שבעת ימים פרק
ראשון יומא
י.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
איני
יודע אם נינוה העיר הגדולה וכו'. ותימה לי אמאי לא קאמר
אעפ"י שיפת אלהים ליפת. שזכו פרסיים לבנות בית שני אין
כז א
א)
שכינה שורה אלא במקדש ראשון שבנה שלמה שבא מזרעו של שם:
נמי איני יודע אם כלח העיר הגדולה כיון דמספקא ליה ברסן
ב)
סקיסתן גווייתא וסקיסתן ברייתא. אסבתה וסבתכא קאי ששמן שוה
ונינוה שלפני פניו אם העיר הגדולה עלייהו קאי כ"ש דאיכא לספוקי
כח ב
ג)
והם מחוז מוקף הרים והחיצונה מקפת את הפנימית ורחוקה פנימית
בכלח דמינה קא סליק $וי"ל אדרבה משום דמינה קא סליק אם איתא
ד)
❖
ה) ו)
חוץ כ) מן היקף חיצונה לכל צד מאה
דעלה קאי לא הוה ליה למימר היא
פרסי והיקף החיצונה אלפא פרסי:
העיר הגדולה אלא העיר הגדולה:
אף על גב דיפת אלהים ליפת אין השכינה
ז)
חוץ
מלשכת פרהדרין שבה היתה
מן הארץ ההיא יצא. שלא להיות
ח) ט)
שורה אלא באהלי שם ופרסאי מנא לן
גליון הש"ס
י)
דירה. ואם תאמר ליחשוב נמי
בעצת דור הפלגה: ושם אחימן וגו'.
דמיפת קאתו דכתיב בני יפת גומר ומגוג
כ)
גמ' בית סתמא לא
1
לשכת בית אבן שבה היתה דירה
איידי דדריש שמהתא נקט נמי להאי:
ל)
איקרי.
ומדי ויון ותובל ומשך ותירס גומר זה [א] גרממיא
❖
מ)
תוס' ד"ה איני
שמשים את הארץ כשחיתות.
לכהן השורף את הפרה י"ל לא חשיב
מגוג זו קנדיא מדי זו מקדוניא יון כמשמעו
יודע וכו' וי"ל אדרבה
(א)
בפסיעותיו: וששי. לשון השאת
אלא לשכות שבמקדש $ שבנויות
משום דמינה סליק.
תובל זה בית אונייקי משך זו מוסיא תירס
בקודש אבל לשכת בית אבן בהר
והשבר והשי"ן אחד לבדו
תורה אור השלם
פליגי בה ר' סימאי ורבנן ואמרי לה רבי
ד"ה חוץ כו' שבנויות
שורש בתיבה: תלמים. כשורות
הבית הוה א"נ כיון דלא הוה בכל
1. בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג
בקדש.
המחרישה: דבר אחר לא גרסינן:
סימון ורבנן חד אמר זו בית תרייקי וחד
שתא אלא אחת לכמה שנים לא
❖
וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ
וכי
חשיב דירה: תימא מדרבנן.
מעניקין את החמה. דומה שצוארו
אמר זו פרס תני רב יוסף תירס זו פרס
וְתִירָס: בראשית י ב
2. וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה
נוקב ועולה בחלון הרקיע: אמר
וא"ת מ"מ אכתי תיקשי לעיל נמי גבי
סבתה ורעמה וסבתכא תני רב יוסף סקיסתן
2
וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא
הגהות הב"ח
ר' יהושע בן לוי אמר רבי גרסינן:
לשכת פרהדרין ליגזרו מהאי טעמא
גוייתא וסקיסתן ברייתא בין חדא לחדא מאה
וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן:
אמרה קמיה ההוא מרבנן. להא
ומאי איצטריך לפרושי טעמא משום
(א) גמ'
בראשית י ז
פרסי והיקפה אלפא פרסי ותהי ראשית
3
3. וַתְּהִי רֵאשִׁית
אתקפתא דרבה בר עולא: נפלו
שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית
מדי כמשמעו יון
ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בבל
מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ
כשדיים ביד פרסיים. בלשאצר (ג) ביד
האסורים י"ל דלמאי דס"ד השתא
זו מקדוניא
וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ
כמשמעה ארך זה אוריכות ואכד זה בשכר
לשכת פרהדרין נמי מחייב ר' יהודה
דריוש המדי וכורש הפרסי חתנו:
(ב) שם
בראשית י י
שִׁנְעָר:
4. מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא
כלנה זה נופר נינפי מן הארץ ההיא יצא
והלא כמה לשכות היו שם. לשומרי
מהאי
טעמא ולא מטעמא דשלא
4
(ג) רש"י
אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת
הבית: גזירה היתה. לקמיה מפרש
יאמרו
כ"ג חבוש אבל תימה לי מאי
אשור תני רב יוסף אשור זה סילק ויבן
שהיה מכשדים
4
רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
❖
קאמר וכי תימא מדרבנן מכל מקום
גזירה שמא יאמרו כהן גדול בבית
נפל
בראשית י יא
את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח נינוה
5. וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה
האסורים הוא חבוש: אינו בית.
תיקשי
אכתי דרבנן אדרבנן מכ"ש
כמשמעו רחובות עיר זו פרת דמישן כלח
וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר
וגבי מזוזה בעינן בית חשוב: רבי
דהכא פטרי אפילו מדרבנן ולעיל
הַגְּדֹלָה: בראשית י יב
זו פרת דבורסיף 5 ואת רסן בין נינוה ובין
הגהות הגר"א
יהודה מחייב. לענין מעשר דקיימא
6. וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל
מחייבי אפי' מדאורייתא וי"ל דרבנן
כלח היא העיר הגדולה רסן זה אקטיספון
[א] גמ'
נִינְוֵה כִּדְבַר יְיָ וְנִינְוֵה
אדרבנן לא קשה דשאני סוכה דדירת
לן ל) אין הטבל מתחייב במעשר מלאכול
הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה
היא העיר הגדולה איני יודע אם נינוה
עראי היא דבקל יכול להיות שהוא יוצא
ממנו אכילת עראי עד שיראה פני הבית
[ב] שם
לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת
העיר הגדולה אם רסן העיר הגדולה כשהוא
ממנה כגון אם הוא מצטער או ירדו
שנאמר בערתי הקודש מן הבית:
יונה ג ג
מ)
יָמִים:
❖
7. וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד
בעירוב. אם פתוחה לחצר שיש בה שאר
אומר ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים
גשמים וכהנה רבות אבל לשכת
6
חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי
דירות אוסרת על (בני) כולם אם לא
פרהדרין שהיה בתוכה בקביעו' מחייבי:
מהלך שלשת ימים הוי אומר נינוה היא
וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק
עירבה עמהן: ובמזוזה. ואע"ג דאינה
דילמא
וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים
מוסף רש"י
העיר הגדולה ושם אחימן ששי ותלמי
7
נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן
עשויה לימות החמה ולימות הגשמים:
זה סילק.
ילידי הענק תנא אחימן מיומן שבאחים ששי שמשים את הארץ כשחיתות
מִצְרָיִם: במדבר יג כב
אלא
8. לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְיָ
(כתובות י:) מיומן
תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים (ב) [ב] דבר אחר אחימן בנה ענת
שבאחים.
אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם
ששי בנה אלוש תלמי בנה תלבוש ילידי הענק שמעניקין החמה בקומתן אמר רבי יהושע בן לוי
וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב
(סוטה לד:)
אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן אִם לֹא
אמר רבי עתידה רומי שתפול ביד פרס שנאמר לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ (על) אדום ומחשבותיו
שמשים את הארץ
8
יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם
כשחיתות.
אשר חשב (על) יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם מתקיף לה
לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם:
ירמיהו מט כ
רבה בר עולא מאי משמע דהאי צעירי הצאן פרס הוא דכתיב (ו)האיל אשר ראית בעל הקרנים (הוא)
9. הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ
9
בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי
מלכי מדי ופרס ואימא יון דכתיב 01 והצפיר השעיר מלך יון כי סליק רב חביבא בר סורמקי אמרה
דניאל ח כ
וּפָרָס:
קמיה דההוא מרבנן אמר ליה מאן דלא ידע פרושי קראי מותיב תיובתא לרבי מאי צעירי הצאן
01. וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר
מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה
זוטרא דאחוהי דתני רב יוסף תירס זה פרס אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום ר' יהודה
(שם) תלמים.
אֲשֶׁר בֵּין עֵינָיו הוּא
ברבי אלעאי עתידה רומי שתפול ביד פרס קל וחומר ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו
הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן:
דניאל ח כא
כשדיים נפלו כשדיים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים אינו דין שיפלו
11. לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת
(שם) שמעניקין החמה
רומיים ביד פרסיים אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב בנויי
בקומתן.
יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו
יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ביד סתורי אמר להו אין גזירת מלך היא איכא דאמרי אמר (ליה) אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא
מיכה ה ב
21. וְהִכֵּיתִי בֵית הַחֹרֶף
(שם) לכן
תניא נמי הכי עתידה פרס שתפול ביד רומי חדא דסתרי בי כנישתא ועוד גזירת מלך הוא שיפלו בונין
יתנם עד עת יולדה
עַל בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי
ביד סותרין דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו
ילדה.
הַשֵּׁן וְסָפוּ
בָּתִּים רַבִּים
תשעה חדשים שנאמר 11 לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל: ת"ר א כל הלשכות
עמוס ג טו
נְאֻם יְיָ:
שהיו במקדש לא היו להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיה בה בית דירה לכהן גדול אמר ר' יהודה
והלא כמה לשכות היו במקדש שהיה להן בית דירה ולא היה להן מזוזה אלא לשכת פרהדרין גזירה היתה
מ"ט דר' יהודה אמר (רבא) קסבר רבי יהודה כל בית שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית
(סנהדרין צח:) על בני
איתיביה אביי והכתיב 21והכיתי (את) בית החורף על בית הקיץ א"ל בית חורף ובית קיץ איקרי בית $סתמא לא
ישראל.
איקרי איתיביה אביי סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה ר' יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה
(שם)
ב
ובמעשר וכי תימא מדרבנן בשלמא עירוב ומזוזה איכא למימר מדרבנן אלא מעשר מי איכא למימר מדרבנן
דילמא
רבינו חננאל
תוס' ישנים
.
אין השכינה שורה אלא באהלי שם, ומקדש שני בניוה פרסאי דאתו מיפת דתני רב יוסף תירס זו פרס וכתיב בני יפת
גומר ומגוג וגו'. אמר רבי עתידה רומי שתיפול ביד פרס שנא' לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ (על) [אל] אדום ומחשבותיו
וגו', אם [לא] יסחבום צעירי הצאן. ופריש לה צעירי הצאן זוטרא דאחוה. ופרסאי מנא לן דמיפת קאתו דכתיב בני יפת
.
גומר ומגוג כו' גומר זו גרמומיא מגוג זו גינתא. מדי כמשמעו. יוון זו מקדוניא. תובל זו בית איניקי. והיא דגרסי' בע"ז
.
גבינות בית איניקי. ותירס זו פרס, ותני רב יוסף תירס זו פרס. מקדש ראשון בנאוהו ישראל שהם בני שם והחריבוהו
כשדים נפלו כשדים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים כו'. אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי תניא נמי כו',
דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתיפשוט מלכות הרשעה ט' חדשים בכל העולם שנאמר לכן יתנם עד עת
יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון. ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היה בהן מזוזה חוץ מלישכת פרהדרין מפני שהיא בית
.
דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה. א"ר יהודה וכי אין שם בית דירה אלא זו בלבד כו'. ואוקמה רבה אליבא דר' יהודה
(לימות החמה ולימות הגשמים) אלא אמרו כל שהיא בית דירה [לימות החמה ולימות הגשמים] חייבת ושאינה בית דירה
פטורה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך, ביתך סתם כתיב. ואע"ג דכתיב בית החורף ובית הקיץ, בית החורף ובית הקיץ
איקרי בית סתמא לא איקרי אלא העשוי לדירת ימות החמה וימות הגשמים. ומותיב אביי סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב
.
וחכמים פוטרין. ותני עלה ר' יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר. כלומר בית הוא דהא קיי"ל אין חייב בעירוב אלא
בית וכן במזוזה. והפירות נמי אינן חייבין במעשר עד שיראו פני הבית. ואם תאמר מדרבנן חייב