יום הכיפורים פרק שמיני יומא
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בצבו נפשיה. ברצון עצמו: לקטלא אזיל. לישא עונש חטא שמא
דפילול דקרא לשון פיוס הוא והכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו
צו א
א)
ב)
ישגה בדין ועל עצמו אמר כן: וצבו ביתיה לית הוא עביד. בכל
לחבירו וריצהו האלהים ימחול לו: ואם לה' יחטא איש מי יתפלל
צז ב ג ד
זה לא יעשה צורכי ביתו ולא ישתכר כלום בדבר: ולואי שתהא
בעדו. אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח
ג) ד)
ביאה. שישוב ויכנס לביתו בלא חטא כיציאה: אמבוהא. גדודי
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך.
את בניו שישובו מרעתם:
ה)
בני אדם הולכין אחריו לכבודו: אם
בשביל זר לערבו בממון או אם
צח ה
ו)
יעלה לשמים שיאו וגו' סופו כגללו
נוקשת באמרי פיך שהקנטתו בדברים
❖
בצבו נפשיה לקטלא
נפיק וצבו ביתיה לית
עשה זאת והנצל כי באת בכף רעך על
לנצח יאבד. וכל זה אמר שלא תזוח
הוא עביד וריקן לביתיה אזיל ולואי שתהא
ז)
דעתו: מכתפי ליה. זקן היה ונושאין
עסקי ממון: לך התרפס. יד ופרע לו
ביאה כיציאה וכי הוי חזי אמבוהא אבתריה
ח)
רבינו חננאל
אותו באלנקי בכתפיהם בבית המדרש
ועל מוקש אמרי פיך אם הקנטתו
ט)
אמר 1 אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב
י)
שלא להטריח את הציבור לקום מפניו:
רהב רעיך הרבה רעים לבקש הימנו
שאת פני רשע לא טוב, אינו
יגיע כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו רב
כ)
טוב לאחאב שנשאו לו פנים
שנאמר הנותרים. אלמא אף הן היו
מחילה. רעיך בתרא דקרא מלא כתיב
בעולם הזה שנאמר הראית
זוטרא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא
ראויין לישרף ונותרו: אין חטא בא על
לפי שהוא לשון רבים: בשלש שורות.
ל)
כי נכנע אחאב מפני, אוי
הוה אמר כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור
מ) נ)
ידו. הקב"ה מדחה מפניו את העבירה
שלש פעמים יפייסוהו בשלשה אנשים
להם לרשעים שחבין לבניהם
2
ס) ע)
ולבני בניהם כו'. להטות
שלא תבא לידו: כי לא תעזוב נפשי.
ודור שאת פני רשע לא טוב לא טוב להם
בכל פעם שנאמר ישור לשון שורה
3
צדיק במשפט, טוב לצדיקים
❖
ואין שורה פחותה משלשה בני אדם פ):
פ) למדנו שהקב"ה מונע את החטא
לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה לא
שאין נושאין להם פנים
מלהכשילו: עשוק בדם נפש. מחויב
חטאתי. הרי פעם אחת וישר העויתי
בעולם הזה. יען לא האמנתם
טוב לו לאחאב (א) שנשאו לו פנים בעוה"ז
בי להקדישני, הא האמנתם
בנפש שאבדה על ידו: אל יתמכו בו.
הרי שתים ולא שוה לי הרי שלשה:
שנאמר 4יען כי נכנע (אחאב מלפני) לא אביא
בי עדיין (ש)לא הגיע זמנכם
הגהות הב"ח
אנא שא נא ועתה שא נא. אין נא
שלא יפול אלא מניחין אותו ויפול בבור
להפטר, אשריהם לצדיקים
הרעה בימיו להטות צדיק במשפט טוב להם
3
(א) גמ'
שזוכין לעצמן ולבניהם ולבני
בגיהנם: כדרב הונא. דכיון דחטא
אלא לשון בקשה: הוה ליה מילתא
שנשא הקב"ה
לצדיקים שאין נושאין להם פנים בעוה"ז טוב
בניהם. הרבה בנים היו לו
לר' אבא בהדיה. ר' אבא היה לו
תרי זימני שוב אין מספיקין בידו
לאהרן שראויין להשרף כנדב
לו למשה שלא נשאו לו פנים בעוה"ז שנאמר
לעשות תשובה לפי שהעבירה דומה
להתרעם על ר' ירמיה שחטא לו אזל
נושא הקב"ה
ואביהוא שנאמר הנותרים,
אלא זכות אבות הגינה
יען לא האמנתם בי להקדישני הא אילו
עליו היתר: לימא דלא כרבי. דאמר
ר' ירמיה איתיב אדשא דר' אבא:
5
נשא הקב"ה להם
בעדיהן. כל המחטיא את
זרזיפי דמיא. התזת טיפי שופכין
לעיל אפי' לא עשה תשובה מכפר:
האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנם ליפטר מן
זמנכם
הרבים אין מספיקין בידו
אגב שאני. מאחר שעליו הוא סומך
שהיתה השפחה שופכת וזרזיפי טיפין
לעצמן
לעשות תשובה כדי שלא יהא
העולם אשריהם לצדיקים לא דיין שהן זוכין
בגן עדן ותלמידיו בגיהנם,
לחטוא אינו מכפר: והכתיב ופללו
ודומה לו כרביבים זרזיף ארץ בספר
אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף
הרבה בנים (ב) שם
שנאמר אדם עשוק בדם נפש
אלהים. וקא סלקא דעתך ופללו לשון
תהלים : ממציא נפשיה. לפני
עד בור ינוס אל יתמכו בו. כל
כל הדורות שכמה בנים היו לו לאהרן
תנן
תפלה ופיוס הוא שהקב"ה מפללו
מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה
המזכה את הרבים אין חטא
שראויין לישרף כנדב ואביהוא שנאמר
עד שירצה את
בא על ידו שלא יהא הוא
וימחול לו: חליף ותני. עובר ושונה
ומפייסו ומכפר לו: מאן אלהים דיין.
חבירו
בגיהנם ותלמידו בגן עדן,
6 הנותרים אלא שעמד להם זכות אביהם אוי
ומשלש פעמים רבות: בהדי טבחא.
והאי ופללו לשון ונתן בפלילים
אלא
שנאמר כי לא תעזוב נפשי
להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא
(ג) שם לו
הדיין ישפוט ביניהם: אי הכי.
הטבח חטא לו: קאזיל אבא.
לשאול לא תתן חסידך לראות
(ד) שם
שחת. האומר אחטא ואשוב
רביה: למקטל נפשיה. עכשיו הוא
שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל
דפללו דקרא לשון משפט נינהו אימא
ויתיב
אחטא ואשוב, אין מספיקין
מענישו למות: תבר רישא. משבר
סיפא מי יתפלל לו מי ישפטנו בשביל
הדורות הרבה בנים היו לו לכנען שראויין
בידו לעשות תשובה, אחטא
ואשוב תרי זימני, ש"מ הא
עצמות ראש של בהמה: בקועיה.
המקום וכי אין שלוחין הרבה למקום
ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא
נפקא אמתיה ושדיא
דרב הונא דאמר כל העובר
ליפרע הימנו: הכי קאמר. הכי נמי
בגרגרתו: סידרא. פרשת מקרא
לה כנושא מיא אקיקלתה
שחובת אביהם גרמה להן כל המזכה את
עבירה ושנה בה נעשית
של נביאים או של כתובים:
לו כהיתר, אין מספיקין
הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים כמעט אין מספיקין בידו
א
בידו לשוב. אחטא ויום
אתא
הכפורים [מכפר], פירוש
לעשות תשובה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ"ט כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן
אדהכי הדר ר' ירמיה
האומר אחטא כי יום
שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין
אפיה ואתא בתריה א"ל
7
הכפורים מכפר, אפי' לר'
לא צריכת השתא עלי
דאמר יום הכפורים מכפר
רמו בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר 8 אדם עשוק בדם נפש עד
❖
אפילו לא עשה תשובה, כל
בור ינוס אל יתמכו בו: האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב: למה לי למימר אחטא ואשוב אחטא ואשוב
כי האי גוונא אין יום הכפורים
מכפר. עבירות שבין אדם
תרי זימני כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה
למקום יום כפורים מכפר עם
תוס' ישנים
לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר: אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר: לימא מתני'
התשובה, שנאמר ואם לה'
יחטא איש מי יתפלל לו,
דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר
.
תשובה ומעשים טובים. אבל
אפילו תימא רבי אגב שאני: עבירות שבין אדם למקום וכו': רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו
ריבות שבין אדם לחבירו
(ב)
אין יום כפורים מכפר עד
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר והא כתיב 9אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים מאן אלהים דיינא
שירצה את חברו, שנאמר אם
אי הכי אימא סיפא ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול
יחטא איש לאיש ופיללו וגו'
כלומר ריצהו, אלהים ימחול
לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו תשובה ומעשים טובים אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו
ב
לו. א"ר יצחק המקניט את
בדברים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני
חבירו אפילו בדברים צריך
01
לפייסו, וכל שכן אם יש
והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו
(ג)
לו תביעת ממון, שנאמר בני
ריעים (ואמר) רב חסדא ג וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם שנאמר 11 ישור על אנשים ויאמר
אם ערבת לרעך תקעת לזר
כפיך אם ממון ערבת לו
חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי (ואמר) ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר
ד
לך התרפס, כלומר לך התר
פיסת ידך ושלם לו. ואם לאו
משלש פעמים שנאמר 21 אנא שא נא ועתה שא נא ה ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר
[אלא] נוקשת באמרי פיך
חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו ר' ירמיה הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה אזל איתיב אדשא
(ד)
והקנטתו, ורהב רעיך, הרבה
עליו ריעים ופיוסים, אמר רב
דר' אבא בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא אמר עשאוני כאשפה קרא אנפשיה 31 מאשפות
חסדא ובשלש שורות של
ירים אביון שמע ר' אבא ונפיק לאפיה אמר ליה השתא צריכנא למיפק אדעתך דכתיב לך התרפס
שלשה בני אדם, שנאמר ישור
על אנשים ויאמר חטאתי
ורהב רעיך ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק
וישר העויתי וגו'. וא"ר יוסי
ליה מדעתיה רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אמר איהו איזיל אנא
בר' חנינה המבקש מחילה
.
מחבירו אינו חייב יותר מג'
לפיוסי ליה פגע ביה רב הונא אמר ליה להיכא קא אזיל מר אמר ליה לפיוסי לפלניא אמר אזיל אבא למיקטל
פעמים, שנאמר אנא שא נא
נפשא אזל וקם עילויה הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עיניה וחזייה אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך
פשע אחיך וחטאתם וגו'
ועתה שא נא לפשע עבדי
בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי עייל
אלהי אביך וכו'. ואם מת
צריך להוליך י' בני אדם
על קברו ויאמר חטאתי לה'
אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתיו. ירושלמי שעיר המשתלח מכפר ביום הכפורים מיד, ואם אין שעיר, יום הכפורים מכפר
עם חשיכה. ואוקומה כגון שאבד ונתנו דעתן להביא אחר ולא מצאו. ר' יוסי (בן יוסי) [בי ר' בון] בעי ואין הקב"ה רואה
את הנולד ויכפר מיד. שמואל אמר הדין דחטי על חבריה צריך מימר ליה סרחית עלך. אƒ ין קבליה הא יאות, ואי לא, מייתי
בני נש ומפייס ליה קומייהו, כדכתיב ישור על אנשים, יעשה שורה של אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי וגו'. ואם עשה כן
עליו הכתוב אומר פדה נפשו מעבור בשחת וחיתו באור תראה. ואƒ ין מת צריך מיזל מיפייסיה בקבריה ומימר ליה סרחית עלך. ר' ירמיה הוה ליה לר' אבא מלתא בהדיה, אזיל יתיב אדשה, נפקא אמתיה למישדא עפר בקיקילתא. אמר עשאוני כאשפה תוב
לא מיחייבנא, קם למיזל, נפק רבא בתריה, חזייה ר' ירמיה א"ל קום אדוכתיך, עלי רמיא לפיוסך, שנאמר לך התרפס ורהב ריעיך. ר' זירא כי הוה לאיניש בהדיה מילתא, הוה חליף ואתי קמיה כי היכי דנשתעי בהדיה. רב הוה ליה מילתא בהדיה ההוא
טבחא, כולי שתא לא אתא לגביה, במעלי דכיפורי אמר רב איזיל אנא למיפייסיה כו'.
תורה אור השלם
1. אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ: איוב כ ו 2. כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר: משלי כז כד 3. שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט: משלי יח ה 4. הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: במדבר כ יב 6. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל
בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ: מלכים א כא כט
אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְיָ וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: ויקרא י יב 7. כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תהלים טז י 8. אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס
אַל יִתְמְכוּ בוֹ: משלי כח יז 9. אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַיְיָ יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְיָ לַהֲמִיתָם: שמואל א ב כה 01. בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי
פִיךָ: עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ: משלי ו א-ג 11. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי: איוב לג כז 21. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה
שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְJְ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: בראשית נ יז 31. מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן: תהלים קיג ז