יום הכיפורים פרק שמיני יומא
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
נמי מסתברא שלשה דברים כו'. ריב"א ל"ג הכי נמי מסתברא
למקטליה בדבר הנזרק. למ"ד רוח רעה שורה עליו לא יקרב
עה א
א)
ב)
אצלו להרגו בידים אלא זורק בו חץ או סכין והורגו: דחייף ביה.
אלא הכי גריס תא שמע שלשה דברים משום דמאי אולמיה
ג)
המתחכך בו: דנכית ליה. שהכלב נושכו: נישלח למאניה. יפשיט
דהא מהא דאייתי כבר ונראה לי דשפיר מייתי דברייתא קמייתא לא
❖
ד)
בגדיו: משכא דאפא. הוא הצבוע ובלע"ז פוטויי"ש: דאפא דיכרא.
מיתני בה מקיז דם לסרונכי
ולהכי הוי דוחק הא דמוקמינן למעוטי
ה) ו)
ז)
צבוע זכר: בגובתא דנחשא. על ידי
מקיז דם לסרונכי מה שלא הוזכר בה
❖
לעזי רש"י
קנה של נחשת: דילמא חזי לבבואיה
אבל מהא מייתי שפיר מאי לאו באלו
למקטליה בדבר הנזרק תניא כוותיה דשמואל
דשד. שקפץ מן הכלב עליו ומסתכן:
אתרתי דסיפא דסליק מינה קאי
פוטיי"ש. חולדה.
כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר
כניי"ל [פיניי"ל].
צפידנא. חולי השינים והחניכים
ולמעוטי מקיז דם לסרונכי דקא
תורה אור השלם
הנזרק דחייף ביה מסתכן דנכית ליה מיית
נוצה של כנף או זנב.
ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים
תני רישא ואי (שמא) משום דבכל
1. כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל
פושוי"ר. מעדר.
דחייף ביה מסתכן מאי תקנתיה נישלח
ומסוכן הוא: מטרוניתא. נכרית היתה:
דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא
אישטרנגילו"ן.
הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת
מאניה ונירהיט רב הונא בריה דרב יהושע
(א)
דלקת שקדים.
הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ:
עבדא ליה רפואה חמשא ומעלי
בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא
❖
קהלת ז יב
בו"ן מלנ"ט.
חף ביה חד מינייהו בשוקא שלחינהו למאניה
❖
שבתא. יום ה' בשבת וע"ש: והאיכא
דקידושין גבי מעשה (ח) במדוני
דלקת שקדים מוגלתית.
ורהיט אמר קיימתי בעצמי החכמה תחיה
חלול השם. שהיא סבורה שעבר על
אחד) יש הכי נמי ה)[מסתברא] שאינו
1
שבועתו: דמגלי לה מעיקרא.
הגהות הב"ח
בעליה דנכית ליה מיית מאי תקנתיה אמר
נשאר ובפרק הזהב
רבינו חננאל
מההיא שעתא גלי לה לא נשבעתי
ו) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא
(א) גמ'
אביי ניתי משכא דאפא דדיכרא וניכתוב
ונשדינהו
לך כי כך אמרתי: משחא דגדפא
ועוד א"ר מתיא בן חרש
שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין
עליה אנא פלניא בר פלניתא אמשכא
קמיה וכי הא
החושש בפיו מטילין לו
דאוזא. שומן מוח עצם קטן שבראש
נעשה חליפין לפירוש רש"י ז):
דרב
דאפא דיכרא כתיבנא עלך כנתי כנתי קלירוס
סם בשבת מפני שהוא ספק
אלא נפשות וכל ספק נפשות
כנף העוף שקורין כניי"ל סכה אותו
ואמרי לה קנדי קנדי קלורוס יה יה ה'
ושדי קמיה
דוחה את השבת. ר' יוחנן
על צדעיו: קשייתא דזיתי. גרעיני
(ב) שם
צבאות אמן אמן סלה ונשלחינהו למאניה
ולקברינהו בי קברי (ב) עד
חש בצפדינא, פי' כאב
זיתים: דלא מלו תילתא. שלא הביאו
בפרשת דרכים
השינים, עבדא ליה ההיא
תריסר ירחי שתא ונפקינהו ונקלינהו בתנורא ונבדרינהו לקטמיה אפרשת
שליש: אמרא חדתא. על מר חדש
מטרוניתא סמא יום חמישי
לבתר הכי נפקינהו
וערב שבת, א"ל בשבת
דרכים והנך תריסר ירחי שתא כי שתי מיא לא לישתי אלא בגובתא
שקורין פושוי"ר: ודביק בככי דדריה.
(ג) שם
מאי, אמרה ליה לא צריכת,
הדבק בשורת השינים: ממאי הוי.
דנחשא דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן כי הא דאבא בר מרתא
ואתסי
ואי איצטריכנא מאי,
על ידי מה בא החולי הזה: מחמימי
(ד) שם
אמרה ליה אישתבע לי
הוא אבא בר מניומי עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא : ועוד אמר
(ג)
דלא מגלית, אישתבע לה
חמימי דחיטי. האוכל פת חמה יותר
ר' מתיא: ר' יוחנן חש בצפידנא אזל גבה דההיא מטרוניתא עבדא ליה
לאלהא דישראל
א
אלהי ישראל לא מגלינא,
מדאי: כסא דהרסנא. דגים מטוגנים
לה
והוה נקיט בליביה בשעת
מלתא חמשא ומעלי שבתא אמר לה בשבת מאי אמרה ליה לא צריכת אי
עם הקמח בשמן שלהן: שיורי. שעבר
גליא
שבועתו דלעמו ישראל
מצטריכנא מאי אמרה ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לאלהא
ליה
מגלינא. ובתר דאודעה
(ד)
עליו הלילה: מאי סימניה. של אותו
הוא
ליה, אודעה הוא דלא
דישראל לא מגלינא נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא דישראל
חולי: כד רמי מידי בככיה. כשנותן
לעמא
הות ליך שבועתו אלא
לא מגלינא הא לעמו ישראל מגלינא והא איכא חלול השם דמגלי לה
(ה) שם
כלום בשיניו זב הדם משורת שיניו:
דלא מגלינא לאלהי ישראל
אבל מגלינא לעמו ישראל.
ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו'. לא
מעיקרא מאי עבדא ליה אמר רב אחא בריה דרב אמי מי שאור שמן זית
(ו) שם
א"ל ר' חייא בר אבא
גרסינן לה הכא אלא במסכת ע"ז (ז):
ומלח רב יימר אמר שאור גופיה שמן זית ומלח רב אשי אמר משחא דגדפא
לר' יוחנן כמאן כר' מתיא
(ז) רש"י
בן חרש דשרי להטיל
כמאן עביד ר' יוחנן. לתת סם
דאווזא אמר אביי אנא עבדי לכולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא
סם בפיו בשבת. א"ל
בשבת בשביל חולי השינים דקאמר
(ח) תוס'
אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא וקלינהו בנורא אמרא חדתא ואדביק
ר' יוחנן בהחושש בפיו
לה אי מצריכנא מאי: שאני אומר
מטילין לו סם בשבת דברי
בככי דריה עבדי הכי ואיתסאי ממאי הוה מחמימי חמימי דחיטי ומשיורי כסא
הכל היא ולא באחרת
בזו. מודים לו חכמים שהיא רפואה
במסקנא
שחולקין. נימא מסייעא
דהרסנא ומאי סימניה כד רמי מידי בככיה ואתא דמא מבי דרי רבי יוחנן כי חש
ד) לו בכלב שוטה בחצר כבד שלו:
נמי
ליה לר' יוחנן הא דתניא
בצפידנא עבד הכי בשבתא ואיתסי ורבי יוחנן היכי עביד הכי אמר ר"נ בר
ירקון. חולי שפניו מוריקות: הכי
מי שאחזו ירקון מאכילין
אותו בשר חמור, מי
יצחק שאני צפידנא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים אמר ליה רב חייא
גרסינן וחכמים אומרים באלו אין
שנשכו כלב מאכילין אותו
בהן משום רפואה באלו למעוטי מאי
בר אבא לר' יוחנן כמאן כר' מתיא בן חרש דאמר החושש בפיו מטילין לו סם
מחצר כבד שלו, והחושש
לאו למעוטי סם. והכי קאמרי ליה
בפיו מטילין לו סם בשבת
בשבת א"ל שאני אומר בזו ולא באחרת לימא מסייע ליה מי שאחזו ירקון
דברי ר' מתיא בן חרש,
בשתים הראשונות אין זו רפואה
מאכילין אותו בשר חמור מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו
וחכ"א באלו אין בהן
גמורה לעבור עליהן דבר תורה
משום רפואה, באלו לאו
והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי ר' מתיא בן חרש וחכ"א באילו אין
ולמעוטי סם דיש בו משום רפואה:
למעוטי סם, דסם אית ביה
בהם משום רפואה באלו למעוטי מאי מאי לאו למעוטי סם לא למעוטי מקיזין
רפואה, ודחי לא למעוטי
(ה)
לא למעוטי מקיזין דם לסרונכי.
הקזת הדם לסרונכי. ולא
דם לסרונכי ה"נ מסתברא דתניא שלשה דברים א"ר ישמעאל בר' יוסי ששמע עמדה.
בשבת לעולם אכולי הנך פליגי ומאי
משום רבי מתיא בן חרש מקיזין דם לסרונכי בשבת ומי שנשכו כלב
באלו משום דשמעוה לר' מתיא דאמר
אכתי אחריתי: לסרונכי. חולי ששמו
שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת
אשטרנגליו"ן הוא בו"ן מלנט ובההיא
וחכ"א באילו אין בהן משום רפואה באילו למעוטי מאי מאי לאו אתרתי
מודה ליה: ה"ג הכי נמי מסתברא
בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי (ו) דרישא קמייתא ולמעוטי דסיפא
דתניא שלשה דברים אמר רבי אלעזר
תא
בן עזריה משום ר' מתיא בן חרש
מקיזין דם לסרונכי בשבת ומי שנשכו
כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו
מטילין לו סם בשבת וחכמים אומרים
באלו אין בהם
משום רפואה באלו
למעוטי מאי לאו אתרתי
בתרייתא ולמעוטי
דרישא
לא אתרתי דרישא
ולמעוטי דסיפא:
ת"ש