כ:
שבעת ימים פרק ראשון יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היכי
מקדמינן והיכי מאחרינן. רש"י לא גרס היכי מאחרינן ונראה
ואי דאורייתא הוא היכי מקדמינן גרסינן. ולא גרסינן היכי מאחרינן
קח א
א)
❖
ב)
הלא כל חציו ראוי להרמה ומה לנו אם יאחר: היכי מקדמינן.
לי דשפיר גרס ליה דכיון דזמנו קבוע מחצות ואילך היכי
ג)
מקדימין ברגלים ובכל יום היכי מאחרין דמשמע שלעולם היו רגילים
אפילו דשן המעוכל יפה והא אמרת חציו להרמה אלמא אין חצי
❖
ד)
הראשון כשר לכך: אלא א"ר
יוחנן. לא תימא חציו לכך וחציו לכך
לתרום בקרות הגבר סמוך לו מלפניו או מלאחריו ואמאי והא זריזין
תורה אור השלם
אלא הכי דריש הכתוב הכשר כל הלילה
מקדימין למצות וכי היכי דתמיד של
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
הגהות הב"ח
בין להקטרה שאין מעוכלין בין להרמה
שחר זמנו עד ד' שעות ואפ"ה היו
ואי סלקא דעתך מחצות דאורייתא היא היכי
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה
אם יש דשן מעוכל וחצות דעושה
מקדימין בהאיר המזרח דהיינו מתחילת
(א) רש"י
מקדמינן (והיכי מאחרינן) אלא אמר ר' יוחנן
הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה
הבקר
זמן שקבעה לו תורה ה"נ אמאי
עיכול באברים שמשלה בהן האור
עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה
ממשמע שנא' כל הלילה איני יודע שהוא עד
1
עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ
מאחרינן ליה לכתחילה עד קרות
מהכא נפקא ממשמע שנאמר בהקטרה
❖
תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו ב
הבקר ומה ת"ל עד הבקר תן בקר לבקרו של
אלא
א"ר יוחנן ממשמע
כל הלילה על מוקדה איני יודע שעד
הגבר:
2. וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה
לילה הלכך בכל יום תורמין את המזבח
שנאמר כו'. בפ' המזבח מקדש
הבקר קרוי לילה: ומה ת"ל עד (א) בקר
חֲשִׁיבִין וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד
בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְדָיְרֵי אַרְעָא
בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין
מוסף רש"י
תן השכמה אחרת לבקרו של לילה.
לא גרס רש"י
וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ
מלאחריו סגיא ביוה"כ דאיכא חולשא דכ"ג
בוקרו של לילה הוא עלות השחר
אלא ופירש דרבי יוחנן מתרץ לקראי
א"ר יוחנן.
וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ:
❖
(זבחים פו:)
דניאל ד לב
עבדינן מחצות וברגלים דנפישי ישראל ונפישי
ונתן לך הכתוב בו בקר אחר לומר
כרב חציו להקטרה וחציו להרמה מיהו
ממשמע שנאמר כו'.
שאין צריך להקטיר מן השכמה ואילך
היינו דוקא בשרירי וגבי הרמה מקרא
קרבנות עבדינן מאשמורת הראשונה כדקתני
וכיון שלא נתן זמן באותו בקר על
אחרינא נפקא לן דכתיב עד בקר תן
רבינו חננאל
טעמא לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהית'
כרחך הוא חצות לילה הלכך הואיל
בקר לבקרו של לילה ומוקמינן ליה
עזרה מלאה מישראל מאי קריאת הגבר רב
ואקשינןוכיוןדמדאורייתא
וכל הלילה כשר להרמה קבעו חכמים
בהרמה ולא מסרן הכתוב אלא
מחצי הלילה חובת
אמר קרא גברא רבי שילא אמר קרא תרנגולא
זמנה הכל לפי שעה בכל יום
לחכמים להיות משכימין כל מה שירצו
ההרמה, היכי מקדמינן
רב איקלע לאתריה דרבי שילא לא הוה
לה והיכי מאחרינן לה.
דלא נפישי קרבנות ורב להם היום
לפי הצורך וקשה דקרא דעד בקר
ופריק ר' יוחנן ממשמע
אמורא למיקם עליה דרבי שילא קם רב
בקרות הגבר סגי: ביוה"כ דאיכא
דכתיב בהקטרה היכי מוקמינן ליה
שנאמר כל הלילה איני
(שם) ממשמע
עליה וקא מפרש מאי קריאת הגבר קרא
יודע שעד בקר לילה
חולשא דכ"ג. שהרי עליו לבדו הוא
בהרמה ועוד דבכל הספרים גרסי'
שנאמר כל הלילה.
הוא, למה הוצרך עוד
מוטל צריך להשכים יותר: דנפישי
אלא ויש פירושים אחרים של רש"י
גברא אמר ליה רבי שילא ולימא מר קרא
לומר עד בקר, אלא הכי
קרבנות. ורב הדשן במקום המערכה
שפירש בהם דגרסינן אלא ופירש
קאמר, תן בקר לבקרו
תרנגולא א"ל אבוב לחרי זמר לגרדאי לא
של לילה. כלומר, אינו
וצריך להעלות את הדשן לתפוח לאחר
דרבי יוחנן פליג אדרב וס"ל דכל
מקבלוה מיניה כי הוה קאימנא עליה דר'
(שם)
ממש כל הלילה אלא
ההרמה כדתנן במסכת תמיד (דף כח:)
הלילה קאי אהקטרה וקאי אהרמה
ומה ת"ל עד הבקר.
בין מקודם בין מאחרי
חייא ומפרישנא מאי קריאת הגבר קרא גברא
דכל הלילה כשר להקטרה כשאין דשן
מעלין האפר לתפוח ותפוח הוא גל
כן כשר. הילכך בכל
ולא אמר לי ולא מידי ואת אמרת לי אימא
יום תורמין את המזבח
וכשר להרמה אם יש דשן מעוכל
של אפר כמין תפוח של ענבים
בקריאת הגבר או סמוך לו
קרא תרנגולא א"ל מר ניהו רב נינח מר א"ל
וגבי הקטרה כתיב בקר מיותר לומר
הנדרך בגת ששם כנסו אפר של כל
סגיא, לפי שדשן המזבח
אמרי אינשי אי תגרת ליה פוץ עמריה איכא
תן בקר לבקרו של לילה והיינו
ימות החג והוא באמצע המזבח
(שם)
מעט הוא ודיי לו השיעור
תן בקר לבקרו של
הזה. ביום הכפורים דאיכא
דאמרי הכי א"ל מעלין בקדש ולא מורידין
בשרירי דחצות עושה עיכול והכי
ופעמים שהוא עליו כג' מאות כור
לילה.
חולשא (וכ"ג) [דכ"ג]
לפיכך צריך להקדים לתרום מאשמורה
מידריש קרא תן השכמה אחת לבקרו
תניא כותיה דרב תניא כותיה דרבי שילא
מקדימין מחצות, ברגלים
הראשונה: קרא גברא. מכריז
של לילה ובקרו של לילה הוא עמוד
שהיו קרבנות הרבה
תניא כותיה דרב גביני כרוז מהו אומר
והדשן מרובה מקדימין
השחר ונתן לך הכתוב בקר אחר
הממונה על הכרוז ואומר עמדו
א עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם
מאשמורת הראשונה.
לומר שאין צריך להקטיר מן השכמה
כהנים לעבודתכם כדקתני בברייתא
קרות הגבר רב אמר קרא
וישראל למעמדכם והיה קולו נשמע בשלש
בשמעתין: רב איקלע לאתריה דר'
גברא ר' שילא אמר קרא
ואילך וכיון שלא קבע זמן לאותו
פרסאות מעשה באגריפס המלך שהיה בא
תרנגולא. תניא כמר ותניא
שילא. ולא היו מכירין אותו: לא
בקר על כרחך הוא חצות לילה שמע
(שם) ביום
כמר. אבוב לחרי זמר
בדרך ושמע קולו בג' פרסאות וכשבא
היה אמורא. מתורגמן העומד לפני
מינה דבשרירי תלוי בחצות ובדשן
הכפורים.
גורדאי לא קיבלוה. כמו
לביתו שיגר לו מתנות ואעפ"כ כ"ג משובח
משל הוא. אבוב שהיה
מעוכל דלית ביה ממשא כל הלילה
חכם הדרשן והחכם לוחש לו לשון
(אב) לשרים גדולים
והרים אבל אית ביה ממשא כל
עברית והוא מתרגם לרבים לשון
ממנו דאמר מר וכבר אמר אנא השם
(שם) וברגלים דנפישי
זמר [ל]אנשים פעוטים
שהן שומעין: וקא מפרש קרות הגבר
הלילה והקטיר וכן פירש רש"י בכאן
ישראל.
אינו ערב להם (אלא)
ונשמע קולו ביריחו ואמר רבה בר בר חנה
[ולא] מחזירין עליו. וכן
קרא גברא. נפל לו בתוך הדרש
ובפ' שני דמגילה דקאמר
א"ר יוחנן מירושלים ליריחו י' פרסי ואע"ג
אי תגרת ליה פוץ עמריה.
כל הלילה כשר להקטרה קשה אמאי
שלחש לו ר' שילא קרות הגבר לשון
(שם)
אמר פעם אחת נשכר
דהכא איכא חולשא והכא ליכא חולשא
לא קאמר נמי להרמה וי"ל משום
עברי והוא תרגם לרבים קרא גברא:
מעלין בקדש ולא
עני בן טובים אצל בעל
והכא יממא והתם ליליא דא"ר לוי מפני מה אין
מורידין.
הבית שלא היה מכירו
אבוב לחרי זמר. חליל שהוא חשוב
דבשום פעם לא היו רגילין לתרום
נותן לו צמר לנפצו,
קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה
קודם אשמורה הראשונה לא קתני
לפני בני חורים זמר נאה וערב:
(שבת כא:) וכבר אמר
ונעצב הנשכר שהגיעה
ליה: משום חולשא דכ"ג עבדינן
מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר
לגרדאי לא קבלוה מיניה. בא אצל
אנא השם.
לזו הפחיתה, והרגיש בעל
הבית וא"ל הניחהו. והשיב
מחצות. משמע דאפי' תרומת הדשן
בארזים והאי חירגא דיומא לא שמיה והיינו
גרדיים לשורר ולחולל להם לא הוכשר
❖
(לקמן לט:)
לו מאחר שנשכר הנח
שהיא עבודת הלילה אינה כשירה אלא
בעיניהם. ומשל הוא כלומר פירוש זה
דקאמר נבוכדנצר וכל דיירי ארעא (כלא)
ינפץ הצמר. גביני כרוז,
2
בו ולהכי מקדמינן ליה כדי שינוח בין
שפירשתי לפני שרים רבים פעמים
נשמע קולו בג' פרסאות.
חשיבין ת"ר אלמלא גלגל חמה נשמע קול
וכהן גדול משובח ממנו
תוס' ישנים
עבודה זו לעבודת היום וריב"א
רבות ולא מיחו בידי עכשיו פירשתי
המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי
דאמר [מר] וכבר אמר אנא
פירש דלא גרסי' כ"ג אלא הכי גרסי'
לפניך שאינך גדול כמותם ולא
.
השם ונשמע קולו ביריחו,
נשמע קול גלגל חמה ת"ר שלש קולות הולכין
שהוא [י'] פרסאות,
קבלתו: מר הוא רב. שאתה רגיל
משום חולשא דכהן קודם שהכהן
התורם מסוף העולם ועד סופו ואלו הן קול גלגל חמה
וכהן גדול איכא חולשה
לקום ולתרגם לפני ר' חייא שהוא
דתענית, והוא ביום, שאין
וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וי"א אף לידה
דודך: נינח מר. לך ושב בכבודך
הקול נשמע ביום כמו
.
ויש
בלילה. פי' אחרי שהזכיר
שאיני כדאי שתהא מתורגמני: אי
השם בחשאי בקול נמוך
תגרת ליה פוץ עמריה. אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום כל מלאכה שיטיל עליך ואפילו
היא בזויה כגון ניפוץ צמר שהיא
והבליעו בנעימת אחיו
מלאכת נשים עשה לו אף אני מאחר שהתחלתי בפעולותיך אגמור: ולא מורידין. גנאי הדרשה
הוא שארד אני ויקום פחות ממני
הכהנים אמר בקול רם
חטאתי כו'. ירושלמי
לגומרה: גביני כרוז. גביני המכריז: דאמר מר. לקמן בפ"ד : כבר אמר אנא השם. כבר פעם אחת היה מעשה שהיה כ"ג
בראשונה היה אומר השם
מתודה על פרו ביום הכפורים ואמר אנא השם חטאתי וכו' ונשמע קולו ביריחו: ואיכא חולשא. דתעניתא: והכא יממא. שאין הקול נשמע
בקול רם משרבו הפריצים
בו כבלילה: והאי חירגא לא שמיה. והאי פסולת הנסורת והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש: לא שמיה. כן שמו לשון אין:
לא היה אומרו אלא
בקול נמוך. ת"ר ג' קולן
וי"א
הולך מסוף העולם ועד
סופו, קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול הנשמה כשיוצאה מן הגוף.
'.
' .