שבעת
ימים פרק
ראשון יומא
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלכה
כר' יוסי. תימה הילכתא למשיחא דכי ה"ג פריך בזבחים
כיון דאמרי אי איכא למיחש חיישינן נמי למיתה דתרתי נימרו נמי
מט א ב ג
א)
פרק ב"ש ובפרק ד' מיתות
בטומאה אי איכא למיחש חיישינן נמי לטומאה דתרי ואין לדבר סוף:
זריז הוא. ונשמר מן הטומאה אבל מיתה אין מסורה בידינו: בתקנתא.
ויש לומר דאיכא נפקא מינה אפילו בזמן הזה לפרנס הממונה על
נ ד ה
ב) ג)
בהזמנה: הדרא קושיין. דשמא תמות: על מנת שתמותי. ביוה"כ ואם
הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נוהגין
נא ו
ד)
מתה בו ביום נמצא גט למפרע ואין
כבוד בשני כי ההוא מעשה דר"ג
ה)
וראב"עד) וההיא דבפ' קמא דתענית
כאן אלא בית אחד ואם לא מתה
$ הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם עבר
ו)
א
❖
דפסיק כר"ג דאמר בז'
היא ומתה חבירתה נשארה לו זאת
ז)
ועבד עבודתו ב כשרה אמר רב יהודה אמר
ח)
במרחשון שואלין הגשמים ומוקי לה
שאין הגט גט. וכל סוגיא זאת אין
רב $ הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם מת
ג
בזמן שבית המקדש קיים י"ל דנפקא
תירוצין שבה יכולין לעמוד כי יש
ט)
ראשון שחוזר לעבודתו פשיטא מהו דתימא
תורה אור השלם
י)
מינה אפילו בזמן הזה לבני [בבל דאית]
להן תשובות רבות ואינו אלא כי
הויא ליה צרה מחיים קמ"ל: ר' יהודה אומר
1. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
מלמדין אותנו (א) ואם תאמר כן יש
להו פירי בדברא כדאיתא התם והא
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
אף אשה אחרת מתקינין לו: ורבנן נמי הא
להשיב כן ואינו משיב כל תשובות
דאמר בפסחים פ' אלו דברים
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
❖
❖
חיישי לשמא אמרי לך רבנן טומאה שכיחא
שיש להשיב כי באחת הוא מסלקו
גבי פסח כלל אמר ר"ע כל מלאכה
ויקרא טז ו
מיתה לא שכיחא: אמרו לו א"כ אין לדבר
לתרץ בענין אחר עד שהעמידה
שאי אפשר לעשות מע"ש דוחה את
על מכונה: ודילמא לא מייתא. ואין
השבת ופסיק בגמרא הלכה
סוף: שפיר קא אמרי ליה לרבי יהודה ורבי
גליון הש"ס
הגהות הב"ח
הגט גט: (ב) ע"מ שלא תמות. ואי
כר"ע יש לומר דנפקא מינה לענין
יהודה אמר לך למיתה דחדא חיישינן למיתה
גמ' הלכה כר"י.
(א) רש"י
לא מתה כדקאמר הוה ליה גיטא
מילה ואע"ג דגבי מילה נמי פסיק
דתרתי לא חיישינן ורבנן אי איכא למיחש
למפרע: כהאי גוונא. שהתנאי תלוי
רב יהודה הכי בפרק ר"א דמילה
שם הו"ל ב'
שאם (ב) ד"ה
אפילו למיתה דתרין חיישינן ורבנן נימרו
בתים.
בחייה מי הוה גט: אין זה כריתות.
מ"מ פסיק הכי בתרי
❖
אינהו לנפשייהו אמרי לך רבנן כ"ג זריז הוא
דוכתי לאלומי פיסקא דמילה וקשה
שהרי כל ימי חייה קשורה בו ואנן
❖
אי זריז הוא למה מתקינין כהן אחר כיון
כל ימי חיי פלוני
כריתות בעינן:
(דבס"פ התכלת
פסיק
ה)
דעבדינן ליה צרה כל שכן דמזדרז טפי ומי
הרי זה כריתות. ותינשא לאחר
ו) כר"ש וכאבא יוסי בן דוסתאי גבי
מוסף רש"י
רבינו חננאל
מיתת פלוני וגם מהיום הוא גט
חביתי כ"גז) וי"ל דאין הש"ס תופס זה
סגי ליה בתקנתא ביתו אמר רחמנא והך לאו
אין זה כריתות.
שאם קלקלה אין כאן חיוב אשת
בקשיא הילכתא למשיחא אלא רב
אמר רב הילכתא כר' יוסי.
ביתו היא דמקדש לה והא כמה דלא כניס
ומודה ר' יוסי שאם עבר
איש שאינו אלא כחשש שמא תשתה
יוסף מקשה אותו בפרק ד' מיתות
לה לאו ביתו היא דכניס לה א"כ $ הוה ליה
ועבד עבודתו כשרה. אמר
יין בחיי פלוני: שלא תמות חברתיך.
ובפרק בית שמאיח) אבל
(עירובין
רב הלכתא כר' יוסי ומודה
שני בתים ורחמנא אמר 1 וכפר בעדו ובעד
הש"ס אינו חושש כי היכי דמהדר ליה
ואי לא מתה חבירתה הוה לה גט
טו:)
ר' יוסי שאם מת ראשון
ביתו ולא בעד שני בתים דהדר מגרש לה
שני חוזר לעבודתו. ר'
ד
ה
לרב יוסף בפרק בית שמאי אלא
למפרע ואין כאן אלא בית אחד:
(גיטין פג:) הרי
יהודה אומר אף אשה
אי מגרש לה הדרא קושיין לדוכתא לא
מעתה ט)(כו') שחיטת קדשים לא ניתני
אם
זה כריתות.
אחרת מתקינין לו כו'.
❖
צריכא דמגרש לה על תנאי דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת [שתמותי
(שם)
ורבי' חיים כהן זצ"ל תירץ דלא פריך
והא רבנן נמי חיישי
לשמא ומתקינין לו כהן
ודילמא לא מייתא והוה ליה שני בתים אלא דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת]
הכי אלא היכא דאיכא תרתי הילכתא
אחר תחתיו. ודחי טומאה
למשיחא ועבירה כגון ההיא דפרק
שלא תמותי אי לא מיתה מיגרשא לה ואי מיתה הא קיימא הך ודילמא היא
שכיחא מיתת אשתו לא
תוס' ישנים
שכיחא, פתאום בלא חולי
ב"ש דאיירי בפיגול ובפרק ד' מיתות
לא מיתה והוה ליה גיטא דהאי גיטא ומייתא חברתה וקם ליה בלא בית אלא
' .
מילתא דלא שכיחא היא.
גבי בת כהן שזינתה וכיון דאיכא
דאמר לה על מנת שתמות [אחת מכם] מיתה הא קיימא הך מיתה הך הא
ומי סגי לה בתקנתא גרידא
תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא
[הא] לא קנאה מה הועיל.
קיימא הא ודילמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוה ליה שני בתים ועוד כי האי
ושקלו וטרו בהא ואוקמוה
הוי ליה למיפסק הילכתא במילתא דלא
❖
דמקדיש לה וכניס לה
גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא והרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי
דמגרש
לה על
שכיחא כלל י):
חיי וחייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות אלא דאמר לה הרי
תנאי. המתרץ היה דעתו לתרץ
זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך אי לא מיתה חברתה מיגרשא ואי מיתה
כדמסקינן דלחדא אמר לה הרי זה
תוס' ישנים (המשך)
גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך
הא הא קיימא הא ודילמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ואיגלי מלתא
ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על
למפרע
מנת שאכנס לבית הכנסת אלא
שבעל הש"ס לא מסיק למילתיה של המתרץ והולך ומדקדק בפירוש דמילתיה דאמר לה על מנת שתמותי כו' כלומר היכי בעית למימר על
תנאי אי דאמר לה על מנת שתמותי ודילמא לא מתה והוו להו שני בתים אלא דאמר לה על מנת שלא תמות וכו' אהא נמי איכא למיפרך
וכו' עד מסקנא דמילתא כולה מדברי בעל הש"ס שדקדק מעצמו פירושא דמילתא דשינויא דעל תנאי ולא מיתוקמא ליה אלא כדמסיק דלחדא
אמר ע"מ שלא תמות חברתיך וכו' ותדע שהוא כן דכל הנך אלא דאמר לה הם מדברי המקשה שהולך ומדקדק מכח קושיות עד שהוא
יורד על האמת דבכולם יש דל"ת אלא דאמר ובשינויא בתרא גרס אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטיך ע"מ שאכנס לבית הכנסת ולפי שהמקשה
בעצמו מסיק כך ואין דעתו להקשות על אותו תירוץ גרסינן לחדא ול"ג דלחדא בדל"ת:
על
מנת שתמותי. הוה מצי למיפרך א"כ אמאי מגרש לה י"ל איכא למימר על מנת שתמותי בפלגא דעבודה הלכך מגרשה דלא
ליהוו עד ההיא שעתא שני בתים: על מנת שתמות אחת מכם. הוה מצי למיפרך ודילמא מתה לה חדא מינייהו והוה ליה
גיטא וקם ליה בלא בית אלא ניחא ליה טפי למיפרך ודילמא לא מתה ולא חדא דהא שכיח טפי: כל ימי חיי וחייכי כו'. תימה
לר"י דבפרק המגרש אמרינן אמר רבא ה"ז גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה
כריתות ופריך מאי שנא חיי פלוני דדילמא מיית ומקיימה ליה לתנאיה חיי דידיה נמי דילמא מיית וכו' עד אלא כל ימי חייכי אין זה
כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות והשתא קשה דסוגיא דהכא אינה לא כדאמר ס"ד מעיקרא התם ולא כמסקנא ועוד הקשה
ר"י מאי האי דאי לא תלא אלא בחיי חבירתה לחודא הוי גט ובשביל שתלה או בחייה או בחיי חבירתה מיגרע גרע ונ"ל דנקט הכא
לישנא דמעיקרא ודמסקנא דהתם וה"פ והאמר רבא כל ימי חיי היינו לישנא דמעיקרא וכ"ש כל ימי חייכי אין זה כריתות פירוש בין שאמר
כל ימי חיי כדמעיקרא בין שאמר חייכי כדמסקנא דהתם אין זה כריתות והכא כל ימי חייכי הוא וא"כ פריך שפיר לכל לישני דהתם
" .
דאע"ג דאילו לא אמר אלא ע"מ שתמות חברתיך הוי גיטא השתא דתלה התנאי נמי במיתתה איכא למימר דמיגרע גרע דכל היכא
דאיכא תנאי דאפשר דמקיים במיתתה ויחולו קיום התנאי והגט בשעת מיתתה אין זה כריתות והכא נמי אי מייתא איהי ברישא הרי
חל קיום התנאי והגט ביחד במיתתה ולא דמי להיכא דאמר על מנת שתמות חברתיך דכי מייתא חבירתה ברישא חייל גיטה בחייה של
זאת ואי היא מייתא ברישא לא חל גיטא: :
אלא דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתמות חברתיך. נראה לפרש דאמר לה נמי הא וקאי אמאי דסליק מיניה דשני דאמר ע"מ שלא
תמות חברתיך ופריך ודילמא מייתא בפלגא דעבודה כו' ומשני דאמר לה תרוייהו לישני הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך
ואמר לה נמי על מנת שתמות חברתיך בפלגא דעבודה דאי לא אמר לה אלא על מנת שתמות חברתיך הוה ליה למיפרך ודילמא לא
מייתא חבירתה והוו ליה שני בתים והא שכיחא טפי דלא מתה כדפי' לעיל [ד"ה ע"מ שתמות] אלא על כרחך מיירי דאמר לה תרוייהו לישני:
אלא
.
.
.
" .
.
.
.
.