שבעת ימים פרק
ראשון יומא
ד.
מסורת הש"ס
תורה אור
לטומאת ביתו. שמא אם יזקק לאשתו ותראה דם בשעת ביאה ונמצא
תנא
בפרק ד) (הערל) דסבירא ליה דאפילו מדאוריי' 1. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל
א) ב)
ג) ד)
טמא שבעת ימים כמשפט בועל נדה ולא יכול לעבוד ביום הכפורים:
לא הותר בטבול יום אלא דטמא מת דכתב בההיא פרשה וטבול יום
הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר
❖
לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:
זה וזה. כהן דיום הכפורים וכהן דפרה: כל שבעה. ימי דהפרשה:
דשרץ דאתי בק"ו מטמא מת א"כ לדידיה בועל נדה לא אתי בקל
ויקרא טז ג
מכל חטאות שהיו שם. מכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת מן
וחומר דאיכא למיפרך מה
לטמא מת שאינו מטמא משכב התחתון
2. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם
האפר בחיל כך שנינו במסכת פרה
כעליון כבועל נדה ושמא ריב"ב
הַזֶּה צִוָּה יְיָ לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר
הגהות הב"ח
עֲלֵיכֶם: ויקרא ח לד
. ואני שמעתי ב) אפר
כוותיה סבירא ליה:
לטומאת ביתו אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש
(א) רש"י
3. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְיָ עַל הַר
נכנסו מים תחת דם. דלאו לגמרי
פרה של משה לא כלה: דהואי נמי
בדורות (ב) שם
בשלמא לדידי דילפינא ממלואים היינו
סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת
❖
היה
יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה
הזאה. בפרישה דמלואים כל ז'
דרשה גמורה היא הא
דתניא זה וזה מזין עליו כל שבעה מכל
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ
דכתיב ויז על אהרן וגו'
דגמרי ממלואים אלא אסמכתא הֶעָנָן:
שמות כד טז
חטאות שהיו שם דהואי נמי הזאה במלואים
וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם כל
בעלמא דעיקר קרא דכאשר עשה
תוס' ישנים
אלא לדידך דילפת מסיני הזאה בסיני מי
ז' עשה להם כחוק יום הראשון:
ביום הזה יש לפרש דביום ראשון של
.
הואי אמר ליה ולטעמיך מי ניחא במלואים
ובמלואים דם. הזאת מלואים של דם
ז' ימי המלואים אמר להם כאשר
דם הכא מים הא לא קשיא דתני רבי חייא
כדכתיב: דתני ר' חייא כו'. לקמיה
עשה ביום הזה צוה ה' לעשות כל ז'
בשמעתין מייתי לה: מעלה בעלמא.
נכנסו מים תחת דם אלא לדידך הזאה בסיני
ימי המלואים וכן פרש"י פשוטו
בפירוש חומש וכיון דאסמכתא בעלמא
בפרה כדאמרן וביוה"כ לכבוד כניסת
מי הואי אמר ליה מעלה בעלמא תניא כוותי'
מחנה שכינה: תניא כוותיה דרבי
הוא אין לחוש אי אמרינן נכנסו מים
דרבי יוחנן תניא כוותיה דריש לקיש תניא
תחת דם: הזאה בסיני מי הוה.
יוחנן. דיליף ממלואים: כריש לקיש.
.
כוותיה דר' יוחנן 1בזאת יבא אהרן אל הקדש
דיליף מסיני: בזאת. קרא יתירא
וא"ת והא הוה בסיני הזאת דם דכתי'
במה שאמור בענין מאי היא בענין דמלואים
ויקח משה את הדם ויזרק
הוא כדלקמן למדרש ביה ודרוש ביה
ומה אמור בענין דמלואים אהרן פירש שבעה
על העם ויש לומר אותה זריקה לא
הכי בזאת התורה האמורה בענין
ושמש יום אחד ומשה מסר לו כל שבעה כדי
היתה בשביל טהרה שהרי לא על
במקום אחר יבא אהרן אל הקדש:
.
לחנכו בעבודה ואף לדורות כהן גדול פורש
מאי היא. באיזה ענין: ושימש יום
משה לבדו נזרק אלא על כל העם אלא
אחד. עבודת שמיני הוטלה עליו
דם הברית הוה דכתיב הנה
שבעה ומשמש יום אחד ושני תלמידי חכמים
"
דם הברית אשר כרת ה' עמכם אי
שנאמר קרב אל המזבח:
.
מתלמידיו של משה לאפוקי צדוקין מוסרין
לאפוקי צדוקים. שהיו משנין עבודת
נמי ה"ק הזאה כל ז' בסיני מי הוה
לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה מכאן
קטורת יוה"כ כדלקמן בהוציאו לו (דף
ותימה לי דלקמן בפירקין
אמרו שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין
שהיו נותנין הקטורת על האש
אמרינן אחד זה ואחד זה מזין עליו
כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין וכשם
בחוץ ואחר כך מכניסים: וכשם
כל ז' ומסיק דלבד משבת ויש לומר
שמפרישין כ"ג כך מפרישין כהן השורף את
שמפרישים. לא מקרא יליף לה אלא
במלואים הויא הזאה כל ז' אבל ביום
הפרה ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה
מעלה בעלמא: לחנכו. ללמדו:
הכפורים בדורות האחרונים גזרו על
אמרת. אמור מעתה: מאי בזאת.
ואחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל
ההזאה משום שבות ואסרוה בשבת
לשון נקבה פר ואיל דכתיבי בתריה
ותימה לי דלקמן מפרש ראשון שמא
חטאות שהיו שם ואם תאמר במלואים דם
לאו נקיבות הן: שמע מינה. בענין
שלישי שני שמא שלישי וכו' ומנא ליה
הכא מים אמרת נכנסו מים תחת דם ואומר
מלואים ופרישה לשון נקבה: כהן
לגמרא דטעמא דרבי מאיר משום
2 כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר
גדול קמא. אהרן לבדו כל ימיו
חששא לימא משום דגמר ממלואים
עליכם לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו
אבל (א) דורות הבאים לא תנהוג שלא
דהויא הזאה כל ז' ושמא רבי יוסי
מעשה יוה"כ והאי בזאת מיבעי ליה לגופיה
נאמר אלא אהרן: זה (ב) מעשה כו'.
ברבי חנינא דקאמר הכי לקמן סבירא
בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה אמרי אי
כלומר אי אתה יכול לומר ויכסהו להר
ליה כריש לקיש דלא גמר ממלואים
לקרבן לחודיה לימא קרא בזה או באלה מאי
ולא למשה ואלו ששה ימים הן שהיו
אלא מעלה בעלמא משום ההיא חששא
מראש חדש שבאו לסיני עד יום מתן
ראשון דילמא שלישי וכו' אי נמי יש
בזאת שמעת מינה תרתי מאי ואומר וכי תימא
תורה ואין כאן פרישה כלל למשה
לומר אפילו מאן דגמר ממלואים
יוה"כ קמא הוא דבעי פרישה כדאשכחן
שהרי אותן ששה ימים עלה וירד
סבירא ליה דקרא אסמכתא בעלמא
במלואים אבל ביוה"כ דעלמא לא אי נמי
וא"כ אי לאו דאיכא טעמא קצת לא
בהשכמה להזהירן על פרישתן מן האשה
כ"ג קמא הוא דבעי פרישה אבל כ"ג בעלמא
ומצות הגבלה זאת לא תאמר לפי שזה
הוו מצרכי רבנן הזאה להכי איצטריך
לפרושי טעמא: תניא כוותיה
לא ת"ש כאשר עשה וכו' תניא כוותיה דריש
מעשה היה אחר עשרת הדברות
לקיש משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש
דריש לקיש. דרבי יוסי הגלילי ס"ל
בתחילת ארבעים יום שנכנס למחנה
בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה
שכינה להיות שם עם ה' לקבל הלוחות
כוותיה תימה לי וכרבי יוחנן נמי מי
שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני זה היה
לא תניא הא ר"ע ס"ל כר' יוחנן דלא
ולקמן ג) מפרש מהיכא פשיטא ליה דאחר
3
יליף מסיני וי"ל כבר אייתי לעיל תניא
עשרת הדברות היו ששה ימים הללו:
מעשה אחר עשרת הדברות שהיו תחלה
ר"ע אומר. קודם עשרת הדברות
כוותיה דרבי יוחנן דעדיפא מינה
לארבעים יום דברי רבי יוסי הגלילי ר"ע
דמתניתין סתמא כרבי יוחנן והדר
היה וששה ימים הללו הם ששה ימים
אומר וישכון כבוד
ה' מראש חודש
קאמר תניא נמי כוותיה דריש לקיש
שמראש חדש עד יום מתן תורה
דאיכא תנא דסבר כוותיה אבל תימה לי מאי קא מייתי מהא
ובשביעי קבלום ומשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות
דתניא כוותיה דריש לקיש דילמא רבי יוחנן אמר לך אנא דאמר
כדאמרינן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום
אפילו כרבי יוסי הגלילי דעד כאן לא קאמר ר' יוסי הגלילי אלא בסיני
ואחר כך עלה כדי לקבל את הלוחות ולא היה שם פרישה כלל:
הכי הוה אבל לדורות לא גמרינן מינה לומר דתסגי בפרישת ששה
ויכסהו
ימים כמו בסיני כדאמר רשב"ל אלא צריך פרישה שבעה ימים כמו במלואים וי"ל כיון דאשכחן ר' אלעזר דקאמר בסמוך ויקרא אל משה
[משה] וכל ישראל עומדים וכו' והיינו כר"ע אלמא כרבי עקיבא דריש ליה לקראי מסתמא משמיה דר' יוחנן רביה אמרה ואף על גב דלא
אמרה משמיה דרבי יוחנן אשכחן נמי בס"פ האשה רבה כי האי גוונא אזל רבי אלעזר אמר לשמעתיה ולא אמרה משמיה
דרבי יוחנן איקפד ר' יוחנן וכו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש
והכל
יודעים שתורתך היא אם
כן רבי יוחנן דריש להו לקראי כר"ע:
במקום