יח:
שבעת
ימים פרק ראשון יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאמר
רבא תבעוה להנשא כו'. לא הוה מצי לשנויי קטנות
השחלין. קרשי"ן: חלגלוגות. פולפו"ר: הגרגיר. ארוג"א: מצרנאה.
פט א
א) ב)
ג)
הגדל על המיצר שאין סביבותיו זרע אחר שיכחיש כחו: לא יאכל
שלא הגיע זמנן לראות הוו דהא מסקינן בפ' תינוקת
צ ב ג
ד)
ביצים. שמביאין לידי קרי ומתגנה על בני הבית: לא יישן בטליתו
דמילתא דרבא אפילו בקטנה דילמא מחמדא ונראה
של בעל הבית. שהוא מתכסה בה ביום שלא ימצא עליה קרי: כי
דהיכא דתבעוה לינשא וישבה שבעה נקיים וכל אותם שבעה בדקה שחרית
מיקלע לדרשיש. שם היה רגיל לילך:
וערבית וטבלה ולא נבעלה אז צריכה
צא ד
מאן הויא ליומא. יש אשה שתנשא
לבדוק בכל יום ויום דלעולם משתבעוה
והשחלים $ וחלגלוגות והביצים והגרגיר ויצא
ה)
1
לינשא איכא לספוקי דילמא חזיא
לי ליומא שאתעכב כאן ותצא לאחר
ו)
אחד אל השדה ללקט אורות תנא משמיה
מכאן: זה אצל זה. בן שיוליד
מחמת חימוד עד שתיבעל הלכך
❖
דר' מאיר זה גרגיר אמר ר' יוחנן למה נקרא
צב ה
במדינה זו עם בת שיוליד במדינה
בעינן שבעה נקיים סמוך לבעילת
צג ו
שמן אורות שמאירות את העינים אמר רב
אחרת: רבנן קלא אית להו. ושמם
מצוה וכן פירש רשב"ם בפרק
❖
תינוקת : יחודי בעלמא הוו
הונא (המוציא) גרגיר אם יכול לאכלו אוכלו
צד ז
קרוי על בניהם: צריכה לישב שבעה
תורה אור השלם
ואם לאו מעבירו על גבי עיניו אמר רב פפא
מייחדי להו. פרש"י לא היו באין
נקיים. מיום שנתרצית שמא מחמת
1. וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה
בגרגירא מצרנאה אמר רב גידל אמר רב
חימוד ראתה דם: יחודי בעלמא.
עליהן אלא מתיחדים עמהן ותו לא
לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן
רבינו חננאל
שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת
אכסנאי לא יאכל ביצים ולא יישן בטליתו
והקשה ר"י א"כ כיון דאסורין לבא
ואין נזקקין להן אלא שהנשוי אשה
א
אורות זה גרגיר ומאיר
שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא
עליה מאי פת בסלו איכא מיהו הא י"ל
אין מתאוה כמי שאין לו אשה:
של בעל הבית רב כי מקלע לדרשיש מכריז
העינים. גרגירא מצראנא.
וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי
מתני' מסרוהו זקני בית דין.
אכסנאי לא יאכל ביצים
כיון (ב) דשרי לאחר ז' פת בסלו
לֹא יָדָעוּ:
מאן הויא ליומא רב נחמן כד מקלע לשכנציב
מלכים ב ד לט
וישן בטלית בעל הבית,
שקראו לפניו בסדר היום: לזקני
קרינא ביה ועוד הקשו היכי שרו
2. אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ
מכריז מאן הויא ליומא והתניא ר' אליעזר
שמא יראה קרי ויטנף
כהונה. ללמדו חפינת הקטורת
ליחודי בהדייהו והאמר בפרק קמא
הטלית ויחשדהו בעל
לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה
בן יעקב אומר לא ישא אדם אשה במדינה
ב
הבית על אשתו. רבנן כגון
דכתובות מי שפירסה אשתו
המוטלת עליו ביום הכפורים שנאמר
הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ
❖
זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא
ויקרא יט כט
רב ורב נחמן הוו אמרי
זִמָּה:
נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים
ומלא חפניו קטורת סמים
מאן הוויא ליומא. כלומר
יזדווגו זה אצל זה ונמצא אח נושא אחותו
ואשתו ישינה בין הנשים להכי פר"י
וגו' ועבודה קשה היא כדלקמן
איזו אשה אשאנה היום
וכשאצא מן המקום ההוא
(ואב נושא בתו) וממלא כל העולם כולו
: בית אבטינס. היו עושין
דכי אמרי מאן הויא ליומא לא אמרי
גליון הש"ס
אגרשנה. ואקשינן והתניא
מאן הויא ליומא ליבעל אלא ליחודי
את הקטרת כותשין אותו ומערבין
ממזרות ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה
גמ' וחלגלוגו'
2
ר' אליעזר אומר לא ישא
סממניה: והשביעוהו. שלא יהא צדוקי
תוס' ד"ה יחודי
בהדה בעלמא וכיון שהיו אומרים
אדם אשה במדינה זו וילך
אמרי ג רבנן קלא אית להו והאמר רבא
בעלמא. אבל ביסודו של
וישא אחרת במדינה אחרת
לתקן מבחוץ ולהכניס בפנים כדאמרינן
להם כך רק לייחד עמהם לא היו
תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב
כו'.
ד
כו'. ופרקינן רבנן קלא אית
בגמרא : אישי. אדוני:
רואות דם מחמת חימוד ונראה לי כי
להו. כלומר זה בנו של
שבעה נקיים רבנן אודועי הוו מודעו להו
בא"ד משום
הוא פורש ובוכה. מפרש בגמ'
מה שהקשה מכתובות דלא קשה דהא
:
פלוני חכם, וזה בתו של
מקדם הוו מקדמי ומשדרי שלוחא ואי בעית
דבשעת יה"מ אית בהו
פלוני, וכשיבא לישאנה
אם היה חכם דורש. בדבר הלכה כל
דאמר התם היינו דוקא לבחור דלא
כו'.
ויגידו לו כי היא בת פלוני
אימא היחודי הוו מיחדי להו לפי שאינו דומה
ליל יוה"כ שלא יישן ויראה קרי: ואם
נשא מעולם דיצרו תוקפו טפי
לא ישאנה שיודע שהיא
מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו:
לאו. חכם הוא ויודע להבין ולשמוע דבר
כדמשמע בפ' כל היד
אחותו. ואקשינן ואיך
❖
מתני' מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה
מותר לומר מאן הויא
הלכה ואינו יודע לדרוש דורשין לפניו:
כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא
ליומא. כלומר מקדש
באיוב ובעזרא וכו'. שהן דברים ממשיכין
מבול לעולם ומפליג התם כאן בבחור
והעלוהו (א) בית אבטינס והשביעוהו ונפטרו
ומכניס אפי' אינו שוהה
במקום אלא יום אחד. והא
כאן בנשוי בנשוי שרי אע"פ שאין
את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו:
הגהות הב"ח
והלכו להם ואמרו לו אישי כהן גדול אנו
ו
[אמר] רבא תבעוה להנשא
אשתו עמו וע"כ ההיא דכתובות איירי
גמ' (א) מתני'
שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית
ונתפייסה צריכה לישב ז'
בבחור מדקתני מי שהיה טבחו טבוח
לעליית
נקיים. ופרקינן הני רבנן
דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר
(ב) תוס'
הוו מקדמי ומשדרי שליח.
ומת אביו של חתן או אמה של כלה
איבעית אימא חס ושלום
מכל מה שאמרנו לך הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין ז אם (הוא) היה
וכו' עד ודווקא אביו של חתן או
שיהיו עושין מעשה אלא
חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשים לפניו ואם רגיל לקרות
אמה של כלה דליכא איניש דטרחי
ייחוד בלבד, שאינו דומה
מי שיש לו פת בסלו.
קורא
ואם לאו קורין לפניו ובמה קורין
לפניו באיוב ובעזרא ובדברי
ומזה מוכיח ר"י התם דאיירי במי
כלומר מי שיש לו [פת
שאין לו בנים ולא נשא מעולם שהוא
הימים
זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:
אינו] תאב למאכל כל כך,
❖
בוש לטרוח בעצמו צורכי חופתו אבל
ומי שאין לו לעולם רעב.
גמ'
והוליכוהו זקני כהונה
אלמן איהו גופיה מצי טרח ואההיא
❖
לעליית בית אבטינס.
קתני וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים וכו' ויכולני לפרש ולא בעל דקאמר היינו לא בעל מעולם אבל אלמן
לעזי רש"י
אע"פ שעכשיו אין לו אשה כיון דכבר היה לו אשה אשתו ישינה עמו בחדר וכל שכן רבנן דהכא שאפילו עכשיו היה להם נשים אלא שלא
קרשי"ן [קרישו"ן].
תוס' ישנים
היו בכאן בעיר ואפילו אם תמצא לומר דאלמן כמו כן אסור מכל מקום הכא שרי כיון שהיה להם נשים בביתם ולא תקיף יצרייהו כולי האי
שחלים.
ואדרבה טפי הוה ניחא לפירוש רש"י כי לפירוש ר"י קשה הלשון דקאמר יחודי הוו מיחדי דהוה ליה למימר לייחודי בעלמא כלומר
פולפו"ר [פולפיי"ר].
'.
היו מודיעים להם שלא היו רוצים אלא לייחוד בעלמא מיהו מצינן למימר דלהכי נקט האי לישנא יחודי בעלמא הוו מייחדי להו משום דאתא
רגלה, חלגלוגה (עשב בר).
❖
אורוג"א. גרגיר (צמח).
לשנויי מה שהקשה לא ישא אדם אשה במדינה זו כו' ולהכי קאמר יחודי בעלמא כו' ולא היו באים עליהן כלל מדלא היו מביאים הנשים
עמהם לעירם אלמא לא היו באים עליהם אלא יחודי הוו מייחדי ליתובי יצרייהו שאם היו רוצים היו באים עליהן ואם היו באים עליהם
היו מביאים אותן לעירם והשתא אע"פ שחילקתי בין בחור לנשוי גבי פירסה נדה אין לי ללמוד מכאן דמי שמת לו מת ברגל דאשתו ישינה
מוסף רש"י
עמו בחדר ולא אמרינן הוא ישן בין האנשים כו' ונימא דהא דאסרינן התם באבילות שבתוך ימי החופה לישן עמו בחדר היינו בבחור ודאי
מאן הויא ליומא.
אין לחלק כך דהא אסרינן התם אפילו בשכבר בעל וכיון דכבר בעל פעם אחת מה לי נשוי מה לי בחור אבל בפירסה נדה מוקי לה דווקא
(יבמות לז:)
בשלא בעל כי שמעתי בשם מורי ה"ר יחיאל מפרי"ש זצ"ל כיון דדברים של צינעא נוהג ברגל ואסור בתשמיש המטה כל ימי הרגל הוא
קלא אית להו.
ישן בין האנשים וכו' וראייתו מההיא דכתובות דמסיק טעמא משום דאבילות אקילו ביה רבנן ולהכי קילא ליה ואתי לזלזולי ביה אמטו להכי
ישן בין האנשים וא"כ ברגל נמי כיון דאקילו ביה כי התם הוא ישן בין האנשים $אבל ביסודו של רבי' אברהם ב"ר דוד זצ"ל מצאתי בספר
(שם) שבעה נקיים.
בעלי הנפש [שער הפרישה] שכתב להיתר וזה לשונו ולי נראה אי מתרמי לאיניש אבילות ברגל שאין צריך לישן בין האנשים אע"ג דקילא ליה
דלא חל עליה אבילות $ משום דשבעת ימי המשתה אית בהו משום אפושי שמחה לשושביניו ולכל בני החופה אבל שמחת הרגל דלית בהו כי
(שם) למי שאין לו פת
האי גוונא לא דהא גבי שבת לא אשכחן מאן דאמר דהוא ישן בין האנשים אע"ג דלא נהגא ביה אבילות עד כאן לשונו וקצת קשה לי א"כ
בסלו.
כי פריך התם מאבילות דחתן לאבילות דעלמא ומשני רב אשי מי קא מדמית אבילות דהכא לאבילות דעלמא אבילות דהכא אקילו ביה רבנן
(לקמן עד:)
פירוש ולהכי הוא ישן בין האנשים אף על גב דכבר בעל הוה מצי למיפלג בין אבילות דהכא לדעלמא משום דחופה אית בה אפושי
שמחה מיהו יש לומר דעדיפא מינה קא משני:
ששם