יז:
שבעת
ימים פרק ראשון יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי אמרת בשלמא. תנא דתמיד גופיה
ואין לתרץ משום דא"כ לא הואי שום לשכה בקרן מערבית דרומית
דתני לשכת הטלאים
פב א
א)
דמה בכך והא לא קתני עלה ארבע לשכות היו בד' מקצעותיו
בצפונית מערבית מודי הוא דלצד מערבית
דרומית הואי טפי אלא
פג ב
ב)
אלא סתמא קתני וד' לשכות היו לו וי"ל כיון דבלשכת הטלאים
לפי מראית עינו שנה משנתו ודאתי מדרום מיתחזיא ליה מצפון
ג)
❖
❖
קתני שהיתה במקצוע מסתמא כל הנך הוו נמי כל חדא במקצוע
ולעולם מקרן [דרומית] מערבית בא להתחיל למנות היינו דמתרץ
ג
בפני עצמה ולא מסתברא שיהיו
לחם הפנים אלחם הפנים להיות
שתים במקצוע צפונית מערבית
בדרומית מזרחית כדקתני במדות
אי אמרת בשלמא במערבית דרומית הואי
רבינו חננאל
תורה אור השלם
דלא ליקשי אהדדי כיצד לשכת הטלאים
ובמקצוע דרומית מערבית לא
היינו דמתרץ לחם הפנים אלחם הפנים
1. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו
ואסיקנא ש"מ בדרומית
בדרומית מערבית לשכת החותמות
יהא כלום אבל תימה לימא דלשכת
אלא אי אמרת צפונית מערבית הואי סוף
מערבית הוות קיימא
וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי
כי אזלת דרך שמאל במערבית
טלאים במקצוע
צפונית מערבית
ש"מ פיר' האי תנא
סוף מאי תירוצא דלחם הפנים אלא לאו
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ
צפונית לשכת בית המוקד צפונית
דקתני דרומית מערבית
מֵאִשֵּׁי יְיָ חָק עוֹלָם:
❖
שמע מינה במערבית דרומית הואי שמע
ויקרא כד ט
לשכת טלה קרבן כול'
מזרחית לשכת לחם הפנים במזרחית
נקיט דרך ימין וחשיב
מינה והאמר מר כל פינות שאתה פונה
דרומית: אלא אי אמרת. דוקא
שנייה לה דרומית מזרחית
לא יהיו אלא דרך ימין למזרח הני מילי
תנא לשכת הטלאים במקצוע צפונית
לשכת עושי לחם הפנים.
הגהות הגר"א
שלישית מזרחית צפונית
בעבודה אבל הכא חושבנא בעלמא הוא:
מערבית סוף סוף מאי תרצתא לחם
[א] גמרא
רביעית מערבית צפונית,
הפנים כי מני דרך שמאל הוה לשכת
שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק
נמצאת לשכת עושי לחם
לחם הפנים בדרומית מערבית לפי
הפנים שנייה ללשכת
בראש: תנו רבנן כיצד מקריב חלק בראש
❖
הטלאין כי היא מצידה
מניינו: והאמר מר. לקמן
אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני
כשפונה דרך ימין למזרח.
: משתי חלות. של עצרת:
ואידך תנא חשיב ללשכת
מקריב כיצד נוטל חלק בראש אומר
א
ארבע או חמש. בכל שבת ושבת
עושי לחם הפנים רביעית
מוסף רש"י
ונימא דכולהו אקצויי מקצו כזה
חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל
ללשכת הטלאין, דנקיט
ולקמיה מפרש מתי ארבע ומתי
והיתה לאהרן ולבניו.
דרך שמאל כשפניו למזרח
ויש לומר דהיינו דקאמר מסתברא
ונוטל חלה משתי חלות ארבע או חמש
חמש: והיתה לאהרן ולבניו. בלחם
ונמצאת לבסוף, וזהו
דרומית מערבית הואי ולא קאמר
ממעשה לחם הפנים רבי אומר לעולם
מדרמינן לחם הפנים
הפנים כתיב: מחצה לאהרן כו'.
[א] ב
על כרחיך דרומית הואי דאי לאו
אלחם הפנים דהאי תנא
ואף על פי שהן שנים עשר יש
חמש שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה
❖
1
(רשב"ם ב"ב קמג.)
חשיב לה שנייה והאי
הכי לא מיתרצא לחם הפנים אלא
בהן שתי חלות שאינן מתחלקות
חשיב לה רביעית. ומשני
לאהרן ומחצה לבניו הא גופה קשיא אמרת
משום דהוה מצי למימר צפונית
רב הונא מר קא חשיב
כדמפרש ואזיל: אתאן לרבנן.
נוטל חלה אחת משתי חלות מני רבי
מערבית הואי וכדפרישית אלא
דרך ימין דהויא ומר
תוס' ישנים
דאמרי לא שקיל פלגא דאי שקיל
קא חשיב דרך שמאל
היא דאמר פלגא שקיל אימא מציעתא ארבע או
שנראה לו דוחק קצת לומר דכולהו
פלגא בציר מחמש לא שקיל: רישא
.
אקצויי מקצי: והא אמר מר כל
דהויא. אלא אי אמרת
חמש ממעשה לחם הפנים אתאן לרבנן
לשכת הטלאים בצפונית
ומציעתא רבנן. דאמרי לא שקיל
פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך
מערבית הות קיימא היכי
דאמרי לא שקיל פלגא אימא סיפא רבי אומר
פלגא אלא בציר מפלגא ודקשיא לך
מיתרצא לשכת עושי
ימין. פי' משום דגמרינן מים שעשה
לעולם חמש רישא וסיפא רבי ומציעתא רבנן
חלה דשתי לחם דשקיל לה כולה
לחם הפנים, שלישית
שלמה הקשה רבינו אפרים זצ"ל
הוה בעי לאחשובה. הנה
אמר אביי רישא ומציעתא רבנן ומודו רבנן
מודו רבנן דלאו אורח ארעא
אדגמרינן מהתם נגמור ממגרש
נתברר שמצד לשכת
למיפרסיה ולמיתב פרוסה לכ"ג:
בפרוסה דלאו אורח ארעא למיתבה לכ"ג
הטלאין היא. אלא ש"מ
ג
דכתיב ומדותם מחוץ
ומאי
לשכת הטלאין בדרומית
ומאי
לעיר את פאת קדמה אלפים באמה
מערבית הוות קיימא ש"מ.
ואת פאת נגב וכו' דהיינו דרך שמאל כשהופך פניו לעיר ומקיף מבחוץ ונראה לי לתרץ דמים גמרינן משום דכתיב פונים פונים
והאי תנא דתני והלא
לשכת בית הטלאין היתה
והכי איתא בהדיא בזבחים פרק קדשי קדשים דפריך ההוא מיבעי ליה לגופיה פירוש בעלמא מנא
לן ומשני א"כ פונים
במקצוע צפונית מערבית,
פונים למה לי ומצאתי כתוב שהק' ריב"א אמאי לא משני אקושיא דלשכת טלאים דהא דקאמר דהוה
צפונית מערבית דעזרה.
וארבע לשכות היו שם,
במקצוע צפונית מערבית היינו בקרן צפונית מערבית של עזרה דהיינו מערבית דרומית של בית המוקד
נמצאת לשכת הטלאין היא
שהרי משמע במסכת מדות דבית המוקד גדול היה לצפון העזרה כזה וקאי התם אעזרה
בסוף המקצוע המערבי
והכא אבית המוקד ועוד דאלחם הפנים נמי הוה מצי לשנויי דחשיב נמי התם דרך ימין ונימא
לעזרה צפונית. ולארבע
לשכות שהיו שם דרומית.
דלשכת החותמות ולשכת המוקד דקא חשיב בתמיד ולא חשיב במסכת מדות לשכות אחרות היו
ואקשינן והא (אמרינן)
ובתוך העזרה היו אחת במקצוע צפונית מזרחית של עזרה ואחת במקצוע מערבית צפונית של עזרה
[אמר מר] כל פינות
שהוא דרומי של בית המוקד גדול דכשתמנה מלשכת טלאים דרך ימין ארבע לשכות הויא לחם הפנים
שאתה פונה לא יהיו
אלא דרך ימין למזרח.
רביעית לה דרומית מזרחית של בית המוקד גדול כזה וי"ל דלא מסתבר לומר שהיה אומר על זה ד'
ושנינן הני מילי לעבודה
לשכות היו שם כיון דלא היו שם בעזרה אלא שתים מהם ועוד איך יתכן קרנות העזרה וקרנות בית
הכא חושבנא הוא. הא
המוקד גדול שוות ומסתמא העזרה גדולה יותר מבית המוקד אבל תימה לי מאי דוחקיה דרב הונא בריה
רמיא דפריש הכא מדרמינן
לחם הפנים אלחם הפנים
דרב יהושע לאוקמה סתמא דתמיד דלא פליגי אהדדי ולאוקמה בחד תנא והא על כרחיך פליגי אהדדי
כול', לא מצאנו לה מקום
דסתמא דמדות קא סברא או כוליה מזבח בדרום או רוביה כדאשכחן הכא וסתמא דתמיד מוכח בריש פרק
מפורש בתלמוד, אלא
קדשי קדשים דההיא סברה מזבח ממוצע וי"ל אי פליגי במילתא דאשכחן פלוגתא דתנאי
ודאי כך היתה הגירסא
מדרמו ופרקו ולא הוצרכו
בהא לא חיישינן אבל במקום הלשכות לא אשכחן תנאי דפליגי בהדיא:
לכתוב ולפרש יותר מזה.
ומודו
רבנן בפרוסה דלאו אורח ארעא. תימה מעיקרא דלא אסיק אדעתא להאי שינויא ארבע או
חמש
היכי הוה ניחא
ועלתה השמועה דלשכת
טלה קרבן היתה במקצוע
לרבנן כיון דלרבנן דר"י יהיב לכהן חמש ובציר ליה שתות מפלגא אם כן לרבי יהודה אמאי לא
יהיב
ליה אלא ארבע
דרומית מערבית סמוכה
דהיינו חומש בציר
מפלגא ליתיב ליה ארבע שלימות ופרוסה קטנה דלא ניבציר ליה אלא שתות מפלגא או כיון דלר"י בציר ליה
לעזרה ונראת צפונית
חומשא לרבנן נמי ניבציר ליה חומשא ויש לומר דלעולם אסיק אדעתיה דלאו אורח ארעא למיתב ליה פרוסה ובלבד דנימטייה
מערבית לחיל. שכהן גדול
מקריב חלק בראש כול'.
בציר מפלגא ולהכי גבי לחם הפנים כיון דכי בצרת ליה חדא מפלגא לא מטא ליה כמו לכל אחיו הכהנים יהבינן ליה שלימות ולא
ת"ר כיצד מקריב חלק
מצמצמינן כולי האי להשוות הדבר לר"י ורבנן דלמטייה אליבא דתרוייהו בציר חומשא או בציר שתות מפלגא דלאו אורח ארעא למיתב
בראש אומר עולה זו אני
ליה פרוסה אבל גבי שתי הלחם הוה ס"ד דטפי הוי אורח ארעא למיתב ליה פרוסה מלמיתב ליה פלגא ממש דלאו אורח ארעא כלל
מקריב כול' כיצד נוטל
חלק בראש אומר חטאת זו
ליתב ליה כמו לכל אחיו הכהנים שיהא הוא לבדו שקול כנגד כולם ומשני אפי' הכי הא עדיפא להשוותו כנגד כולם מלמיתב ליה פרוסה:
אני אוכל כו'. ונוטל חלה
עיילא
משתי חלות של עצרת. ד'
או ה' מלחם הפנים. רבי אומר לעולם ה' שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו. והא דרבי בפרק מי שמת. הא גופה קשיא כו'. ופריק אביי רישא ומציעתא רבנן היא דאמרי לא שקיל פלגא אלא פחות
דהא לא תנן במתניתין נוטל מחצה וגם לא תנן חולק אלא נוטל חלק בראש תנן. ואמאי נוטל חלה משתי חלות של עצרת לפי שאינן אלא שתים בלבד כדכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים וגו'
וגנאי הוא הדבר לתת לכהן גדול פרוסה. לפיכך נותן לו בעצרת אחת שלימה.