פד:
יום הכיפורים פרק שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
בגדולי ישראל. ואפי' היכא דאפשר בנכרי מצוה בישראל
ת"ש דתני רב יוסף עוברה שהריחה וכו' ומי שנשכו וכו' והחושש
עו א
א)
ב)
בפיו וכו' וחכ"א בזו. אנו מודים ולא באחרת: בזו אהייא אי נימא
שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבא לידי סכנה:
מכבין ומפסיקין בפני הדליקה. תימה לי דהוה ליה זו ואין
ג)
אעוברה פשיטא. וכי עוברה שהריחה ר' מתיא קתני לה סתמא
עז ב
היא: אלא לאו אסם. קיימי
צריך לומר זו כיון דאפי' לכבויי שרי כ"ש להפסיק וי"ל
דאילו אחצר כבד תנן פלוגתא במתני'
ד)
ש"מ דבסם מודו: לא ספק שבת זו
אפי' לאתויי כלים דרך רשות הרבים
עח ג
ה)
בלבד. לא שיהא ספק הנפשות לשבת
ולהפסיק בהן דס"ד אמינא דווקא
תא שמע דתני רבה
בר שמואל עוברה
ו)
זו אלא אפילו אין הספק לשבת זו
לכבויי שרי אבל כולי האי להביא
שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה
ז)
דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא
כלים דרך רשות הרבים מליאים מים
ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר
עט ד ה ו
ח)
ספק שאם לא יעשו לו היום שמא
דאיכא תרתי הוצאה והכנסה וגרם
ט)
כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם
י)
ימות לשבת הבאה: והיכי דמי כגון
כיבוי ועוד ס"ד אמינא כיבוי שרי
❖
בשבת דברי ר"א בר' יוסי שאמר משום
פ ז
כ)
דאמדוה. רופאים לעשות לו הרפואה
טפי שהוא ברור יותר שיציל אבל
ר' מתיא בן חרש וחכמים אומרים בזו ולא
❖
שמנה ימים: להברותו. רחיצה שמא
להביא כלים דילמא קודם שיביאם
באחרת בזו אהייא אילימא אעוברה פשיטא
יבריא מאיליו: על פי נשים. אם נשים
תעבור הדליקה ונמצא שחילל שבת
הגהות הב"ח
שלא לצורך קמ"ל: הא דפרוש
עוברה מי איכא למאן דאמר דלא אלא
או כותים אומרים צריך אין מחללין
(א) רש"י
רבינו חננאל כולהו הא דפרוש מקצתייהו. נראה
על פיהן: אבל מצטרפין לדעת
לאו אסם שמע מינה רב אשי אמר מתני'
אחרת. כגון שנים אומרים צריך
ואסיקנא אלא למעוטי סם.
לפרש דפרוש כולהו לחצר אחרת
נמי דיקא ועוד אמר רבי מתיא בן חרש
אמר רב אשי ממתניתין
ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד
ושלשה אומרים אין צריך ואשה או
החושש בפיו מטילין לו סם בשבת ולא פליגי
נמי שמעת לה, מדלא קתני
אחד שנפלה עליו מפולת דאי פרוש
כותי אומרים צריך מצטרפין למהוי
מי שנשכו כלב שוטה אין
רבנן עליה ואם איתא דפליגי רבנן עליה
מאכילין אותו מחצר כבד
לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי
פלגא ופלגא (א) וספק נפשות להקל:
ליערבינהו וליתנינהו וליפלגו רבנן בסיפא
שלו, והחושש בפיו אין
פקוח. דשקומברנ"ש בלע"ז בכל דבר
חצר זו מה לי חצר אחרת הא דפרוש
מטילין לו סם בשבת, ור'
ש"מ: מפני שספק נפשות הוא וכו': ל"ל תו
מקצתייהו שלא פירש מכאן לאותה
שצריך לו לנפש להעביר סכנת מות:
מתיא בן חרש מתיר בשניהם.
אלא במי שנשכו כלב שוטה
למימר וכל ספק נפשות דוחה את השבת אמר
ואע"ג דצייד כוורי. עמו כל הני
חצר אחרת אלא אחד:
פליגי ובהא לא פליגי. ש"מ
אע"ג דקאמר הכא משנה יתירה דייק
ולפקח
רב יהודה אמר רב לא ספק שבת זו בלבד
א
במטילין לו סם בשבת לא
דקתני ואינו צריך ליטול רשות למה
פליגי ש"מ. וכל ספק נפשות
אמרו אלא אפילו ספק שבת אחרת היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא
דוחה את השבת. תניא מחמין
ליה דתני הכא הא תני ליה והזריז
קמא שבתא מהו דתימא ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי
לו חמין לחולה בשבת בין
ה"ז משובח אלא הא אתא לאשמועינן
להשקותו בין ל[ה]ברותו,
שבתא קמ"ל תניא נמי הכי מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין
שאפי' הוא צריך לדבר: עוקר חוליא.
ואין אומרים נמתין היום
להברותו ולא שבת זו בלבד אמרו אלא לשבת אחרת ואין אומרים נמתין לו
שמא יבריא ולא נחלל את
כדי להשפיל שפת הבור ויהא נוח
השבת, אלא מחמין לו מיד.
שמא יבריא אלא מחמין לו מיד מפני שספק נפשות דוחה את השבת ולא ספק
ליכנס: ננעלה דלת. והתינוק נבעת:
וספקו דוחה את השבת, ולא
שבת זו אלא אפי' ספק שבת אחרת ואין עושין דברים הללו לא ע"י נכרים
למתבר' בשיפי. נסרים שצריך להם
ספק שבת זו אלא ספק שבת
ב
אחרת. ואין אומרים יעשו
ולא ע"י כותיים אלא ע"י גדולי ישראל ואין אומרין יעשו דברים הללו לא
לישנא אחרינא בשיפי קיסמין להדלקה:
[א]
דברים הללו על ידי גוים
ומפסיקין מפני הדליקה. בכלים של
ע"פ נשים ולא ע"פ כותיים אבל מצטרפין לדעת אחרת ת"ר מפקחין פקוח
ולא על ידי קטנים אלא על
ג
ידי גדולי ישראל. ואין עושין
מתכת או של חרס מלאים מים
נפש בשבת והזריז ה"ז משובח ואין צריך ליטול רשות מב"ד הא כיצד ראה
דברים הללו לא על ידי נשים
ובדליקה שיש בה סכנת נפשות
❖
תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו והזריז ה"ז משובח ואין צריך ליטול
ועל ידי כותים, אבל מצטרפין
קאמר: דקא מכיך מכוכי. משפיל
לדעת אחרתא. ת"ר מפקחין
רשות מב"ד ואע"ג דקא צייד כוורי ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא
פקוח נפש בשבת והזריז
ומציע הגחלים לצלות עליהם לערב:
הרי זה משובח ואין צריך
ומעלהו והזריז ה"ז משובח ואין צריך ליטול רשות מב"ד אע"ג דמתקן
הגהות הגר"א
דאדהכי והכי. אם ילך לבית דין
ליטול רשות מבית דין. כיצד,
דרגא ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו והזריז ה"ז משובח
לישאל אזיל ליה לאיבוד: משבש ליה.
[א] ולא
ראה תינוק נפל לים פורס
❖
מיד מצודה ומעלהו [ואע"ג]
ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מיכוין למיתבר בשיפי מכבין ומפסיקין
מפתהו ומקרקש לו אגוזים: דאפילו
דצייד כוורי. ומי שראה תינוק
לחצר אחרת. דליקה בחצר זו ונפשות
מפני הדליקה בשבת והזריז ה"ז משובח ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג
נפל לבור עוקר חוליא מיד
בחצר אחרת והם חולים או קטנים:
בשבת ומעלהו, ואע"ג דקא
דקא ממכיך מכוכי וצריכא דאי אשמועינן ים משום דאדהכי והכי אזל ליה אבל
לעזי רש"י
עביד דרגא. וכן מי שראה
לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב.
בור דקא יתיב אימא לא צריכא ואי אשמועינן בור משום דקא מיבעית אבל
שננעלה דלת בפני תינוק
דשקומברנ"ש
דאם ספק כותי או ספק ישראל
שוברה ומוציא התינוק,
[דישקומברימינ"ט]. חילוץ.
ננעלה דלת אפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי צריכא: מכבין
❖
מפקחין ואע"ג דרובא כותים הוו
אע"ג דשקיל לה בשופינא.
ומפסיקין: למה לי דאפי' לחצר אחרת אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר
מכבין ומפסיקין מפני הדלקה
התם: אי נימא תשעה ישראל וחד
בשבת. ובכל אלו כולן הזריז
שמואל דלא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב היכי דמי אי נימא דאיכא תשעה
כותי. ונפל' מפולת על אחד מהן ואין
הרי זה משובח ואין צריך
מוסף רש"י
ישראל וכותי אחד בינייהו רובא ישראל נינהו (אלא) פלגא ופלגא ספק
ידוע אם ישראל אם כותי הוא: אלא
ליטול רשות מבית דין.
ספק נפשות.
ירושלמי תני הזריז משובח
דאיכא תשעה כותים וחד ישראל.
נפשות להקל אלא דאיכא תשעה כותיים וישראל אחד הא נמי פשיטא
והנשאל והשואל הרי זה
ואשמועינן דאף על גב דרובא כותים
דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי לא צריכא דפרוש
שופך דמים. ר' חייה בשם
(כתובות טו. ב"ק מד: סנהדרין
ה
❖
עט.)
ר' יוחנן מבוי שכולו גוים
חיישינן שמא ישראל הוא ומפקחין הא
לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש קמ"ל דלא הלכו בפקוח
וישראל אחד דר בתוכו, נפלה
נמי פשיטא דקי"ל כל קבוע כמחצה
נפש אחר הרוב איני והאמר ר' אסי א"ר יוחנן תשעה כותיים וישראל
בתוכו מפולת מפקחין עליו
על מחצה דמי דנפקא לן בסנהדרין י)
בשב'[יל] ישראל ששם, עד
תוס' ישנים
אחד באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין לא קשיא הא דפרוש
איכא ב' אמוראין חד אמר
ובכתובות כ) מוארב לו פרט לזורק אבן
עד חוטמו וחד אמר עד
כולהו הא ו דפרוש מקצתייהו ומי אמר שמואל הכי
והתנן מצא בה
לגו: לא צריכא דפרוש לחצר אחרת.
.
טיבורו. אמר שמואל לא
תינוק מושלך אם רוב כותיים כותי
ואם רוב ישראל
ישראל מחצה על
ושם נפלה על האחד מפולת דבכל
הילכו בפקוח נפש אחר הרוב
כו' הא דרב דאמר [לא שנו
אבל לייחסו לא
מחצה ישראל ואמר רב לא שנו אלא להחיותו
דוכתא אמרינן כל דפריש מרובא
ז
אלא להחיותו ושמואל דאמר
פריש במידי דניידי והכא לא אמרי'
ושמואל
לפקח עליו] את הגל כו' כבר
הכי ואע"ג דבפרישתן כולהו ניידי:
פירשנוהו בבבא קמא.
הא דפרוש כולהו. הואיל ואיתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחין ואע"ג דניידי (ליה) לא אזלינן בתר רובא: הא דפרוש מקצתייהו.
ולא ידעינן אי הוה ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק: והא תנן תינוק מושלך. משנה היא בסדר טהרות בעיר שישראל
וכותים דרים בה: לא שנו. דאם רוב ישראל מחזקינן ליה לישראל אלא להחיותו: אבל לייחסו. כגון אם נקבה היא שיהא כהן מותר בה לא
ואפי' ליכא למיחש לאסופי כגון הנך דאמרי' במס' קידושין תלי בדיקולא תלי פיתקא רמי חומרא משלטי הדמי' חיישינן שמא
כותית היא וגיורת אסורה לכהונה
ואע"ג דרוב ישראל מעלה
עשו
ביוחסין דבעינן תרי רובי
כדאמרי' בכתובות בפ"ק :
ושמואל