פג:
יום
הכיפורים פרק שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפשר בחולין פשיטא. דמתקנינן ליה: לא צריכא בשבת. שאפי'
פלח דבילה: אליה. בשר שמן מאד: למזרחה של תאנה. שהשמש
עד א
א)
מכה שם מן הבקר עד חצות היום והשמש ממתק את הפרי: וממגד.
הוא שבת שאסור להפריש תרומה ומעשר יפרישוה ולא יאכילוהו טבלים:
❖
ב)
בעציץ שאינו נקוב. דטבל שלו מדרבנן
לשון מעדנים: קפחיה. כפאו ונטל ככרו הימנו: אהדרוהו בלגי
ושבות דהפרשת מעשרות
❖
ג)
וצעי. סבבוהו בני העיר והקיפוהו לגינין של דבש ומתיקה וקערות
בשבת דרבנן אשמועינן שידחה השבות
ולא יאכילוהו טבל דרבנן
של תבשילין: דייק בשמא. בשמו של
דאתו למשרי נמי טבל דאורייתא
תורה אור השלם
גליון הש"ס
כי האי גוונא: לימא תנאי היא. הך
בעל הבית אם נאה אם כעור:
אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת
(א)
1. וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר אָבִי
אשלימו ליה כיסייהו. ערב שבת
דרבה דאמר בדאפשר בחולין מתקנינן
גמ' פשיטא טלטול
בשבת נמי $ פשיטא טלטול מדרבנן הוא
אֶת הָאָרֶץ רְאוּ נָא כִּי
מדרבנן.
אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט
היה והפקידו אצלו כיסם: דבי
ליה ודחינן שבות דהפרשת תרומה
❖
הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן
דְּבַשׁ הַזֶּה:
שמשי. של ערבי שבתות: לית בהו
בשבת מקמי אכילת טבל דעציץ
שמואל א יד כט
מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה
ממשא. מתוך שאדם במנוחה מהרהר
שאינו נקוב דרבנן: קורין לו רופא.
2. וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי
לימא תנאי היא דתניא מי שנשכו נחש קורין
א
בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל
בשבת: וקורעין לו תרנגולת. לתת
ורואה חלומות ומתכוון היה לדחותו
הגהות הב"ח
דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל
לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את
על המכה שזו היא רפואתו: וגוזזין
שלא ילך ויטלנו: חזו טלפחי אשפמיה.
(א) גמ'
וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם: וַיִּתְּנוּ לוֹ
התרנגולת וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין
לו כרישין. מן המחובר להאכילו:
ראו עדשים על שפמו: יהבו סימנא
פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים
וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו
כרישין. כרתי: לימא. הא דרבה
לדביתהו. בעליך אמר שתתני לנו
אותו ואין צריך לעשר דברי רבי ר' אלעזר
כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא
ר' אלעזר בר' שמעון היא דאמר
כיסינו וזה לך סימן שאכלתם היום
בר' שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר נימא
שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים
(ב) שם
עדשים: מים ראשונים האכילו בשר
מפרישין לו תרומה בשבת ואל
וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:
ר' אלעזר בר' שמעון היא ולא רבי אפי'
שמואל א ל יא-יב
חזיר. פונדק ישראל היה מוכר
יאכילוהו טבל דרבנן כגון ירק ולא
3. כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל
אזיל ר"מ בכדא
תימא רבי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא
רבי דאי רבי האמר אין צריך לעשר:
לישראל דברים המותרים ומאכילם
וקבריה בי קברי
הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת
לענין מעשר ירק דרבנן אבל במעשר דגן
דההוא גברא ברישיה.
עד כאן לא קאמר רבי אלא לענין
ומוכר לנכרים בשר חזיר מבושל
הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ:
דטבל דאורייתא הוא אפי' רבי מודה דאי
קהלת ז יב
מעשר ירק דרבנן. דלא מיחלף בטבל
בא ישראל לפונדק וראהו שלא
ליה
4. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ
שרית ליה בעציץ שאינו נקוב אתי למיכל
נטל ידיו כשהסב לאכול ונתן לפניו
וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: דאורייתא אבל דגן דאורייתא הוא
אמר
(ג) שם
דברים לג יד
בעציץ שהוא נקוב ת"ר מי שאחזו בולמוס
בשר חזיר: מים אחרונים הרגו את
אפי' רבי מודה דאף בעציץ שאינו
5. וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי
אשקיוה חמרא
הנפש. זו היא אשתו של זה שאילו נטל
נקוב מעשר דמיחלף בדאורייתא:
מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש
מֵהֶם אֶרְאֶה מָה
ראו נא כי אורו עיני. ביהונתן
(ד) שם
מים אחרונים דרך הנוטלים ידים
אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת
וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם
מונחת לו בין
הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם:
כתיב: הכי גר' מאי אין ראיה לדבר
לקנח את שפמם בידים טופחות ולא
❖
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ראו נא
דברים לב כ
1
דהתם לאו בולמוס אחזיה: מגרר
היו עדשים נראין: ואזניו סרוחות.
6. וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים
כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה ומאי
גריר. ממשיך את הלב לתאות
גדולות וכפולות למטן: משחקות
עַתָּה יִזְנוּ תַזְנוּתֶהָ וָהִיא:
אע"פ שאין ראיה לדבר דהתם לאו בולמוס
הגהות מהר"ב
יחזקאל כג מג
רעבון: ויאכל. לחם והדר ויתנו לו
בו. מראות בו כשפיהם לשחוק:
7. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ
אחזיה אמר אביי ל"ש אלא לאחר אכילה
רנשבורג
למקטליה
לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה
אבל קודם אכילה מגרר גריר דכתיב וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל
א] גמ'
לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:
2
❖
בראשית יח יב
וישקוהו מים ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה
❖
ימים ושלשה לילות אמר ר"נ אמר שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אליה בדבש רב הונא בריה דרב
רבינו חננאל
יהושע אמר אף סולת נקיה בדבש רב פפא אמר אפי' קמחי דשערי בדיבשא אמר ר' יוחנן פעם אחת אחזני
בולמוס ורצתי למזרחה של תאנה וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה דתני רב יוסף הרוצה לטעום טעם
נימא כתנאי מי שנשכו
מוסף רש"י
3
נחש קורין אתו רופא
תאנה יפנה למזרחה שנאמר וממגד תבואות שמש ר' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא אחזיה בולמוס לר'
4
האכילו בשר חזיר.
ממקום למקום וקורעין לו
תרנגולת וגוזזין לו כרישין
יהודה קפחיה לרועה אכליה לריפתא א"ל ר' יוסי קפחת את הרועה כי מטו למתא אחזיה בולמוס לר' יוסי
ומאכילין אותו ואין צריך
אהדרוהו בלגי וצעי א"ל ר' יהודה אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה ותו ר"מ ור' יהודה ור'
לעשר דברי רבי, ר' אלעזר
ב"ר שמעון אומר לא
יוסי הוו קא אזלי באורחא ר' מאיר הוה דייק בשמא ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא
יאכל עד שיעשר. ומסקנא
דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור
5
הני מילי במעשר ירק
דהוא מדרבנן, אבל מעשר
תהפוכות המה ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה אזל (ב) אותביה בי קיבריה
(חולין
דאורייתא דברי הכל עד
דאבוה אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי
קו.) רוח רעה שורה
שיעשר. ת"ר מי שאחזו
עליו.
בולמוס מאכילין אותו
אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא אזל ר"מ ונטריה כולי יומא ואייתיה למחר אמרו לו הב לן כיסן
(חולין נח:)
דבש וכל מיני מתיקה,
אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו ר"מ אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר
שכל מיני מתיקה מאירין
את העינים כו'. אמר
להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנותא (ג) חזו טלפחי אשפמיה אזלו ויהבו
אביי לא שנו אלא אחר
סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו אזל איהו וקטליה לאיתתיה היינו (דתנן) מים א] ראשונים האכילו
אכילה, אבל קודם אכילה
מיגרר גריר, שנא' וימצאו
בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש ולבסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו
איש מצרי בשדה ויקראו
לגביה אמרי שמע מינה רשע הוא דכתיב ואמר לבלה נאופים (כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה כלומר
אותו אל דוד ויתנו לו
6
7
לחם [ויאכל] וישקוהו מים
זקנה בנאופים): מי שנשכו כלב שוטה וכו': ת"ר חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף
ויתנו לו פלח דבלה ושני
ואזניו סרוחות וזנבו (ד) מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים וי"א אף נובח ואין קולו נשמע ממאי הוי
צמוקין ויאכל ותשב רוחו
אליו. ר' יוחנן אחזיה
רב אמר נשים כשפניות משחקות בו ושמואל אמר רוח רעה שורה עליו מאי בינייהו איכא בינייהו
בולמוס ורץ למזרחה של
תאינה ואכל כו', וקרא
למקטליה
והחכמה תחיה בעליה. ר'
יוסי אחזיה בולמוס וקיפח הרועה, כלומר אכל כל מה שהיה לו. ר' יהודה קיפח את כל העיר. ירושלמי רב הונא אמר עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד לרעבון אכלן. ר' מאיר הוה דאיק בשמא כו' ואיקלעו בגברא
דשמיה כידור ובההוא דהוה שמיה [בלה]. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיה בן חרש מתיר. ת"ר ה' דברם נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח וכו'. ממאי הוי, רב אמר נשים כשפניות משחקות
בו, שמואל אמר רוח תזזית שורה עליו, וכשהורגין אותו אין הורגין אלא בדבר הנזרק. [ו]תניא כוותיה דשמואל.