שבעת ימים פרק
ראשון יומא
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעידן
הטבה תהא מקטר קטורת. תימה לי אמאי לא קאמר
מערב עד בקר. בנרות כתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד
סו א
א)
ב)
בקר: תן לה. למנורה מדת שמן כדי שתהא דולקת כל הלילה ושיערו
בהיטיבו את הנרות היינו חמש נרות ואחר כך יקטיר
סז ב
ג)
חכמים חצי לוג לכל נר ונר ויש בו כדי להדליק כל הלילה של תקופת
דבקטורת מפסיק להו ויש לומר משום דדרשינן לקמן בפ"ג
ד)
סח ג ד
טבת ואם יותיר בקצרה יותיר: אין לך
עבודה שכשירה. כלומר אין
בבקר בבקר בהיטיבו חלקיהו לשני בקרים פירוש חמש נרות
ה) ו)
❖
ז)
לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן
לחודייהו ומפסיק והדר ב' נרות וא"כ
❖
דדריש הכי אותו מערב ועד בקר
בהיטיבו הנרות מיירי נמי בשתי נרות
בעידן הטבה תהא מקטר קטורת דאי לא
ולא אחר מערב עד בקר: דכתיב
ועוד י"ל דשינויא דמשני עדיפא ליה
תימא הכי בין הערבים דכתיב ובהעלות
רבינו חננאל
1
אותו. כדפרישית ועל כרחך בעידן
דמייתי ראיה לדבריו כדקאמר דאי לא
תורה אור השלם
אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה הכי
תימא הכי: אימא סיפא הביאו
רב פפא אמר לא קשיא
הדלקה תהא מיקטרא קטורת קאמר
1. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת
ולא תימא בקטרת מפסיק
נמי דברישא מדליק נרות והדר מקטיר
לו את התמיד קרצו כו'. תימה לי
אבל שחרית בסדר משמעו של מקרא
להו, אלא כולי עלמא
הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה
קטורת של בין הערבים וכי תימא הכי נמי
בדם התמיד מפסיק להו,
קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ
אמאי פריך מההיא דפ"ג
סדר העבודה בהיטיבו והדר יקטירנה:
שמות ל ח
ומתניתין דהכא רבנן, דתנן
לְדֹרֹתֵיכֶם:
והתניא 2 מערב עד בקר א תן לה מדתה
רב פפא אמר לא קשיא. סדר
ליפריך מההיא דפ"ב גופא דקתני
2. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ
מקטיר ואחר כך מטיב,
שתהא דולקת והולכת כל הלילה מערב ועד
יומא אסדר יומא וכו' בהטבת שתי
מי שוחט מי זורק והדר מי
ופייס לאבא שאול דתני
א]
לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת
מטיב ואחר כך מקטיר. איני
יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו
בקר דבר אחר מערב עד בקר אין לך עבודה
מדשן מזבח הפנימי והמנורה ואבא
נרות הא דתנן קטרת ברישא רבנן
והתנן בפרק שאחר הפייס
מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְיָ חֻקַּת
שאול סבירא ליה לקמן פרק אמר
והא דתנן נרות ברישא אבא שאול:
שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד אלא
הביאו לו את התמיד קרצו
עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי
למתניתין דהכא. דפירקא קמא :
ומירק אחר שחיטה על ידו
שמות כז כא
להם הממונה גבי אביי מסדר
יִשְׂרָאֵל:
מאי קאמר רחמנא בעידן הדלקה תהא
3. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
ונכנס להקטיר את הקטרת
פייס. דמתניתין דפייסות השנויה בפ'
מערכה ואליבא דאבא שאול דדישון
מקטר קטורת הכא נמי בעידן הטבה תהא
ולהיטיב את הנירות אתאן
לְחַטָּאת לַיְיָ עַל עֹלַת
מזבח הפנימי קודם להטבת חמש
שני דקתני קטרת לבסוף
לרבנן. אמר רב פפא אין
הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
מקטר קטורת ואבא שאול אמר לך שאני
❖
רישא וסיפא [רבנן] ופייס
במדבר כח טו
כאבא שאול: אימא סיפא. דסדר
נרות והטבת חמש נרות קודם לדם
התם דכתיב אותו רב פפא אמר לא קשיא
לאבא שאול וקשיא ליה
יומא קתני בפ' שלישי הביאו
התמיד $ ויש לומר דילמא רב פפא
לאפסוקינהו בקטרת, דאי
הא רבנן הא אבא שאול במאי אוקימתא
לו את התמיד לכהן גדול ביום
פליג עליה דאביי וסבירא ליה אפילו
ס"ד בקטרת מפסיק להו
גליון הש"ס
קתני בפרק הראשון מקטיר
למתניתין דהכא כרבנן פייס כאבא שאול
הכפורים: קרצו. חתכו. חתך בו
לאבא שאול דם התמיד ברישא והדר
תוס' ד"ה אימא סיפא וי"ל
ומשלים הטבת שתי נרות
הכשר שחיטה ברוב שנים ולא כולן
דישון מזבח הפנימי:
אימא סיפא הביאו לו את התמיד קרצו
ב
דילמא ר"פ פליג.
ועדיין לא שנא הטבת ה'
אורויי בעלמא דקא מורי וסידרא
לפי שצריך הוא עצמו למהר וליטול
נירות שהן קודם לקטרת
ומרק אחר שחיטה על ידו נכנס להקטיר את
אבל בפרק שאחריו. אלא
הדר מתני לה. אין להקשות
מזרק לקבל הדם שכל עבודת יום
הקטורת ולהיטיב את הנרות אתאן לרבנן
רישא וסיפא רבנן ומציעתא
הכפורים אינה כשירה אלא בו:
כיון דלא תנא סידרא במתניתין אם כן
אבא שאול. ואביי אמר לך
רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול אמר
להיטיב את הנרות. ועל כרחך
לדידיה לא צריכא לשינויא דלעיל
לעולם מתני' כולה רבנן
לך רב פפא אין רישא וסיפא רבנן ומציעתא
ובקטרת מפסקי להו, והכא
דמשני ארומיא דמתניתין אמתניתין
בשתים האחרונות קאמר דליכא
הוראה בלבד קתני שכהן
אבא שאול בשלמא אביי לא אמר כרב פפא
דתמיד דיש לומר דלעולם מאי דקתני
למ"ד קטורת קודמת לחמש הנרות:
גדול הוא מקריב [ומקטיר]
❖
רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול לא
רישא וסיפא. דסדר יומא רבנן
במתניתין על הסדר שנה אותו וה"פ
והוא מטיב, וסדורם אחר
כך שונה אותו, בפרק
מוקים לה אלא רב פפא מאי טעמא לא אמר
הא דלא תנא נמי הטבת ה' נרות
וכו' בתמיה [דכל מסכת זו כמשנה
השני שנה מטיב ה' נירות
משום דלא הויא בכהן גדול:
אחת שעסוקה כולה בסדר כמות
כאביי אמר לך תנא ברישא הטבת שתי
ומקטיר, ובפרק השלישי שנה
הגהות הב"ח
כמצליף. תימה במאי טעה
מקטיר ומשלים הטבת ב'
שהן הפסוקים סדורין והולכין]:
נרות והדר הטבת חמש נרות ואביי אמר לך
(א) גמ' דהוא
נרות. גופא בא לו לקרן
תנא ברישא וכו'. [בתמיה] דאוקי
והא בהדיא תנן
(ב) רש"י
אורויי בעלמא הוא דקא מורי וסדרא הא הדר
מזרחית צפונית נותן מזרחה
❖
אביי מתניתין דפ"ק בהטבת שתי
בה הכי כמצליף לקמן בפרק הוציאו לו
דמזבח
צפונה כו'. ותני ר' שמעון
תני ליה גופא בא לו לקרן מזרחית צפונית
איש המצפה משנה בתמיד
לא היה מכוין לא למעלה
נרות ודפרק שני בהטבת ה' נרות:
מזרחית צפונית נותן מזרחה
נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן
ואביי אמר לך. האי דפ"ק דקתני
ולא למטה אלא כמצליף ויש לומר
הגהות מהר"ב
צפונה מערבית דרומית נותן
מערבית דרומית ותני עלה ר"ש איש המצפה
שבא לתרץ דהאי כמצליף היינו
כל שבעת הימים הוא זורק כו' לאו
מערבה ואחר כך נותן דרומה.
רנשבורג
מאי טעמ' דכתיב ושעיר
משנה בתמיד בא לו לקרן מזרחית צפונית
כמנגדנא והכל במקום אחד וכמו
ביום הכפורים קאי ולא קפיד
א] רש"י
עזים אחד לחטאת לה' על
שפירש בערוך כמנגדנא שמרים ידו
אסידרא אלא אורויי בעלמא ו) מיירי
נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן
עולת התמיד יעשה, עשה
ואינו מכה עד שיורד :
ומלמדנו שצריך כהן גדול להיות
ז)
מעשה חטאת בעולת התמיד
מערבה ואח"כ נותן דרומה מ"ט דר"ש איש
❖
מאי לאו אפלגיה דמזבח. ואם
קאמ' רחמנא, לפיכך צריך
עסוק בעבודה כל שבעה כדי שיהא
המצפה אמר ר' יוחנן משום חד דבי ר' ינאי
בה לעשות מעשה עולה
כן מצינו דמים שחציין
רגיל ומזומן בה ביום הכפורים
ומעשה חטאת. הא כיצד
אמר קרא 3 ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על
למטה וחציין למעלה דמתחילה
וסדרא דיומא הדר תני לה לכך שנה
נותן בחודו של קרן מזרחית
מוסף רש"י
עולת התמיד יעשה ונסכו עולה היא ואמר
צפונית אחת ונחשבת לו
נתן על הקרנות ואחר כך על חצי
בפרק שני הטבת חמש ובפ"ג שנה
❖
כשתים שכך מעשה ההזאה
הובא בסוף המסכת
רחמנא עביד בה מעשה חטאת הא כיצד המזבח ורש"י לא פירש כן:
הטבת שתים: לחטאת לה' על
כל הזאה הנתנת בחודו
נותן אחת שהיא שתים כמעשה עולה שתים
עולת התמיד. מעשה חטאת על
של קרן כשתי ההזאות
ואחת
היא חשובה, ודין העולה
תוס' ישנים
שהן שתים כמעשה חטאת וליתן שתים שהן ארבע כמעשה עולה וארבע
עולת התמיד והחטאת טעונה פיסוק
שתים בחודם של קרנות
מתנות שהרי דמה ניתן על ארבע
שהן ארבע כמעשה חטאת לא מצינו דמים שמכפרין וחוזרין ומכפרין וכי מצינו
ונחשבות ארבע, והחטאת
.
דינה ארבעה מתנות על
קרנות אף עולת התמיד יש בה
דמים שחציין חטאת וחציין עולה אלא ע"כ הקישן הכתוב הכא נמי בעל כרחן
ארבע קרנות, לפיכך אחר
פיסוק מתנות לא שביטלו ממנו
הקישן הכתוב התם פיסוק מתנות בעלמא היא וניתיב אחת שהיא שתים
כך נותן שתים שהן שתים,
מעשה עולה שהרי עולה היא אלא
אחת מערבה ואחת דרומה
למטה כמעשה עולה שתים שהן שתים למעלה כמעשה חטאת לא מצינו
כמעשה חטאת. ואע"ג שדם
שניהן נוהגין בה: ארבע שהן ארבע.
החטאת נזרק למעלה מחציו
דמים שחציין למעלה וחציין למטה ולא והתנן גהזה ממנו אחת למעלה ושבע
על ארבע קרנות: לא מצינו דמים
של מזבח ודם העולה היה
למטה כמצליף מאי כמצליף מחוי רב יהודה כמנגדנא ולא והתנן הזה
שמכפרים. כפרה אחת שלהן
ד
נזרק למטה מחציו של
מזבח, כדתנן במדות פרק
ממנו על טהרו של מזבח
שבע פעמים מאי לאו אפלגיה
דמזבח כדאמרי
וחוזרין ומכפרין כפרה אחרת:
ג' וחוט של סיקרא חוגרו
פיסוק מתנות בעלמא הוא. הואיל
אינשי טהר טיהרא הוא פלגא דיומא אמר רבה בר שילא לא
.
(א)
באמצע להבדיל בין דמים
ושתיהן בקרן אחת אין כאן הוכחת
העליונים לדמים התחתונים.
אגופיה
עולת התמיד כל דמיה
מעשה חטאת: וניתיב אחת וכו'.
למטה היו נזרקים. כי
דם עולה ניתן למטה מחוט הסיקרא ודם החטאת למעלה וכיון דהך מתנה בתרייתא המפסקת משום מעשה חטאת עבידא
לא מצאנו דמי בהמה
תהוי למעלה כחטאת: הזה ממנו כו'. לקמן בפרק חמישי כשהוא מזה מדם הפר כנגד עובי של כפורת וקא ס"ד
אחת חציים למטה וחציים
למעלה. ואע"פ שהקיש
אחת מאמצע עוביה למעלה ושבע מאמצעיתה ולמטה: ומשני כמצליף. האי למטה ולמעלה דתני לא אאמצעית קאי אלא ראשונה
הכתוב העולה לחטאת, נהי
נתן תחילה כלפי מעלה והשבע תחתיה זו למטה מזו כמצליף: כמנגדנא. כשליח ב"ד המכה ברצועה זו למטה מזו שאינו מכה במקום
דהיקישה לחלק בהזאות,
להבדלה עוד מקצתם למעלה
אחד. ולשון מצליף לא נודע לי: הזה על טהרו של מזבח הפנימי שבע פעמים. כמו שנאמר והזה עליו מן הדם וגו': אפלגיה (ב). נגד
ומקצתם למטה לא מצאנו.
אמצע גובה קירו: טיהרא. צהרים פלגא דיומא. וכיון דשבע הזאות
הזה המזה אי אפשר לצמצם שלא יהא מהן לא למעלה ולא למטה:
ואקשינן והתנן היזה ממנו
אגופיה
מדם הפר וכן מדם השעיר
אחת למעלה ושבע למטה
כמצליף, הנה למעלה ולמטה. ושנינן הא' רבי יהודה בפ' הוציאו [לו] את הכף מאי כמצליף כמנגדנא, פי' כמכה שמעלה ידו
.
ומורידה וכל הכאה במקום אחד היא. ופירשנוה באתריה. איני והתנן בפרק הוציאו לו את הכף אחר שהזה למעלה בקרנות
מזבח הזהב וחזר והזה על טהרו של מזבח ז' פעמים, מאי לאו בחציו של מזבח כמו שקורין בני אדם חציו של יום טיהרא,
.
כך קורין חציו של מזבח טיהרו. הנה מדם אחד נותן למעלה בקרנות ולמטה בחציו. ושני לא טהרו גילויו הוא, כלומר
מקום נקי שנראה ונתגלה זהבו והוא מקום שאין שם (טיבולי) [עיכולי] קטורת, כמו השמים הנקיים שאין בהן עבים נקראין
.
טהורים כדכתיב. וכעצם השמים לטוהר.
. .