כא:
שבעת
ימים פרק ראשון יומא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
עשוי לנחת. שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק
קט א
א)
ב)
מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן. ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני
ג)
שלחן דקרייא רחמנא עץ: שמגביהין אותו. ומראין ח) אותו לחוץ: ירעש כלבנון פריו. ירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי
קי ב
קולם: דקביעי. קבועים ועומדים תמיד
בלבנון
ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע
ד) ה)
ו)
במקומן: רבוצה כארי. גחלת שנפלה
ז)
ג
כלי עץ העשוי לנחת. בשילהי
מן השמים בימי שלמה והיתה על
כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי [עץ]
ח)
❖
המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה
ט)
מסכת חגיגה פריך
העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ
א
דומה לארי רובץ: ויש בה ממש.
והא מצופה זהב היה ומוכיח ממתני'
בפני טומאה אלא מלמד שמגביהין אותו
בשלהבת שלה: כי קאמרי'. דמעלה
דמסכת כלים כ) דבתר
לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם
מוסף רש"י
י) כ)
עשן בהדיוט קאמרי' באש הדיוט שהיו
ציפוי אזלינן ומשני שאני שלחן דרחמנא
❖
לפני המקום שסילוקו כסדורו שנאמר
כלי עץ העשוי לנחת
מביאין אצלה: וארצה בו ואכבד. חסר
המזבח
קרייה עץ דכתיב
הוא.
1 לשום לחם חום ביום הלקחו ותו ליכא
ה"א. בנבואת חגי כתיבא ובבית
עץ שלש אמות וכו' עד וכתיב וידבר
(מנחות
והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה
צו:) כלי עץ העשוי
שני משתעי קרא: ארון כפורת
אלי זה השלחן:
תורה אור השלם
לנחת. אינו
ואורים
וכרובים. כוליה חדא מילתא ושכינה
בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של
ותומים. אורים ותומים
מקבל טומאה.
1. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי
לא שרתה בו ורוח הקודש לא היתה
זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח
הוו שאם לא כן היה
לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם
בנביאים משנת ט) שתים לדריוש ואילך:
לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים
כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו
מנשבת בהן נושרין שנא' ירעש כלבנון
2
מִלִּפְנֵי יְיָ לָשׂוּם לֶחֶם חֹם
דחולין. מן הקדחת שהוא כאש וצמא
משיבין לנשאלין בהן:
פריו וכשנכנסו נכרים להיכל יבש שנאמר
בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:
למים ואינו חפץ לאכול: דוחה אש.
שמואל א כא ז
הדרן עלך שבעת ימים
ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירן
3
2.
ממקומה להלן: דגבריאל. שירד
יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ
(מגילה כו:)
שנאמר 4 פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן
בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ
להציל חנניה מישאל ועזריה שצינן את
נוטה כלפי צפון.
כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר
כבוד
הלבנון נתן לה ניסי דקביעי לא קא חשיב השתא דאתית להכי
הכבשן מבפנים והקדיח מבחוץ לשרוף
כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ:
(רשב"ם ב"ב
תהלים עב טז
ארון
וכרובים נמי ניסי דקביעי נינהו אמר מר ועשן המערכה ומי הוה
את זורקיהן לתוכו כדאמרינן בערבי
3. גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל
ופירותיהן
קמז.)
פסחים : הושיט אצבעו.
עשן
במערכה והתניא חמשה דברים נאמרו באש של מערכה רבוצה
מרקיבין.
הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל
בסנהדרין הוא בפרק אחד דיני
בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן
כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן
(שם) כלפי דרום.
נחום א ד
אֻמְלָל:
ממונות גבי כיתות של
כי קא אמרינן בדהדיוט דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח
4. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף
(שם)
5
מלאכים שאמרו לפניו מה אנוש
מפני שגשמי שנה
גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן
ב אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט רבוצה כארי
כי תזכרנו: מוצאי י"ט האחרון של
מועטין.
נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל
והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב לא קשיא
וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד
חג. שמאתמול נתחתם גזר דינם על
יְיָ הֲדַר אֱלֹהֵינוּ:
כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני ובמקדש שני מי הואי והאמר
גשמי שנה כדתנן י) בחג נידונין על
ישעיה לה ב
רב שמואל בר איניא מאי דכתיב וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה
5. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
המים: נוטה כלפי צפון. שרוח
6
(שם) כלפי מזרח הכל
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ
מאי שנא דמחוסר ה"א אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש
דרומית נושבת ופירותיהן מרקיבין
שמחין.
עֵצִים עַל הָאֵשׁ:
ואינן יכולין לאוצרן ופותחין ומוכרין
שני ואלו הן ארון וכפורת $ וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים
ויקרא א ז
ג
(שם) הכל עצבין.
6. עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם
אותן בזול: הכל שמחים. שרוח
ותומים
אמרי אין מיהוה הוה סיועי לא מסייעא ת"ר שש אשות הן יש
עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ
מערבית שקולה היא ומביאה גשמים
אוכלת ואינה שותה ויש שותה ואינה אוכלת ויש אוכלת ושותה ויש
וְאֶכָּבְדָה אָמַר יְיָ:
לפי הראוי לא הפירות מרקיבין
חגי א ח
אוכלת
לחין כיבשין ויש אש דוחה אש ויש אש אוכלת אש יש אש
(שם) שלחן בצפון.
7. וַתִּפֹּל אֵשׁ יְיָ וַתֹּאכַל
ותבואת הזרע מצלחת ואין רעב
אוכלת ואינה שותה הא דידן שותה ואינה אוכלת דחולין אוכלת ושותה
אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים
בעולם: הכל עצבים. שהוא רוח
ומנורה
וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר
דאליהו דכתיב ואת המים אשר בתעלה לחכה אוכלת לחין כיבשין
המייבשת את הזרעים כדאמרינן
בדרום.
7
וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה
❖
לִחֵכָה: מלכים א יח לח
דמערכה יש אש דוחה אש דגבריאל ויש אש אוכלת אש דשכינה
במסכת גיטין אפי' שופתא
(רשב"ם ב"ב שם)
בקופינא דמרא רפיא: האי מרבה
❖
דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם ושרפן ועשן המערכה אפילו כל
הדרן עלך שבעת ימים
דידיה. צפונית מגדלת הראויין
הרוחות שבעולם אין מזיזות אותו ממקומו והאמר ר' יצחק בר אבדימי
גליון הש"ס
לשלחן: הא לן והא להו. מזרחית
במוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון
גמ' וכרובים אש ושכינה.
רבינו חננאל
יפה לארץ בבל שהיא ארץ לחה מחמת
עניים שמחין ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן
מימיה לעולם ולארץ ישראל קשה שהיא
אבל כל כלי עץ העשוי
❖
מרקיבין נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי
לנחת, כלומר שתשים עליו
ארץ הרים ובקעות וממהרת ליבש:
דבר, ולהניחו עליו העשוי
שנה מועטין ופירותיהן משתמרין נטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי
לנחת הוא. ופריקנן שלחן
הדרן עלך שבעת ימים
מערב הכל עצבין דאזיל ואתי כדיקלי ואבדורי לא הוה מיבדר אמר מר
מגביהין אותו בלחם
תוס' ישנים
הפנים ומראין אותו לעולי
כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין ורמינהו מזרחית לעולם
רגלים. ואסיקנן ניסי
.
יפה מערבית לעולם קשה רוח צפונית יפה לחטין בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בזמן שהן
דקביעי לא חשיב, לאפוקי
ארון וכרובים ומגדים
חונטין רוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין ואמר רב יוסף ואיתימא
ולחם הפנים והבלועין,
מר זוטרא וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום האי מרבה דידיה והאי מרבה דידיה לא קשיא הא לן והא להו:
ונשארו שלשה הפסולין
במקומן מנויין שלשה
הדרן עלך
שבעת ימים
ומשנתנו אחר שביררו
בגמרא זו עשרה נסים
שנעשו במקדש נשנית.
דהא תנינן (בה) ולא כבו
גשמים אש של מערכה, וכן לא נצחה הרוח את עמוד העשן, דחשבינן להו במקום נסים שבירושלים. ולא יתכן שהיתה זו
המשנה שנויה כך כלל. ואקשינן ומי הוה עשן המערכה, והתניא ה' דברים נאמרו באש המערכה, רבוצה כארי וברה כחמה,
/ / /
ויש בשלהבת שלה ממש, ואוכלת לחים כיבשים, ואינה מעלה עשן. ודחינן האש של הדיוט הוא מעלה עשן, דתניא ונתנו
. / / .
בני אהרן הכהן אש, אע"פ שהאש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. במקדש ראשון היתה רבוצה כארי. ובמקדש שני
ככלב ולא מסייעת. לפיכך היו עורכין עליה עצים למערכה, שבראשון לא היו עורכין אלא שני גזירין לקיים המצוה. ואקשינן
תוב וכי לא היתה הרוח מזיזה עשן המערכה, והאמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין בעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו'. ופרקינן האי נוטה דקתני משום דכייף ופשיט כדיקלא, אבל איבדורי כשאר כל עשן לא הוה
מיבדר. חמשה דברים היה חסר המקדש האחרון ואלו הן, ארון כפרת וכרוב אש ושכינה. ורוח הקודש שהיא הנבואה ואורים ותומים. ואש אע"פ שהיתה רבוצה ככלב לא היתה מסייעת. ת"ר שש אשות הן. יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידן. כלומר
אם תשפוך עליה מים תכבה. אש שותה ואינה אוכלת שעל החולין. אש אוכלת ושותה דאליהו, שאכלה הבשר ושתת המים, שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה. אש אוכלת לחים כיבשים היינו אש דמערכה. אש דוחה אש דגבריאל. אש אוכלת
אש דשכינה. דאמר מר הושיט אצבעו ביניהן ושרפם. פי' המלאכים שהם אש שאמרו לפניו יתברך בעת שבא לבראות האדם מה אנוש כי תזכרנו ושרפן. עשן המערכה נוטה כלפי המזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין. והתניא רוח מזרחית
לעולם יפה ורוח מערבית לעולם קשה. רוח צפונית יפה לחיטים בשעה שהביאו שליש כי השלחן בצפון ומרבה החיטים לעשות סולת. וקשה לזיתים כשחונטין, כי המנורה בדרום ומרבה השמן לנרות וקשה לחטים כשהביאו שליש. מכל מקום רוח
מזרחית יפה ורוח מערבית קשה קשיא לרב יצחק בר אבדימי. ופרקינן לא קשיא הא לן והא להו. פי' לבני ארץ ישראל שהיו צופין לעשן המערכה, וכשנוטה כלפי מזרח היו הכל שמחים, כי רוב רוחות של אותה שנה מערבית היא. (וכי) [וכיון שהן
שרויין במערב] מערבית יפה ורוח מזרחית קשה. אבל לבני בבל רוח מזרחית יפה להן שהן שרויין במזרח ורוח מערבית קשה להם. הדרן עלך שבעת ימים