יום הכיפורים
פרק
שמיני יומא
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולפקח
הגל אינו כן. אומר
ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. קאמר דאם רוב ישראל
ר"י דהיינו
טעמא דאין הולכין
פא א ב ג ד
(ד)
א)
ב)
אבל במחצה על מחצה לא וכ"ש ברוב כותים: אינו כן. דאמר
בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי
ג)
אפילו ברוב כותים מפקחין: למאי הילכתא. הוי כותי אליבא דשמואל
בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:
ד)
להאכילו
נבילות. לא
פב ה
כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי
הוה מצי למימר שלא להחיותו משום
ה)
כותי: להאכילו נבילות. עד שיגדל
דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב
ויקבל עליו גירות: אם רוב ישראל
להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן
ושמואל אמר לפקח עליו את הגל כי איתמר
פג ו
ישראל למאי הילכתא. הוי ישראל
לא שנו אלא להחיותו:
דשמואל ארישא איתמר אם רוב כותיים כותי
להחזיר לו אבידתו. הא דלא
ו)
ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה
אמר שמואל ולענין פקוח נפש אינו כן אם
ז)
א
קאמר להחיותו כדקאמר
(ג) אי שלא להאכילו נבילות במחצה
רוב כותיים כותי למאי הילכתא אמר רב פפא
פד ז
ח)
על מחצה לא ספינן ליה: לנזקין.
רב לעיל פירש רש"י דלשמואל איצטריך
❖
להאכילו נבלות אם רוב ישראל ישראל
ב
שור של ישראל שנגח של כותי פטור
דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל
❖
למאי הילכתא גלהחזיר לו אבידתו מחצה על
ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם
בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן
מחצה ישראל למאי הילכתא אמר ריש לקיש
בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל
להחיותו ואע"ג דסבירא ליה לשמואל
תורה אור השלם
רבינו חננאל
לנזקין היכי דמי אי נימא דנגחיה תורא דידן
שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק
אין הולכין בממון אחר
ד
1. עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן
מועד משלם נזק שלם: אי נימא
הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה
לתורא דידיה נייתי ראיה ונשקול לא צריכא
מי שנפלה עליו מפולת
מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ
דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה.
ספק הוא שם ספק אינו
ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו
תְהִלָּתִי תָמִיד:
דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן פלגא יהיב
שם, ספק חי ספק מת,
תהלים עא ו
וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי: נייתי
ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא
2. גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי
ליה אידך פלגא נימא ליה אייתי ראיה דלאו
ספק נוכרי ספק ישראל
ראיה. דישראל הוא ונשקול וכל זמן
לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר
מפקחין עליו. מצאוהו חי
וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה כִּי
ישראל אנא ושקול: מי שנפל עליו מפולת
מפקחין עליו מצאוהו מת
רובא ח) ובכתובות סוף פ"ק
שלא טבל בבית דין לשם גירות לא
מָאַס יְיָ וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר
וכו': מאי קאמר לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא
יניחוהו. אוקימנא אפי'
עֶבְרָתוֹ: ירמיהו ז כט
מצינן (ד) לישראל לחיובי לשלומי:
פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו
3. כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ
לר' יהודה בן לקיש
ספק הוא שם ספק אינו שם דאי איתיה חי
פלגא.
משלם כישראל אידך פלגא ספק
אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי'
דאמר שמעתי שמצילין
חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר
את המת מפני הדליקה,
הוא דמפקחין אלא אפילו ספק חי ספק מת
בֶּחָרָבָה מֵתוּ:
הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי
המחזיר אבידה לכותי
הכא מודה שאם מצאו חי
בראשית ז כב
אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא
עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה
מפקחין ולא מיבעיא ספק חי ספק מת
4. אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא
מת יניחהו, פשוטה היא.
ושקול: מאי קאמר. כל הני ספיקי
את הצמאה וגו' ואפי' הכי מחזירין
ת"ר עד היכן בודק עד
הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ
דישראל אלא אפילו ספק כותי ספק ישראל
טיבורו ויש אומרים עד
שמות כב א
דָּמִים:
דקתני מאי אתו לאשמועינן: שמצילין
היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן
מפקחין: מצאוהו חי מפקחין: מצאוהו חי
5. וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ
חוטמו. בדק ומצא עליונים
את המת. לחצר המעורבת דליכא
להחיותו דליכא עבירה כולי האי
מתים לא יאמר שכבר
לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם
פשיטא לא צריכא ה דאפי' לחיי שעה: ואם
איסור אלא טלטול: אבל הכא. כי
דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל
מתו התחתונים. מעשה
מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת:
❖
מת יניחוהו: הא נמי פשיטא לא צריכא לר' מפני דרכי שלום :
היה ובדקו ומצאו עליונים
שמות כא יד
(א)
לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה
מתים ותחתונים חיים.
להחזיר
יהודה בן לקיש דתניא אין מצילין את המת
לו אבידה. אבל מחצה
למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא
אמר רב פפא מחלוקת
מפני הדליקה אמר רבי יהודה בן לקיש
דנשרי הא מקמי הך: עד היכן הוא
על מחצה לא דאמר ליה
כשבדק ממטה למעלה,
גליון הש"ס
שלא יאמר כיון שאין
בודק. אם דומה למת שאינו מזיז
שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה
אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך:
ו
רש"י ד"ה ולוי הסדר.
חיותא בטיבורו כבר מת,
לא
צריכא דנגחיה תורא דידיה
איבריו עד היכן הוא מפקח לדעת
ואפילו רבי יהודה בן לקיש לא קאמר אלא
לא פורש לי.
אלא צריך לבדוק עד
לתורא דידן. תימה לי דהוה
חוטמו. אבל אם בדק
האמת: עד חוטמו. ואם אין חיות
מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה
שם ד"ה ולא
ממעלה למטה כיון שבדק
בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת
מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב
אתי לכבויי אבל הכא אי לא שרית ליה מאי
מעל מזבחי אם התחיל
בחוטמו ואין לו חיותא
ויניחוהו: הכי גרסינן אמר רב פפא
ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן
בעבודה.
תוב לא צריך, שנאמר
אית ליה למעבד תנו רבנן עד היכן הוא בודק
❖
כל אשר נשמת רוח חיים
מחלוקת מלמטה למעלה. מחלוקת
לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל
באפיו. מניין לפיקוח נפש
ז עד חוטמו ויש אומרים עד לבו בדק ומצא
דהנך תנאי דמר אמר עד לבו ומר
דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא
שדוחה את השבת כו',
עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים
אמר עד חוטמו מלמטה למעלה
משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי
אסיקנא כשמואל דאמר
הגהות הב"ח
אשר יעשה אותם האדם
מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים
שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה ובודק
משלם נזק שלם אלא ניחא למימר
❖
(א) גמ' אלא
וחי בהם ולא שימות בהן.
והולך כלפי ראשו דמר אמר בלבו יש
חידוש בכל חד:
חיים נימא הני תנאי כי הני תנאי דתניא מהיכן
אבא שאול אומר מטיבורו.
(ב) רש"י
להבחין אם יש בו חיות שנשמתו
הולד נוצר מראשו שנאמר ממעי אמי אתה
1
ישראל
דופקת שם ומר אמר עד חוטמו
הקשה רבינו תם דבפרק
תוס' ישנים (המשך)
גוזי ואומר 2 גזי נזרך והשליכי אבא שאול
(ג) ד"ה
דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר
המפלת תניא איזהו שפיר
דאי
אומר מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך
בחוטמו: (ה) גזי נזרך. ונזר הוא
מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו
אפילו תימא אבא שאול עד כאן לא קא אמר
נמי (ד) ד"ה
שער הראש: אפילו תימא אבא שאול.
מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע
אבא שאול התם אלא לענין יצירה דכל מידי
נמי סבירא ליה עד חוטמו: ולוי
דלא איירי אלא בגודל האיברים
לחיוביה לישראל
(ה) ד"ה
ממציעתיה מיתצר אבל לענין פקוח נפש
הסדר. $ לא פורש לי מהו: ושפיכות
ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו
דמים. שהותר לבעל בית לשפוך
אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה
כשני טיפין של זבוב וכו' להכי גרס
❖
דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה
ר"ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום
הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו
3
חמורה היא שמטמאת את הארץ
שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו
אמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל
מוסף רש"י
גדול
כסלעם כדמתרגמינן רשונא
כדכתיב ולא תטמא את
ממעלה למטה כיון דבדק ליה עד חוטמו שוב
הארץ גבי פרשת רוצחין: וגורם
וכן פירש בערוך :
אתה גוזי.
אינו צריך דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים
לשכינה שתסתלק. כדכתיב
עם
באפיו וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא
אשר אני שוכן בתוכה הא אם תטמאו
❖
ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של
איני שוכן וגבי רוצח כתיב : מעם
[] .
(סוטה מה:)
ז)
רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן נשאלה שאלה זו בפניהם מניין לפקוח
מזבחי. אם כהן הוא שבא לעבוד
עבודה: ולא מעל מזבחי. $ אם
נפש שדוחה את השבת נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב
4
תוס' ישנים
התחיל בעבודה אין מפסיק לבא
ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא ושפיכות דמים מטמא את
לידון אלא משלים עבודתו:
הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן להצילו בנפשו ק"ו לפקוח נפש
.
אבל
שדוחה את השבת נענה ר"ע ואמר 5 וכי יזיד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי
תקחנו למות מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא להמית
אבל .