יד:
שבעת ימים פרק ראשון יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורמינהו
שיטביל ראשי גבעולין ויזה. כלומר כדי שיטבילם בהן טבילה שיהא
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי ומי שזכה במנורה וכו'.
סג א
א) ב)
ג)
בה להתיז ממנה: כל מי שזכה כו'. שלש משניות הן בסדר התמיד
לא הוה צריך לאתויי מי שזכה בדישון הפנימי אלא מי
(ג)
ד)
שזכה במנורה וקטורת כי היכי דלא מייתי הכא מי שזכה לתרום
סדורות זו אחר זו כסדר (ד) עבודתו מי שזכה לפייס בדישון מזבח
סד ב
מזבח החיצון ומי שזכה באברים דקתני
התם אלא נקט חדא דלעיל
הפנימי נוטל את וכו' וכשסיים סדר מעשה הדישון נקט בתריה
ה) ו)
ז)
מיניה דהיינו דישון מזבח הפנימי
מי שזכה במנורה נוטל את הטני כו'
ג
שנשנית בסמוך להם לאשמועינן דמי
ומפרש מעשה הטבת נרות וחוזר
❖
ראשי גבעולין ויזה אביי אמר אפילו תימא
סה ד
שזכה במנורה ובקטורת דבבקר איירי
ושונה מי שזכה בקטורת ומפרש
ר"ע דעביד עבודה כוליה יומא ולפניא מדו
❖
הלכותיו אלמא כך סידרן: מאן
דדישון מזבח הפנימי אינו אלא בבקר
עליה וטביל ועביד הערב השמש: ומקטיר
תורה אור השלם
תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה
ומתני' דהכא נמי בבקר איירי והכי
את הקטורת ומטיב את הנרות: אלמא
הוא. דשמעינן ליה בברייתא דאיירי
נמי הוה מצי לאקשויי דבמתני' קתני
1. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן
רבינו חננאל
קטורת ברישא והדר נרות ורמינהו מי שזכה
קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
בהלכות סדר התמיד: והא איפכא
זריקת דם תמיד ברישא ובמס' תמיד
[אביי אמר אפילו תימא
בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת
בדישון מזבח הפנימי ומי שזכה במנורה ומי
❖
שמעינן ליה. (ה) דבר פלוגתייהו הוא
קתני ברישא מי שזכה בדישון
יַקְטִירֶנָּה: שמות ל ז
ר"ע דעביד עבודה כוליה
שזכה בקטורת אמר רב הונא מאן תנא תמיד
דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דמסכת
מזבח הפנימי והדר מי שזכה במנורה
ילמא ולפניא מדו עליה
וטביל ונמצא טהור] לכל
רבי שמעון איש המצפה הוא והא איפכא
והדר קתני שחיטת התמיד וקבלת דמו
תמיד ולא מיתוקמי סתמיה דתמיד
עבודה. וכן עושין לו כל
הגהות הב"ח
כוותיה: דתנן. במסכת תמיד בא לו
וזריקתו והדר העלאת אברים לכבש
שמעינן ליה דתנן בא לו לקרן מזרחית
שבעת הימים. ומקטיר את
(א) גמ' ונותן
הקטורת ומיטיב את הנרות
והדר קטורת והדר הקטרת אברים
כהן הזורק את הדם לקרן מזרחית
צפונית (א) נותן מזרחה צפונה מערבית
א
ונותן
איני והתנן בתמיד (פרק ו')
והעלאתן מכבש למזבח וכי משני רבי
צפונית של מזבח נותן מתנה ראשונה
(ב) שם
דרומית נותן מערבה דרומה ותני עלה רבי
[פ"ג] מי שזכה בדישון ומי
שמעון איש המצפה היא אז הכל
מזרחה צפונה מתנה אחת כמין גאם
שזכה במנורה ואחר כך מי
שמעון איש המצפה משנה בתמיד מזרחית
(ג) רש"י
שזכה בקטורת. א"ר יוחנן
יונית ניכרת למזרח ולצפון ומשם מקיף
מתורץ ומנרות דקתני התם ברישא
צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית
מאן תנא סדר יומא שמעון
מאן
תנא תמיד רבי
פריך:
והולך ובא לו לקרן מערבית דרומית
(ד) בא"ד עבודתן
איש המצפה דמשנה
נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה אלא אמר
שמעון איש המצפה היא. רב הונא
ונותן מערבה דרומה שהעולה טעונה
בתמיד, כלומר חולק על
ונכנס ונטל
התנא ששנה מסכת תמיד.
ר' יוחנן מאן תנא סדר יומא רבי שמעון איש
שתי מתנות שהן ארבע בשתי קרנות זו
קיבל דר"ש איש המצפה ורבנן פליגי
את הטני
ורמי סדר יומא אסדר
כנגד אלכסונה של זו כדי שיהא מן
בסדר העבודה אבל לא ידע היכי
המצפה הוא ורמי סדר יומא אסדר יומא
נכנס
יומא, בכאן שנינו קטרת
הדם בארבע רוחות המזבח כארבע
סבירא ליה :
ז)
ואחר כך נירות. ובפרק
דתנן פייס השני מי שוחט מי זורק מי
ב
אמר אביי לא קשיא כאן בהטבת
שלאחריו שנינו הנירות
מתנות ולקמיה מפרש מאי שנא
מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן את המנורה
(ה) שם
בפייס השני והקטרת
שתי נרות כו'. מדלא קאמר
הני תרתי קרנות: ותני עלה ר' שמעון
לתנא דאיירי
בפייס השלישי, הנה נירות
ומי מעלה אברים לכבש פייס השלישי
איש המצפה משנה בתמיד. במתן דם
בפלוגתייהו
אלא אמר אביי מכלל דלא הדר ביה
ואחר כך קטרת. ופריק
❖
חדשים לקטורת בואו והפיסו אמר אביי לא
אביי הא מתני' דמקדים
התמיד ממתן דמי כל שאר עולות לתת
משינויא דשנינן ארומיא דמתניתין
[קטרת לנרות בהטבת שתי
קשיא כאן בהטבת שתי נרות כאן בהטבת
ממנו מתנה ראשונה אחת שהיא שתים
אההיא דתמיד וקשיא לן אמאי לא
נרות ואידך מתניתין
חמש נרות למימרא דבקטורת מפסיק להו
משני נמי הכי דמתניתין דהכא בשתי
כמו שאמרנו כמין גאם יונית ובשניה
דמקדים] הנירות לקטורת
מוסף רש"י
להטבת (ב') [ה'] נרות.
והא אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא
נרות ומתניתין דתמיד בחמש נרות
שתים שהן שתים להפסיקה ולתת
ג
ראשי גבעולין.
למימרא דבקטרת מפסיק
ונראה לי דאפילו אי הוי משני הכי
מערבה תחילה ואח"כ דרומה כדרך
בדם התמיד מפסיק להו אמרי לא קשיא
(נדה
הנרות ומקטיר וחוזר
ט.) מי שוחט.
ומטיב ב' נירות. והא אביי
אכתי פליגא אמתניתין דהתם זריקת
ביאתו שהוא מקיף ובא מן המערב
ההיא לאבא שאול הא לרבנן דתניא לא ייטיב
(לקמן כה.)
מסדר מערכה, כלומר
דם התמיד בתר דישון מזבח הפנימי
לדרום וכשמגיע לקרן נותן שתי
חדשים לקטורת.
את הנרות ואח"כ יקטיר אלא ד יקטיר ואחר
מחשב סדר עבודות
מתנות בפיסוק וטעמא מפרש לקמיה
והמנורה והכא קתני זריקה ברישא
(לקמן
בגמרא דהביאו לו את
כך ייטיב (ב) אבא שאול אומר מטיב ואחר
כו.) אביי מסדר
התמיד ובדם התמיד
: מאן תנא סדר יומא. מאן תנא
להכי צריך לאוקמי כתנאי והא דלא
מערכה.
מפסיק להו. אמרי לרבנן
כך מקטיר מאי טעמא דאבא שאול דכתיב
קתני במתניתין נמי הטבה דמקמי
לסדר תמיד דהך מס' דמיירי בסדר
בקטרת מפסיק להו, לאבא
בבקר בבקר בהיטיבו
את הנרות והדר
הקטורת י"ל דלא קא חשיב אלא
יום הכפורים דפליג אמשניות דסדר
משמיה דגמרא.
1
שאול בדם התמיד מפסיק
להו. ואביי אליבא דאבא
יקטירנה ורבנן מאי קאמר רחמנא
הטבת שתי נרות שהן גמר העבודה
התמיד רבי שמעון איש המצפה הוא
❖
(לקמן לג.)
שאול דתניא לא ייטיב
דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דתמיד:
והטבת חמש נרות לא היה עושה כה"ג
בעידן
ואחר כך יקטיר אלא יקטיר
הפייס השני. בפירקין דלקמן
כדאמר בסמוך אורויי בעלמא קא מורי:
ואחר כך ייטיב. פי' לא
ההיא לאבא שאול וכו'. לעיל כי קאמר מאן תנא יומא רבי
ייטיב הכל ואחר כך יקטיר
איירי בסדר ארבע פייסות שהיו שם בכל יום וקתני באסיפת קיבוץ
תוס' ישנים (המשך)
אלא יקטיר ואחר כך
פייס שני היו מפייסין שלש עשרה עבודות: מי שוחט ומי זורק.
שמעון איש המצפה היא הוה מצי למימר מאן תנא תמיד
ישלים ההטבה. אבא שאול
אבא שאול היא דפליג אמתניתין דיומא ומתניתין דיומא כרבנן דפליגי
את דמו ומי מדשן מזבח הפנימי ומי מעלה אברי תמיד לכבש
אומר מטיב ואחר כך
מקטיר. כלומר מפסיקין
עליה וי"ל דניחא ליה לומר להזכיר שם התנא דמתניתין דהיינו רבי
וסודרן אותן עליו ואחר כך מעלן משם למזבח משום ברוב עם
בדם התמיד ומשלים
שמעון איש המצפה ועוד משום דאשכחן ליה בהדיא דאתא לאיפלוגי
הדרת מלך ומונה והולך שלש עשרה ומתפרדין וחוזרין ונאספין
הטבת כל הנירות ואחר כך
מקטיר. מאי טעמא דאבא
אמתניתין דתמיד דקאמר רבי שמעון איש המצפה משנה בתמיד:
לאחר שעה ומכריזין לפייס שלישי כלומר באסיפה שלישית ולקמן
שאול דכתיב בבקר וגו',
מפרש למה מתפרדין וחוזרין ונאספין כדי שתהא הרגש
בעידן
❖
דבריו פשוטין הן.
קול בעזרה שנאמר (תהלים נה) בבית אלהים נהלך ברגש: חדשים. כהנים שלא הקטירו קטרת מימיהם יתקבצו כולן לכאן לגורל הקטורת אבל לא
ישנים דאמר לקמן מעולם לא שנה בה אדם לפי שהיתה מעשרת שנאמר ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו.
תוס' ישנים
מ"מ שמעינן מינה הטבת הנרות קודמת לקטורת: כאן בהטבת שתי נרות וכו'. לקמן בפ' שלישי אמרינן שמפסיק בהטבת הנרות
משהטיב חמש פוסק וממתין עד שנעשה עבודה אחרת בנתים וחוזר ומטיב שתים ופליגי אבא שאול ורבנן איכא למאן דאמר בקטורת מפסיק
להו ואיכא למ"ד בשחיטת התמיד וזריקת דמו מפסיק להו ולקמן מפרש טעמא דהפסקה ותנא דידן סבירא ליה בקטורת מפסיק להו הלכך הא
דקתני קטרת ברישא בהטבת שתי נרות קאמר והא דתנן הטבה ברישא בהטבת חמש ראשונות קאמר: והא אביי. לקמן בפ' שלישי (שם.) מסדר
בגירסי דסדר מערכה עבודת כל יום ויום: משמיה דגמרא. דבר מקובל מכל בני הישיבה שקיבלו מרבותיהם: לא ייטיב. שבעתן ואחר כך
'
.
יקטיר אלא יקטיר באמצע ואח"כ יגמור הטבת שתים. והא ליכא למימר יקטיר תחלה ואח"כ יתחיל להיטיב קאמרי רבנן דהא קיי"ל דבעי הפסקה
וכל עבודות סדורות זו אחר זו על פי הכתובים לקמן במילתא דאביי ואי אפשר להקטיר עד לאחר זריקת דם התמיד ואי אמרת קטורת
קודמת להטבת הנרות אין לך עוד עבודה להפסיקן בה: אבא שאול אומר מטיב. את כולם קודם להקטורת והפסקה בדם התמיד:
מערב
( ) [ ]
'.