טו:
שבעת ימים
פרק ראשון יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואחת
לשכת בית המוקד. פר"ח דשני בית המוקד היו ליטול
אגופיה דמזבח. על גגו. ומאי לשון טהרו על שם שמטהר ומפנה
סט א מיי' פ"ה מהל'
א) [לקמן יז: מה.
נח: סוטה טו:] זבחים
מעשה הקרבנות
מהם אש לצורך המזבח שמצוה להביא מן ההדיוט ששנים
הקטורת שנשרף עליו בבקר וחותיהו אילך ואילך ומזה על מקום
סב:, ב) תמיד ל. [פ"ג
הלכה ו:
הגילוי כדכתיב וכעצם השמים לטוהר כמו לטהר: עולה טעונה
היו שאם יכבה האחד יביאו מן השני ואף על גב דאכתי
הואי
משנה ג], ג) מדות פ"א
ב [מיי' פי"ד מהל' תפלה
יסוד. שיהא דמה ניתן במקום שיהא יסוד למטה הימנו דהכי
טרף בקלפי (דף מה.) שמא
מערכה לקיום האש לקמן בס"פ
מ"ו, ד) לפנינו מקדשא
הל' יג טוש"ע א"ח סי'
עיין תוי"ט בזבחים פ"ה
קכח סעי' יז]:
אמרינן בזבחים (דף נא.) אל יסוד
שלשתן היו צריכות לקיום האש שאם
ע ג מיי' פ"ה מהלכות בית
מ"ד ד"ה שתי מתנות,
מזבח העולה לזבחה של עולה יהא
הבחירה הל' י: יכבה האש משני בתי המוקד יקחו
❖
אגופיה דמזבח דכתיב וכעצם השמים
ה) [יחזקאל מג], ו) [ויקרא
1
יסוד למטה הימנו: קרן מזרחית
מן המערכה העשויה לכך וכפירושו
א], ז) [צ"ל ונותן],
לטהר מאי שנא דיהיב עולה ברישא והדר
ח) [שבית רש"ש], ט) ד"ה
דרומית לא היה לה יסוד. כדאמרינן
משמע בפ"ק דשבת (דף כ.) ומאחיזין
יהיב דחטאת ניתיב ברישא דחטאת והדר
אמר שייך קודם ד"ה ואחת
רבינו חננאל
האור במדורת בית המוקד מאי
במסכת מדות (פ"ג משנה א) היסוד
ושניהם שייכים אחר ד"ה
ניתיב דעולה כיון דעולה היא היא קדמה
ניתיב ברישא, י) [וע"ע
טעמא בכל מושבותיכם אי אתה
היה מהלך על פני כל הצפון ועל
א) והאיכא שירים שהן
ברישא ומאי שנא דיהיב מזרחית צפונית
תוס' מנחות ק. ד"ה אמר
למטה, כלומר נשפכין
מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת
פני כל המערב אוכל במזרח אמה
❖
ותוס' סוטה מב. ד"ה סגן],
על היסוד. ושנינן שירים
ומערבית דרומית ניתיב דרומית מזרחית
בית המוקד משמע דלפי שהוא צורך
אחת כשהצפון כלה למזרח ובדרום
לא מעכבי, כלומר אפילו
המזבח יכול להבעיר בשבת ורש"י והדר צפונית מערבית אמרי עולה טעונה
אמה אחת כשהמערב כלה לדרום
אינן נשפכין על היסוד,
א
[א]
נשלמה העבודה, וכיון
תורה אור השלם
יסוד וקרן דרומית מזרחית לא הוה ליה
פירש לפי שהכהנים הולכים יחפים
אלמא לא היה יסוד למזרחית דרומית
דלא מעכבי שפיכתן על
דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בינו
ואמרינן בזבחים (דף נג:) לפי שלא
יסוד מאי שנא דיהיב ברישא מזרחית
1. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי
היסוד ולא כלום היא.
והאיכא שירים של דם
לרצפה כדאיתא בפ"ב דזבחים (דף
היתה אמה היסוד של כל המזרח
יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו
צפונית והדר מערבית דרומית ניתיב
הפר ושל דם השעיר
כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר
כד.) היו שני בתי המוקד ואש של
ושל כל דרום בחלקו של בנימין
ברישא מערבית דרומית והדר מזרחית
הניתן בפנים דמעכבי,
וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:
מערכה לקיום האש וצריך לומר
כדמתרגמינן באחסנתיה יתבני
שמות כד י
ומפורש בסוף פ' הוציאו
צפונית כיון דאמר מר כל פינות שאתה
א)
ב
2. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
לו את הכף ובזבחים
ד) מדבחא (בראשית מט) לפיכך לא היה
לפירושו דהתירו להבעיר האש
פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ברישא
שהיא שחיטת קדשים
לְחַטָּאת לַיְיָ עַל עֹלַת
יסוד לה: כיון דאמר מר כו'.
במדורת בית המוקד אע"ג דלא הוה
בסוף השוחט [והמעלה].
הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
בההוא פגע וממאי דבעולה הוא דקאמר
❖
צורך מזבח כיון דבעזרה הוא לא
ממתניתין דרמי בר יחזקאל היא
(ושנתן) [ושנינן] בחד
במדבר כח טו
מקום אמרינן לא מצאנו
רחמנא עביד בה מעשה חטאת ודילמא
לקמן (דף נח:): לא יהו אלא דרך
קרינן ביה בכל מושבותיכם:
דמים חציים למעלה
אמר
ט) להם הממונה. הכא ולקמן
ימין למזרח. הכא לא שייך למזרח
בחטאת הוא דקאמר רחמנא עביד בה
וחציים למטה, אבל
גליון הש"ס
אבל בזבחים שייך למיתנייה דאיירי
בריש פ"ג (דף כח.) אמר
(כנפיים) [בפנים] ובחוץ
מעשה עולה לא ס"ד דכתיב על עולת
2
תוס' ד"ה ניתיב דרומית
לא. ולמה מקדים ומזה
התם בנתינת כבש המזבח לדרום
להם הממונה צאו וראו אם הגיע
התמיד יעשה ונסכו מאי קאמר רחמנא מידי
כו' ולא ה"מ לשנויי. עיין
אחת שהיא שתים כדין
ויליף לה מן ומעלותיהו פנות ה) קדים
זמן שחיטה פירש רש"י הסגן וליתא
תשוב' מהרח"ש ח"ג סימן
העולה ואחרי כן מזה
דחטאת שדי אעולה תנן התם ב) אמר להם
❖
תן מעלותיו לדרום כדי שתהא תחילת
דבירושלמי חשיב ה' דברים שהסגן
ט:
שתים שהן שתים כמעשה
הממונה צאו והביאו טלה מלשכת בית
חטאת, מפני שהזבח עולה
פינותיו לקדים כשתפנה לדרך ימין
משמש אישי כ"ג הגבה ימינך לקמן
לפיכך מקדים מצותו.
הטלאים והלא לשכת הטלאים הית' במקצוע
דכל פינות דרך ימין הן דתני רמי
בפרק טרף בקלפי (דף לט.) הסגן
והרי אנו מפרשים שתי
הגהות הב"ח
צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם
בר יחזקאל עומד על שנים עשר
בימינו וראש בית אב בשמאלו בפ' כ"ג
הקושיות כאחת למה מזין
(א) גמרא טלאי קרבן:
בקרן מזרחית צפונית היה
אחת לשכת הטלאים ואחת
לשכת
בקר וגו' ואגב ההיא גירסא נקט
(סנהדרין דף יט.) והניף הסגן בסודרין
(ב) רש"י ד"ה תנן התם
לו להזות בתחלה בקרן
בכל דוכתי למזרח ולא שייך למימר
דסוף מסכת תמיד (דף לג:) והסגן
החותמות ואחת לשכת בית
המוקד
וכו' דמיירי לעיל בשיטה
דרומית מזרחית משום
כהאי גוונא כו' מוקמי'
דכד סליק בכבש ופונה
אלא דרך ימין ותו לא: ברישא
בימינו והעלהו בההיא פירקא נמי
ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים
לסתמין דסדר יומא
דרך ימין למזרח בההוא
בההוא פגע. כשעלה בכבש ופונה
לא היה כה"ג מתמנה עד שנעשה
❖
דפליגי אתמיד:
ורמינהו ג) ג ארבע לשכות היו לבית
המוקד
קרן פגע ברישא. ומשני
לימין פוגע בקרן מזרחית דרומית
סגן ולא קא חשיב להא בהדייהו
אמאי לא מדי בקרן
כקטוניות הפתוחות לטרקלין שתים בקודש
דרומית מזרחית משום
תחילה ושם אי אפשר ליתן משום
אלמא ממונה לאו סגן הוא י):
דעולה טעונה יסוד וקרן
ושתים בחול וראשי פספסין מבדילין בין
ניתיב
הגהות הגר"א
דרומית מזרחית. דומיא
דאין לה יסוד ומקיף ובא עד מזרחית
דרומית מזרחית לא הויא
קודש לחול ומה היו משמשות מערבית
דחטאת דכשעלה בכבש
צפונית ונותן ואע"ג דמתן דם אינו
[א] גמ' והדר. רשום קו
יסוד ואם יתחיל בקרן
❖
עליו למחקו:
דרומית מזרחית צריך
דרומית היא היתה
לשכת (א) טלי קרבן
בא לו לקרן דרומית מזרחית תחלה
עולה בכבש דהא על הרצפה עומד
להשלים צפונה מערבה
והכלי בידו וזורק למרחוק דכתיב ו)
$ ולא הוה מצי לשנויי כיון דעולה
דרומית
ולא היו הדמים נשפכין על
נשחטת בצפון וקיבול דמה בצפון
וזרקו דהא למטה מן החוט הוא נותן
היסוד אלא בקרן מערבית
מוסף רש"י
דרומית. דתנן במדות פרק
יהיב מזרחית צפונית דפגע ביה ברישא שהוא סמוך לו יותר מלקרן
אפילו הכי כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות
אגופיה דמזבח. על גילוי
ג' והיסוד היה מהלך
מזרחית דרומית חדא דאדרבה כיון דכל פונות דרך ימין נמצא כי
בכבש דרך הדרום ופונה למזרח ה"נ בכל הדמים אע"פ שנותנן
גגו של מזבח, שהיה
על פני כל הצפון ועל
מטהרו תחלה מדשן שעליו
קאי בצפון ופניו למזבח ומקיף דרך ימין פגע בקרן דרומית מזרחית
למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום שהוא פניו של מזבח כפתח
פני המערב, ואוכל בדרום
ומגלה את גגו, ועל
אמה אחת, ובמזרח אחת
כניסת הבית ומשם פונה לימין: דילמא בחטאת. דראש חודש
ברישא ועוד האמת משיב לו לקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד:
שמטהרהו ומייפהו קרי
ובקרן מערבית דרומית
ניתיב
ברישא מערבית דרומית. דכיון דבעיא מעשה חטאת
אמר רחמנא עביד ביה מעשה עולה: לא ס"ד דכתיב. לחטאת
ליה טהרו כדכתיב וטהרו
היו שני נקבים כמין שני
על עולת: תנן התם. במסכת תמיד ולא שייך למיקבעיה בגמרא
חוטמין דקין שהדמים
נהי דלא מצי למיתב דרומית מזרחית כחטאת משום
(זבחים לח: ובצ"ק הגיה:
❖
כדכתיב לטוהר).
ניתנין על יסוד מערבי ועל
דיומא אלא משום דמיירי לעיל (ב) בשינוי כהאי גוונא מאן תנא
דעולה טעונה יסוד מ"מ ניתיב ברישא מערבית דרומית שהיא קרן
יסוד דרומי כו'. וכבש
סדר יומא ר"ש איש המצפה היא לא שמעינן ליה דאמר הכי
הסמוכה לכבש שהיה בדרום שהיה עולה בו לתת מתנות דחטאת
המזבח היה לדרום המזבח
דתנן היה לדרומו של
אלא משום דשמעינן ליה דפליג אסדר תמיד מוקמי לסתמיה
וקרובה לו טפי ממזרחית צפונית ומשני כיון דאמר מר כל פונות
תוס' ישנים
מזבח [ל"ב] אמה על רחב
דפליגי אתמיד אליביה ואין שיטה כזאת מצויה בגמרא קבעה
כו' ואף על גב דאי שחיט על ירך המזבח צפונה פגע ברישא
תנן בפרק הוציאו [נח, ב]
י"ו אמה, וכשעולה מן
נמי להך גביה דמתוקמא נמי בהך שיטתא: הממונה. הוא הסגן:
דרך ימין לקרן מערבית דרומית מקמי קרן מזרחית צפונית ס"ל
אחר שהזה למעלה
הכבש למזבח ופונה דרך
(בקטורת) [בקרנות] מזבח
ימינו למזרח ברישא פגע
והביאו כו'. לתמיד: מלשכת הטלאים. שהיו הטלאים שם
לרבי שמעון איש המצפה כמאן דאמר דכל חצי העזרה עד הפתח
הזהב חוזר ומזה על טהרו
בקרן דרומית מזרחית, לא
הויא צפון והיה שוחט להלן מן המזבח כנגד הפתח וכי מקיף תו
מבוקרין כדתנן (ערכין דף יג.) אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין
של מזבח ז' פעמים כו',
יכול להזות בו דהא לית
בלשכת הטלאים: והלא. כמו והרי היא במקום פלוני: במקצוע
דרך ימין פגע מיד בקרן מזרחית צפונית שהיא קרובה לקרן
אלמא מדם א' נותן למעלה
ליה יסוד כדאמרינן, וכיון
בקרנות המזבח ולמטה
דעבר ליה כי פגע ברישא
צפונית מערבית. של בית המוקד שהיה טרקלין גדול והיו מסיקין
מזרחית דרומית שהיא קרן שנותנין בה תחלה מתנות חטאת טפי
בחציו. ועוד גרס בפר"ח
בקרן מזרחית צפונית פגע
מלקרן מערבית דרומית וניחא נמי דנקט דרך ימין למזרח:
בו מדורות גדולות להתחמם שם הכהנים שהולכים יחפים על רצפת
והאיכא שירים שהן למטה
ואין מעבירין על המצות
עזרה שהיא של שיש והיו במקצעותיה לשכות פתוחות כקטוניות
אחר שהזה על הקרנות
דרומית
הילכך מזה עליו כו'.
ושנינן שירים לא מעכבי,
תנן התם בתמיד פ"ג
פתוחות לטרקלין כדקתני לקמן וארבע לשכות היו שם בד' המקצועות אחת לשכת הטלאים וכו': לשכת החותמות. שמניחין
ואנן מיירינן במלתא
אמר להן צאו והביאו
שם חותמות של לוקח סלתות ונסכים מן ההקדש בדמים כדתנן במסכת שקלים (פ"ה משנה ג) ד' חותמות היו במקדש והיה כתוב עליהן
דמעכבא בדם דהיינו עיקר
טלה מלישכת הטלאים.
כפרה, והאיכא שירים של
עגל גדי זכר חוטא והן סימני כבש ואיל ופר ושלש בהמות של מצורע כל מי שמבקש נסכים בא לו אצל הממונה על החותמות
והרי לשכת הטלאים היתה
דם הפר ושל דם השעיר
במקצוע צפונית מערבית
ונותן לו מעות כפי נסכים שהוא צריך ומקבל ממנו חותם של אותם נסכים ובא לו אצל הממונה על הנסכים ומראה ז) לו החותם
הניתן בפנים דמעכבי,
וד' לשכות היו שם.
ומקבל ממנו נסכים וכו' כדמפרש התם: לשכת בית המוקד. לשכה קטנה שקרויה בית המוקד ופתוחה לבית המוקד הגדול: שעושים בה
ומפורש בסוף פרק הוציאו
אחת לשכת הטלאים ואחת
לו [ס, ב] ובזבחים בהשוחט
לשכת החותמות, כדתנן
לחם הפנים. של בית גרמו עושין שם מעשה לחם הפנים שהיו שם: לבית המוקד. פתוחות לה: שתים בקודש ושתים בחול. של בית ח) המוקד
ומעלה [קיא, א] אלמא יש
ד' חותמות היו במקדש.
מקצתה בנויה בתוך עזרה מקודשת ומקצתה בחול: וראשי פספסין. חתיכות עצים מבדילין לסימן במקום המפסיק בין קודש לחול:
ממנו בקרנות המזבח
ואחת לשכת המוקד, ובית
ששיקצום ולמטה, ושנינן בחד מקום
המוקד זה היה כיפה ולמה
אמרינן אבל זה היה במזבח
נקרא בית המוקד שלא
הפנימי למעלה ובחיצון למטה, משמע שכל זה היה בספר רבינו חננאל אבל אינו בספרים שלנו, ובזבחים פרק בית שמאי ברישיה [לח,
היתה אש כבה בו לעולם, ומשם היו נוטלין האש, ואחת לשכת עושין [בה] לחם הפנים. ורמינן עלה הא דתנן במדות
ב] איתא להך גירסא.
פרק ראשון ארבע לישכות היו בבית המוקד כו', ומה היו משמשות מערבית דרומית היא היתה לשכת טלה קרבן
הממונה. פי' בקונטרס סגן. והקשה רבינו אלחנן דהא בירושלמי [יומא פ"ג ה"ח] מפרש דחמשה דברים סגן משמש ולא חשיב הך
דהכא וכן אמר להן הממונה דפ"ג, והכי נמי דתמיד. ונראה לרבינו שממונה על זה היה, כי מסתמא היו שם הרבה ממונים.
א) עי' בתוס' ישנים כאן דכ' דרבינו גריס לה הכא אבל בספרים שלנו אינו רק בזבחים דף לח ע"ב נמצא להך גירסא.
צאו והביאו טלה גרסינן. ול"ג לי. בית המוקד. פי' בקונטרס שהיה בו אש להתחמם לכהנים שהיו הולכים יחיפים על הרצפה.
והא דאמרינן בפ"ק דשבת [כ, א] אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד מ"מ צורך עבודה קרינא ביה שפיר, ואע"פ שלא היה אלא לחמם לכהנים. וגם היה בית המוקד קטן כקיטון הפתוח לטרקלין כדקאמר בסמוך שהיה עשוי נמי לצורך כך. ור"ח פירש שהיה אש בבית
המוקד לקיום האש, ואע"ג דאמרינן לקמן בפרק טרף בקלפי [מה, א] שהיו עושין מערכה לקיום האש, מכל מקום צריכין היו שתי בתי מוקד אלו לקיום האש. וקשה קצת שלא מצינו בשום מקום שהיו לקיום האש. ורמינהי כו'. מלשכת טלה קרבן ומלחם הפנים קא פריך
דהנהו משני לבסוף שמעתין, אבל מאינך אתי להו שפיר אם היו משמשות שני דברים. מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. שהיא היתה מקודשת יותר, דתנן במסכת כלים [פ"א מ"ה] עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין זר נכנס לשם אלא לשחיטה ותנופה כו'.
ולקמן פרק אמר להם הממונה [לו, א] פלוגתא אם יכול לשחוט קרבנות ששחיטתן בצפון בעזרת (ישראל) [כהנים]. ומיהו ההוא דמסכת כלים אתיא אפילו למאן דשרי, שהרי פעמים שהיתה עזרת ישראל מלאה שוחטין נכנסין לשם.