכא, דתניא יכול יהא ענוש כרת על
תוספת היום שמוסיפין ביום הכפורים מחול על הקדש, ת"ל כל מלאכהלא תעשו בעצם היום הזה. וכתיב וכל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, על עצמו של יום ענוש כרת, ואין ענוש כרת על התוספת, יכול יהא מוזהר על התוספת, ואסיקנא
(ד') [ה'] קראי כתיבי במלאכה, חד לעונש היום וחד לעונש הלילה, וחד לאזהרת היום, וחד לאזהרת הלילה. וחד לאקושי עינוי למלאכה, מה מלאכה לא ענש אלא אם כן הזהיר אף עינוי לא ענש אלא אם כן הזהיר.