שבעת ימים פרק
ראשון יומא
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אהיכא
לפתח חטאת רובץ. יצה"ר מחטיאו בעל כרחו: מתני' תורמין
קיימינן אהא דתנן וכו'. רש"י לא גרס ליה אלא הכי
קו א
א)
ב) ג)
את המזבח. הדשן שהוא חותה מן הדשן במחתה פעם אחת בין רב
גרס תנן התם ול"נ לפרש אהיכא קיימי' כלומר על איזו
קז ב
ד) ה)
למעט ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ ונותנו במזרחו של כבש ונבלע
תרומה קאי ע"כ לא קאי על תרומת הדשן דההיא פשיטא דהיתה כל
ו) ז)
❖
במקומו שנאמר והרים את הדשן וגו' ושמו אצל המזבח וילפינן
שעה סמוך לבקר דפשטיה דקרא משמע הכי על מוקדה על המזבח
ח)
❖
כל הלילה עד הבקר וגו' והדר כתיב
לקמן ה) מוהרים ממנו בקומצו והיא היתה
תחילת עבודת שחרית בהשכמה: סמוך
והרים את הדשן אלא בתרומה
לפתח חטאת רובץ ושטן מאי אמר א"ל
1
תורה אור השלם
לו. סמוך לקריאת הגבר לפני קריאתו או
אחריתי איירי מתני' והיינו דקאמר
שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא
מוסף רש"י
1. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב
לאחריה: ביוה"כ. תורם מחצות:
אהא דתנן אברים שפקעו מנא הני
לאסטוני ממאי אמר רמי בר חמא השטן
תלת מאה ושתין
שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב
וברגלים מאשמורה הראשונה. שהיא
מילי וכו' עד חלקהו חציו להקטרה
וארבעה.
בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי
לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ
בשלישית הלילה כדאמר במסכת
וחציו להרמה וכדפרישית לקמן בשם
תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל
(נדרים לב:)
תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה
תורמין את המזבח.
בראשית ד ז
ברכות (דף ג.) ג' משמרות הוי הלילה.
בּוֹ:
רי"ץ הבחור דחצות עושה אותן
2. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
רשותא לאסטוני ביומא דכיפורי לית ליה
ובגמרא ו) מפרש טעמא דכולהו: ולא
האברים עיכול שלכתחילה יכול
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה
רשותא לאסטוני: מתני' בכל יום
היתה קריאת הגבר מגעת. ברגלים
להרימם ולהסירם לתפוח וקרי ליה
(זבחים פו:)
א
הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה
מאשמורה הראשונה.
עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה
תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך
עד שהיתה העזרה מלאה מישראל
הרמ' ובההיא תרומה איירי מתני'
עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ
המביאין קרבנותיהן להיות מזומנים
ז)[ולא שיעשה מהן הרמה דהא דשן
לו בין לפניו בין לאחריו וביוה"כ מחצות
תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו ב
3. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד
להקריבן אחר התמיד מיד:
כתיב אלא כדפרישי' שאם ירצה יאספנו
וברגלים מאשמורה הראשונה ולא היתה
גמ' אהיכא קיימי'. איני יודע לפרשה
וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל
לתפוח כדי להוציאם חוץ למחנה אבל
קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה
בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן
אם רוצה להניחן במקום המערכה
ונ"ל דה"ג תנן התם אברים שפקעו כו'
גמ'
אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
מישראל:
תנן התם אברים
ב
שפקעו מעל גבי
והיא משנה במס' זבחים
ומתוך
כדי למרק מצותן שיהא עצמן ראוין
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ
(שם)
❖
שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר
המזבח. (זבחים
אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ו ג
פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה:
להרמת הדשן עדיין מצותן עליהן
פו.) ומועלין בהן.
ומועלין בהן לאחר חצות לא יחזיר ואין
קודם חצות. לילה: (א) ומועלין בהן.
ולכך תנן יחזיר דמסתבר דחסר מהן
(שם) ואין מועלין בהן.
מועלין בהן מנה"מ אמר רב כתוב אחד אומר
וקודם חצות אינו חשוב עיכול באבר
מירוק מצותן עדיין כיון דאין ראוין
הגהות הב"ח
שיש בו עדיין ממש לפיכך צריך
לתרומת הדשן] והא דקאמר חציו
כל הלילה והקטיר וכתוב אחד אומר כל
(א) רש"י
2
3
להחזירו למערכה וכיון שלא נעשית
להקטרה וחציו להרמה לאו דוקא אלא
הלילה והרים הא כיצד חלקהו חציו להקטרה
דקודם
(שם) מנא
כל מצותן קדשי ה' קרינן ביה ואית
לישנא דמתני' נקט דקתני קודם
וחציו להרמה מתיב רב כהנא בכל יום
(ב) ד"ה
הני מילי.
ביה מעילה לנהנין ממנו: אחר חצות.
חצות יחזיר ועיקר מילתיה דרב עלה
(שם) כל הלילה
כל
תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך
איתמר ומדאורייתא אין קצבה לדבר
אין צריך להחזיר (בו) שהחצות עושה
(ג) ד"ה
והקטיר.
לו בין מלפניו בין מלאחריו וביום הכפורים
אם פקע
אלא כל אימת דהוו שרירי מותר
עיכול באברים שמשלה בו האור
מה
מחצות וברגלים מאשמורה הראשונה
להרימן ולחולצן לתפוח כפי הצורך
ואע"פ שיש בו ממש כדיליף לה לקמיה:
(ד) ד"ה
(שם) וכתוב אחד אומר
❖
ואי
ואין מועלין בהן. כדקיי"ל
דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים כמו
את
כל הלילה.
והרים
שנראה להם להקריב לפנות
המערכה כדי לחזור ולסדרה כפי מאי
(ב) שנעשית מצותו אין מועלין בו כיון דלית ביה צורך גבוה לא
דנפישי קרבנות היום שתהא המערכה מזומנת להקטיר עליה
קרינן ביה קדשי ה' ובמעילה כתיב וחטאה בשגגה מקדשי
רבינו חננאל
ה': מנה"מ. דחצות עושה עיכול: כל הלילה והקטיר. היא העולה
בעלות הבקר ורב כהנא פריך עלה ואי ס"ד דאורייתא היכי מקדמינן
לפתח חטאת רובץ. השטן
וכו' דמשמע ליה דמדאורייתא חלקהו ממש חציו להקטרה וכו' ולא
על מוקדה כל הלילה אלמא כל הלילה מצוה להיות על מוקדה
בגימטריא שס"ד עולה
כדקא ס"ד מעיקרא דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים אלא א"ר יוחנן
אלמא כל ליליא הויא הקטרת אברים ואפי' (ג) מה שעל המוקד אם
(שם) חציו להקטרה.
והשנה יש בה שס"ה
פקע: וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים. דסמיך ליה לההוא
ימים כדי שיעור שמו יש
מתני' כפשטיה אתרומת הדשן ודקשיא לך והא בפשטיה דקרא משמע
(שם)
לו רשות להסטין, יום
דהיתה בבקר מהאי קרא נפקא לן דניתן רשות להקדימה ולאחרה
קרא ולבש הכהן מדו בד והרים (ד) הדשן אלמא כל הלילה הוא חשיב
וחציו להרמה.
אחד והוא יום כיפור אין
כמו שירצו מדכתיב עד בקר והרים תן בקר לבקרו של לילה ומדלא
כעיכול וקרי בשר העולה דשן משמשלה בו האור וכשר להרימו:
לו רשות להסטין. בכל
יום תורמין את המזבח
חציו להקטרה. שאינו עיכול ואם פקעו צריך להחזיר להקטיר
פירש כמה לא מסרן הכתוב אלא לחכמים ובפ' המזבח מקדש
בקריאת הגבר או סמוך
וחציו להרמה מחצות ולהלן קרוי דשן אלמא חצות משויא ליה עיכול:
דקאמר רב כי הכא חציו להרמה משמע ליה לפי המסקנא
(שם) מתיב רב
לו מלפניו או מלאחריו
דהכא דמוקמינן מתני' בתרומת הדשן דבא ליתן טעם נמי לתרומת
ואי
כהנא.
כו'. תנן התם בשחיטת
קדשים פרק תשיעי אברים
הדשן מ"ט זימנין הכי וזימנין הכי הלכך פריך רב כהנא התם כי הכא אלא א"ר יוחנן תרומת הדשן מקרא דעד בקר נפקא א"נ י"ל אלא
שפקעו מעל גבי המזבח
א"ר יוחנן קרא קמא כולו להקטרה וכולו להרמה כולו להקטרה באברים דאית בהו ממש וכולו להרמה בדשן מעוכל ושרירי דאמרי' בהו
קודם חצות יחזיר ומועלין
❖
שפקעו מעל גבי מזבח כו'. בפרק המזבח
חצות עושה עיכול מעד הבקר נפקא תן בקר לבקרו של לילה והיינו חצות:
(שם)
בהן אחר חצות לא
פריך ה"ד אי דאית בהו ממש אפי' לאחר חצות נמי ואי דלית אבהבורמימםש אפי' קודם חצות נמי לא ומוקי לה בשרירי
יחזיר ואין מועלין בהן,
כלומר כבר עבר זמנם
מנה"מ וכו' כי הכא ומפ' רש"י התם חציו להרמה ושרירי נמי ראויין להרמה ור"י פי' דלא הוי ראויין להרמה דלאו דשן נינהו אלא
ובטלה קדושתם. מנהני
תוס' ישנים
חציו להרמה דקאמר כעין הרמה שאין ראויין להקטרה וכן משמע בפ' שני דמעילה דדייק התם וכן גחלת שפקעה
מילי אמר רב כתוב אחד
אומר כל הלילה והרים
מע"ג המזבח לא יחזיר הא ע"ג מזבח יחזיר ומקשי מינה לרב ומשני שאני גחלת דאית בה מששא הלכך יחזיר דלא נעשית מצותה
.
וכתוב אחר אומר כל
משמע דאין ראוי לתרום ממנה דאי ראוי לתרום ממנה א"כ לאחר תרומת הדשן אמאי יחזיר הרי נעשית מצותה מיהו היא גופא קשיא
'
הלילה והקטיר. ובענין
מנא ליה דמיירי לאחר תרומת הדשן דילמא קודם תרומת הדשן איירי דבהא מודה רב דמועלין קודם שנעשה מצותו וי"ל דדומיא דפסולין
הזה כתובה זו השמועה
' ' .
בשחיטת קדשים בפרק
דקתני בהדה וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר בכל ענין ואפילו קודם חצות ה"נ גחלת איירי בכל ענין ועוד דבסיפא גבי אברים הוא
.
המזבח מקדש באחריתו.
דמפליג אבל בגחלת לא הפליג דעיכול חשיבא ולא שייך בה לשון הקטרה ולא לשון מוקדה דהא כבר מתוקדא וקיימא ומ"מ יחזיר דלאו
פי' קרא דכתיב הכי לא
אשכחנן, כי כתיב קרא
ראוייה להרמה היא דלא חשיבא דשן ואכתי לא נעשית מצותה הלכך ע"ג מזבח יחזיר דאכתי לא נגמרה מצותה וכי פקעה לא יחזיר דעל מוקדה
הכי כתיב, על מוקדה
על המזבח משמע דדבר שצריך יקידה יהא על המזבח לעולם ואפי' פקע אבל דבר שא"צ יקידה לא וא"ת כשמאספין האפר להעלותו
על המזבח כל הלילה,
לתפוח אין יכולין ליזהר שלא יהו גחלים באפר ואסור להוריד גחלת מן המערכה וכדקאמר במעילה דיחזיר וכ"ש דאסור להוציא וי"ל
ותני בתורת כהנים, מה
אני מקיים לא ילין חלב
דמן המעוכלות היה נוטל כדמשמע במס' תמיד שהיה חותה מן המעוכלות הפנימיות ואיכא למימר דהנהו לית בהו מששא אבל
חגי עד בקר, זהו האמור
גחלת חיה דאית בה מששא בההיא אמרינן דיחזיר והא דקאמר במעילה הוא הדין דאפי' אפר לא בעי למימר דהוי כגחלת ממש אפי'
ללמוד שיהו מעלין מן
לענין חזרה דגחלת מחזיר לעולם אפי' לאחר תרומת הדשן דאין מעלין אותה לתפוח אבל אפר מעלין לתפוח אלא לענין מעילה קאמר דהויא
הארץ האברים שפקעו
מעל גבי המזבח כל הלילה
כגחלת ור"י הבחור מיישב פי' רש"י דחציו להרמה דקאמר אפי' בשרירי לענין זה שהרמת הדשן מתירתן לאוספן לתפוח ולא לענין שיעשה מהן תרומת
[הא מה אני מקיים כל
הדשן דהא דשן כתיב והיינו דקאמר רחמנא והרים את הדשן מחצות כדי להתיר אפי' שרירי דמחצות ואילך חשיבי עיכול ואין ראוים להקטרה ואם
הלילה] שיהא נותנן מבוא
ירצה יאספם לתפוח כדי להוציאם מחוץ למחנה אבל אם רוצה להניחם במקום המערכה כדי למרק מצותם שיהו ראויין הם עצמם לתרומת הדשן
השמש והן מתאכלין על
גבי המזבח כל הלילה,
עדיין מצותן עליהן הלכך יחזיר דמסתבר למימר דעדיין חסר מהן מרוק מצוה כיון שעדיין אין ראויין לתרומת הדשן והשתא ניחא דבשעה שהיו
א"כ מה ת"ל עד בקר,
מאספים את האפר לא היו צריכין ליזהר מגחלים [אפי'] לוחשות וכן משמע במס' תמיד דקתני האברים ח)שנתעכלו מבערב סולקין אותן
אלא אם אינו ענין לאיכול
לצד המזבח וכו' עד החלו מעלין באפר על גבי תפוח וכו' אלמא דלא היו מסלקין [אלא] האברים שלא נתעכלו אבל גחלים חשיבי עיכול ואפי' לוחשות:
אברים תנהו ענין לתרומת
הדשן, מלמד שתורמין את
היכי
המזבח כל הלילה. וכיון
שהוא מפורש כך בתורת כהנים אמר רב קרא הוא שכל הלילה כשר להקטרה וכשר להרמה, הא כיצד, חלקהו חציו של לילה להקטרה וחציו להרמה.