יום הכיפורים פרק שמיני יומא
פח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפני
שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. הקשה רבינו יעקב
תנאי היא. אי פטרה נעילה את של ערבית אי לא: הכי גרסינן
קז
א) ב)
א
בתוספתא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים הנדה
מאורליינ"ש ונכלליה מכלל כדאמרי' בתפלת השחר
ז)
ג)
ויולדת טובלות כדרכן בלילי יוה"כ: בעל קרי. שאסור בדברי תורה
כל השנה כולה מתפלל הביננו חוץ ממוצאי שבת שצריך
ד)
לבעלי קריין: טובל
כדקיימא לן ח) עזרא תיקן טבילה
לומר הבדלה בחונן הדעת
ופריך ונכלליה מכלל קשיא ותירץ ר"י
ה)
והולך עד המנחה. אם אירע לו
דהתם דכל השנה מתפלל הביננו
קרי קודם לכן טובל כדי שיוכל
משום הבדלה לא היה לו לשנות
מפני שצריך לומר
הבדלה בחונן הדעת
ו) ז)
❖
ח) להתפלל תפלת המנחה אבל ראה
הסדר כיון דאפשר לכוללו אבל הכא
תנאי היא דתניא א כל חייבי טבילות טובלין
קח ב
קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר
דסבירא ליה דכל השנה מתפלל
כדרכן ביום הכפורים נדה ויולדת טובלות
לטבול אלא ימתין עד שתחשך ויטבול
שמונה עשרה שלימות בטעם כל דהו
כדרכן בלילי יוה"כ בעל קרי טובל והולך עד
רבינו חננאל
קט ג (
דסבירא להו לרבנן דתפלת נעילה
אין לשנות הסדר ולהכי במוצאי שבת
המנחה רבי יוסי אומר כל היום כולו ורמינהו
מפני שצריך למימר הבדלה
בלילה ולדידהו פוטרת את של ערבית
מתפלל שמונה עשרה שלימות מפני
בחונן הדעת. ומשני תנאי
הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה
כדרב והא דקתני אינה פוטרת ר'
שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:
היא, דתניא כל חייבי טבילות
אי דצלי מאי טעמא דרבנן. תימה
קי ד
וטמא מת טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת
יוסי היא דאמר כל היום מותר לטבול
טבילתן [ביום נדה ויולדת
❖
טבילתן] בלילה, בעל קרי
ואפילו ראה קרי לאחר תפלת המנחה
טובלות כדרכן בלילי יוה"כ בעל קרי לי אי מוקמינן נמי בדלא צלי
טובל והולך עד המנחה, ור'
תיקשי לך מאי טעמא דרבנן הא לעיל
טובל ביום כדי להתפלל תפלת נעילה
טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר
יוסי אומר כל היום. פיר'
תנא קמא דתני עד המנחה
אמרי רבנן דרבי יוסי דוקא עד המנחה
אלמא קסבר תפלת נעילה אין זמנה
גליון הש"ס
מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול לא
קסבר אין שם תפלת ערבית.
אע"ג דלא צלי ואם כן תיקשי דרבנן
בלילה ולדידיה אינה פוטרת את של
רש"י ד"ה ולערב ישפשף
קשיא הא דצלי תפלת נעילה הא דלא צלי
ור' יוסי דתני כל היום קסבר
ערבית: ה"ג בתוספתא הזב והזבה
אדרבנן ולפי המסקנא דמוקמינן להא
משום חציצה.
צריך עדיין להתפלל תפלת
אי דצלי מאי טעמייהו דרבנן קא סברי רבנן
❖
ערבית. איני דר' יוסי כל היום
והמצורע והמצורעת ובועל נדה
כרבי יוסי בר' יהודה ניחא שאין
טבילה בזמנה מצוה מכלל דר' יוסי סבר
אמר, והתנינן הזב והזבה
וטמא מת טובלין כדרכן ביוה"כ
להקשות מדרבנן דרבי יוסי בר יהודה
והמצורע והמצורעת ובועל
לאו מצוה והתניא הרי שהיה שם כתוב על
נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום
לרבנן דרבי יוסי בן חלפתא אבל למאי
ב
נידה וטמא מת טבילתן ביום
הגהות הב"ח
נידה ויולדת טבילתן בלילה,
בשרו ה"ז לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד
הכפורים בעל קרי טובל והולך כל
דס"ד השתא דתרוייהו רבי יוסי בן
(א) רש"י
בעל קרי טובל והולך כל
היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה
חלפתא תקשי דרבנן אדרבנן ונראה לי
במקום הטנופת נזדמנה לו טבילת מצוה
טעמייהו (ב) ד"ה
היום כולו. ר' יוסי אומר
ולמעלה אין יכול לטבול. קשיא
אי אמרת בשלמא אידי ואידי דלא צלי אז
מן המנחה ולמעלה שוב
כורך עליו גמי ויורד וטובל רבי יוסי אומר
❖
אינו צריך. ושנינן הא דתני
לא תיקשי לך דרבנן אדרבנן דאיכא
דרבי יוסי אדרבי יוסי ורבנן אדרבנן:
יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף
כל היום בדלא צלי עדיין,
לא קשיא. הא דאמר ר' יוסי הכא
למימר תפלת נעילה נתקנה כך
והא דתני מן המנחה אינו
וקי"ל דבטבילה בזמנה מצוה פליגי ההיא
להתפלל אותה או ביום מן המנחה
מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול:
צריך בדצלי. ואקשינן ואי
מוסף רש"י
רבי יוסי בר יהודה היא דתניא ר' יוסי
צלי מאי טעמא (דרבא)
בדצלי תפלת נעילה. ביום קודם
ולמעלה או בלילה כמו שירצה והא
❖
[דרבנן] דתני כל היום, ושנינן
הובא בסוף המסכת
בר יהודה אומר דיה לטבילה שתהא
דקאמרי' לעיל עד המנחה ותו לא
שראה קרי והא דאמרינן לעיל כל
משום דקסברי טבילה בזמנה
באחרונה ת"ר הרואה קרי ביום הכפורים
כשדעתו להתפלל אותה בלילה והא
היום בדלא צלי תפלת נעילה כשראה
מצוה. ואקשינן מכלל דר'
ג
יוסי סבר טבילה בזמנה
הקרי: אי דצלי מאי (א) טעמא
יורד וטובל ולערב ישפשף לערב מאי דהוה
דאמר הכא כל היום כשהוא רוצה
רבינו חננאל (המשך)
לאו מצוה היא, והתניא מי
דרבנן. דמתניתא בתרייתא דאמרי
להתפלל ביום כדי שיהא מזומן לסעודה
הוה אלא אימא מבערב ישפשף (קא סבר
שהיה שם כתוב על בשרו
וכא מצלי בנעילת שערי
הרי זה לא ירחץ ולא יסוך
היכל. אמר ר' מתנאי על ידי
כל היום: קא סברי טבילה בזמנה
בתחלת הלילה ואע"פ שיכול להמתין
מצוה לשפשף) תני תנא קמיה דרב נחמן
ולא יעמוד במקום הטנופת,
דהוה רב מאריך בצלותיה
מצוה. וזמנה ביום הוא דכתיב
עד הלילה ולהתפלל התירו לו לטבול
הרואה קרי ביוה"כ עונותיו מחולין לו
נזדמנה לו טבילת מצוה
סגין, הוה מגיע לנעילת שערי
והיה לפנות ערב ירחץ
ביום הכפורים ולהתפלל כי לא אסרו
כורך עליו גמי או סמרטוט
שמים ש"מ דכד הוי שמשא
והתניא עונותיו סדורין מאי סדורין סדורין
וטובל (דמצוה) [דאסור]
בריש דיקלי היא עת נעילת
הלכך דחיא רחיצה דיום הכפורים
אלא רחיצה של תענוג אבל בשביל
לשפשף. [ר' יוסי אומר
שערי היכל. וסלקא שמעתא
לימחל תנא דבי רבי ישמעאל ד הרואה קרי
ולאו היינו הך רבנן דלעיל ותרתי
תפלה וגם כדי שיהא מזומן לסעודה
יורד וטובל כדרכו ובלבד
דא שאין נעילה פוטרת של
ביוה"כ ידאג כל השנה כולה ואם עלתה
פלוגתא נינהו במתני' קמייתא פליגי
בתחלת הלילה מותר לטבול ולהתפלל
שלא ישפשף] ואי איכא גמי
ערב. ויום הכפורים שחל
כולי, אלמא לא פליגי דכורך
להיות בשבת מזכיר של שבת
לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא
בזמן תפלת נעילה דלרבנן בלילה
אותה ביום אבל כיון דמוקמינן לה
גמי ואח"כ טובל, כי פליגי
בנעילה. וכן ראש חודש
ולר' יוסי ביום ורבנן דהתם
בדצלי מאי טעמא דרבנן:
אמר
רב נחמן בר יצחק תדע שכל העולם
להדורי [ו]אייתויי, ר' יוסי
שחל להיות בתענית מזכיר
קסברי טבילה בזמנה מצוה.
סבירא להו טבילה בזמנה לאו מצוה
סבר טבילה בזמנה מצוה
של ראש חדש בנעילה. וכן
כולו
רעב והוא שבע כי אתא רב דימי
ולא שבקינן מצוה ומהדרינן
שבת שחלה להיות בחנוכה
תימה לי דה"מ לאקשויי
דתדחה יום הכפורים ובמתניתא
אמר מפיש חיי סגי ומסגי:
אגמי, ורבנן סברי טבילה
מזכיר של חנוכה במוסף.
מדרבנן דלעיל אדרבנן דהכא דלעיל
בתרייתא פליגי בטבילה בזמנה
בזמנה לאו מצוה היא, ומהדר
ראש חדש שחל להיות
הדרן עלך יום הכפורים
מצוה: לא ירחוץ. שלא ימחוק את
אמרי אע"ג דלא צלי אינו טובל מן
עד דמשכח גמי. ושנינן ההיא
בתענית היאך (קוראין בר"ח)
דתני מן המנחה ולמעלה
[מזכיר הוא של ר"ח]. א"ר
השם: כורך עליו גמי. להגין עליו
המנחה ולמעלה והכא אמרי אפי' צלי
וסליקא לה
מסכת יומא
אינו צריך ליטבול דטבילה
בא מה מצינו בכל מקום
משטף המים: וקיימא לן. במסכת
כבר טובל וי"ל דאיכא למימר דההיא
בזמנה לאו מצוה היא, ר'
אומרה ברכה רביעית, אף
יוסי בר' יהודה היא, דתני
הכא אומרה ברכה רביעית.
דלעיל דקאמר עד המנחה ה"פ
שבת דבטבילה בזמנה מצוה פליגי
(ב)
בענין טועה שא' [ב"ש]
וכן נפק עובדא (בהדה
בשביל התפלה אינו צריך לטבול אלא עד המנחה ואתא לאשמועינן
דלרבנן טבילה בזמנה לאו מצוה ואם אין לו גמי ימתין עד למחר
מטבילין צ[ה] טבילות, אמר
דרבה) [כהדא דר' אבא].
ויבקשנו: ההיא. דאמרי' לעיל ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה
דתפלת נעילה בלילה מיהו משום טבילה בזמנה מצוה יש לו לטבול
הוא דייה לטבילה שתהא
רבי ור' חייא בר אבא הוו
באחרונה. ת"ר הרואה קרי
מפקדי לאמורייהו אכריזו
ונפקא מינה היכא דאניס ולא מצי טביל ביום לא יבטל בזה
לא יטבול עד שתחשך דטבילה בזמנה לאו מצוה ר' יוסי בר
ביום הכפורים יורד וטובל
קמי צבורא מאן דמצלי יצלי
יהודה היא: דיה לטבילה שתהא באחרונה. ברייתא היא
תפלת נעילה ולר' יוסי אי לא מצי טביל ביום לא יתפלל כלל
ועודנו השכבת זרע לח.
דרמשא עד יומא קיים. א"ר
תפלת נעילה:
דמייתינן לה במסכת נדה בגמרא דהמפלת האשה
ואם מבערב ישפשף. פי',
חנינא משכני ר' ישמעאל
מכלל דרבי יוסי סבר טבילה בזמנה לאו מצוה. הא דלא
אם ראה קרי בלילה ויבש
בר' יוסי אצל פונדקי אחד
שיצתה מלאה ובאת ריקנית והביאה לפנינו שלשה שבועים
שכבת זרע על בשרו, צריך
ואמר לי כן נתפלל אבי
טהורים ועשרה שבועים אחד טמא ואחד טהור משמשת אור
פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי סבירא
לשפשף בשרו שלא ישאר
של שבת בערב שבת. א"ר
לשלשים וחמש ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות דברי ב"ש
להו לאו מצוה י"ל דלעיל אמרי מצוה ואין לעבור זמנה במזיד
על גופו. תנא דבי רבי
אמי ר' יוחנן פליג ולא הוה
ר' ישמעאל הרואה קרי
צריך מפלגא על הדא, שכן
וב"ה אומרים שלשים וחמש וכולהו מפרש להו התם וטעמא משום
ובמתכוין ולהכי סבירא להו דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה
ביום הכפורים עונותיו סדורין
מוסיפין מחול על הקדש.
טבילה בזמנה מצוה רבי יוסי בר יהודה אומר דיה לטבילה
שהן אומרים שיש להן לחזר אחר גמי בזה לא תדחה בודאי
לימחל וידאג כל השנה, אם
ועוד סלקין חברייא מן ערב
שתהא באחרונה דטבילה בזמנה לאו מצוה ור' יוסי דגמי הוא ר'
הטבילה ועוד מפני כבוד השם אבל מר' יוסי פריך מכל שכן:
ניצל אותה שנה מובטח לו
לצפורי ואמרי כבר שבת
מפיש חיי סגי ומסגי. ורמז לדבר יראה
שהוא בן העולם הבא. מפיש
ר' חנינא בן דוסא בעירנו.
יוסי בן חלפתא: ולערב ישפשף. $ משום חציצה: לערב ס"ד.
זרע יאריך ימים:
חיי סגי ומסגי. הדרן עלך
ווידא אמרה דא דאמר ר'
מכי טביל וסליק מאי מהני ליה שפשוף חציצה דהואי הואי:
יום הכפורים
חנינא משכני ר' ישמעאל
הדרן עלך יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא
אימא מבערב. דאתמול ישפשף כל אדם עצמו בחמין שאם יראה
[קונטרס אחרון] בתלמוד
בר' יוסי אצל פונדקי אחד
ארץ ישראל במסכת ברכות
ואמר לי כאן נתפלל אבי
קרי למחר יכול לטבול בלא חציצה: הרואה קרי ביוה"כ. ולא
בתחילת פרק תפלת השחר
של מוצאי שבת בשבת, אף
במתכוין: עונותיו מחולין. סימן טוב הוא זה יראה זרע ויאריך
ימים: ידאג כל השנה כולה. שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו
ובתעניות פרק (ג') [ד'] בג'
עליה לא הוה צריך מפלגא,
פרקים הכהנים נושאים את
דר' מפקד [ל]אבדן אמוריה
על פגיו: ואם עלתה לו שנה. שלא מת מובטח לו שמעשים
במה שבידם להשביעו כעבד המוזג כום לרבו ושפך לו קיתון
כפיהן ד' פעמים ביום, אימתי
אכריז קדמיהון מאן דמצלי
עולם הבא הוא: תדע שהרי כל העולם רעב. מתשמיש והוא שבע ולא נתענה בזאת ושלא
טובים יש בידו שהגינו עליו ובן
תפלת נעילה רב אמר בנעילת
יצלי דרמשא עד יומא קיים.
לו שנה יש לדעת שצדיק גמור הוא: מפיש חיי. זה שראה קרי ביום הכפורים: סגי ומסגי.
מדעתו השביעוהו
ואעפ"כ עלתה
שערי שמים, ר' יוחנן אמר
בר המרידי, בר מיחם דודי
בנעילת שערי היכל. מתניתין
דאבא, שהן הסירות. אמר רב
בבנים ובני בנים שכך הסימן יראה זרע יאריך ימים :
מסייעא לר' יוחנן בשלשה
אסי אין משיחין על כוס של
הדרן עלך יום הכפרים
וסליקא לה מסכת יומא
פרקים הכהנים נושאין את
ברכה כי שקיל ליה לאלתר
כפיהם ד' פעמים ביום,
מברך. בר קמצר לא רצה
בשחרית ובמוסף במנחה
ללמד על מעשה כתב, מאי
מעשה הכתב (בן) שהיה נוטל ה' קולמוסין בה' אצבעותיו ואם היתה תיבה של ה' אותיות כותבה בבת אחת. סליקא לה מסכת
ובנעילת שערים, אית לך מימר נעילת שערי שמים [ביום]. אחוה דאימיה דרב אדא הוה צאיר גולתיה דרב בצומא רבא, א"ל
יומא. שבח לבתר יהא והוה קמא. ברוך נותן ליעף עצמה. תתרומם שם יושב רומא. יהא שמיה רבא לעלמי עלמא:
רב כד תחמי שמשא בריש דיקלי את יהיב לי גולתי דנצלי תפלת נעילה. מחלפא שיטתיה דרב, תמן א' בנעילת שערי שמים,
תוס'
ישנים
.
.
ע"כ מעמוד קודם