פז:
יום
הכיפורים
פרק שמיני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאמר
רב תפלת ערבית רשות. תימה לרב דאמר תפלת ערבית
אתא ר' חייא. וגם הוא היה חפץ לפסוק עמו וחזר בשבילו לראש
צט א
א) ב)
הפרשה: רב שאני. מחמיר היה לעצמו: חלמא חזא ליה לרב. ראה
רשות האמר פרק תפלת השחר טעה ולא
ג)
התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ואמר נמי התם בסוף פרק
חלום על רב שתלאוהו בדקל והוא סימן נשיאות ראש וגדולה ור'
ק ב
ד) ה)
חנינא ראש ישיבה היה כדאמר רבי בשעת פטירתו
תפלת השחר טעה ולא הזכיר של ראש חודש בלילה אין
ו)
קא ג ד
מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את
חנינא בר חמא ישב בראש וכשראה
קב ה
החודש בלילה הא לאו הכי מחזירין
חלום זה על רב דאג למות לפי שאין
אתא ר' חייא הדר לרישא עייל בר קפרא
קג ו
ואמאי תיפוק ליה דתפלת ערבית
מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה
ז)
הדר לרישא אתא ר"ש ברבי הדר לרישא
ח)
רשות ואומר ר"י נהי דרשות היא אין
מהכא ויברח לבבל מפני ושם יהיה
אתא ר' חנינא (בר) חמא אמר כולי האי
קד ז
ט) י)
ראש ולא נדחין למות בשבילו: עם
לבטלה בחנם אם לא מפני שום מצוה
נהדר וניזיל לא הדר איקפיד ר' חנינא אזל רב
חשיכה. לאחר אכילה משקיבל עליו
עוברת או שרא המייניה דפ"ק דשבת
לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס
כ) ל)
יוה"כ: שמא תטרף דעתו. מחמת
דלא מטרחינן ליה וכן עלה
קה ח (
מ)
והיכי עביד הכי והאמר ר' יוסי בר חנינא כל
שכרות: דבר קלקלה. של חטא:
על מטתו דירושלמי דאין מטריחין
המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר
נ)
ממעמקי הלב. תפלה היא: בתורתך
אותו שירד תדע כיון דיעקב אבינו
קו ט
ס) ע)
כתוב. כי ביום הזה יכפר נ): רבון
משלש פעמים רב שאני ור' חנינא היכי
תיקנה לא תיקנה לבטלה ועוד כיון
א
פ)
העולמים. כי לא על צדקותינו וכו':
דכנגד אברים ופדרים היא שמעלן
עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על
❖
צ) ק)
בתענית. של גשמים: ובמעמדות.
ומקטירן כל הלילה נהי דלא מעכבי
מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו אלא ר'
❖
כפרה מ"מ מצוה להקטיר תפלת
ארבעה ימים בכל שבת שאנשי משמר
חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא
ערבית נמי מצוה ותימה מאי פריך
ישראל מתכנסין בעריהן ומחענין
מוסף רש"י
וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי
הכא והאמר רב תפלת ערבית רשות
וקורין במעשה בראשית כדאמרינן
הגהות הב"ח
כל המעביר על מדותיו.
אמר (א) שמע מינה בעי למעבד רשותא ולא
והאמרינן דבחנם אין לבטלה וי"ל
במס' תענית והתם מקשינן
(א) גמ'
איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל
דאין זה בחנם דבליל יוה"כ מצוה
ותעניות ומעמדות מי אית בהו
ת"ר מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשכה אבל
לטרוח ולהכין צורכי סעודה דהוי
מוסף ומשנינן הכי קאמר כהנים
כעין יו"ט כדאמרי' במדרש דבמוצאי
נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין
אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה
(ב) שם
ב
ואפי' במנחה לפי ששלשה פרקים הללו
יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול
שמא תטרף דעתו בסעודה גואע"פ שהתודה
(ר"ה יז.) מעבירין לו
בשמחה לחמך וכמו שפירשנו שאין
תעניות הם ואין שכרות במנחה אבל
קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל
על כל פשעיו.
לבטלה בחנם אפי' למ"ד תפלת
שאר ימות השנה אין נשיאות כפים
וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה
(ג) שם נתן
(שם) איני
ערבית רשות הכי משמע בירושלמי
במנחה ויש מהן ארבע פעמים
ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית
כדאי.
אבוה דרב
ד
ביום: צלותא יתירתא. מתפלל שבע
דתפלת השחר דלמ"ד תפלת ערבית
נחת קמיה דרב
ועכשיו
שחרית יתודה במוסף במוסף יתודה במנחה
כשאר התפלות: ושמואל אמר מה
חובה אין תפלת נעילה פוטרתה
פפא פתח בואתה בחרתנו
שנוצרתי.
במנחה יתודה בנעילה והיכן אומרו יחיד
וסיים במה אנו ושבחיה
כאילו לא נוצרתי
אנו ומה חיינו. אומר ואינו מתפלל:
ולמ"ד רשות תפלת נעילה פוטרתה
ה
אמר רב אחא בריה דרבא
(ברכות יז.) ק"ו במיתתי.
אור יום הכפורים. ליל יום הכפורים:
אחר תפלתו ושליח צבור אומרו באמצע
משמע אבל בחנם אין לבטלה ואע"פ
(שם)
וחותם בוידוי. גרס בתוספתא אינו
שחולק על הש"ס שלנו בזה דבגמרא
(ד) רש"י
מאי אמר אמר רב אתה יודע רזי עולם
מרק. (שם)
❖
ובנעילת שערים.
בה
דידן משמע דרב לדברי האומר חובה
חותם מקדש ישראל אלא האל
ושמואל אמר ממעמקי הלב ולוי אמר
קאמר אבל למ"ד רשות לא בעיא
הסולחן וחכמים אומרים כל מקום
ובתורתך כתוב לאמר ר' יוחנן אמר רבון
תפלה לפוטרה מ"מ במה שאנו יכולין
שזקוק לשבע אף בשאר התפלות אם
הגהות הגר"א
העולמים ר' יהודה אמר כי עונותינו רבו
להשוותם יש לנו להשוותם צ)וכה"ג פי'
רצה לחתום בוידוי חותם כך שמעתי
[א] גמ'
מלמנות וחטאתינו עצמו מספר רב המנונא
אבל לא גרס לה בתוספתא ס) הכי אלא
גבי אין מקדשין את החודש בלילה
❖
אמר אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי
אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון
וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם
עכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי עפר אני
דשווייה עליה חובה שפיר דמי ולהכי
רצה לחתום בוידוי חותם ואנעילה
(תענית כו.) אור יוה"כ.
צריך לההוא טעמא דאין מקדשין
קיימי קתני מיהת נעילה מתפלל
בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא
(נדה ח:) שבע מעין
הגהות מהר"ב
החודש בלילה ואין נראה לר"י
שבע ומתודה תיובתא דשמואל
שמונה עשרה.
בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא
רנשבורג
תיובתא: נחית קמיה דרבא. בנעילה
דהאמר בפ"ק דשבת ק) למ"ד תפלת
ומה שחטאתי מרוק ברחמיך אבל לא ע"י
א] גמרא
ולשון נעילה פליגי (ד) אמוראי בברכו'
ערבית רשות מכי שרא המייניה לא
יסורין והיינו וידויא דרבא כולה שתא ודרב
❖
ירושלמי ע) חד אמר נעילת שערי שמים
מטרחינן ליה הא אי לא שרא המייני'
המנונא זוטא ביומא דכפורי אמר מר זוטרא
וחד אמר נעילת שערי עזרה: וכיון
מטרחינן ליה אע"פ שלא התפלל כלל
❖
(נדה ח:)
לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו
דצלי. משחשיכה תו לא צריך: והא
וכי תימא כיון שהתפלל בשאר לילות
הגהות מהר"י
אבל אמר אבל אנחנו חטאנו תו לא צריך
אמר רב. במס' ברכות פ) תפלת ערבית
שויא עליה חובה א"כ אמאי איצטריך
לנדא
רבינו חננאל לשנויי הכא דרב לדברי האומר חובה
רשות ומאי פוטרת דקאמר: לדברי
דאמר בר המדודי הוה קאימנא קמיה דשמואל
[א] גמ'
האומר חובה קאמר. דזו פוטרתה:
קאמר לימא דאפי' לדידיה דס"ל
והוה יתיב וכי מטא שליחא דצבורא ואמר
ר' חנינא איקפד עליה דרב
משום דאמר קמיה דרבי כד
מיתיבי וכו'. קתני נעילה וקתני
רשות כיון דשויא עליה חובה בשאר
אבל אנחנו חטאנו קם מיקם אמר שמע מינה
על ר' חנינא כמה נהדר
ערבית: שבע מעין שמונה עשרה.
לילות חובה היא עילויה ובעיא תפלה
❖
ו עיקר וידוי האי הוא תנן התם בשלשה
וניזיל. ואזל רב לגבי' דרב
למיפטריה על כן נראה כדפרישית:
ג' ראשונות וג' אחרונות כתיקנן
חנינא י"ג מעלי יומי דכפורי
פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבעה
מתפלל שבע מעין שמונה
ולא איפייס ליה. והיכי עביד
ואומר הביננו באמצע שיש בה מעין
רב הכי, והאמר ר' יוסי
פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת
תוס' ישנים
עשרה ברכות. פירש
שלש עשרה ברכות והיא תפלה קצרה
בר חנינא כל המבקש מטו
שערים ואלו הן שלשה פרקים בתעניות
שתיקנו לעוברי דרכים ולמוצאי יוה"כ
רשב"ם טעמא משום דכיון דאכתי
מחבירו אל יבקש יותר
'.
מג' פעמים. ושנינן הני
ובמעמדות וביום הכפורים מאי נעילת
הוא בתענית חשוב כיוה"כ להכי
התירו לצאת בה מפני הטורח:
מילי אדם עם חבירו, אבל
מתפלל שבע ולפי שכבר פנה היום
תנאי
שערים רב אמר צלותא יתירתא ושמואל
תלמיד בהדיה רב שאני.
וחול הוי להכי מתפלל מעין י"ח:
כלומר, ר' חנינא רבו של
אמר מה אנו מה חיינו מיתיבי אור יוה"כ מתפלל שבע ומתודה בשחרית
ז
רב הוה. ור' חנינא היכי
מפני
מתפלל שבע ומתודה במוסף מתפלל שבע ומתודה [א] במנחה מתפלל שבע
עביד הכי לית ליה הא
(דרבה) [דרבא] דאמר כל
ומתודה בנעילה מתפלל שבע ומתודה תנאי היא דתניא יום הכפורים עם חשיכה מתפלל שבע ומתודה
(ב) [א]
א]
המעביר על מדותיו מעבירין
וחותם בוידוי דברי ר"מ וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם תיובתא דשמואל
לו על כל פשעיו. וא'[מרינן]
ר' חנינא חזא לחלמא
תיובתא עולא בר רב נחית קמיה דרבא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו מה חיינו ושבחיה רב
דזקפיה לרב ואמר אידחייה
(ג) הונא בריה דרב נתן אמר ויחיד אומרה אחר תפלתו אמר רב תפלת נעילה פוטרת את של ערבית
לבבל דליגמר אורייתא התם.
ח
ת"ר מצות וידוי ערב יום
רב לטעמיה דאמר צלותא יתירא היא וכיון דצלי ליה תו לא צריך ומי אמר רב הכי והאמר רב
הכפורים עם חשיכה, אבל
הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות לדברי האומר חובה קאמר מיתיבי אור יום הכפורים
אמרו חכמים מתודה אדם
ט
קודם שיאכל וישתה שמא
מתפלל שבע ומתודה שחרית שבע ומתודה מוסף שבע ומתודה בנעילה מתפלל שבע ומתודה ערבית
תטרף דעתו עליו בסעודה,
.
ואע"פ שהתוודה קודם
מתפלל שבע מעין שמונה עשרה רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו מתפלל שמונה עשרה שלימות
אכילה ושתיה יתוודה לאחר
מפני
הסעודה, ואע"פ שהתוודה
.
ערבית יתוודה שחרית, ויתודה במוסף ויתודה במנחה ויתודה בנעילה. והיכן אומרה, יחיד אומרה אחר תפלה ושליח ציבור
אומרה באמצע. מאי היא, רב אמר אתה יודע רזי עולם, ושמואל אמר אתה יודע עומקו של לב, ולוי אומר ובתורתך כתוב
לאמר, ור' יוחנן אמר רבון כל העולמים, ורב אמר רבו עונותינו מלמנות, ורב המנונא אמר אלהי עד שלא נוצרתי איני כדיי
כו'. והיינו וידויא [ד]רבה כוליה שתא, וידויא דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר
אבל אנחנו חטאנו, אבל אמר אנחנו חטאנו תוב אינו צריך. אמר בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה יתיב,
כיון שהגיע שליח ציבור לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה, אמינא ש"מ עיקר וידוי הדין הוא. תנן התם בשלשה פרקין בשנה
הכהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום, בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילה, בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים. מאי
נעילה, רב אמר צלותא יתירא, מעין תפילתו של יום. ושמואל אמר מה אנו. ומותבינן לשמואל מיהא דתניא אור יום הכפוים
מתפלל שבע ומתוודה וכן שחרית וכן מוסף וכן במנחה וכן בנעילה מתפלל שבע. ומשני שמואל תנאי היא, דתניא יום הכפורים עם חשיכה מתפלל שבע ומתודה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים אין זקוק לשבע ואם בא לחתום בוידוי חותם. וקימא לן
כותיה דרב דאיסורא היא. עולא בר רב נחת קמיה דרבה פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ושבחיה. כי האי תנא דאמר אם בא לחתום בוידוי חותם ויחיד אומרה אחר תפלתו. אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר תפלת ערבית חובה,
מאי טעמא צלותא יתירא היא, וכיון דצלי תוב לא צריך לצלויי תפילת ערבית. ומותבינן עליה אור של יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה וכן בשחרית וכן במוסף וכן במנחה וכן בנעילה מתפלל שבע ומתודה בערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה,
ר' חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל שמונה עשרה שלימות,