יום הכיפורים פרק שמיני יומא
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בצבו נפשיה. ברצון עצמו: לקטלא אזיל. לישא עונש חטא שמא
דפילול דקרא לשון פיוס הוא והכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו
צו א מיי' פ"ד מהלכות
א) [עי' סנהדרין ז: דרב אמר
להך מלתא], ב) [עי' סנהדרין
תשובה הלכה א:
ישגה בדין ועל עצמו אמר כן: וצבו ביתיה לית הוא עביד. בכל
לחבירו וריצהו האלהים ימחול לו: ואם לה' יחטא איש מי יתפלל
צז ב ג ד מיי' פ"ב מהל'
שם איתא מר זוטרא חסידא],
זה לא יעשה צורכי ביתו ולא ישתכר כלום בדבר: ולואי שתהא
בעדו. אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח
ג) [צ"ל מפני], ד) [בע"י הביא
תשובה הלכה ט סמג
ביאה. שישוב ויכנס לביתו בלא חטא כיציאה: אמבוהא. גדודי
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך.
את בניו שישובו מרעתם:
עשין טז טוש"ע או"ח סי' תרו
גם כאן מלת טוב לדרוש לפניו
ולאחריו], ה) שבת נה:,
סעיף א:
בני אדם הולכין אחריו לכבודו: אם
בשביל זר לערבו בממון או אם
צח ה מיי' שם הלי"א טוש"ע
ו) [אבות פ"ה מי"ח תוספ'
יעלה לשמים שיאו וגו' סופו כגללו
נוקשת באמרי פיך שהקנטתו בדברים
❖
בצבו נפשיה לקטלא
נפיק וצבו ביתיה לית
פ"ד הי"א סוטה מז. סנהדרין
שם סעיף ב:
עשה זאת והנצל כי באת בכף רעך על
לנצח יאבד. וכל זה אמר שלא תזוח
קז: עי' תוס' יבמות קט: ד"ה
הוא עביד וריקן לביתיה אזיל ולואי שתהא
מהו דתימא], ז) [בס"א ליתא
דעתו: מכתפי ליה. זקן היה ונושאין
עסקי ממון: לך התרפס. יד ופרע לו
ביאה כיציאה וכי הוי חזי אמבוהא אבתריה
כמעט], ח) [תוספתא פ"ד
א)
רבינו חננאל
אותו באלנקי בכתפיהם בבית המדרש
ועל מוקש אמרי פיך אם הקנטתו
הי"א], ט) [לעיל פו: ע"ש
אמר 1 אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב
וש"נ], י) [לעיל פה: וש"נ],
שלא להטריח את הציבור לקום מפניו:
רהב רעיך הרבה רעים לבקש הימנו
שאת פני רשע לא טוב, אינו
יגיע כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו רב
כ) [ברי"ף וברא"ש הרבה
טוב לאחאב שנשאו לו פנים
ב)
שנאמר הנותרים. אלמא אף הן היו
מחילה. רעיך בתרא דקרא מלא כתיב
שנוים במימרות אלה:],
בעולם הזה שנאמר הראית
זוטרא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא
ראויין לישרף ונותרו: אין חטא בא על
לפי שהוא לשון רבים: בשלש שורות.
ל) [ב"מ קטו. ב"ב קעג:],
כי נכנע אחאב מפני, אוי
הוה אמר כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור
מ) [צ"ל אמר], נ) [צ"ל אמר],
ידו. הקב"ה מדחה מפניו את העבירה
שלש פעמים יפייסוהו בשלשה אנשים
להם לרשעים שחבין לבניהם
2
ס) עי' בע"י, ע) עי' תוס'
ולבני בניהם כו'. להטות
שלא תבא לידו: כי לא תעזוב נפשי.
ודור שאת פני רשע לא טוב לא טוב להם
בכל פעם שנאמר ישור לשון שורה
3
חולין לח. ד"ה איצטריך,
צדיק במשפט, טוב לצדיקים
❖
ואין שורה פחותה משלשה בני אדם פ):
פ) [ביצה יד:], למדנו שהקב"ה מונע את החטא
לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה לא
שאין נושאין להם פנים
מלהכשילו: עשוק בדם נפש. מחויב
חטאתי. הרי פעם אחת וישר העויתי
בעולם הזה. יען לא האמנתם
טוב לו לאחאב (א) שנשאו לו פנים בעוה"ז
בי להקדישני, הא האמנתם
בנפש שאבדה על ידו: אל יתמכו בו.
הרי שתים ולא שוה לי הרי שלשה:
שנאמר 4יען כי נכנע ג) (אחאב מלפני) לא אביא
בי עדיין (ש)לא הגיע זמנכם
הגהות הב"ח
אנא שא נא ועתה שא נא. אין נא
שלא יפול אלא מניחין אותו ויפול בבור
להפטר, אשריהם לצדיקים
הרעה בימיו להטות צדיק במשפט טוב להם
ד)3
(א) גמ' לא טוב לו לאחאב
שזוכין לעצמן ולבניהם ולבני
בגיהנם: כדרב הונא. דכיון דחטא
אלא לשון בקשה: הוה ליה מילתא
שנשא הקב"ה לו פנים
לצדיקים שאין נושאין להם פנים בעוה"ז טוב
בניהם. הרבה בנים היו לו
לר' אבא בהדיה. ר' אבא היה לו
תרי זימני שוב אין מספיקין בידו
כו' טוב להם לצדיקים שאין
לאהרן שראויין להשרף כנדב
לו למשה שלא נשאו לו פנים בעוה"ז שנאמר
לעשות תשובה לפי שהעבירה דומה
להתרעם על ר' ירמיה שחטא לו אזל
נושא להם הקב"ה פנים
ואביהוא שנאמר הנותרים,
בעוה"ז טוב לו למשה ולאהרן
אלא זכות אבות הגינה
יען לא האמנתם בי להקדישני הא אילו
עליו היתר: לימא דלא כרבי. דאמר
ר' ירמיה איתיב אדשא דר' אבא:
ה)
5
שלא נשא הקב"ה להם
בעדיהן. כל המחטיא את
זרזיפי דמיא. התזת טיפי שופכין
לעיל אפי' לא עשה תשובה מכפר:
האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנם ליפטר מן
פנים כו' לא הגיע זמנכם
הרבים אין מספיקין בידו
אגב שאני. מאחר שעליו הוא סומך
שהיתה השפחה שופכת וזרזיפי טיפין
ליפטר כו' שהן זוכין לעצמן
לעשות תשובה כדי שלא יהא
העולם אשריהם לצדיקים לא דיין שהן זוכין
אלא שמזכין כו' כל הדורות
בגן עדן ותלמידיו בגיהנם,
לחטוא אינו מכפר: והכתיב ופללו
ודומה לו כרביבים זרזיף ארץ בספר
אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף
הרבה בנים היו לו: (ב) שם
שנאמר אדם עשוק בדם נפש
אלהים. וקא סלקא דעתך ופללו לשון
תהלים (עב): ממציא נפשיה. לפני
רב יוסף בר חבו לר' אבהו
עד בור ינוס אל יתמכו בו. כל
כל הדורות שכמה בנים היו לו לאהרן
תנן עבירות כו' אין יוה"כ
תפלה ופיוס הוא שהקב"ה מפללו
מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה
המזכה את הרבים אין חטא
שראויין לישרף כנדב ואביהוא שנאמר
מכפר עד שירצה את
בא על ידו שלא יהא הוא
וימחול לו: חליף ותני. עובר ושונה
ומפייסו ומכפר לו: מאן אלהים דיין.
חבירו והא כתיב כו' מי
בגיהנם ותלמידו בגן עדן,
6 הנותרים אלא שעמד להם זכות אביהם אוי
ומשלש פעמים רבות: בהדי טבחא.
והאי ופללו לשון ונתן בפלילים (שמות
יתפלל לו אלא הכי קאמר:
שנאמר כי לא תעזוב נפשי
להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא
(ג) שם אם ממון יש לו
כא) הדיין ישפוט ביניהם: אי הכי.
הטבח חטא לו: קאזיל אבא.
לשאול לא תתן חסידך לראות
בידך התר: (ד) שם מילתא
שחת. האומר אחטא ואשוב
רביה: למקטל נפשיה. עכשיו הוא
שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל
דפללו דקרא לשון משפט נינהו אימא
לר' אבא בהדיה אזל ויתיב
אחטא ואשוב, אין מספיקין
מענישו למות: תבר רישא. משבר
סיפא מי יתפלל לו מי ישפטנו בשביל
הדורות הרבה בנים היו לו לכנען שראויין
אדשא דר' אבא (בהדי דשדיא
בידו לעשות תשובה, אחטא
אמתיה מיא) תא"מ ונ"ב
ואשוב תרי זימני, ש"מ הא
עצמות ראש של בהמה: בקועיה.
המקום וכי אין שלוחין הרבה למקום
ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא
ס"א נפקא אמתיה ושדיא
דרב הונא דאמר כל העובר
ליפרע הימנו: הכי קאמר. הכי נמי
בגרגרתו: סידרא. פרשת מקרא
לה כנושא מיא אקיקלתה
שחובת אביהם גרמה להן ו) כל המזכה את
עבירה ושנה בה נעשית
של נביאים או של כתובים:
מטו כו' ונפיק לאפיה (אמר
לו כהיתר, אין מספיקין
הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים כמעט אין מספיקין בידו
א
ז)
ליה השתא צריכנא למיפק
בידו לשוב. אחטא ויום
אתא
מדעתך דכתיב) תא"מ ונ"ב
הכפורים [מכפר], פירוש
לעשות תשובה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ"ט ח)כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן
ס"א אדהכי הדר ר' ירמיה
האומר אחטא כי יום
שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין
אפיה ואתא בתריה א"ל
7
הכפורים מכפר, אפי' לר'
לא צריכת השתא עלי
דאמר יום הכפורים מכפר
רמו דכתיב כו': בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר 8 אדם עשוק בדם נפש עד
❖
אפילו לא עשה תשובה, כל
בור ינוס אל יתמכו בו: האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב: למה לי למימר אחטא ואשוב אחטא ואשוב
כי האי גוונא אין יום הכפורים
מכפר. עבירות שבין אדם
תרי זימני כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב ט) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה
למקום יום כפורים מכפר עם
תוס' ישנים
לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר: אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר: לימא מתני'
התשובה, שנאמר ואם לה'
כל המזכה את הרבים אין
יחטא איש מי יתפלל לו,
דלא כרבי דתניא י) רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר
חטא בא על ידו. ואע"ג
תשובה ומעשים טובים. אבל
אפילו תימא רבי אגב שאני: עבירות שבין אדם למקום וכו': רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו
שאחר למד לר' מאיר ויצא
ריבות שבין אדם לחבירו
(ב)
לתרבות רעה [חגיגה טו, ב],
אין יום כפורים מכפר עד
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר והא כתיב 9אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים מאן אלהים דיינא
ואמרינן נמי ביבמות בפ' בית
שירצה את חברו, שנאמר אם
אי הכי אימא סיפא ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול
שמאי [קט, ב] גבי תוקע עצמו
יחטא איש לאיש ופיללו וגו'
בדבר הלכה לא צריכה דאזיל
כלומר ריצהו, אלהים ימחול
לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו תשובה ומעשים טובים אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו
כ)
ב
וגמר לאחריני ואזלי ועבדי מהו
לו. א"ר יצחק המקניט את
בדברים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני
דתימא אית ליה אגרא לדידיה
חבירו אפילו בדברים צריך
01
קמ"ל, התם מיירי שמתחילה
לפייסו, וכל שכן אם יש
והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו
ל)
(ג)
רע הוא כגון אחר שהיה רע
לו תביעת ממון, שנאמר בני
מתחילתו כדאמרינן [חגיגה
ריעים מ)(ואמר) רב חסדא ג וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם שנאמר 11 ישור על אנשים ויאמר
אם ערבת לרעך תקעת לזר
שם] ספרי מינין היו (לו)
כפיך אם ממון ערבת לו
חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי (ואמר) ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר
נ)
ד
נושרין מחיקו, ואמרינן התם
לך התרפס, כלומר לך התר
כל עמר דנחית ליורה סליק
פיסת ידך ושלם לו. ואם לאו
משלש פעמים שנאמר 21 אנא שא נא ועתה שא נא ה ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר
כו', אבל היכא שהוא טוב
[אלא] נוקשת באמרי פיך
חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו ר' ירמיה הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה אזל איתיב אדשא
(ד)
מתחילתו שוב אין חטא בא על
והקנטתו, ורהב רעיך, הרבה
ידו. השתא עילאי רמי
עליו ריעים ופיוסים, אמר רב
דר' אבא בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא אמר עשאוני כאשפה קרא אנפשיה 31 מאשפות
דכתיב לך התרפס וגו'.
חסדא ובשלש שורות של
ירים אביון שמע ר' אבא ונפיק לאפיה אמר ליה השתא צריכנא למיפק אדעתך דכתיב לך התרפס
שמעתה ביישתיך כיון דשדו (כי
ס)
שלשה בני אדם, שנאמר ישור
נושא) [טינופא] עליו וביישתיך,
על אנשים ויאמר חטאתי
ורהב רעיך ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק
ומתחילה חטא לו ר' ירמיה.
וישר העויתי וגו'. וא"ר יוסי
ליה מדעתיה רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אמר איהו איזיל אנא
קאזיל אבא למיקטל
בר' חנינה המבקש מחילה
נפשא. תימה לר' לפירוש
מחבירו אינו חייב יותר מג'
לפיוסי ליה פגע ביה רב הונא אמר ליה להיכא קא אזיל מר אמר ליה לפיוסי לפלניא אמר אזיל ע)אבא למיקטל
הערוך [ע' אבא] שפירש כי רב
פעמים, שנאמר אנא שא נא
נפשא אזל וקם עילויה הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עיניה וחזייה אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך
היה שמו אבא כדאמרינן [חולין
פשע אחיך וחטאתם וגו'
קלו, ב] מאן ריש סדרא בבבל
ועתה שא נא לפשע עבדי
בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי עייל
אבא אריכא ובני בבל קראוהו
אלהי אביך וכו'. ואם מת
רב מפני כבודו כמו רבי יהודה
צריך להוליך י' בני אדם
הנשיא שקראוהו רבי, ומה
על קברו ויאמר חטאתי לה'
שהקפיד בחולין על מה שקראוהו אבא אריכא [זהו לפי שקראו] בשמו, ושמואל חבירו היה והיה קורהו אבא כמו שמצינו בכמה מקומות אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתיו. ירושלמי שעיר המשתלח מכפר ביום הכפורים מיד, ואם אין שעיר, יום הכפורים מכפר
אמר אבא הכי, אבל רב הונא דהכא שהיה תלמידו גמור, היאך היה קורהו בשמו, והא אמרינן [סנהדרין ק, א] מפני מה נענש גחזי עם חשיכה. ואוקומה כגון שאבד ונתנו דעתן להביא אחר ולא מצאו. ר' יוסי (בן יוסי) [בי ר' בון] בעי ואין הקב"ה רואה
מפני שקרא את רבו בשמו. וי"ל דשמא הוה [שם] אבא דרך כבוד כמו אבי [אבי רכב ישראל] קורהו כן. מ"ר.
את הנולד ויכפר מיד. שמואל אמר הדין דחטי על חבריה צריך מימר ליה סרחית עלך. אƒ ין קבליה הא יאות, ואי לא, מייתי
בני נש ומפייס ליה קומייהו, כדכתיב ישור על אנשים, יעשה שורה של אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי וגו'. ואם עשה כן
עליו הכתוב אומר פדה נפשו מעבור בשחת וחיתו באור תראה. ואƒ ין מת צריך מיזל מיפייסיה בקבריה ומימר ליה סרחית עלך. ר' ירמיה הוה ליה לר' אבא מלתא בהדיה, אזיל יתיב אדשה, נפקא אמתיה למישדא עפר בקיקילתא. אמר עשאוני כאשפה תוב
לא מיחייבנא, קם למיזל, נפק רבא בתריה, חזייה ר' ירמיה א"ל קום אדוכתיך, עלי רמיא לפיוסך, שנאמר לך התרפס ורהב ריעיך. ר' זירא כי הוה לאיניש בהדיה מילתא, הוה חליף ואתי קמיה כי היכי דנשתעי בהדיה. רב הוה ליה מילתא בהדיה ההוא
טבחא, כולי שתא לא אתא לגביה, במעלי דכיפורי אמר רב איזיל אנא למיפייסיה כו'.
תורה אור השלם
1. אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ: איוב כ ו 2. כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר: משלי כז כד 3. שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט: משלי יח ה 4. הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: במדבר כ יב 6. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל
בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ: מלכים א כא כט
אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְיָ וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: ויקרא י יב 7. כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תהלים טז י 8. אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס
אַל יִתְמְכוּ בוֹ: משלי כח יז 9. אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַיְיָ יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְיָ לַהֲמִיתָם: שמואל א ב כה 01. בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי
פִיךָ: עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ: משלי ו א-ג 11. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי: איוב לג כז 21. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה
שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְJְ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: בראשית נ יז 31. מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן: תהלים קיג ז