יג:
שבעת ימים פרק ראשון יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לחדא אמר לה על מנת שאכנס לבית הכנסת. $דאע"ג
אם מתה חבירתה. קיימא הך דאין גיטה גט ד): שלא תכנסי כו'.
נב א
א)
ביום הכפורים: אלא מעתה. כיון דאמרן לעיל [ע"א] ביתו אין כאן שתים
דכבר הקשה לו דילמא לא עיילא לבי כנישתא ה"מ גבי
נג ב
במשמע: שתי יבמות הבאות מאדם אחד. שהיה לו שתי נשים לא
דידה שהנשים עצלניות הן אבל כהנים זריזין הן וכ"ש כהן גדול דזריז
נד ג
ב)
תתייבם אפילו אחת מהן דהא בית אחד כתיב: ארוסה לא תתייבם.
טפי ולא ישכח ועוד גבי דידה חיישינן
טפי לפי שאינה תדירה בכאן
נה ד
דהא בית כתיב ואת אמרת לעיל כל
לראות אם לא תמות חבירתה שתיכנס
ג)
כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא:
היא לבית הכנסת דאטו בכפה תלו לה:
למפרע דגיטא דהא
לאו גיטא הוא ועביד
נו ה
ד)
לחדא
❖
אמר לה על מנת שאכנס
מקריב אונן. דרחמנא שרייה דכתיב
ה) ו)
ליה עבודה בשני בתים אלא דאמר לה הרי
❖
ז)
כו'. פי' ולשניה אמר על
לאביו ולאמו לא יטמא
זה גיטיך על מנת שתמות חברתיך ודילמא
מנת שלא תמות חברתיך דתו ליכא
ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו'.
מייתא חברתה והוה ליה גיטא דהא גיטא
תורה אור השלם
למיחש למידי דאי מתה השניה
ודרשינן לה בשחיטת קדשים
גליון הש"ס
וקם ליה בלא בית אלא דמגרש להו לתרוייהו
1. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
במת אביו ואמו (א) ואינו צריך
בפלגא דעבודה עייל לבית הכנסת
תוס' ד"ה אלא לחדא .
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
לחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא
לצאת מקדושתו כלל להיות עומד
והוה ליה גיטא למפרע וליכא שני
דאע"ג דכבר הקשה לו .
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים
תמות חברתיך ולחדא אמר לה הרי זה
ומקריב כי לא חילל עבודתו בכך ומינה
בתים ואי לא מייתא לא הא ולא הא
וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים
לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא
גיטיך על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת
הויא ליה דקמייתא גט ולא ליעול
ילפינן הא כהן הדיוט שלא יצא חילל:
אָבָה יַבְּמִי: דברים כה ז
ואינו אוכל. שלא הותרה כאן אלא
לבית הכנסת ואי מייתא קמייתא
ודילמא לא מייתא חברתה ולא עיילא היא
2. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת
בפלגא דעבודה כיון דשניה לא
עבודה וקדשים אסורין לאונן קל
אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא
ה)
לבית הכנסת והוה ליה גיטא דתרוייהו גיטא
תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה
מייתא דלמיתה דתרתי לא חייש הויא
וחומר ממעשר הקל שאמרה תורה
וקם ליה בלא בית אלא לחדא אמר לה הרי
לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ
לה מגורשת למפרע ולא ליעול לבית
לא אכלתי באוני ממנו:
וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך
❖
דברים כה ה
להביאו מתוך ביתו. מצוה הוא
הכנסת אבל אי לא מגרש אלא לאה
ולחדא אמר לה ה"ז גיטיך על מנת שאכנס
ואמר לה על מנת שאכנס לבית הכנסת
שיביאוהו למקדש לעבוד כל היום כדי
אני לבית הכנסת דאי מייתא הא קיימא
ולא אמר לרחל מידי דילמא מייתא רחל
לפכח צערו וה"ק ר' יהודה כל היום
מוסף רש"י
הא ואי מייתא הא קיימא הא מאי איכא
יהא עסוק בהקרבה: השתא לרבי
בפלגא דעבודה והיכי ליעביד אי עייל
החוצה לרבות את
יהודה אפוקי מפקינן ליה. להדיוט אונן
לבית הכנסת קם ליה מכאן ולהבא
למימר דילמא מייתא חברתה בפלגא
הארוסה.
אפילו התחיל בעבודה אלמא ר' יהודה
בלא בית ואי לא עייל לבית הכנסת
דעבודה ועבד ליה עבודה למפרע בשני
בהקרבת אנינות לחומרא ורבנן לקולא
הרי עבד מקצת עבודה בשני בתים
בתים אי חזי לה דקא בעיא למימת קדים
וגבי כהן גדול החליפו שיטתן: היה
הלכך לא אפשר בע"א וגם הלשון
(יבמות יג:) כהן
איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהא
עומד ומקריב. בכהן הדיוט קאי:
גדולה מקריב אונן.
משמע כן מדקאמר לחדא אמר לה
גיטא למפרע מתקיף לה רב אסי ואיתימא רב
מכלל דאף לשניה אמר והתנה עמה
לומר
עוירא אלא מעתה שתי יבמות הבאות מבית
בירושלמי משמע אשה אחרת מתקינין
❖
אחד לא יתייבמו יבמתו יבמתו ריבה מתקיף לה רבינא ואיתימא רב
לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו
א
1
שרביה אלא מעתה ארוסה לא תתייבם החוצה לרבות את הארוסה
ביום הכפורים שיקדש זאת ביוה"כ
2
ב
(מו"ק יד:)
ופליג אגמרא דידן דפריך התם ויקדש
תנו רבנן כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל רבי יהודה אומר כל היום
ג
ד
הגהות הב"ח
מאתמול דמשמע ליה מתקינין בהזמנה
מאי כל היום אמר רבא לא נצרכה אלא להביאו מתוך ביתו אמר ליה אביי
(א) רש"י
בעלמא ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו
שאינו
השתא לרבי יהודה אפוקי מפקינן ליה דתניא היה עומד ומקריב על גבי
ולא בעד שני בתים ופריך
המזבח ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר
❖
ויכול
ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני
(ב"ק
ה יגמור ואת אמרת מייתינן ליה מתוך ביתו אלא אמר רבא מאי כל היום
משום שבות התירו במקדש א"ר חנינא
קי.)
לומר
הדא אמרת הלין דכנסין ארמלן צריך
תוס' ישנים
לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה
"
❖
קנין בשבת נ"ל לפרש בתולה שיש לה חופה מבעוד יום משעה שנכנסה לחופה קנאה לכל דבר להכי מותר לבא עליה בשבת אבל אלמנה שאין
.
(זבחים צט.)
לה חופה ואינה נקנית לבעלה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה אלא ע"י ביאה צריך לבא עליה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת
ואפילו את"ל שיש לאלמנה חופה קודם ביאה נ"ל דיחוד שמתייחדת עמו היינו חופתה וזה יש לעשות קודם השבת אבל בתולה משיצתה בהינומא
רבינו חננאל
הויא חופה שלה וזה היו רגילין לעשות ביום אבל לא היו מייחדין אלא בלילה סמוך לביאה והשתא קאמר בירושלמי הלין דכנסין ארמלן צריך
לייחדן מבעוד יום דיחוד שלה היינו חופה וכן נראה לי יותר לומר דאלמנה נמי אית לה חופה קודם ביאה ויש ליזהר במאי דפריש' שהכונס
ומגריש להו לתרווייהו על
אלמנה צריך לייחדן מערב שבת אחר ברכת הנשואין: ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לביהכ"נ. דהשתא אי מייתא
תנאי, ללאה אומר לה הרי
זה גיטיך על מנת שלא תמות
ודילמא
לא מייתא חברתה ולא עיילא לבית הכנסת.
בפלגא דעבודה כיון דלא עיילא לביהכ"נ הוה מגורשת למפרע וליכא שני בתים:
".
רחל חברתיך ואם מתה רחל
לא ליהוי גיטיך ואת אשתי.
נ"ל דל"ג דלא עיילא היא דהא מדלא קאמר על מנת שלא תיכנס חברתיך לבית הכנסת אלמא דמיירי דאמר ללאה ע"מ שלא תמות רחל ולרחל
ולרחל אומר לה הרי זה גיטיך
אמר על מנת שלא תיכנס היא עצמה לבית הכנסת וא"כ הכי פריך ודילמא לא מתה רחל ולא עיילא רחל לבית הכנסת ואי הוה גרס היא משמע
על מנת שאכנס בכנסת, אם
ודילמא לא מתה רחל שהיא חבירתה של לאה ולא עיילא היא לאה הא דנקט גבי דידה על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ובסמוך גבי דידיה
אכנס לכנסת הרי את גרושה
ממני ואם לא אכנס לא יהא
על מנת שאכנס י"ל דלא הוה מצי למימר גבי דידה על מנת שתכנס בשעה שהיא בריאה דאינה רשאה ליכנס לבית הכנסת דילמא מייתא
הגט גט. אם מתה רחל בטל
חברתה וקם ליה בלא בית וכשתהיה חולה ונטויה למות אינה יכולה ליכנס אע"פ שהיה יכול להתנות תנאי אחר שיוליכוה לבית הכנסת מ"מ
הגט ונשארה לאה אשתו.
השתא מיהת לפי תנאו לא הוה מצי למימר איפכא וגבי דידיה ניחא דמצי למימר על מנת שאכנס ניחא ליה טפי למימר מלומר שלא אכנס
'.
ואם מתה לאה נשארה רחל
באישות אצלו שהרי לא נכנס
משום דפריך וקם ליה בלא בית ואהא ניחא ליה טפי לשנויי על מנת שאכנס דליכא למיחש כולי האי דילמא עביד מעשה ועייל וקם ליה
בלא בית וקל להבין: היה עומד ומקריב ושמע שמת לו מת וכו'. רש"י פירש בכהן הדיוט איירי ודחק עצמו לפרש לפי זה ול"נ דבכהן
בכנסת. מאי איכא למימר
דילמא מתה רחל בפלגא
גדול איירי אף על גב דכ"ג מקריב אונן ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן ס"ל לרבי יהודה מניח עבודה ויוצא ואל תתמה דהא מסקינן גזירה
דעבודה ונמצא שהיתה בחצי
העבודה רחל אשתו, וכיון
שמא יאכל אלמא אע"ג דכ"ג מקריב מדאורייתא כל היום ו)(מודו) ביה רבנן א"כ ברייתא נמי איכא למימר מעיקרא דבכ"ג איירי ומדרבנן
שמתה עכשיו בטל הגט
ועוד לכאורה משמע היה עומד ומקריב אע"ג דאכתי לא התחיל בעבודה אלא עבודה בידו והיכי קאמר ר' יוסי יגמור והלא כהן הדיוט
ונמצאת לאה אשתו, ונמצאת
אונן מחלל עבודה וכן משמע בתוספתא דזבחים דתנא אבל כהן הדיוט שהיה מקריב ומת לו מת מניח עבודה ויוצא וליכא מאן
העבודה בשני בתים. [כשבא]
שאינו
להתחיל בעבודה רואה אם
עובד עבודה כל היום. וה"פ כל היום שוין
דפליג והא דפליגי בשמעתא רבי יהודה ורבי יוסי איכא למימר בכ"ג פליגי: ז)
היא רחל גוססת מקדים ועייל
אכילה להקרבה כמו שאינו אוכל כך אינו מקריב הא בלילה מקריב ואינו אוכל ולא גזרינן דילמא אתא למיכל דאנינות לילה דאבילות
לכנסת ונתקיים הגט ונמצאת
דרבנן והיא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה ולא הוה מצי לשנויי דכל היום אאינו אוכל קאי הא בלילה אוכל דהא ס"ל לר'
לאה לבדה אשתו. ירושלמי
ולא נמצא קונה אשה ביום
יהודה בפ' טבול יום דאנינות לילה דיום מיתה דאורייתא ודיום קבורה דרבנן והא דמסיק כל היום אבל לילה לא היינו דיום
הכפורים, משום שבות התירו
קבורה דאי דיום מיתה הא שמעינן ליה לרבי יהודה בפ' טבול יום דאנינות לילה דיום מיתה דאורייתא וא"כ ניגזור דילמא אתי למיכל מיניה:
במקדש. מתקיף לה רבינא
אם משום דכתיב ביתו [אינו]
למזה
רשאי להיות לו שני נשים,
'.
יבמה דכתיב בה אשר לא יבנה את בית אחיו אם יש לו שתי נשים לא תתייבם אפילו אחת מהן. ודחי יבמתו יבמתו ריבה,
כלומר היה לו לכתוב ועלתה יבמתו ועלתה יבמה השערה, יבמתו דכתב למה לי, אלא אפי' יש שם שתים ועלתה אחת
מהן היא יבמתו והדין יבמה. ואקשינן תוב כיון דאמר כניס לה והדר מגריש לה על תנאי, כלומר אינה נקראת בית עד דכניס
.
לה, ארוסה לא תתיבם דהא אינה בית. ודחי לא תהיה אשת המת החוצה כתיב, החוצה לרבות הארוסה. ת"ר כהן גדול מקריב
אונן ואינו אוכל ר' יהודה אומר כל היום. ובא רבה לומר כל היום כולו אפילו אם הוא בביתו מביאין אותו ומקריב כל היום.
איני והתניא היה עומד ומקריב על גבי המזבח ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר יגמור.
השתא לר' יהודה אפוקי מפקינן ליה ואת אמרת מייתינן ליה מתוך ביתו כדי להקריב. אלא מאי כל היום,
.