יד:
שבעת ימים פרק ראשון יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורמינהו
שיטביל ראשי גבעולין ויזה. כלומר כדי שיטבילם בהן טבילה שיהא
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי ומי שזכה במנורה וכו'.
סג א מיי' פ"ה מהלכות
א) [לקמן יט.], ב) תמיד ל:
[פ"ג מ"ו], ג) ג"ז שם
מעשה הקרבנות הלכה
בה להתיז ממנה: כל מי שזכה כו'. שלש משניות הן בסדר התמיד
לא הוה צריך לאתויי מי שזכה בדישון הפנימי אלא מי
(ג)
[פ"ד משנה א], ד) לקמן
ו ופ"א מהלכות תמידין
שזכה במנורה וקטורת כי היכי דלא מייתי הכא מי שזכה לתרום
סדורות זו אחר זו כסדר (ד) עבודתו מי שזכה לפייס בדישון מזבח
הלכה י:
כה. תמיד ל. [פ"ג מ"א],
סד ב מיי' פ"ד מהל'
מזבח החיצון ומי שזכה באברים דקתני
התם אלא נקט חדא דלעיל
הפנימי נוטל את וכו' וכשסיים סדר מעשה הדישון נקט בתריה
ה) לקמן לג., ו) [בס"א:
ובדם], ז) [וע"ע תוס'
תמידין הלכה ו:
מיניה דהיינו דישון מזבח הפנימי
מי שזכה במנורה נוטל את הטני כו'
ג [טור א"ח סימן מח וב"י
עירובין עט. ד"ה מאן
שנשנית בסמוך להם לאשמועינן דמי
ומפרש מעשה הטבת נרות וחוזר
❖
ראשי גבעולין ויזה אביי אמר אפילו תימא
תנא],
שם]:
סה ד מיי' שם פ"ו הלכה
שזכה במנורה ובקטורת דבבקר איירי
ושונה מי שזכה בקטורת ומפרש
ר"ע א) דעביד עבודה כוליה יומא ולפניא מדו
❖
ד:
הלכותיו אלמא כך סידרן: מאן
דדישון מזבח הפנימי אינו אלא בבקר
עליה וטביל ועביד הערב השמש: ומקטיר
תורה אור השלם
תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה
ומתני' דהכא נמי בבקר איירי והכי
את הקטורת ומטיב את הנרות: אלמא
הוא. דשמעינן ליה בברייתא דאיירי
נמי הוה מצי לאקשויי דבמתני' קתני
1. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן
רבינו חננאל
קטורת ברישא והדר נרות ורמינהו מי שזכה
ב)
קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
בהלכות סדר התמיד: והא איפכא
זריקת דם תמיד ברישא ובמס' תמיד
[אביי אמר אפילו תימא
בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת
בדישון מזבח הפנימי ומי שזכה במנורה ומי
❖
שמעינן ליה. (ה) דבר פלוגתייהו הוא
(דף ל:) קתני ברישא מי שזכה בדישון
יַקְטִירֶנָּה: שמות ל ז
ר"ע דעביד עבודה כוליה
שזכה בקטורת אמר רב הונא מאן תנא תמיד
דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דמסכת
מזבח הפנימי והדר מי שזכה במנורה
ילמא ולפניא מדו עליה
וטביל ונמצא טהור] לכל
רבי שמעון איש המצפה הוא והא איפכא
והדר קתני שחיטת התמיד וקבלת דמו
תמיד ולא מיתוקמי סתמיה דתמיד
עבודה. וכן עושין לו כל
הגהות הב"ח
כוותיה: דתנן. במסכת תמיד בא לו
וזריקתו והדר העלאת אברים לכבש
שמעינן ליה דתנן בא לו לקרן מזרחית
שבעת הימים. ומקטיר את
ג)
(א) גמ' ונותן מזרחה
הקטורת ומיטיב את הנרות
והדר קטורת והדר הקטרת אברים
כהן הזורק את הדם לקרן מזרחית
צפונית (א) נותן מזרחה צפונה מערבית
א
כו' ונותן מערבה וכו':
איני והתנן בתמיד (פרק ו')
והעלאתן מכבש למזבח וכי משני רבי
צפונית של מזבח נותן מתנה ראשונה
(ב) שם אבא שאול אומר.
דרומית נותן מערבה דרומה ותני עלה רבי
[פ"ג] מי שזכה בדישון ומי
שמעון איש המצפה היא אז הכל
מזרחה צפונה מתנה אחת כמין גאם
נ"ב ע"ל דף ל"ג. :
שזכה במנורה ואחר כך מי
שמעון איש המצפה משנה בתמיד מזרחית
(ג) רש"י ד"ה מי שזכה
שזכה בקטורת. א"ר יוחנן
יונית ניכרת למזרח ולצפון ומשם מקיף
מתורץ ומנרות דקתני התם ברישא
כצ"ל ותיבת כל נמחק:
צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית
מאן תנא סדר יומא שמעון
מאן
תנא תמיד רבי
פריך:
והולך ובא לו לקרן מערבית דרומית
(ד) בא"ד כסדר עבודתן
איש המצפה דמשנה
נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה אלא אמר
שמעון איש המצפה היא. רב הונא
ונותן מערבה דרומה שהעולה טעונה
מי שזכה לפייס בדישון
בתמיד, כלומר חולק על
מזבח הפנימי ונכנס ונטל
התנא ששנה מסכת תמיד.
ר' יוחנן מאן תנא סדר יומא רבי שמעון איש
שתי מתנות שהן ארבע בשתי קרנות זו
קיבל דר"ש איש המצפה ורבנן פליגי
את הטני וכו' מי
ורמי סדר יומא אסדר
כנגד אלכסונה של זו כדי שיהא מן
בסדר העבודה אבל לא ידע היכי
המצפה הוא ורמי סדר יומא אסדר יומא
שזכה במנורה נכנס וכו'
יומא, בכאן שנינו קטרת
הדם בארבע רוחות המזבח כארבע
סבירא ליה :
ומפרש מעשה כצ"ל ותי'
ז)
ואחר כך נירות. ובפרק
דתנן פייס השני מי שוחט מי זורק מי
ד)
ב
אמר אביי לא קשיא כאן בהטבת
נוטל את הטני נמחק:
שלאחריו שנינו הנירות
מתנות ולקמיה (טו:) מפרש מאי שנא
מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן את המנורה
(ה) שם ד"ה והא איפכא
בפייס השני והקטרת
שתי נרות כו'. מדלא קאמר
הני תרתי קרנות: ותני עלה ר' שמעון
שמעינן לי' לתנא דאיירי
בפייס השלישי, הנה נירות
ומי מעלה אברים לכבש פייס השלישי
איש המצפה משנה בתמיד. במתן דם
בפלוגתייהו דשמעינן ליה
אלא אמר אביי מכלל דלא הדר ביה
ואחר כך קטרת. ופריק
❖
חדשים לקטורת בואו והפיסו אמר אביי לא
דפליג כצ"ל:
אביי הא מתני' דמקדים
התמיד ממתן דמי כל שאר עולות לתת
משינויא דשנינן ארומיא דמתניתין
[קטרת לנרות בהטבת שתי
קשיא כאן בהטבת שתי נרות כאן בהטבת
ממנו מתנה ראשונה אחת שהיא שתים
אההיא דתמיד וקשיא לן אמאי לא
נרות ואידך מתניתין
חמש נרות למימרא דבקטורת מפסיק להו
משני נמי הכי דמתניתין דהכא בשתי
כמו שאמרנו כמין גאם יונית ובשניה
דמקדים] הנירות לקטורת
מוסף רש"י
להטבת (ב') [ה'] נרות.
והא אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא
נרות ומתניתין דתמיד בחמש נרות
שתים שהן שתים להפסיקה ולתת
ה)
ג
ראשי גבעולין. של אזוב
למימרא דבקטרת מפסיק
ונראה לי דאפילו אי הוי משני הכי
מערבה תחילה ואח"כ דרומה כדרך
בדם התמיד מפסיק להו אמרי לא קשיא
ולא שיספוק בקינוח (נדה
הנרות ומקטיר וחוזר
ו)
ט.). מי שוחט. את
ומטיב ב' נירות. והא אביי
אכתי פליגא אמתניתין דהתם זריקת
ביאתו שהוא מקיף ובא מן המערב
ההיא לאבא שאול הא לרבנן דתניא לא ייטיב
התמיד (לקמן כה.).
מסדר מערכה, כלומר
דם התמיד בתר דישון מזבח הפנימי
לדרום וכשמגיע לקרן נותן שתי
חדשים לקטורת. כך היו
את הנרות ואח"כ יקטיר אלא ד יקטיר ואחר
מחשב סדר עבודות
מתנות בפיסוק וטעמא מפרש לקמיה
והמנורה והכא קתני זריקה ברישא
מכריזין קול בעזרה (לקמן
בגמרא דהביאו לו את
כך ייטיב (ב) אבא שאול אומר מטיב ואחר
כו.). אביי מסדר
התמיד ובדם התמיד
(שם ע"א): מאן תנא סדר יומא. מאן תנא
להכי צריך לאוקמי כתנאי והא דלא
מערכה. מנה סדר
מפסיק להו. אמרי לרבנן
כך מקטיר מאי טעמא דאבא שאול דכתיב
קתני במתניתין נמי הטבה דמקמי
לסדר תמיד דהך מס' דמיירי בסדר
עבודות של כל יום ויום,
בקטרת מפסיק להו, לאבא
בבקר בבקר בהיטיבו
את הנרות והדר
הקטורת י"ל דלא קא חשיב אלא
יום הכפורים דפליג אמשניות דסדר
משמיה דגמרא. דכוליה
1
שאול בדם התמיד מפסיק
ישיבה דרבנן דבי מדרשא
להו. ואביי אליבא דאבא
יקטירנה ורבנן מאי קאמר רחמנא
הטבת שתי נרות שהן גמר העבודה
התמיד רבי שמעון איש המצפה הוא
❖
(לקמן לג.).
שאול דתניא לא ייטיב
דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דתמיד:
והטבת חמש נרות לא היה עושה כה"ג
בעידן
ואחר כך יקטיר אלא יקטיר
הפייס השני. בפירקין דלקמן (כה.)
כדאמר בסמוך אורויי בעלמא קא מורי:
ואחר כך ייטיב. פי' לא
ההיא לאבא שאול וכו'. לעיל כי קאמר מאן תנא יומא רבי
ייטיב הכל ואחר כך יקטיר
איירי בסדר ארבע פייסות שהיו שם בכל יום וקתני באסיפת קיבוץ
תוס' ישנים (המשך)
אלא יקטיר ואחר כך
פייס שני היו מפייסין שלש עשרה עבודות: מי שוחט ומי זורק.
שמעון איש המצפה היא הוה מצי למימר מאן תנא תמיד
(בנוגע) [בנושא] כיון דנוגע
ישלים ההטבה. אבא שאול
ואוכל בשניהם לא היה כתוב
אבא שאול היא דפליג אמתניתין דיומא ומתניתין דיומא כרבנן דפליגי
את דמו ומי מדשן מזבח הפנימי ומי מעלה אברי תמיד לכבש
אומר מטיב ואחר כך
כיבוס ובנושא היה כתוב.
מקטיר. כלומר מפסיקין
עליה וי"ל דניחא ליה לומר להזכיר שם התנא דמתניתין דהיינו רבי
וסודרן אותן עליו ואחר כך מעלן משם למזבח משום ברוב עם
ועוד י"ל דכיון דנוגע לא
בדם התמיד ומשלים
שמעון איש המצפה ועוד משום דאשכחן ליה בהדיא דאתא לאיפלוגי
הדרת מלך ומונה והולך שלש עשרה ומתפרדין וחוזרין ונאספין
היה כתוב בתורה לא הוה
הטבת כל הנירות ואחר כך
מוקמינן ליה בנוגע אי לא
מקטיר. מאי טעמא דאבא
אמתניתין דתמיד דקאמר רבי שמעון איש המצפה משנה בתמיד:
לאחר שעה ומכריזין לפייס שלישי כלומר באסיפה שלישית ולקמן
כתוב נוגע, והא [ד]לא כתוב
שאול דכתיב בבקר וגו',
(דף כד:) מפרש למה מתפרדין וחוזרין ונאספין כדי שתהא הרגש
בעידן
❖
ביה כיבוס בגדים לא חש
דבריו פשוטין הן.
קול בעזרה שנאמר (תהלים נה) בבית אלהים נהלך ברגש: חדשים. כהנים שלא הקטירו קטרת מימיהם יתקבצו כולן לכאן לגורל הקטורת אבל לא
לכתבו, דממילא מיתוקם
בנושא הכתוב בתורה, אבל
ישנים דאמר לקמן (דף כו.) מעולם לא שנה בה אדם לפי שהיתה מעשרת שנאמר ישימו קטורה באפך (דברים לג) וכתיב בתריה ברך ה' חילו.
מזה למה כתיב בו כיבוס
תוס' ישנים
מ"מ שמעינן מינה הטבת הנרות קודמת לקטורת: כאן בהטבת שתי נרות וכו'. לקמן בפ' שלישי (דף לג.) אמרינן שמפסיק בהטבת הנרות
בגדים בחנם אי מוקמת ליה
משהטיב חמש פוסק וממתין עד שנעשה עבודה אחרת בנתים וחוזר ומטיב שתים ופליגי אבא שאול ורבנן איכא למאן דאמר בקטורת מפסיק
בעי כיבוס בגדים כמו
בנוגע, להכי אייתר לכתוב
ששנינו בהדיא במסכת כלים
בו כיבוס בגדים להוכיח
להו ואיכא למ"ד בשחיטת התמיד וזריקת דמו מפסיק להו ולקמן (שם:) מפרש טעמא דהפסקה ותנא דידן סבירא ליה בקטורת מפסיק להו הלכך הא
[שם] וא"כ אי אפשר לתרץ
דמשתעי בנושא.
דקתני קטרת ברישא בהטבת שתי נרות קאמר והא דתנן הטבה ברישא בהטבת חמש ראשונות קאמר: והא אביי. לקמן בפ' שלישי (שם.) מסדר
מאן תנא תמיד רבי
מאי מזה נוגע, והלשון
בגירסי דסדר מערכה עבודת כל יום ויום: משמיה דגמרא. דבר מקובל מכל בני הישיבה שקיבלו מרבותיהם: לא ייטיב. שבעתן ואחר כך
שמעון כו' והא שמעינן
מוכיח כן דלא קאמר במזה
ליה איפכא. תימא דרב
כתיב כיבוס בגדים בנוגע לא
יקטיר אלא יקטיר באמצע ואח"כ יגמור הטבת שתים. והא ליכא למימר יקטיר תחלה ואח"כ יתחיל להיטיב קאמרי רבנן דהא קיי"ל דבעי הפסקה
כתיב, ועוד דמשמע דקאמר
הונא [מאי] הוה סליק
וכל עבודות סדורות זו אחר זו על פי הכתובים לקמן במילתא דאביי ואי אפשר להקטיר עד לאחר זריקת דם התמיד ואי אמרת קטורת
ועוד על מה שהקשה הא
אדעתיה. ואומר ה"ר אלחנן
קודמת להטבת הנרות אין לך עוד עבודה להפסיקן בה: אבא שאול אומר מטיב. את כולם קודם להקטורת והפסקה בדם התמיד:
כתיב מזה הא כתיב נוגע,
כי כן דרך התלמוד וכן מצינו
ועוד דאפילו לא היה כתיב
בעירובין בריש פ' חלון [עט,
מערב א] גבי מאן תנא אהלות ר'
נוגע כלל מצינו שאין דינם
שוה [דמזה צריך כיבוס בגדים] ונוגע אינו צריך כיבוס בגדים. וא"ת נהי דמוכיח מן המשנה דנוגע אין זה מזה, מ"מ אנן מנא לן דלא
יוסי היא, והיו יודעין דמיירי הני תנאי שהן מביאין בהך מילתא, והיו סבורים שאמרו בענין אחר ממה שאמרו, וכשנודעה הברייתא
בבית המדרש הקשוה על דבריהם ותירצו אמוראים אחרים איפכא. (אביי אמר) [אמר אביי] לא קשיא כאן בהטבת שתי
מוקמת מזה בנוגע, דילמא בעי מזה שיעור. י"ל (שיש) [שאין] לנו להעמידו בנוגע שהנוגע הוא בכלל מזה ולא (שמעי') [נושא], אבל
נרות כו'. וא"ת אמאי לא משני אביי הכי על קושיא דתמיד מיומא דבהא דתמיד נרות ברישא בהטבת [חמש נרות והך דיומא
והאוכל דנדה יש לנו להעמידו בנוגע ובנושא שאינו משמע זה יותר מזה. אך תימה קצת אמאי כתיב כיבוס בגדים באוכל בדרשא דנדה
כיון שמשמע נמי נוגע דלא בעי כיבוס בגדים. י"ל דלשום דרשא איצטריך. ועוד י"ל דלהכי שדייה רחמנא לאוכל בין נושא לנוגע למימר
בהטבת] שתי נרות. י"ל דבתמיד מוכח שאף הטבת שתי נרות שהיתה בסוף היתה קודם קטורת, דתנן התם בסוף פרק שלישי מי
דקאי אתרווייהו למילף שיעורא. וה"ר יהודה מקורביל דוד גיסי רבינו שמשון תירץ לכתוב רחמנא אוכל במקום נושא כמו שכתוב כאן
שזכה בדישון מזבח פנימי כו' מי שזכה לו בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות המזרחיים דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו,
מזה במקום נושא אלא ש"מ דאוכל כתיב ללמד שיעור אכילה על שניהם דאין להעמידו בנושא. וא"ת וליכתוב אוכל בלא הזכרת כיבוס
מצאן שכבו חוזר ומדליק כו', ובתר הכי תני סדר התמיד ולא היו כופתין (מנורה) [את הטלה] כו', וכל סדר הולכתו, והדר תני החלו
בגדים כיון דקאי אתרווייהו. י"ל (דמזה) [דהוה] מוקמינן ליה בנוגע לחוד שהוה מעניינו שלא היה כתוב בו כיבוס בגדים. וקשה על
עולין כו' מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות מדשן כו' מי שזכה בקטורת כו' אלמא דהנרות [קודם]
זה דהא בנוגע לחוד לא הוה מיתוקם דא"כ לא ניכתוב נוגע כלל והוה מוקמינן באוכל כיון דלא כתיב ביה כיבוס בגדים כמו בנושא.
לקטורת. ומיהו כיון דידע פלוגתא דאבא שאול ורבנן הוה מצי לשנויי הא אבא שאול והא רבנן דסדר יומא כרבנן דאבא שאול, אלא
י"ל דבנוגע לחודיה לא הוה מוקמינן [דבעי] שיעור (דבעי) אכילה דאדרבה סברא יותר להצריך שיעור [ל]נושא מבנוגע כדאשכחן
דהך בבא דלקמן בה' נרות מיירי, וההיא דתמיד כאבא שאול דמאחר קטרת אחר ב' נרות ובדם התמיד מפסיק להו, אלא ודאי אביי
במי חטאת דנוגע לא בעי שיעור לטומאת מגע וטומאת משא צריכה שיעור, הלכך לא הוה מיסתבר לאוקמי שיעור אכילה בנוגע
לא קאי אפירכא דיומא מסדר תמיד, ורב הונא ורבי יוחנן לא ידעי פלוגתא דאבא שאול ורבנן. א"נ ידעו אלא קשיא להו קושיא
לחוד ולא בנושא, כיון שלא היה כתוב כלל נוגע בתורה והוה מוקמינן ליה בנושא, לכך הוצרך לכתוב נוגע, ומעתה איצטריך להעמידו
דלקמן תנא ברישא הטבת שתי נרות כו'.