שבעת ימים פרק ראשון יומא
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומאי ארבע או חמש. מתי ארבע ומתי חמש: לרבנן. דפליגי עליה דר' יהודה בפרק החליל ואמרי משמר היוצא נוטל שש
פד א ב
א) ב)
ומשמר הנכנס נוטל שש חלות ושכר הגפת דלתות לא שקיל משמר הנכנס נמצאו כולן באות ומחלקות וכהן גדול חולק עם שתיהן ומשנים
(ב)
ג)
עשר בעי מיפלג ומחצה שלם אינו נוטל בציר חדא מפלגא חמש שקיל: לר' יהודה דאמר נכנס נוטל שתים. בלא מחלוקת בשכר שהוא
פה ג
ד)
פו ד
מגיף למוצאי שבת דלתות העזרה וחיל והיכל ולשכות שפתחו שחרית משמר שיצא לו מעשר בעי מיפלג שאין השתים באות במחלוקת כי
ה) ו)
ז)
שכרם הם: בציר חדא מפלגא.
❖
פז ה
ח)
עיילא
דעשר ושקיל ארבע: כולה רבי
ומאי ארבע או חמש לרבנן דאמרי נכנס
ליה מרתא בת בייתוס
פח ו
היא. דאמר פלגא שקיל: וסבר
לינאי מלכא. אין זה ינאי
נוטל שש ויוצא נוטל שש ושכר הגפת דלתות
לה כרבי יהודה. דאין השתים
תורה אור השלם
המלך ח) (שבריש פ')
האומר
❖
לא (א) משתים עשרה בעי מיפלג בציר חדא
מתחלקות לעולם: אלא מאי ארבע
שהרג חכמי ישראל דההוא
1. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו
מפלגא חמש שקיל לר' יהודה דאמר נכנס
הא חמש בעי למישקל לא קשיא
דהתם כהן גדול
הוה דקאמר
אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ
נוטל שבע שתים בשכר הגפת דלתות ויוצא
שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת
הא דאיכא משמר המתעכב וכו'.
מוסף רש"י
הקם להם בציץ
שבין עיניך
יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים
נוטל חמש מעשר בעי מיפלג בציר חדא
פעמים שיום טוב חל בשני בשבת ויש
ולא היה ממנה אחר במקומו:
הגפת דלתות.
אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע
❖
מפלגא ושקיל ארבע רבא אמר כולה רבי
(נדרים נו:)
משמר מקדים ובא מערב שבת
וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם:
והאמר
❖
ויקרא כא י
היא וסבר לה כר' יהודה ואלא מאי ארבע
ומתעכב עד הרגל שכל המשמרות
באות ברגל או פעמים שמוצאי יום
הא חמש בעי למשקל לא קשיא הא דאיכא משמר המתעכב הא דליכא
רבינו חננאל
טוב ערב שבת והמשמרות הולכות
הגהות הב"ח
משמר המתעכב אי איכא משמר המתעכב משמנה בעי למפלג ושקיל ארבע
וארבע או חמש דקתני הכי
למקומם בערב שבת ויש משמר
(א) גמ'
אי ליכא משמר המתעכב מעשר בעי למפלג ושקיל חמש אי הכי מאי רבי אומר
קאמר, אי לרבנן חמש,
שמתעכב שם עד מוצאי שבת ותנן
שקיל
לעולם חמש קשיא: מתני' מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו
אי לר' יהודה ארבע, אי
א
(ב) רש"י
לרבנן דאמרו שכר הגפת
במסכת סוכה שבת שבתוך
בסדר היום ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא
דלתות ליכא, י"ב חלות
הרגל היו כל המשמרות שוות בחילוק
במחלוקת
כולן בעי למיפלג, פוחתין
לא למדת ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין
לחם הפנים וכן י"ט הסמוך לשבת בין
ב
(ג) ד"ה וקורין
מן החצי אחת נשארו י"א
כל שבעת הימים
חלות. גנאי הוא לו ליטול
לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה כל שבעת הימים
מלפניה שאין יכולים לשוב בשבת
ג
בסדר היום בפ' אחרי
חצי חלה, מעשר בעי
למקומן בין מלאחריה שעל כרחן הן
❖
לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב יוה"כ עם חשיכה לא היו מניחין
מות
למיפלג, הלכך נוטל חמש
אותו לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא את השינה: גמ' בשלמא שמא
מקדימין לבא מע"ש היו כל המשמרות
מן העשר. אי לר' יהודה
דתני בסוף מסכת סוכה
שוות בחילוק לחם הפנים שהרי על
שכח לחיי אלא שמא לא למד מי מוקמינן כי האי גוונא והתניא והכהן
הנכנס נוטל ז' והיוצא
1
הגהות הגר"א
כרחן שוהין שם והרי היא כשבת
נוטל חמש. ואוקימנא הני
הגדול מאחיו דשיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר אחרים אומרים
[א] גמ'
שבתוך הרגל חל יום אחד להפסיק
תרתי יתירי שכר הגפת
מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו ת"ל והכהן הגדול מאחיו
דלתות, פי' כיון שמשמרה
בינתים או מלפניה כגון שכלה המועד
[ב] שם
הראשונה פתחה בשחרית
גדלהו משל אחיו אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש
בחמישי בשבת או מאחריה שהתחיל
בשבת ויצאה אחר חצי
שני דאמר ר' אסי תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי
המועד בשני בשבת לא היה להם
היום ומשמרה הנכנסת
[מגיפה] השערים שפתחה
מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי: ערב יום הכפורים
להקדים לבא מלפני השבת אינן שוות
אותם היוצאות, נוטלת
❖
אלא משמר המתעכב בשבת בין שהוא
שחרית וכו': תנא אף השעירים ותנא דידן מאי טעמא לא תנא שעירים כיון
בשכרה ב' חלות, נשארו
עשרה חלות פחות אחת
משמר אחד בין שהוא משמרות הרבה
דעל חטא קא אתו חלשא דעתיה אי הכי פר נמי על חטא הוא דאתי פר
מן החצי נשארו ט'.
נוטל שתי חלות והשאר מתחלקות
כיון דעליו ועל אחיו הכהנים הוא דאתי באחיו הכהנים אי איכא איניש
אין דרך ארץ ליטול
תוס' ישנים
למשמר היוצא ונכנס שזמנו קבוע
(פרס) [פרוסה] (חלק בח')
דאית ביה מילתא מידע ידע ליה ומהדר ליה בתשובה בכולהו ישראל לא
'.
[וחולק מהשמונה] זה
לאותה שבת: אי הכי. דמציעתא
נוטל ד' ואלו כולן נוטלין
ידע אמר רבינא היינו דאמרי אינשי אי בר אחתיך דיילא הוי חזי בשוקא
רבי היא מאי לעולם חמש: מתני'
(ד') [ששה]. רבא אמר
קמיה לא תחליף: כל שבעת הימים לא היו מונעין וכו': תניא רבי יהודה
אישי. אדוני: (ג) קורין לפניו
כולה ר' היא. ור' סבר
לה כר' יהודה דאמר
בן נקוסא אומר מאכילין אותו סלתות וביצים כדי למסמסו אמרו לו כל שכן
בסדר היום. פרשת אחרי מות וכן
הנכנס נוטל שבע כו'. אי
כל שבעת הימים: שיהא מכיר.
שאתה מביאו לידי חימום תניא סומכוס אמר משום ר' מאיר אין מאכילין
ה
הכי אמאי ארבע הא ר'
מתבונן בבהמות העוברות לפניו לתת
הוא דאמר פלגא שקיל
אותו לא אב"י ואמרי לה לא אבב"י ויש אומרים אף לא יין לבן לא אב"י
אל לבו בהלכות סדר היום: גמ'
חמש בעי למשקל. ושנינן
לא אתרוג ולא ביצים ולא יין ישן ואמרי לה לא אבב"י לא אתרוג ולא
בדאיכא משמר [המתעכב]
במקדש ראשון. לא העמידו אלא
דשקיל משמר הנכנס
ביצים ולא בשר שמן ולא יין ישן ויש אומרים אף לא יין לבן מפני שהיין
על פי התורה כהנים מהוגנין:
שתים בשכר הגפת דלתות
לבן מביא את האדם לידי טומאה תנו רבנן זב תולין לו במאכל וכל
והמתעכב עוד נוטל שתים
ו
[א]
מרתא בת בייתוס. אלמנה עשירה
אחרות, כדתנן בסוף סוכה
מיני מאכל אלעזר בן פנחס אומר משום רבי יהודה בן בתירא אין מאכילין
היתה וקידשה יהושע בן גמלא ונתנה
והמתעכב נוטל שתים.
אותו לא חגב"י ולא גב"ם ולא כל דברים המביאין לידי טומאה [ב] לא חגב"י
נשארו ח' שקיל החצי
ממון לינאי המלך ומינהו להיות
ארבע משמונה. ואם אין
כהן גדול: תרקבא. חצי סאה תרי
לא חלב ולא גבינה ולא ביצה ולא יין ולא גב"ם מי גריסין של פול ובשר
.
שם משמר המתעכב נוטל
ו) קב: דינרי. זהובים: דיילא. שוטר
שמן ומרייס ולא כל דברים המביאין לידי טומאה לאתויי מאי לאתויי הא
משמר הנכנס שתים שכר
הגפת דלתות נשארו עשר
המלך: בשוקא קמיה לא תחליף.
דת"ר חמשה
דברים מביאים את האדם לידי טומאה ואלו הן השום
חלות (ביטל) [נוטל] חציו
מתוך שהיה מכירך מתחילה בקי
והשחלים
חמש. אי הכי כי רבי
הוא בעושרך ובמעשיך למצוא עלילה
סבר פעמים נוטל חמש
ופעמים נוטל ארבע אמאי
לגבות ממך ממון: מאכילין אותו. ערב יום הכפורים
שחרית סלתות וביצים כדי למסמס אכילה שבמעיו לשלשלו שלא יצטרך
תני לעולם חמש ועלתה
לנקביו למחרת: לידי חימום. של קרי שהסלתות וביצים
מרבים את הזרע: אב"י ואבב"י סימנים הן ומפרש להו ואזיל: זב תולין
בקושיא. מוסרין לו זקנים
לו במאכל. אם אכל מאכל הרבה מכל מין שהוא תולין לומר שמחמת רוב מאכל ראה ואינו זב לטומאת שבעה ולקרבן דכתיב
מזקני ב"ד כו'. במקדש
ראשון לא היו מעמידין
בשרו ולא מחמת אונסו אבל בעל קרי טמא באונס דאין קרי וזוב באים ממקום אחד ואין מראיהם שוה שהזוב ז) דומה למי בצק של
כהן גדול אלא מי שהוא
שעורין ואינו קשור אלא כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת: אין מאכילין אותו. בימי בדיקתו:
גדול מכולן בכח בנוי
השחלין
בעושר ובחכמה וכו'.
ובמקדש שני היה משחיד
.
ונכנס אפי' אם אין בו המדות הללו. לפיכך היו צריכין לבוחנו, אם יודע או לאו. פירוש דיאלא כגון ממונה במכס ועל
.
הנכנסין והיוצאין והנושאין ונותנין, ואם בא אדם להסתיר קרובו יודע בו ואינו יכול לגנוב דעתו. וכן א' בענין הממונים
".
באכילת הפסח בסוף פר' כיצד צולין והאי דרגש בהו דיאלא. כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל כו' תניא יהודה
בן נקוסא אומר מאכילין אותו סלתות וביצים כדי למסמסו כו'. ת"ר זב תולין לו במאכל וכל מיני מאכל. ואין מאכילין
אותו כל דבר שמביא לידי חימום ומרגילו לזיבות.