שבעת ימים פרק ראשון יומא
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ירושלים
לא נתחלקה לשבטים. תימה דבפרק איזהו מקומן
דכרכים. שהוא מקום שווקים ומתקבצים שם ממקומות הרבה והיא
מב א ב
א)
ב)
עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים: דכפרים. כל
אמרינן דקרן דרומית מזרחית לא היה
ג)
בעליו ניכרים והרי הוא כבית השותפין: ואין ירושלים מטמאה
לו יסוד לפי שלא היה בחלקו של טורף וא"כ למ"ד לא נתחלקה מאי
בנגעים. שאין אחוזה להם. קסבר לא
נתחלקה לשבט יהודה ובנימין
שנא דשאר מקומות של המזבח היה להם יסוד ומזרחית דרומית לא
ד)
ה)
ג
אלא כל השבטים שוין בה: אני לא
היה לה יסוד ואין לתרץ דלדידיה היה
ו)
שמעתי. קסבר נתחלקה לשבטים:
להם יסוד מכל צדדיו דאם כן אל יסוד
והא דכרכים והא דכפרים ודכרכים אין מטמא
מג ד
ז)
❖
אלא מקום מקדש בלבד. שכשקנה
מזבח העולה מאי עביד ליה דמשמע
בנגעים והתניא 1אחוזתכם אחוזתכם מטמאה
ח)
דוד את גורן מארונה היבוסי גבה
שיש ליתן אותו במקום שיש לו מכלל
בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים אמר
ט) י)
א
הכסף מכל שבט ושבט כדאמרינן
דאיכא דוכתא דלא היה לו יסוד וי"ל
כ)
ר' יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש
מוסף רש"י
❖
ל)
הכי גמירי שלא לעשות יסוד למזרחית
בספרי ובשחיטת קדשים :
י)
בלבד הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין
ואין ירושלים מטמאה
במאי קא מיפלגי. ר' יהודה ורבנן:
דרומית כדכתיב הכל בכתב:
בנגעים.
הא דכרכים הא דכפרים. לכאורה
בנגעים ואע"ג דכרכים נינהו אימא אמר רבי
הר הבית והלשכות והעזרות. צד
תורה אור השלם
יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש
המזרחי רוחב הר הבית עזרת נשים
תרוייהו כרבנן מוקי להו דאי
1. כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ
כולה ועזרת ישראל כולה (ב) י"א אמה
בלבד במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר
אידי ואידי כרבי מאיר אם כן כיון
כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם
דאיבעית אימא קמא אידי ואידי
של מקום רגלי דריסת הכהנים
ירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה
(מגילה כו.) אני
לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת
ב
לא שמעתי.
כרבנן מוקי להו והשתא מוקי תרוייהו
להלן מרגלי ישראל ושם המזבח
בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
סבר ירושלים נתחלקה לשבטים ובפלוגתא
אלא מקום
ויקרא יד לד
כר' מאיר הוה ליה למימר ואי בעית
מתחיל משם ולמערב בחלקו של
2. לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְיָ
מקדש בלבד.
דהני תנאי דתניא מה היה בחלקו של
אימא אידי ואידי כר"מ ועוד כי פריך
בנימין אלא שבמקום מושב המזבח
יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף
יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה
לקמן ודכפרים מי מטמא בנגעים
יוצאה רצועה מחלקו של יהודה
עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו
בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי
דברים לג יב
שָׁכֵן:
והתניא לאחוזה וכו' לימא ההיא רבנן
ונכנסת לקרן מזרחית דרומית:
3. וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת
הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של
חופף. כאדם המתחכך מחמת
היא ותימה לי א"כ פלוגתייהו דרבי
וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע
(שם) אלא
יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה
נִרְאָה לִי בַּבָּיִת:
מאיר ורבנן בדכרכים ומאי פריך תו
שאינו משיג תאותו לשון נזיר כ) (לא
❖
מקום מקודש.
ויקרא יד לה
יחוף ראשו) : אושפיזכן.
מרבי יהודה דאמר אני לא שמעתי
מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה
(שם) הר
שהיה הארון נתון בחלקו: והאי
אלא מקום מקדש דילמא כר"מ
הבית.
לבלעה בכל יום שנאמר 2 חופף עליו כל היום
תנא. דלקמן סבר לא נתחלקה
סבירא ליה ועוד קשה לי דעל כרחך
גליון הש"ס
לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן
והיינו תנאי: עורות קדשים. של
מתרוייהו פריך דממילתא דת"ק נמי
גמ' במה מחנכין.
(שם)
לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן והאי תנא
הלשכות.
דייק ירושלים דוקא אינה מטמא' הא
שלמי חגיגה ושמחה שעולי רגלים
סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא
שם בצינורא.
והעזרות.
שוחטין ואוכלין שם: גולפא. קנקן
בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאים
ג אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה
❖
של חרס: ומשכא. עור בהמה
ואם כן כי משני אימא מקום מקודש
שלהן ר' אלעזר בר (צדוק) אומר אף לא
בלבד אכתי מת"ק תיקשי אלא על
שהוא שוחט ואוכל בבית בעל הבית:
לאחוזה. גבי נגעים כתיב
מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין
כרחך משום הכי לא פריך מת"ק
הגהות הב"ח
דמצי לשנויי דכרבי מאיר סבירא ליה
אשר אני נותן לכם לאחוזה לבית
נוטלין אותן בזרוע אמר אביי שמע מינה
(א) גמ'
(שם) אולם
אחוזה: לבית אבות. למשפחות:
א"כ דרבי יהודה נמי לישני הכי מיהו
אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא
והיכל.
ואין כל אחד ואחד. שלא חלקו
הא לא קשיא דמת"ק ליכא למידק
לאושפיזיה ודכפרים מי מטמא בנגעים
אחוזת המשפחה לגברים: כדשנין
מידי הא בתי כנסיות ובתי מדרשות
והתניא לאחוזה עד שיכבשו אותה כבשו
(ב) רש"י
מעיקרא. דאית ביה דירה: פשיטא
מטמאים דדילמא נקט ירושלים אע"ג
אותה ולא חלקוה לשבטים חלקו לשבטים
אירע. בכהן גדול פסול ביוה"כ
דלא קדישא כולי האי כמו בתי כנסיות
וי"א
❖
ולא חלקו לבית אבות חלקו לבית אבות
ובתי מדרשות לכמה ענינים וכ"ש
קודם תמיד של שחר מחנכין אותו
מדריסת רגלי
ואין כל אחד מכיר את שלו מניין ת"ל ובא
בתי כנסיות ומדרשות מיהו הא קשיא
לזה המשמש תחתיו בתמיד של שחר
3
ומאי פריך מרבי יהודה וי"ל כיון דלא
שיעשה הוא תמיד של שחר בשמונה
אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצא אלו שאין
רבינו חננאל
הוזכרו שום תנאים דפליגי בהא
בגדים ויהא מחונך לכהונה גדולה
מיוחדין לו אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא:
ודחינן הא דתניא מטמאין
מילתא כי אם רבי מאיר ורבי יהודה
קודם שיגיע עבודת יום הכפורים:
ומתקינין לו כהן אחר: פשיטא אירע בו
דכפרים והא דתניא אין
במה מחנכין אותו. הרי עבודת יום
מסתמא בר פלוגתא דרבי מאיר הוא
מטמאין דכרכין. איני והא
פסול קודם תמיד של שחר מחנכין אותו
(מגילה שם)
ר' יהודה והיינו רבנן דברייתא דלעיל
הכפורים שאחר התמיד בארבעה
ירושלים דכרכים היא
בתמיד של שחר אלא אירע בו פסול אחר
ורצועה היתה יוצאה
ואמר רבי יהודה אני לא
ובר פלוגתיה דרבי יהודה הוא ר"מ:
בגדים היא ובמה הוא ניכר שהוא
מחלקו של יהודה.
שמעתי אלא בית המקדש
במאי
תמיד של שחר $ במה מחנכין אותו אמר
קא מיפלגי. בשלמא
כהן גדול מעולם והיכן יצא מהדיוטות
בלבד. ודייקינן מינה הא
רב אדא בר אהבה באבנט הניחא
בתי כנסיות ובתי מדרשות
מעיקרא כי הוה ס"ד דר'
שתהא עבודת היום נעשית בכהן
(א)
מטמאין בנגעים. ופרקינן
גדול: באבנט. באותן ד' בגדים
למאן דאמר אבנטו של כהן גדול זה
יהודה מקום מקדש דוקא קאמר
אימר א"ר יהודה אני לא
עצמן יש היכר לכהונה גדולה שאבנטו
איכא למימר דפליגי בהא ת"ק סבר
הוא אבנטו של כהן הדיוט אלא למאן
שמעתי אלא מקום מקודש
אפילו בתי כנסיות ובתי
כל ירושלים אין מטמא בנגעים משום
של כהן גדול בעבודת יוה"כ של בוץ
דאמר אבנטו של כהן גדול לא זהו
מדרשות בכלל. במאי
דקדישא לאכילת קדשים קלים ומעשר
הוא כדכתי' ובאבנט בד יחגור
אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר
פליגי תנא קמא סבר אינה
שני וכיון דמיוחדת לקדשי גבוה לא
וזה עד עכשיו היה רגיל לעבוד בשל
מטמאה אלא אחוזתכם
אמר אביי לובש שמונה ומהפך $ בצינורא
וירושלים, כולה אינה
כלאים: הניחא למ"ד אבנטו של כהן
חשיבא ליה אחוזתכם ורבי יהודה
אחוזה שלא נתחלקה,
וכדרב הונא דאמר רב הונא ד זר שהפך
גדול. של כל ימות השנה היה של
סבר דווקא מקום מקדש שהוא מחנה
ולפיכך אינה מטמאה
בצינורא חייב מיתה ורב פפא אמר
שכינה לאכילת קדשי קדשים אבל
כלאים כדכתיב ל) ואת האבנט שש משזר
בנגעים, ור' יהודה סבר
נתחלקה, כדתניא מה היה
עבודתו
ותכלת: זהו אבנטו של כהן הדיוט. שאין
ירושלים מטמאה וכל שכן בתי כנסיות
בחלקו של יהודה הר הבית
ומדרשות אבל השתא דאמרינן דרבי
חילוק באבנטיהם איכא היכירא ביום
והלשכות והעזרות ומה
יהודה אמר אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד ובכלל זה יש כמו
הכפורים באבנט לפי שאבנטו של כהן גדול משתנה ביום הכפורים
היה בחלקו של בנימין
אולם והיכל כו'. ותנא קמא
להיות של בוץ: אלא למאן דאמר. לקמן אבנטו של כהן גדול
כן בתי כנסיות ומדרשות אם איתא דטעמא דת"ק הוי משום דירושלים
כי האי תנא, דתניא אין
קדושה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני לא הוי ליה לר' יהודה למימר
בכל השנה לא זהו של הדיוט שההדיוט של בוץ נמצאו אבנטיהם
משכירין בתים בירושלים
שוין ביום הכפורים ומאי היכירא כהונה גדולה איכא להאי: אמר
לפי שאינן שלהם כלומר
האי לישנא אלא מקום מקודש כיון דטעמא דת"ק נמי הוי משום דירושלים
לא נתחלקה ירושלים. ר'
אביי. קודם שיתחיל עבודת היום שהוא בבגדים השוין בהדיוט
מקום מקודש היא להכי איצטריך למימר דפליגי במילתא אחריתי:
אלעזר ב"ר צדוק אומר אף
אלא
לובש שמונה בגדים ויהפוך במזבח החיצון אחד מאיברי התמיד
לא מטות, לפיכך עורות
קדשים קלים בעלי
במזלג של ברזל דקירוב עבודה היא שממהר להתעכל מחמת הפיכה זו ועבודה היא כדרב הונא ונמצא שנתחנך לכהונה גדולה
אושפיזין נוטלין אותם
קודם לכן: בצינורא. במזלג: חייב מיתה. משום והזר הקרב יומת אלמא קרובי עבודה הוי עבודה:
בזרוע ומפני שנוטלין מהן
עבודתו
העורות וקנקנים שמריקים
מהן היין לפיכך אין
משכירין מיטות לישן בהם אלא ישינים במטות בעל הבית. ואקשינן ודכפרים מטמאו בנגעים כו'. ופרקינן לא קשיא אי אית
(זבחים נג: ושט"מ שם) ובנימין הצדיק.
בה בית דירה מיטמאה ואי לית בה בית דירה לא מיטמאה. ומתקינין לו כהן אחר תחתיו כו'. פשיטא אירע בכהן פסול קודם
(מגילה שם) חופף עליו.
תמיד של שחר, הנה נתרבה בבגדים ועבד עבודה נקבע בכהונה גדולה ועובד עבודות היום כדקיימא לן כל עבודת יוה"כ
(זבחים נד.) ונעשה אושפזיכן לגבורה. (סוטה לז.)
אינה כשרה (ולא) [אלא] בכהן גדול. אלא אם אירע בו פסול אחר תמיד השחר, במה נקבע בכהונה גדולה עבודת היום בד'
אבנטו של כהן גדול.
כלים הוא ככהן הדיוט נמצאת עבודת יום הכפורים כשרה בכהן הדיוט. אמר רב אדא בר אהבה נקבע בכהונה גדולה (כמו)
[במה] שחיגר אבנט של כלאים שהוא מותר בכהן גדול והוא אסור לכהן הדיוט. ואמר הניחא למאן דאמר אבנטו של כהן
גדול כו'. ונדחה ואמר אביי לובש שמנה ומהפך בצינורא. פי' עצי נורא שנמצא כי נתרבה בבגדים ועבד עבודה ונקבע בכהונה גדולה. והיפוך צינורא היא עבודה, וכדרב הונא דאמר זר שהיפך בצינורא חייב מיתה.
תוס'
ישנים
.
'.
.
. '.