שבעת
ימים פרק ראשון
יומא
כא.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
וי"א אף רידייא. מלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים
התורם יהא חלש דאי כ"ג תורם א"כ ליחשביה להא טבילה דטביל
א) ב)
וי"א קול רידיא. פי' רידיא
ג)
הא דגרסי' באחרית פרק סדר
ממעל ומן התהום מתחת וקורא להן שנאמר תהום אל תהום קורא
בהדי חמש טבילות ועשרה קידושין שכ"ג טובל בו ביום וכן עשה
ד)
תעניות האלו האחרון, אמר
כדאמרי' במס' ואמרינן התם דדמי לעגלא
הפייט הוקמו מחצות דשן לנערה כפייס דשן הבערה אלמא שהיו
ה)
רבה בר בר חנה לדידי חזי
ולכך נקרא רידייא לשון שור החורש מתרגמינן לא תחרוש לא תירדי
מפייסין ביוה"כ מי תורם ור"י אומר דשפיר גרס כ"ג דלהכי מקדמי
ו)
לי ההוא רידיא ודמי לעיגלא
ז)
תילתא, ופריקה שפותיה וקאי
: כוותיה דר' שילא.
לתרום ולסדר מערכה ולסלק האברים
ח)
בין תהומא עילאה לתתאה.
דאמר קרות הגבר קרא תרנגולא:
שלא נתעכלו כדי שימצא כהן גדול
ויש אומרים אף רידייא ובעו רבנן רחמי
ט) י)
לתהומא תתאה אמר [א]בע
היוצא ח) יחידי לדרך דמו בראשו.
מזומן כל מה שצריך מיד כשיעלה
מימך ולעילאה אמר חשור
אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה
כ)
מימך, שנאמר הנצנים נראו
מפני המזיקין: דמו בראשו. עון
עמוד השחר קודם שיהיה רעב וחלשי):
תניא כוותיה דר' שילא היוצא לדרך קודם
ל)
בארץ עת הזמיר הגיע וקול
והיה
מותו על ראשו מוטל שהוא המית
❖
כ) קולו נשמע בשלש פרסאות.
התור נשמע בארצינו, פי'
קריאת הגבר דמו בראשו רבי יאשיה אומר
עצמו: בתרנגול בינוני. שאינו ממהר
תימה דבפרק שלישי דתמיד
התור, עגל שהוא שור. היוצא
עד שישנה ויש אומרים עד שישלש ובאיזה
קודם קרות הגבר דמו בראשו.
קריאתו ולא מאחר: צפופים. לשון
תנן מיריחו היו שומעין קול
אמר רב כשהיו ישראל עולים
תרנגול אמרו בתרנגול בינוני אמר רב
תורה אור השלם
צף. מרוב העם היו נדחקים איש
גביני כרוז דהיינו עשר פרסאות
לרגל היו עומדין צפופין
יהודה אמר רב בשעה שישראל עולין
1. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי
באחיו ואין לו מקום לנטות על צדו
וי"ל דבי' פרסאות לא היו מבינין
ומשתחוים רווחין. ואע"פ
שנמשכין י"א אמה אחורי
לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם
לרגל עומדין צפופין ומשתחוים רווחים
לכאן ולכאן וזקוף כקורה אף רגליו
אלא קול הברה בעלמא וכן יש לפרש
בית הכפרת. וזה אחד מן
לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים
ניטלים מעל הארץ: משתחוים רווחים.
אהא דאמרי' ריש פרק טרף בקלפי
ונמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית
עשרה נסים שבמקדש, דתנן
מִלִּפְנֵי יְיָ לָשׂוּם לֶחֶם חֹם
במס' אבות פרק אחרון
וכשמשתחוים ונופלים נעשה להם נס
דצירי דלתות היכל נשמעין
בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:
הכפורת מאי קאמר הכי קאמר אף על פי
עשרה נסים נעשו לאבותינו
שמואל א כא ז
והמקום מרחיב עד שיש ביניהן ארבע
בשמונה תחומי שבת והתם תנן
2. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם
שנמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית
בבית המקדש לא הפילה
נבלעין במקומן.
מיריחו:
אמות שלא ישמע איש וידוי של חבירו
פירש
אשה מריח וכו'. ואקשינן
מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל
הכפורת ועומדים צפופין כשהן משתחוין
פתח ואמר עשרה נסים
שלא יכלם: נמשכין אחת עשרה אמה
הרב פורת דהוא הדין דישון מזבח
הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְיָ:
❖
משתחוין רווחים וזה אחד מעשרה נסים
שבמקדש ואומר בכללן שנים
ויקרא כד ו
אחורי בית הכפורת. נמשכין מתוך
החיצון ואין נראה לרבינו תם דמנא
בירושלים הזיק נחש ועקרב
שנעשו במקדש דתנן עשרה נסים נעשו
דוחקן ומתפזרין על פני אורך כל
ליה האי סברא כיון דלא חשיב ליה
וצר לי מקום. ושני איכא
תרתי אחרינייתא במקדש
בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר
מוסף רש"י י"א אמה של מקום דריסת רגלי
בהדי הנך ועוד הא אמרי' בפרק
והן, שלא כיבו גשמים אש
ישראל לצפון ולדרום ויוצאין ממקום
כל שעה ובשילהי
הקדש ולא הסריח בשר הקדש מעולם
ונמשכין אחת עשרה
המערכה ולא הזיזה הרוח
דריסת רגליהם ונכנסין דרך בית
תמורה ואפר הקדש לעולם
אמה.
עשן המערכה. ותו ליכא והא
ולא נראה זבוב בבית המטבחים ולא אירע
תני רב שמע בקל. פי' כך
החליפות בין צידי ההיכל לכותלי
אסור באותן שטעונין גניזה כדתניא
קרי לכהן גדול ביום הכפורים ולא נמצא
(תמורה ל:) לא
שמו ומפורשים בזבחים פרק
העזרה לצפון ולדרום ומשם נכנסין
ושמו בנחת ושמו שלא יפזר אלמא
הפילה אשה מריח בשר
דם חטאת שניתז, וכי עושין
פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים
הקדש.
למערב באחת עשרה אמה שיש אויר
דלא הוי נבלע במקומן מדטעון גניזה
אשפתות בעזרה, אשמיטתיה
עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא הזיק
הא רב שמע בקל, שברי
אחורי בית הכפורת עד כותל מערבי
מיהו יש לומר קרא לאו אניסא סמך
כלי חרס נבלעין במקומן.
נחש ועקרב בירושלים מעולם ולא אמר אדם
של עזרה כדתנן במסכת מדות
וה"ק אי לאו הוה ניסא שיהא נבלע
וכן אמר אביי מוראה ונוצה
לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים פתח
במקומן טעון גניזה אי נמי נראה
ואמרינן לה לעיל בפרקין
כו'. ודחינן פסולי תלתא הוו
(רש"י אבות פ"ה מ"ה)
והם עומר ושתי הלחם ולחם
: מאי קאמר. מאחר
במקדש וסיים בירושלים איכא תרתי
לי אם חפר שם והוציא אותו קאמר
ולא הסריח בשר הקדש
הפנים חשבינהו בחד. וכן
שמשתחוים רווחים ונתרווח המקום
דאפר הקדש לעולם אסור וכן פירש
אחרנייתא במקדש דתניא מעולם לא כבו
מעולם.
הבלועין נמי תרתי חשבינהו
כחד, חסר חד, עייל נס דלחם
על ידי הנס אתה מזקיקו לימשך
רש"י בסוף תמורה ל):
גשמים אש של עצי המערכה ועשן המערכה
הפנים שהיה נשאר בחמותו
ולהתפשט אחורי בית הכפורת: הכי
כלי ח' ימים שנאמר לשום לחם
אפי' כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות
קאמר כו'. האי ונמשכים אחורי כו'
חוֹם ביום הלקחו, פי' לחם
בו אין מזיזות אותו ממקומו ותו ליכא והתניא רב שמעיה בקלנבו שברי
חום היה מסתלק כיום סדורו.
ארישא קאי קודם השתחואה והכי
ואסיק דלחם הפנים היה
כלי חרס נבלעין במקומן ואמר אביי מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי
קאמר אע"פ שנמשכין אחורי הכפורת
מיטלטל עם השלחן, מדקתני
ודישון המנורה נבלעין במקומן פסולי תלתא הוו חשבינהו בחד אפיק תרי
והיו צריכין לעמוד צפופים מרוב
(שם)
על השלחן הטהור מכלל
ולא נראה זבוב בבית
שמטמא והא קיימא [לן]
ועייל תרי אי הכי בלועין נמי תרי הוו חשבינהו בחד חסרו להו איכא נמי
דוחקן אפילו הכי כשהיו כולם
המטבחים.
דטומאת הכלים מן השק
משתחוים באים למזרח המזבח בתוך
אחריתי דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול היה נעשה בלחם הפנים סלוקו
ילפינן דכתיב או בגד או
העזרה ומשתחוים לפני ההיכל ובריוח:
עור או שק, ואמרינן מה שק
כסדורו שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו ותו ליכא והאמר ר' לוי דבר
1
מיטלטל מלא וריקם, אף כל
לא הפילה אשה. עוברה שנתאותה
זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה ואמר רבנאי אמר
כלי המיטלטל מלא וריקן
❖
לאכול מבשר הצלי כשמעלה ריח:
(שם) ולא אירע
הוא שמקבל טומאה,
שמואל כרובים בנס היו עומדין ניסי דבראי קא חשיב ניסי דגואי לא קא חשיב
קרי לכהן גדול ביום
בבית המטבחים. של עזרה: ולא
אי הכי לחם הפנים נמי ניסי דגואי הוא לחם הפנים ניסי דבראי הוא דאמר
הכפורים.
נמצא פסול בעומר. שאם יארע בו
תוס' ישנים
ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור טהור מכלל שהוא טמא
פסול אין אחר להביא תחתיו שהוא
2
כלי
.
נקצר בליל מוצאי י"ט ואין מרבין
לקצור אלא כפי השיעור של עשרון מנופה בי"ג נפה וכן שתי הלחם נאפין מערב י"ט ואין אפייתן דוחה יום טוב ואם יפסל לא יאפו אחרת
בי"ט וכן לחם הפנים שנאפה מע"ש ואם יפסל אין חילוף והשלחן עומד ריקם עד שבת הבאה: צר לי המקום. מזונותי דחוקים דירתי
דחוקה: בקלנבו. שם מקום: שברי כלי חרס. שמבשלים בהן קדשי קדשים ובליעתן נאסרת משום נותר וטעונין שבירה כדכתיב
וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ושבירתו במקום קדוש כדאמרי' התם בזבחים בפרק דם חטאת ואם אין נבלעין נמצאו אשפתות
.
של שברים בעזרה: מוראה ונוצה. של עולת העוף: ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה. בכל בקר נותנן עם תרומת הדשן במזרח של
(אבות שם) ולא
נמצא פסול בעומר.
כבש כדתנן גבי תרומת הדשן הגיע לרצפה הפך פניו לצפון והולך במזרחו של כבש כעשר אמות מקום שנותנין
שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה וקרא נמי דמוראה ונוצה הכי כתיב והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן (ויקרא א):
פסולי תלתא הוו. פסול עומר ושתי הלחם ולחם הפנים תלת ניסי חשבתינהו: בלועין תרי הוו. דשברי כלי חרס הוה חד ומוראה ונוצה
וכל הניתנים שם חד הוה: סילוקו כסידורו. כשמסלקין אותו עדיין הוא חם: חום ביום הלקחו. שהוא חם ביום שנלקח משם והאי קרא
בלחם הפנים כתיב בספר שמואל: מקום ארון אינו מן המדה. אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום דתניא ט) ארון שעשה משה
יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת והרי כל החלל לא היה אלא כ' על כ' שנאמר ולפני הדביר
ובשתי הלחם.
עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום: כרובין בנס היו עומדין. גופי הכרובים שעשה שלמה עומדין
'.
בארץ אצל ארון אחד בצפון ואחד בדרום ובכנפיהם עשרים אמה פרושות מקיר אל קיר כדכתיב כנף הכרוב חמש אמות נמצאו הכנפים
'.
מחזיקים את כל החלל נמצא עובי הגוף אינו מן המדה: דבראי. מבחוץ בעזרה נסים הידועים לכל: מכלל שהוא טמא. שמקבל טומאה:
עשוי
.
ולחם הפנים.
(שם) עומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
'.
(שם) ולא הזיק נחש. (שם) צר לי המקום.
(שם) בקלנבו.
(זבחים צו.) סילוקו כסידורו. (חגיגה כו:) חום ביום
הלקחו. (מנחות כט.) (חגיגה שם) מקום ארון אינו מן
המדה.
(מגילה י:) השלחן הטהור.
(חגיגה כו:)