פא:
יום הכיפורים
פרק שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהפלפלין
חייבין בערלה. אין להקשות כמו שחייבין
עינוי. על דבר אשר ענה את אשת רעהו : היא גופה
נא א
א) ב)
ג)
שבת איקרי. ובלאו ג"ש נמי נפקא מיניה וביה דכיון דאיקרי שבת
בערלה חייבין נמי במעשר וכיון שחייבין במעשר
לענין עינוי הוה ליה כשבת לעונש ואזהרה: תשבתו שבתכם. ומשבת
מטמא טומאת אוכלין כדתנן בפרק בא סימן כל שחייב
ד)
במעשר מטמא טומאת אוכלין אלמה
תניא התם נמנו וגמרו אין
שבתון לא גמר דאיקרי שבת דאיצטריך ליה לרבויי כל (א) הענין
נב ב
ה)
מטמאין טומאת אוכלין די"ל הא
כדאמר בריש פרקין שבתון
ו)
שבות אי נמי שבת שבתון היא לאו
ברטיבתא הא ביבישתא אבל ה"ר
הוא גופיה שבת איקרי דכתיב תשבתו
נג ג
1
ז)
יומא איקרי שבת אלא הכי קאמר
שמעון מיינביל"א הקשה מהא דאמרי'
שבתכם בשלמא רב פפא לא אמר כרב
❖
נד ד
ח)
בפ' בכל מערבין
מנוח' מרגוע היא לכם והיכא נמי
אחא בר יעקב דקרא דכתיב בגופיה עדיף
זרע גרגיר מתעשר וכו' עד זרע
דכתיב שבת שבתון הוא לשון זכר אף
נה ה
אלא רב אחא בר יעקב מאי טעמא לא אמר
גרגיר למאי חזי שכן ראשונים שלא
לשון מנוחה הוא לשון זכר אבל יומא
תורה אור השלם
כרב פפא מיבעי ליה לכדתניא ועניתם את
1
היה להם פלפלין שוחקין אותו
לא איקרי שבת להכי נקט תשבתו
1. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא
נפשותיכם בתשעה לחודש יכול יתחיל
ומטבילין בו את הצלי וא"כ כל שכן
שבתכם יתירא דהוא גופיה איקרי
נו ו
לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת
ויתענה בתשעה ת"ל בערב אי בערב
שבת: מיבעיא ליה לכדתניא. לשאר
פלפלין דעדיפי טפי ואפי' יבישתא
נַפְשֹׁתֵיכֶם
בְּתִשְׁעָה
נז ז ח ט
לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד
ימים טובים ולא איום כפורים
חייב במעשר וכיון דחייב במעשר
יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל
א
עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:
קאי: ותנא דעצם עצם. מדאיצטריך
יטמא טומאת אוכלין וי"ל דודאי אותן
ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול
ויקרא כג לב
2. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
פלפלין שנשחקין וגובלין אותן במים
למעוטי לתוספת החול מעונש
על הקודש ואין לי אלא בכניסתו ביציאתו
ב
נח י
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל
כעין שעושין לטבל בו דבר הנהו חזו
ומאזהרה ממילא שמעינן דמוסיפין
❖
מנין ת"ל מערב עד ערב ואין לי אלא
וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת
בעינייהו לאכילה וחייבין במעשר
והאי ועניתם בתשעה מאי עביד ליה:
פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה
יוה"כ (ימים טובים) מניין ת"ל תשבתו אין
כל האוכל ושותה וכו'. והכי משמע
ומטמא טומאת אוכלין אבל אותם
לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
לי אלא (ימים טובים שבתות) מנין ת"ל
ויקרא יט כג
ג
לעזי רש"י שלא נגבלו במים שנטחנו ונידוקו
קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן
3. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא
שבתכם הא כיצד כל מקום שנאמר שבות
כעפרורית בעלמא כעין שעושין לתת
עצמך בתשעה (ב) שתוכל להתענות
ליטוריג"א [ליטוארי"א].
בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם
❖
(מכאן שמוסיפין) מחול על הקודש ותנא
בעשרה ומדאפקיה קרא בלשון עינוי
אבקה רפואית ממותקת.
לתוך הקדירה הנהו פטורין מן המעשר
לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ
אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל
דלא חזו לאכילה הכי ואין מטמא
לומר לך הרי הוא כאלו מתענה
דעצם עצם האי בתשעה לחודש מאי עביד
וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת:
❖
בתשעה: כס פלפלין. אין זה יישוב
טומאת אוכלין אי נמי י"ל דזרע
דברים ח ט
ליה מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתי
מוסף רש"י
הדעת שאין זה דרך אכילתו: מיתיבי
גרגיר אינו חייב במעשר משום הא
דתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את
כל האוכל ושותה
וכו'. אלמא מאכל קרי ליה: שהפלפלין
מילתא לחוד שמטבילין בו צלי אלא
בתשיעי מעלה עליו
נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין
הגהות הב"ח
חייבין בערלה. מין אילן הוא: רטיבא.
לאחר שחיקתו חזי למיכל נמי בעיניה
הכתוב וגו'.
והלא בעשור מתענין אלא לומר לך כל
(א) רש"י
ד
חזי למיכל: הימלתא. ליטוריג"ה
ומשום הכי חייב במעשר והא דנקט
הענויים
האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב
שמפטמים בשמים כתושים בדבש: מבי
התם ומטבילין בו צלי ולא נקט דאכלי
כדאמרן
כאילו התענה תשיעי ועשירי: אכל אוכלין
הנדואי. מארץ כוש: שריא. ואין בו
ליה נמי בעיניה משום דעיקר שחיקתו
שבת שבתון כו'
(ברכות ח:)
(ב) ד"ה
שאין ראוין לאכילה: אמר רבא כס פלפלי
כדי לטבל בו אבל פלפלין דאפי' בתר
משום בישולי נכרים שנאכל כמות
❖
שחיקתן לא חזו בעינייהו לא מחייבי
שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים
ביומא דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא
כדי
(פסחים סח:)
ועוד יש להקשות על ההיא מתניתין
דנותן טעם לפגם ומדקאמר אין בו
דכפורי פטור מיתיבי היה רבי מאיר אומר
משום בישולי נכרים ש"מ דרך אכילתו
דנדה והרי תבלין דחייבין במעשר
ממשמע שנאמר 2 וערלתם ערלתו את פריו
תוס' ישנים
כשהוא חי: מר"ה עד יום הכפורים.
כדאמרינן פ"ק דחולין ואם
איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה תלמוד
אבל לבלבו קודם ר"ה כבר נעשו
אמר לה עשי לי משליכי חושש לשאור
לומר עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה
קשים ועץ בעלמא נינהו: משיב
ותבלין שבה משום מעשר ומשום
.
הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין
את הנפש. ומבטל את העינוי:
שביעית ואין מטמא טומאת אוכלין
(ר"ה
ט.) כס פלפלי.
חייבין בערלה ואין ארץ ישראל חסרה כלום
מזגו. נתנו
בו מים להתיש כחו:
כדמוכח בהעור והרוטב
.
דמפרש בגמרא מאי קיפה פירמא
מתני'
שנא' לא תחסר כל בה ל"ק הא ברטיבתא
ה
3
ופריך אביי היא עצמה תטמא טומאת
פטור.
והא ביבישתא א"ל רבינא למרימר והאמר רב נחמן האי הימלתא דאתי
ו
שהפלפלין חייבין
(שם)
אוכלין אלא מאי קיפה תבלין ומיהו
מבי הנדואי שריא ומברכינן עליה בורא פרי האדמה לא קשיא הא ברטיבתא
בערלה.
י"ל דחושש משום מעשר דקתני לא
והא ביבישתא ת"ר ז אכל עלי קנים פטור ח לולבי גפנים חייב ט אלו הן לולבי
קאי אלא אשאור אבל משום שביעית
גפנים אמר רבי יצחק מגדלאה כל שלבלבו מר"ה ועד יוה"כ ורב כהנא
(סוכה
קאי אתרוייהו דאפי' אוכלי בהמה יש
לה.) לא תחסר כל
אמר כל שלשים יום תניא כוותיה דר' יצחק מגדלאה אכל עלי קנים
מהן שחייבין בשביעית כדמוכח במס'
בה.
❖
פטור ולולבי גפנים חייב אלו הן לולבי גפנים כל שלבלבו מר"ה ועד
שביעית ולא נהירא
(שם)
יוה"כ: שתה ציר או מורייס פטור: הא חומץ חייב מתני' מני רבי היא
דבפרק בכל מערבין
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר
דתניא ר' אומר חומץ משיב את הנפש דרש רב גידל בר מנשה מבירי
רבינו חננאל
עוכלא תבלין וליטרא ירק ופי' רש"י
דנרש אין הלכה כרבי לשנה נפקי כולי עלמא מזגו ושתו חלא שמע רב
תניא ועניתם את
דקאי אאין פוחתין לעני בגורן אלמא
גידל ואיקפד אמר אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחלה מי אמרי אימר
נפשותיכם בתשעה לחדש,
תבלין חייבין במעשר וי"ל שיש מיני
יכול בתשעה ת"ל בערב,
דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי אימר דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי:
י
אי בערב יכול משתחשך
תבלין הרבה יש מהן דעיקרן לטעמא
מתני'
ת"ל בתשעה, הא כיצד
עבידי והנהו פטורין מן המעשר ואין
מתחיל להתענות מבעוד
מטמאין טומאת אוכלין ובהנהו מיירי בהעור והרוטב ויש מהן דחזו לאכילה בעינייהו כגון בצל וקפלוט וכיוצא בהם פעמים שמתבלין
יום, מיכן שמוסיפין מחול
על הקדש. אין לי אלא
בהן הקדירה וכמו שבת דבפר' בא סימן והנהו חייבין במעשר ומטמא טומאת אוכלין ובהנהו איירי בפ"ק דחולין ובבכל
שמוסיפין מחול על הקדש
מערבין ואע"ג דאמרינן עלה בפרק בכל מערבין משום דקתני בה תבלין ותבלין לאו בני אכילה נינהו היינו בלא תיקון לגמרי
בכניסתו, ביציאתו מנין,
שצריך תיקון קצת ולענין עירוב בעינן דחזי בשעת קניית עירוב מידי דהוה אחטין ושעורין דאין מערבין בהן וחייבין במעשר:
ת"ל מערב עד ערב. וכן
הא ברטיבתא הא ביבישתא. דיבישתא לא הויא מאכל ומהאי טעמא נמי אמרינן בכיצד מברכין דזנגבילא יבישתא אינה טעונה ברכה:
ימים טובים וכן שבת
כיוצא בו דמוסיפין מחול
אלא
על הקודש ופשוטה היא.
והאי תנא [ד]דריש בעצם, האי קרא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתני חייא כו'.
אכל אוכלין שאין ראויין לאכילה שתה משקין שאין ראוין לשתיה, שתה ציר או מורייס פטור. דייקינן מינה הא חומץ
חייב ורבי היא, דתני חומץ משיב את הנפש. דרש גידל בר מנשה לית הלכתא כרבי. ואסיקנא הא דגידל אי שתה חלא
[חי פטור אבל מזוג] חייב דאיעבד פטור אבל לכתחלה לא. א"ר יוחנן כס פלפלייא זנגבילא ביומא דכפורי פטור. אבל
זנגבילא רטיבתא [חייב]. (דהיא) [האי] חמלתא דאתיא מבי הינדוי שריא ומברכין עליה בורא פרי האדמה. ת"ר אכל עלה
גפנים פטור, לולבי גפנים שלבלבו מראש השנה, אם אכלן ביום הכפורים חייב כי לחין הן וכאילו אוכל הן.