כב:
בראשונה פרק שני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
איפרועי איפרעו מיניה. תימה מנא לן דלא הוה אותו
או דילמא. לסמיכת רצפה תחתונה דמזבח נקיט להו לבד מיסוד
ה א
א) ב)
ג)
וסובב שהוא שש קודם לסמיכת גגו: ונימנינהו לדידהו. לגלגלותם:
פירעון נמי בשביל אוריה יש לומר מדלא כתיב אלא ואת
ד)
ב
בבזק. לשון שברי חרסים. נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו
הכבשה ישלם ועוד דכתיב ארבעתים דהיינו עבירה אחת דהיינו
ומנו החרסים: ויפקדם בטלאים. צום לקחת כל אחד טלה מצאן
גילוי עריות דאי אתרוייהו אגילוי עריות דבת שבע ואשפיכות דמים
ה) ו) ז)
❖
ח)
המלך ובאו למרחב ונמנו הטלאים:
דאוריה נענש בילד אמנון ותמר
כתיב והיה מספר בני ישראל כחול
ואבשלום אם כן לא שילם ארבעתים:
או דילמא בר מאמה יסוד ואמה סובב תיקו:
ט)
רבינו חננאל ששה
חדשים נצטרע דוד וכו'.
הים. אלמא אית להו מנין: כמה לא
י) כ)
ואם היו שניהן שוין הממונה אומר להם
ל)
חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעיה.
תימה לי א"כ שילם יותר
❖
הצביעו וכו': תנא הוציאו אצבעותיכם למנין
הממונה אומר להם הצביעו.
מארבעתים ועוד דילמא מאי דנצטרע
כמה סמוך ומובטח ואין צריך לחלות
תנא הוציאו אצבעותיכם
ונימנינהו לדידהו מסייע ליה לרבי יצחק
היינו בשביל מעשה דאוריה אי נמי
ולדאג מכל רעה מי שהקב"ה בעזרו
למניין. פיר' אחר שמוציאין
דאמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל
כל אחד ואחד מקצת
א
אם נצטרע בשביל בת שבע נימא
שהרי מצינו שאול נכשל באחת
גליון הש"ס
מאצבעותיו פתוחות והשאר
אפילו לדבר מצוה דכתיב 1 ויפקדם בבזק
דחד מאינך דילד אמנון ותמר ואבשלום
ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה לבטל
גמ' אר"ה כבן שנה.
קמוצות, פי' קפוצות וכוללן
מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי בזק לישנא
בשביל אוריה ומנלן דלא נענש בשביל
מלכותו ודוד נכשל בשתים ולא עלתה
הממונה לחשבון. ומקיפין
שם ואר"י משום ר"ש בן
כמין (ב)כולייאר ונוטל
לו לרעה: דאוריה
ודהסתה. שהוסת
דמיבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא
אוריה וי"ל מדכתיב ואותו הרגת
יהוצדק.
מצנפתו של אחד מהן ויודעין
❖
בחרב בני עמון ודרשינן בפרק ב'
למנות את ישראל בסוף ימיו וגרם
כדכתיב וימצאו אדוני בזק אלא מהכא
שממנו הפייס מתחיל, היה
2
לבא עליהם דבר: דבת שבע. שבא
אומר להן הוציאו כל אחד
דקידושין מה חרב בני עמון
וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים אמר
3
ואחד אצבעו כדי לעבור
עליה: ילד. בנה הראשון: לשון
אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי
רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו
המינין על אצבעות, מכלל
הגהות הב"ח
הרע. על מפיבושת מפי ציבא:
אי אתה נענש עליו ומה שהקשיתי
שגופם אסור למנות כר'
שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים
4
(א) רש"י
יצחק דאמר אסור לימנות
האי אפרעו מיניה. מדה במדה הוא
א"כ הוה ליה טפי מארבעתים דילמא
אשר לא ימד רב נחמן בר יצחק אמר עובר
את ישראל אפי' לדבר מצוה,
הפסידו לחלק נחלתו והוא נפסד נחלת
דאמנון ותמר בחד חשיב להו אי
❖
שנאמר ויפקדם בבזק. אלא
בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר אמר
מלכות: סיוטא. מלאכי פחד מבהילים
נמי דתמר ומה שנצטרע בחד חשיב
מהכא וישמע שאול את העם
ויפקדם בטלאים. כלומר, כל
רבי שמואל בר נחמני ר' יונתן רמי כתיב
אותו: לא נמשכה. לאורך ימים:
להו דלא דמו לאחריני דילד ודאמנון
אחד נותן לו טלה ומנה
מוסף רש"י
שלא היה בו שום דופי. משפחה
ודאבשלום שמתו אבל דתמר לא הוה
והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב
הטלאים וידע מספר בני
מיתה ועוד דבת יפת תואר היתה
ויתגאו המלכים היוצאים מזרעו על
דמיבזק. (ערובין
ישראל. והללו הטלאים משל
אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בזמן
❖
קד.)
שאול. כל המונה ישראל
ישראל אבל דוד מרות המואביה אתא:
ומה שנצטרע ששה חדשים כיון
שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן
עובר בשני לאוין שנאמר לא
קופה של שרצים. דופי משפחה:
שנתרפא לא הוה שקול כי הנך להכי
ימד ולא יספר. והני מילי
שאין עושין רצונו של מקום רבי אמר משום
נענש שאול. לבא לידי דבר שעליו
איכא למימר דהנך תרתי חד חשיב
בזמן שישראל עושין רצון
תוס' ישנים
להו: והאמר רב קיבל דוד
אבא יוסי בן דוסתאי לא קשיא כאן בידי
המקום, ואם לאו נספרים
ניטל ממנו מלכות: מפני. שמתחילת
.
שנאמר והיה מספר בני
אדם כאן בידי שמים אמר רב נהילאי בר
לשון הרע. הא דלא פריך נמי מהא
מלכותו מחל על כבודו וגילה על עצמו
ישראל, מכלל שיש מספר
אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס
שאינו כדאי למלוך: וכתיב ויעל נחש
דחטא שאמר שירה על מפלתו של
בהם. רבי אומר לא קשיא
.
בידי שמים והיה מספר בני
העמוני. ומסקנא דמילתא שאמרו
על הציבור מתעשר מעיקרא כתיב ויפקדם
שאול כדאיתא פרק אלו מגלחין
ישראל, בידי אדם לא ימד
ישראל מי האומר שאול ימלוך עלינו
שגיון לדוד אשר שר לה'
בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים ודילמא
ולא יספר. וירב בנחל על
עיסקי נחל. כלומר כבדה
בתמיהה תנו (א) (את) האנשים ונמיתם
על דברי כוש בן ימיני וי"ל ההיא
מדידהו א"כ מאי רבותא דמילתא וירב
5
עליו גזירת שמים והיה
והוא אמר לא יומת איש היום הזה:
כשגגה חשיב ליה דכתיב שגיון לדוד
בנחל אמר ר' מני על עסקי נחל בשעה
אומר אם נמצא חלל במחנה
לפי שאין אדם נתפס על צערו
שאינו
מביאין עגלה ערופה, כל
שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את
6
הנפשות הללו שהרגנו על
שהיה שאול רודפו:
אחת כמה שצריכין להקריב
עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות
שתים
כדי להתכפר, לכן השאיר
הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים
ממיטב הבהמה. יצתה בת
קול ואמרה לו אל תהי
חטאו קטנים מה חטאו יצאה בת קול ואמרה לו 7 אל תהי צדיק הרבה ובשעה שאמר לו שאול לדואג
צדיק הרבה. ובשעה שאמר
סוב אתה ופגע בכהנים יצאה בת קול ואמרה לו אל תרשע הרבה אמר רב הונא כמה לא חלי ולא
.
8
9
שאול לדואג סוב ופגע
בכהנים והמתה וגו', יצתה
מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו שאול באחת מאי היא
בת קול ואמרה לו אל
מעשה דאגג והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים אמעשה דאגג כתיב נחמתי כי המלכתי את שאול
תרשע הרבה. אמר רב הונא
01
כמה לא חלי ולא מרגיש
למלך דוד בשתים מאי נינהו דאוריה ודהסתה והא איכא נמי מעשה דבת שבע התם אפרעו מיניה
גברא דמריה סייעיה שאול
דכתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים ילד אמנון תמר ואבשלום התם נמי אפרעו מיניה דכתיב ויתן
באחת כו'. כלומר שאול
11
21
כיון שעבד מעשה דאגג
ה' דבר (בעם מן הבוקר) ועד עת מועד התם לא אפרעו מגופיה התם נמי לא אפרעו מגופיה לאיי
נענש ואמר הקב"ה נחמתי כי
אפרעו מגופיה דאמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין ונסתלקה הימנו
המלכתי את שאול. ואע"פ
שהרג נוב עיר הכהנים אחרי
שכינה דכתיב ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך וכתיב השיבה לי ששון ישעך והא אמר רב קבל דוד
31
41
כן, מקודם זה כבר כתיב
לה"ר כשמואל דאמר לא קבל דוד לה"ר ולרב נמי דאמר קבל דוד לה"ר הא איפרעו מיניה דאמר
נחמתי. דוד עבר בשתים,
במעשה דאוריה, דכתיב,
רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו דוד למפיבושת אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה
51
ואותו הרגת בחרב בני עמון.
בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות 61 בן שנה שאול במלכו $ אמר רב הונא כבן
ומעשה דתמר ולא נענש
עליהן (מגופו) [בגופו], מפני
שנה שלא טעם טעם חטא מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט
שמצא חן בעיני אלהים.
אבל מעשה דבת שבע נענש
ובצואה אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש הדר חזא
בגופו שנצטרע ו' חדשים,
סיוטא בחלמיה אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל אמר רב יהודה אמר שמואל
וכשמואל דאמר לא קבל
דוד לשון הרע, ובשביל כך
מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי דאמר רבי יוחנן משום
נצטרע ומתו גם מבניו אמנון
רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו
תמר ואבשלום. ולרב דאמר
קיבל דוד לשון הרע איפרע
שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על
מיניה, דאמר רב יהודה
כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב ויעל
אמר [רב] בשעה שאמר
71
81
דוד למפיבושת אתה [ו]ציבא
יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק כל ב תלמיד חכם
נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וגו' $ ואמר רבי
תחלקו את השדה, יצתה
שאינו
בת קול ואמרה לו רחבעם
וירבעם יחלקו את המלכות.
( ) [ ]
חלוקת רב ושמואל בשבת. מפני מה לא נמשכה מלכות שאול, מפני שלא היה בו שום דופי, שאין מעמידין פרנס על הציבור
'.
אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך. אמר רב יהודה אמר רב
מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו, שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי
כמחריש וכתיב ויעל נחש העמוני וגו'. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם
( ) [ ] '.
תורה אור השלם
1. וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף: שמואל א יא ח 2. וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי: שופטים א ה 3. וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה: שמואל א טו ד 4. וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי: הושע ב א 5. וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל: שמואל א טו ה
6. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר: שמואל א טו ג 7. אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם: קהלת ז טז 8. וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד: שמואל א כב יח 9. אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ: קהלת ז יז 01. נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי
אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְיָ כָּל הַלָּיְלָה: שמואל א טו יא 11. וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל: שמואל ב יב ו 21. וַיִּתֵּן יְיָ דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל
מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ: שמואל ב כד טו 31. יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: תהלים קיט עט 41. הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי: תהלים נא יד 51. וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר
עוֹד דְּבָרֶיךָ אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה: שמואל ב יט ל 61. בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל: שמואל א יג א 71. וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ: שמואל א י כז 81. וַיַּעַל
נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶJָ: שמואל א יא א