בראשונה פרק שני יומא
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בראשונה
בראשונה
כל מי שרוצה לתרום כו'. שאני מיגנא ממיקם.
כל מי שרוצה לתרום.
כל כהן שהיה מאותו בית
א א
א) ב)
ג)
תימה לי אמאי לא משני דעבודת איברים ופדרים
אב ורוצה לתרום הדשן שחרית תורם ולא היה פייס
ב ב
ד)
לדבר: ובזמן שהן מרובין. הבאים לתרום זה אומר אני תורם וזה
כשירה ביום ולהכי תקינו רבנן פייסא דלא ליתו לאינצויי כיון דכשירה
ג ג
ה)
אומר אני תורם זה היה משפטו: רצין
ועולין בכבש. שהוא שלשים
ביום וחביבא להו דאכתי ליכא אונס שינה ונ"ל דשפיר פריך דהא כל
ו) ז)
❖
ד ד
ח) ט)
ושתים אורך: וכל הקודם בהן. ליכנס
מי שמעלה איברי תמיד של בין
❖
בראשונה כל מי שרוצה לתרום את
לתוך ארבע אמות עליונות של כבש
הערבים מכבש למזבח היה צריך
הסמוכות לראש המזבח זכה לתרום
להיות ניעור בלילה עד שיתעכלו שאם
המזבח תורם ובזמן שהן
הגהות הב"ח
וזהו גורלם: ואם היו שניהם שוים.
יפקעו מעל מזבח שיחזירם למערכה
רבינו חננאל
מרובין רצין ועולין בכבש כל הקודם את
(א) רש"י
בכניסתן אין אחד מהן זוכה לתרום
ולהכי פריך דא"כ לא חביבי להו ולא
האצבעות
בראשונה כל מי שרוצה
חבירו בארבע אמות זכה ואם היו שניהן
(ב) שם
אבל מעתה כולם באין להטיל גורל
שכיחי דאתו בשבילה שיהו צריכין
לתרום את המזבח תורם
שוין הממונה אומר להן הצביעו ומה הן
(ג) שם
כו'. לידי סכנה, שהיו
א
ומהו הגורל הממונה על הפייסות
להיות ניעורין זימנין עד חצות כדי
של
דוחפין ומשברין זה את
מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל
אומר לכולם: הצביעו. הוציאו
לאהדורי פוקעין דידהו:
כבש הסמוכות לתחילת
זה. ומפני מה לא תיקנו
שתי תקנות הוו. תימה לי מנא
❖
במקדש מעשה שהיו שניהם שוין ורצין
אצבעותיכם כל אחד יראה אצבעו
פייס לתרומת הדשן משום
דעבודת לילה הוא ולא
ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו
ליה דשתי תקנות הוו לימא
כדמפרש לקמן בפרקין ז) מקיפין ועומדין
אתו. והרי איברים ופדרים
מעיקרא סבור דלא אתו כיון דחזו
בעגולה בא הממונה ונוטל מצנפת
ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין
שפקעו מעל המזבח
מוסף רש"י
בלילה שמחזירין ע"ג
דאתו וקאתו נמי לידי סכנה והוצרכו
מעל ראש של אחד מהן וממנו פייס
שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין
ארבע פייסות היו שם.
המזבח דעבודת לילה
לתקן פייסא אמרו אם נתקן פייסא
מתחיל לימנות ומוציא כל אחד ואחד
קידש
את המזבח אלא בפייס ב ארבע פייסות היו
(לעיל יד:)
היא והא תק[נו] פייס.
א"כ יהו נמנעין מלבא דלימרו מי
אצבעו למנין והממונה אומר כל
ידיו לתרומת הדשן.
שם וזה הפייס הראשון: גמ' והא מעיקרא
ודחינן האי סוף עבודה
דיממא הוא. [ואקשינן]
יימר דמתרמי לן ותקנו בההיא שעתא
שהמנין כלה בו הוא זוכה ומוציא
מאי טעמא לא תקינו לה רבנן פייסא
הא נמי תחלת עבודת
דתקינו פייסא כל מי שזוכה בתרומת
מפיו מנין או מאה או ששים הרבה
היום היא, דא"ר יוחנן
מעיקרא סבור כיון דעבודת לילה היא לא
הדשן דליזכי נמי בסידור מערכה
יותר משהיו שם הכהנים ומתחיל
קידש ידיו לתרומת הדשן
למחר אין צריך לקדש,
חשיבא להו ולא אתו כיון דחזו דקאתו ואתו
ובסידור שני גזירי עצים וי"ל דלאו
למנות מזה שנטל מראשו המצנפת
שכבר קדש מתחילת
וסובב והולך ומונה (א) וחוזר חלילה עד
דוקא קאמר שתי תקנות בתרי זימני
לידי סכנה תקינו לה פייסא והרי איברים
עבודה. ודחינן אימא
אלא דילמא בחד זימנא וקרי להו
סוף המנין ומי שהמנין כלה בו הוא
שכבר קידש מתחילה
ופדרים דעבודת לילה היא ותקינו לה רבנן
לעבודה ולעולם עבודת
הזוכה וכן לכל הפייסות: אחת או
שפיר שתי תקנות כיון דתקנת הפייס
פייסא סוף עבודה דיממא היא האי נמי
(זבחים כ.) שכבר קידש
לילה היא. איכא דאמרי
שתים. בגמרא [כג.] פריך לה עלה: ואין
משום דנפישי דאתו הוה ומשום
מתחילת עבודה.
כו'. ופשוטה היא. שני
תחלת עבודה דיממא היא דאמר ר' יוחנן
מוציאין אגודל במקדש. בגמרא ח) מפרש
חששא דילמא לא ליתו תקינו כל מי
מיגנא ממיקם. המחזיר
❖
קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך
(שם)
אברים ופדרים יושב
ג
שזוכה בתרומת הדשן יזכה בסידור
מפני הרמאין כשיקרב המנין לכלות
ושומר ועדיין לא ישן.
לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה אימא
ויביט למי יכלה יוציא זה העומד לפניו
מערכה וכו' קרי ליה שפיר שתי
והמבקש להרים תרומת
שכבר קידש מתחילה לעבודה איכא דאמרי
תקנות אפילו אי בחד זימני דתקינו
שתי אצבעות כדי שימנה בשני בני
הדשן כבר ישן ורוצה
תוס' ישנים
עכשיו לעמוד משנתו,
אדם וימהר המנין לכלות בו והממונה
מעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה לא
להו ואע"ג דלישנא דכיון דתקינו
'.
וקשה הוא המבקש לעמוד
פייסא לא אתו משמע דבתר הכי
לא יבין לפי שאדם יכול להרחיק
אתו כיון דחזו דאתו וקאתו נמי לידי סכנה
'.
משנתו ממי שיושב
ומשמר ובדעתו אחר שעה
תקינו להו אין לחוש דלא דק כולי
אגודל מן האצבע הרבה ונראין
תקינו לה רבנן פייסא והרי איברים ופדרים
לישן. ואמרינן וכי מפני
כאצבעות ב' בני אדם: אלא בפייס.
האי בלישניה כי רב אשי מפרש הענין
דאיכא אונס שינה ותקינו לה רבנן פייסא
שהיו באין הרבה ומשברין
זה שפירשנו: ארבע פייסות היו שם.
כאילו הוה בתרי זימני וממילא נוקמא
זה לזה, על זה היתה
שאני מיגנא ממיקם ותקנתא להך גיסא
תקנת הפייס, לא היתה
נמי בחד זימנא אי נמי נ"ל מדקתני
ד' פעמים ביום נאספים לפייס:
התקנה אלא מפני שלא היו
הואי תקנתא להאי גיסא הואי דתניא ד מי
גמ'
והא. עבודה זו של תרומת
מי שזכה בתרומת הדשן יזכה וכו'
באין. הלא תראה שהוסיפו
שזכה בתרומת הדשן (יזכה) בסידור מערכה
הדשן: מעיקרא. קודם שאירע תקלה
ולא קאמר מי שיזכה בתרומת הדשן
לה עבודות אחרות דתניא
מי שזכה בתרומת הדשן
ובשני גזירי עצים אמר רב אשי שתי תקנות
במרוצתם: מ"ט לא תקינו לה פייסא.
יזכה בסידור מערכה וכו' שמע מינה
זוכה בסידור מערכה
דלאו בחד זימנא ניתקן אלא הכי
ככל שאר עבודות דמתני' דתנינן
הוו מעיקרא סבור לא אתו כיון דחזו דקאתו
ובשני גיזירי עצים. (אמר
שכל תחילתן בפייס היתה: מעיקרא
הוה מעשה כיון דחזו דלא אתו ופעם
רב) אמר רב אשי
ואתו נמי לידי סכנה תקינו לה פייסא כיון
שני תקנות היו מעיקרא
סבור. בית דין: כיון דעבודת לילה
אחת היה שלא באו אלא מועטין ולא
דתקינו לה פייסא לא אתו אמרי מי יימר
סבור לא אתו כו'.
היא. הואיל והוכשר בלילה לא חשיבא
היו לשם כהנים שהיו מסדרין
פשוטה היא. כל הקודם
דמתרמי לן הדר תקינו להו מי שזכה בתרומת
המערכה לאחר ט) [שזכה מי שזכה
ליה לכהנים ולא אתו לאינצויי עלה:
את חברו לתוך ארבע
הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים
אמות זכה. (י' דברים
והא הקטרת איברים. שהוא כשר
בתרומת] הדשן אז אמרו מי שזכה
נאמרו בירושלים כו' בבא
כי היכי דניתו וניפייסו: ובזמן שהן מרובין
כל הלילה ותנן גבי פייסות דמתני'
בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה:
קמא בסוף פ' מרובה
וכו': אמר רב פפא פשיטא לי ארבע אמות
מידת תשלומין כו').
מי מעלה איברים
התם
ואוקימנא ד' אמות של
לכבש ומן הכבש למזבח: סוף עבודה
דארעא לא רצין ועולין בכבש תנן קמייתא נמי לא רצין ועולין בכבש תנן והדר
כבש הסמוכות למזבח.
דיממא היא. שהוא גמרו של קרבן
כל הקודם את חבירו דביני ביני נמי לא דלא מסיימא מילתא פשיטא לי דגבי
ומיבעיא אמה יסוד ואמה
סובב מכלל ארבע אמות
שנשחט ביום ונזרק דמו ביום לכך
מזבח תנן בעי רב פפא ארבע אמות שאמרו בהדיה אמה יסוד ואמה סובב
הללו הן אי לא, ועלתה
חשובה בעיני הכהנים לבא לריב
או
בתיקו. ירושלמי א"ר יוסי
עליה: למחר אין צריך לקדש. אם
בר בון בפירוש תני לה
ר' חייא כל הקודם את
לא יצא מן המקדש. ואפי' לרבי דאמר בשחיטת קדשים לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים מודה הוא דמקרות גבר עד צפרא לא
חבירו בתוך ארבע אמות
פסלה לינה: מתחילת עבודה. אלמא תחילת עבודה קרי לה: אימא שכבר קידש מתחילה. לשם עבודה: שאני מיגנא ממיקם. נוח למזבח זכה.
לו לאדם לנדד שינה מעיניו מלילך לישן עד סוף הלילה מלהיות עומד ממטתו בהשכמה שהיא תרומת הדשן: ותקנתא להאי גיסא הואי.
.
קושיא היא וכי מפני תקלה שאירעה נתקן לה פייס: והא להאי גיסא הואי. בשביל סידור המערכה ושני גזירי עצים שהתורם הוא
❖
המסדר וכיון דכולן בכהן אחד יש כאן עבודות חשובות ומעיקרא בעו פייס: שני גזירי עצים. שני בקעיות עצים ארוכים כמדת רוחב
המערכה ונותן אותן ממעל עצי המערכה ומקרא יליף לה לקמן ובער עליה הכהן עצים ובער על המערכת העצים שני
גזירי עצים דהא קרא במערכה משתעי רישיה דקרא והאש על המזבח תוקד בו וגו' וכל מוקדה שבענין לשון מערכת
תוס' ישנים (המשך)
מדורה היא: אמרי מי יימר דמתרמי. לא חשיבא עלייהו למיטרח עלה מספיקא: דארעא. ארבע אמות קרקע הסמוכות
קודם עלות לכבש: קמייתא נמי לא. ארבע ראשונות שברגל הכבש: דביני ביני. לברור ארבע אמות בתוך שלשים
ושתים (ב) (לכך): לא מסיימין. לא יהא בהן סימן: פשיטא לי. דארבע דכבש גבי מזבח תנן מיהו הא מיבעי לי דקי"ל בזבחים
שהכבש פורח אמה על כניסת היסוד ואמה הסובב נמצאו ארבע (ג) הסמוכות לכבש לתחילת יסוד מזבח מלמטה הן שש לסמיכת גג
המזבח שהוא משוך מנגד היסוד (מזבח) הראשון שתי אמות ומבעיא ליה ד' אמות דמתני' לגג המזבח נקט להו דהיינו בהדי אמה יסוד ואמה סובב:
או
'.
.
.
.
.
.