י:
שבעת
ימים פרק ראשון יומא
מוסף רש"י
מסורת הש"ס
דילמא
❖
אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. תימה לי הא איכא טובא דמדאורייתא לא מיחייב ורבנן גזרו בהן ולא חיישינן דילמא
א)
סוכה דירת קבע בעינן.
אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב כגון הלוקח מעם הארץ וי"ל כיון דלא תקינו לאפרושי תרומה גדולה ואפילו מעשרות
❖ הכניס שבולים לעשות
(סוכה ז:)
נמי דתקינו לאפרושי מפרישן והן שלו איכא היכירא טובא דהוי מדרבנן ולא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב וכן הא דאמר פ"ק
רבינו חננאל
דביצה
מהם עיסה אוכל מהן עראי ופטור אבל אם לאכול קבע
חייב מדרבנן כיון דשרו למיכל מינייהו
וניחוש דילמא מפריש
עראי בלא מעשר איכא היכירא
תוס' ישנים
מזה מעשר על אחר
דמידי דמיחייב מדאורייתא אסור
דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור
אלא אמר אביי. בשבעת ימים של
[ש]מחויב מדאורייתא,
לאכול אפי' עראי אחר מירוח כדתנן
.
ונמצא מפריש מעשר מן
פרישה לא פליג ר' יהודה דודאי
ומן הפטור על החיוב אלא אמר אביי בשבעה
הפטור על החייב. אלמא
בפ"ק דמסכת פיאה מאכילין
מיחייב דומיא דסוכה: כי פליגי בשאר
דכולי עלמא לא פליגי דמיחייבא כי פליגי
במעשר (דאיכא) [ליכא]
לחיות ולעופות עד שימרח אבל בתר
ימות השנה. רבנן סברי גזרינן שאר
למימר חייב מדרבנן.
בשאר ימות השנה רבנן סברי גזרינן שאר
מירוח לא וכל אכילת בהמה חשיב
ומפורש בתחילת סוכה.
ימות השנה אטו שבעה ור' יהודה
ימות השנה אטו שבעה ור' יהודה סבר לא
ופירק רבה בשבעת ימים
אכילת עראי וא"ת והא תקינו להפריש
סבר לא גזרינן אלא לשכת פרהדרין
שכהן דר בה כולי עלמא
גזרינן א"ל רבא והא סוכת החג בחג
על תבואה שלקח מן הנכרי למ"ד
בשאר ימות השנה היה לה מזוזה
לא פליגי דחייב במזוזה,
קתני אלא אמר רבא בשאר ימות השנה
יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר
כי פליגי בשאר ימות
כדי שתהא מוחזקת לכל יודעיה כבית
השנה, רבנן סברי גזרינן
כ"ע לא פליגי דפטורה כי פליגי בשבעה
ולא חייש דילמא אתי לאפרושי מן
דירה גמורה שלא יאמרו על הכהן
לקבוע בה מזוזה כל
הפטור על החיוב וי"ל בתבואת נכרי
וסוכה טעמא לחוד ולשכה טעמא לחוד
בשבעת ימי הפרישה בבית האסורין
השנה אטו שבעת ימים
'.
שכהן גדול דר בה, ור'
ליכא דטעי וכן יש לתרץ על תבואת
חבוש: והא סוכת החג בחג קתני.
סוכה טעמא לחוד רבי יהודה לטעמיה
יהודה סבר לא גזרינן.
חוצה לארץ שהיו מפרישין ממנה
ופטרי רבנן אלמא בשבעה נמי איכא
דאמר סוכה דירת קבע בעינן ומיחייבא
א"ל אביי והא סוכת
תרומה ומעשר עד שלא באו הרובים
למאן דפטר: כי פליגי בשבעה.
החג בחג קתני מכלל
במזוזה ורבנן לטעמייהו דאמרי סוכה דירת
שחלוקתם בשבעת ימי
וביטלוה כדאיתא בירושלמי דליכא
בין בלשכה בין בסוכה והפוטר כאן
עראי בעינן ולא מיחייבא במזוזה ולשכה
החג, ופירק רבה פירוק
דטעי ועציץ שאינו נקוב נמי דחייב
מחייב כאן והחליפו דבריהם: וסוכה
אחר ואמר ודאי לא פליגי
טעמא לחוד רבנן סברי דירה בעל כרחה
מדרבנן הא אמרינן בפ' האשה רבה
טעמא לחוד כו'. ר' יהודה לטעמיה
אלא בהני שבעת יומי
דדר בה כהן גדול, ושני
שמה דירה ורבי יהודה סבר דירה בעל כרחה
גבי משאינו נקוב על
דאמר במסכת סוכה (דף ז:) דירת קבע
ליה סוכה מלשכה, טעמא
הנקוב תרומה ויחזור ויתרום בתרי
לא שמה דירה ומדרבנן הוא דתקינו לה
היא והכשיר סוכה גבוה מעשרים אמה
דרבי יהודה בסוכה דבעי
מני ציית בחד מנא לא ציית אבל
דירת קבע, ודירה לדעתיה
שאינה ראויה ליעשות אלא במחיצת
שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית
דירת קבע כדתניא סוכה
הכא אי מחייבינן ליה לאפרושי טעי
קבע הלכך בית חשיבא נמי לענין מזוזה:
האסורין מאן תנא להא דתנו רבנן
שהיא גבוהה למעלה
וסבר דמדאורייתא חייב דמי מפיס
כל מעשרים אמה פסולה ור'
כל
לידע איזו דירה קבועה דאורייתא
יהודה מכשיר עד מ' ונ'
אמה. וכל דירת קבע וכל
דכיון דבההוא שעתא דיירי בה בקבע וחזו דמחייבינן לה במעשר סבר דדירה גמורה חשבינן לה
ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב:
דירה נמי שהיא לדעתיה,
רבנן
סברי גזרינן שאר ימות השנה. וה"פ שבה היתה דירה שבעה להכי גזרינן שאר ימות השנה אטו הנך ז' אמר רבי יהודה
חייבת במזוזה, אבל דירת
והלא כמה לשכות שהיה בהן בית דירה לפעמים לשום צורך ואפי' הכי לא גזרינן בהן שאר ימות השנה אטו הנך יומי אלא
כהן גדול בלשכה זו
בעל כרחיה היא, לפיכך
לשכת פרהדרין גזירה אע"ג דלרבנן נמי גזירה היתה כדפי' הכי קאמר ר' יהודה גזירה אחריתי שלא יאמרו כ"ג חבוש בבית האסורין הוא:
אינה חייבת במזוזה
רבנן
סברי גזרינן ור' יהודה סבר לא גזרינן. כן היא גי' רש"י ופירוש דאדלעיל קאי אלשכת פרהדרין והשתא לא תיקשי דר' יהודה
מדאורייתא, [ו]רבנן הוא
דתקינו לה מזוזה שלא
אדר' יהודה דהא דמחייב ר' יהודה בסוכה ואפי' מדאורייתא מדמחייב במעשר היינו בז' ימי החג והא דפטר לעיל מדאורייתא
יאמרו כהן גדול בבית
היינו בשאר ימות השנה וקשיא לן מאי איצטריך רבא למפרך מלישנא דברייתא דקתני סוכת החג בחג בלא ברייתא תיקשי ליה לאביי
האסורין הוא חבוש. דברי
❖
מדברי עצמו דכי היכי דלא תקשה דר' יהודה אדר"י מוקי לברייתא דסוכה בז' ימי החג דאי לאו הכי לא הוה משני מידי ממאי
רבנן פשוטין הן.
דפרכינן מעיקרא וא"כ בלא לישנא דברייתא דסוכת החג בחג תיקשי לאביי דעל כרחך בחג איירי ועוד דוחק הוא לומר דכי קאמר
לעיל וכי תימא מדרבנן צריכא למימר גזירה אטו דירה גמורה קשה א"כ לעיל נמי בלשכת פרהדרין נצטרך לפרש גזירה דר' יהודה
תוס' ישנים (המשך)
אטו דירה גמורה כי הכא ואם כן לא הוי כי מסקנא דמפרשינן משום שלא יאמרו כ"ג חבוש הוא ועוד אי גזרינן בלשכת פרהדרין
אטו דירה גמורה א"כ בשאר כל הלשכות נמי שהיה בהן בית דירה אמאי לא הוה להן מזוזה ניגזור אטו דירה גמורה מיהו זה נוכל
ליישב דהכי פריך והלא כמה לשכות שהיה בהן דירת עראי כגון לשכות שהיו שומרים בלילה ולא ביום שלא היה להם מזוזה ואם איתא
"
דבדירת עראי כזו חייב דאורייתא בשעת דירה א"כ הנך נמי ניחייבו בליליא אלא ע"כ גזירה דרבנן היתה אטו דירה גמורה והך דהיה
"
בה דירת ז' ביממא וליליא מיחלפא בדירה גמורה אבל הנך לא מיחלפין הלכך לא גזרו בהן ועוד קשה מאי האי דפריך והא סוכת
החג בחג קתני דמשמע דלא פריך אלא מדקתני בחג אבל אי הוה תני סוכת החג סתמא לא הוה קשה ליה ואמאי דאעפ"כ תיקשי
,
ליה ההיא דלעיל מחייבי רבנן אף בשאר ימות השנה ולא מצי לחלק בין סוכה ללשכת פרהדרין כמו שחילקתי לעיל דא"כ מאי פריך והא
סוכת החג כו' לימא דרבנן אע"ג דגבי לשכת פרהדרין גזרי אפי' בשאר ימות השנה בסוכת החג פטרי אפילו בחג משום דסוכה לא
חשיבא דירה כולי האי כלשכת פרהדרין אלא על כרחך אביי ורבא לית להו האי סברא לחלק בין סוכה ללשכת פרהדרין ואדרבה הכי
הוה ליה למימר דר' יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא דמתוך תירוצו של אביי שהוא בא לתרץ לרבי יהודה קשה
טפי לרבנן מדמעיקרא דאפילו בלא שינויא דאביי קשיא דרבנן אדרבנן אפילו כי מוקמינן לשני הברייתות בשבעה כ"ש לאביי דאמר
דרבנן מחייבי לעיל אפילו בשאר ימות השנה והכא פטרי אפילו בחג ועוד כיון דרבנן דלעיל לא מחייבי אלא משום גזירה ורבי יהודה
לא אתא לאיפלוגי עלייהו אלא בהא דאין הטעם משום גזירה דשאר ימות השנה אטו ז' אלא משום שמא יאמרו כהן גדול חבוש הוא
אם כן לא הוה ליה למימר בהאי לישנא לשכת פרהדרין גזירה היתה כיון דלרבנן נמי גזירה היתה אלא איבעי ליה לפרושי הגזירה
שלא יאמרו כהן גדול חבוש הוא ועוד בכל הספרים ישנים שראיתי גרסי' בהו איפכא דרבנן סברי לא גזרינן ור' יהודה סבר גזרינן
ונראה לי כל הסוגיא בע"א דהאי דקאמר וכי תימא מדרבנן היינו משום שמא יאמרו היושב בסוכה בחג חבוש הוא בבית האסורין וכו' עד
בשבעה כולי עלמא לא פליגי בין בלשכה בין בסוכה כי פליגי בשאר ימות השנה בין בלשכה בין בסוכה רבנן סברי לא גזרינן והכי פי' גבי לשכה
חוץ מלשכת פרהדרין שבה היתה דירה פי' בשעה שבה היתה דירה דהיינו כל ז' ותו לא מיחייבא מדאורייתא אבל גזירה לרבנן לית להו אמר ר'
יהודה לדידכו דאמריתו דכל ז' מדאורייתא והלא כמה לשכות שהיה בהן דירת עראי כזו ולא היה להם מזוזה ואפי' בשעה שהיה בהן דירה אלא
לשכת פרהדרין גזירה היתה שלא יאמרו כ"ג חבוש וכיון דמההוא טעמא הוא היה לה מזוזה כל השנה כי היכי דתיפרסם מילתא לכל דדירה מעלייתא
היא ולא יאמרו כהן גדול בבית האסורים הוא חבוש וגבי סוכה נמי שבעה דחג כולי עלמא לא פליגי דחייב לרבנן מדאורייתא ולרבי יהודה
מדרבנן כמו לגבי לשכת פרהדרין כי פליגי בשאר ימות השנה רבנן לא גזרו שאר ימות השנה אטו חג ור' יהודה גזר שלא יאמרו היושב
בסוכה בחג חבוש בבית האסורין הוא ויש בדבר גנאי ובזוי מצוה ונראה כאילו הקב"ה מטריח על ישראל וחובשן בבית האסורים להכי חייבת במזוזה
כל
.
.
.