בראשונה
פרק שני יומא
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתרומת
מעשר ילפינן לה כו'. תימה לי אמאי לא מספקא
לרבות שחקים. שכשירין לכל עבודה ובלבד שלא יהו מקורעין
והכי
טו א * מיי' פ"ח מהל' כלי
א) [לעיל יב: לקמן ס. וש"נ],
ב) [זבחים קיב:], ג) נ"א
המקדש הלכה ד:
קאמר בזבחים (דף יח.). ואזדא רבי
דוסא לטעמיה לא שייך
הכא
ליה נמי אי מתרומה גדולה ילפינן לה ויש לומר משום
ממאה, ד) [דברים יח],
* כפי שציין הרב בעל עין
למימר דהא כולה מלתא אגב גררא נסבה: מאי לאו. רבי יהודה
דבתרומת הדשן כתיב והרים ובתרומת מעשר נמי כתיב והרמותם
ה) [צ"ל והרמות], ו) [וכן
משפט לעיל בדף יב: על את
ורבי דוסא בהא פליגי דר"י דדריש ילבש להביא מצנפת ואבנט סבר
ובתרומת מדין נמי כתיב
והרמות מכס אבל בתרומה גדולה לא
השחקים מיי' פ"ב מהלכות
איתא בתוספתא דתרומות
תמידין הלכה יו"ד צ"ל גם כאן
פ"ה ה"ד והביאו רש"י חולין
עבודה היא ובעי מצנפת ואבנט ור'
כתיב במצות צוויה לשון הרמה אלא
קלז: ד"ה דאורייתא], ז) י"ל,
כך:
כתיב ד) ראשית דגנך וגו' עד תתן
דוסא סבר לאו עבודה היא ולא בעי
לרבות את השחקים והניחם שם מלמד
טז ב מיי' שם הלכה ה:
ח) רש"א, ט) [ע"ש גי' התוס'
א
א) 1
❖
יז ג מיי' פ"ט מהלכות ביאת
מצנפת ואבנט: צריכא קרא לרבויי.
לו והא דכתיב (במדבר טו) כתרומת
ד"ה וכי יתן],
בשטעונין גניזה ר' דוסא אומר ראוין הן לכהן
מקדש הלכה ב:
דלא תימא הני דווקא ולמימרא דלאו
גורן כן תרימו אותה תרימו דכתיב
הדיוט ומה תלמוד לומר והניחם שם שלא
יח ד שם הלכה ח:
עבודה: ומר סבר לא צריכא לרבויי
בחלה כתיב וא"ת ואמאי לא מבעיא
יט ה שם הלכה ב:
ישתמש בהן יום הכפורים אחר מאי לאו בהא
תורה אור השלם
❖
כ ו שם הלכה ג:
לה מקראי. דכיון דגלי בה כתונת
ליה אי ילפינן מחלה יש לומר דוהרים
קא מיפלגי דמר סבר עבודה היא ומר סבר
1. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
בד קדש ומכנסי קדש אשמעינן
מהרמותם או מוהרמות ילפינן אבל
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד
לאו עבודה היא לא דכולי עלמא עבודה היא
דעבודה היא ובעיא כולהו וכי אתא
והרים מתרימו לא ילפינן דלא דמו
אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ
רבינו חננאל
והכא בהא קא מיפלגי מר סבר צריכא קרא
קרא לרבויי לבגדי יוה"כ אתא:
כולי האי להדדי אי נמי יש לומר
וְהִנִּיחָם שָׁם: ויקרא טז כג
2. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד
ת"ק סבר עבודה היא, ור'
מתרומת מעשר ילפינן לה. דהא
לרבויי ומר סבר לא צריכא קרא לרבויי בעי
דילפינן תרומה קמייתא מתרומה
דוסא סבר לאו עבודה היא.
וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ
קמייתא דנהי דתרומת מעשר יש
והרים כתיב לשון והרמותם ממנו
ר' אבין תרומת הדשן בכמה מתרומת מעשר
ודחינן לא כ"ע עבודה
וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר
היא, ות"ק סבר צריך קרא
תרומה גדולה קודם לה מ"מ בלוים
(במדבר יח) והויא באומד אחד
תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל
ילפינן לה או מתרומת מדין ילפינן לה תא
לרבויי. לפיכך כתיב ילבש
הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
ג) מעשרה בדשן המערכה: או מתרומת
דמשתעי קרא זו היא תרומה קמייתא
שמע דתני ר' חייא נאמר כאן והרים ונאמר
ויקרא ו ג
לרבות מצנפת ואבנט. ור'
הַמִּזְבֵּחַ:
2
מדין. דכתיב (שם לא) והרמות מכס
דחייבינהו קרא לאפוקי חלה שיש
3. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
דוסא סבר לא צריך קרא
להלן והרים מה להלן בקומצו אף כאן
3
לרבויי. בעי ר' אבין תרומת
לה' וגו' אחד נפש מחמש המאות: תא
תרומה גדולה קודמת אי נמי יש
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ
בקומצו אמר רב ג ארבע ב) עבודות זר חייב
הדשן בכמה, מתרומת מעשר
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל
שמע. דמהרמת קומץ ילפינן לה לא
לומר כיון דתרומה גדולה וחלה אין
ילפינן לה, והוא חלק אחד
הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ
עליהן מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים
להם שיעור מפורש ילמד סתום מן
יפחות מאומד מלא הקומץ ואם רצה
מעשרה כדכתיב והרמותם
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיְיָ:
ויקרא ו ח
ממנו תרומת ה' מעשר
וניסוך היין ולוי אמר אף תרומת הדשן וכן
המפורש דהיינו מתרומת מעשר או
להוסיף יוסיף דהא ליכא למימר
4. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ
מן המעשר. או מתרומת
מתרומת מדין ואין להקשות תרומה
דווקא קאמר דהא לא אפשר לפשוט
תני לוי במתניתיה אף תרומת הדשן מאי
מדין כדכתיב אחד אחוז
תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל
גדולה וחלה גופייהו אמאי לא גמרינן
ברמץ גחלים רותחות (ידיו) לקמוץ:
מן החמשים. ופשטנה לא
דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית
טעמא דרב דכתיב ואתה ובניך אתך
4
מזה ולא מזה ילפינן אלא
לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת
ארבע עבודות כו'. אע"פ שכולן
בהאי גזירה שוה דיהא להם שיעור
תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח
מתרומת המנחה וזו תרומת
מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם
דיש לומר כיון דכתיב בהו ראשית
מוזהר עליהן זר אין חיוב מיתה אלא
קומץ. אמר רב ארבע עבודות
וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
ולמבית לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה אתן
❖
בארבע האלו כדמפרש ואזיל: ואתה
דגנך ואפילו דגן אחד וכן בחלה נמי
במדבר יח ז
זר חייב עליהן מיתה, ואילו
את כהונתכם והזר הקרב יומת עבודת
הן, זריקה הקטר ניסוך המים
ד
ובניך אתך וגו'. סיפיה דקרא והזר
כתיב ראשית עריסותיכם ומה שפירש
וניסוך היין. שנאמר ואתה
מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם ה עבודה
הקרב יומת: עבודת מתנה. שאתה
רש"י מתרומת מדין אחד מחמש מאות
ובניך אתך תשמרו וגו'
גליון הש"ס
תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה ולוי
נותן על המזבח ולא עבודת סילוק
אע"ג דהוה נמי התם אחד מחמשים
ועבדתם, עבודה תמה ולא
תוס' ד"ה מתרומת מעשר
עבודה שיש אחריה עבודה.
רבי רחמנא לכל דבר המזבח ורב ההוא
שאתה מסלק וסר מעל המזבח כגון
נראה לו מחמש מאות ילפינן משום
וכו' דיותר סברא הוא
עבודת מתנה ולא עבודת
תרומת הדשן: עבודה תמה. עבודה
דכתיב אצל ה) והרימו ולי היה נראה
לאתויי שבע הזאות שבפנים ושבמצורע
ללמוד מתרומת מעשר. עי'
סילוק, על זה כתיב והזר
ו
❖
מנחות דף עז ע"ב:
הקרב יומת, (הילכת) [הלכך]
שהיא גומרת ומתממת את הדבר ולא
יותר ללמד ממדין אחד מנ' כדדרשינן
ולוי נפקא ליה מדבר וכל דבר ורב דבר
בעינן עבודת (סילוק) [מתנה]
שיש אחריה עבודה כגון שחיטה
ו) בירושלמי בינונית אחד מחמשים
וכל דבר לא דריש ואימא לכל דבר
ועבודה תמה שאין אחריה
וקבלה והולכה שיש אחריה זריקה אבל
דכתיב אחד אחוז מן החמשים כל
עבודה. ולוי אמר אף (זו) [זר]
מוסף רש"י
המזבח כלל עבודת
מתנה פרט כלל ופרט
שהרים תרומת הדשן חייב
זריקה עבודה אחרונה שבדם וכן
שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה
והניחם שם. גבי בגדי
מיתה שנאמר דבר המזבח
אין בכלל אלא
מה שבפרט עבודת
הקטרה בקומץ מנחה ובאברים
ותימה לי מאי מספקא ליה אי גמרינן
יום הכפורים כתיב ופשט
ואפי' זה. ורב, כתב רחמנא
מתנה אין עבודת
סילוק לא אמר קרא
ופדרים וכן ניסוך היין בכל השנה וכן
מתרומת מעשר או ממדין פשיטא
את בגדי הבד אשר לבש
דבר המזבח לרבויי שבע
בבואו אל הקדש והניחם שם
הזאות שבפנים ושבמצורע
ולמבית
המים בחג: לכל דבר המזבח. לרבות
$ דיותר סברא הוא ללמוד מתרומת
❖
(לעיל יב:). מלמד שטעונין
כו'. ופשוטה היא.
עבודת סילוק אם עבודה תמה היא
מעשר דורות מדורות מללמוד ממדין
גניזה. עולמית, ואין הדיוט
כגון תרומת הדשן: שבע הזאות שבפנים. שמזה על הפרוכת מפר
דורות משעה ולפי מה שפירש דמאחד אחוז מן החמשים גמרינן
עובד בהן כל השנה ולא
כ"ג ליום כפורים אחר (חולין
ניחא דמשמע כל שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה ואפילו לפרש"י
העלם דבר ופר משיח ושל יוה"כ ושבמצורע שמזה מלוג שמן בהיכל
תוס' ישנים (המשך)
. ראויין הן לכהן
קיז.)
כדכתיב (ויקרא יד) והזה מן השמן באצבעו וגו' דסלקא דעתך
ז"ל ז)דוהרים שהוא מלשון יחיד מוהרמות שגם הוא לשון יחיד גמרינן
הדיוט. כל השנה, שהן
השולחן ובזיכין ומערכה
כדפריך לקמן, אלא ש"מ דלא
הן הבגדים הראויין לשימוש
אמינא לאו דבר המזבח הוא להכי רבי לכל: ולוי נפקא להו. כולהו
אבל מוהרמותם שמא לא ניחא ליה למילף אי נמי תרומת הדשן
מרבי אלא שאין אחריהן עבודה
הדיוט, כתונת ומכנסים
שהיא מצות עבודת ציבור מתרומת מדין דשייכא בכל ישראל גמרינן
מיניה מדבר לכל דבר דהא דבר המזבח גופיה יתירה הוא ונגמר
❖
אל[מ]א תרומת הדשן עבודה
.
ומצנפת ואבנט (פסחים כו.)
אבל תרומת מעשר בלוים נאמרה אבל תימה לי מאי שנא דלא
מיניה תרומת הדשן ומריבויא דלכל דריש ביה הזאה הפנימית:
תמה היא, וה"נ מוכח לקמן
בסמוך [דפריך] ואימא לכל
נסתפק אי מוהרים ממנו בקומצו גמרינן דדמיא ליה טפי מכולהו
ולמבית
דבר כלל כו', עבודת מתנה אין
תוס' ישנים דבאידי ואידי כתיב והרים וי"ל משום דלא מצינו למיגמר לגמרי כי התם שיתרום תרומת הדשן בקומצו פן יכוה כמו שפרש"י להכי לא
עבודת סילוק לא, משמע
ולוי
הוה ס"ד למילף מיניה ואפילו הכי פשיט דגמרינן מיניה כיון דדמי ליה דבאידי ואידי והרים כתיב: רבי רחמנא לכל דבר המזבח.
מתרומת מעשר ילפינן לה
דעבודה תמה בעינן מדלא
כו'. תימה אמאי לא קא
קאמר ולא עבודה שיש אחריה
הכא לא הוה מצי למיפרך ומה ראית לרבות עבודת סילוק ולמעוטי עבודה שאינה תמה דיש לומר דעבודת סילוק דבר המזבח היא אבל
עבודה דלא [ממעטינן] לה
מיבעיא ליה אי מתרומה גדולה
עבודה שאין תמה אינה במזבח אבל קשה לי אם כן ליחייב אסידור מערכה נמי דהא עבודת מזבח נמי היא ומה ראית למעט אותה
לתרומת הדשן מעבודה שיש
אי מחלה דכתיב בה [במדבר
לאתויי
שבע הזאות שבפנים ושבמצורע. תימה הוא דקא
ולרבות עבודת סילוק אלא יש לומר תרומת הדשן עדיפא שקודמת לכל:
אחריה עבודה, ופריך נמי
טו, כ] כן תרימו (אתם)
בסמוך אי הכי ועבדתם נמי כו'
[אותה] ילפינן לה דאין להם
חשיב ארבע עבודות שזר חייב עליהם וקא חשיב ניסוך היין וניסוך המים בתרתי ולא חשיב הזאת דם והזאות דשמן לפנים נמי בתרתי
הא בחוץ אפילו עבודה שיש
שיעור מן התורה. י"ל דאין
וי"ל דניסוך המים והיין חשיבי ומשכחת להו שהן באין בגלל עצמן להכי חשבינהו באנפי נפשייהו אבל הזאות דשמן באות בגלל זבח שיש
אחריה עבודה, ואי תרומת
הכי נמי אלא דלא חשיב אלא
אין
עמהן מיני דמים ולהכי הוה בכלל זריקה: בכלל אלא מה שבפרט. תימה לי א"כ לכל דבר המזבח למה לי כדקאמר דבר לכל דבר
הדשן לאו עבודה תמה היא,
אלו. אבל תימה לרבנו אלחנן
מאי קא פריך, אין ודאי ה"נ
דמכל מקום אמאי לא תיפשוט
ח)[ואפילו אם תמצא לומר דלכל מרבה הזאות שבפנים ושבמצורע מ"מ קשיא כיון דלכל משמע כללא] אדרבה לפרוך לאידך גיסא דהוה לן
ד[מ]מאי [ד]מרבינן בעבודת
להו מסתמא דלא בעיא שיעור
למימר דלכל דבר המזבח הוה להו שני כללות הסמוכין זה לזה והטל פרט ביניהם ועבדתם עבודת מתנה ודונם בכלל ופרט וכלל ולכל
סילוק תרומת הדשן ה"נ
כיון דלא כתיב בה, [ו]שמא
מרבינן בעבודה שיש אחריה
הוה ס"ד משום דרשה או
חשיב כלל כמו בכל כדדרשינן בכל אשר תשאלך נפשך כלל והכי אמרינן בפ' שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נד:) ובר"פ מרובה (שם דף סד.) בכל
עבודה תרומת הדשן, אלא
משום פסוק שצריך שיעור.
כללא וא"כ נרבי מכעין הפרט אפילו דבר שאין עבודה תמה ואפילו עבודת סילוק ואע"ג דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא הא דיינינן באלו
מה להלן בקומצו כו'. ואינו
ש"מ דעבודה תמה היא. וכן
טריפות (חולין דף סז.) כי האי גוונא ונראה דשמא בכל ולכל לחודיה לא חשיב כללא אלא כשיש שום תיבה מפורשת מאותו ענין אצלו כמו
פי' בקונטרס לקמן בסוף
פושט (מכדי) [מצדי] בעייתו
[פירקין] דעבודה תמה היא.
כלום. ומכאן ראיה (ושאר)
התם דכתיב בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וכן בדברות דכתיב וכל בהמתך וההיא דפרק שלשה מינין (נזיר דף לה.) חמור
ט)
אך זו הקושיא דועבדתם יש
[לשאר] מקומות בתלמוד
או שור או שה פרט וכל כלל בהמה חזר ופרט י"ל ההיא ר"א היא אי נמי שאני התם דכתיב ברישא חמור או שור והדר וכל אבל הכא
לדחות דהכי פריך, דבשלמא
שאינו פושט לא זה ולא זה
דכתיב ברישא דענינא לכל הוה ליה כלל שאינו מלא ואין דנין אותו בכלל ופרט וכי האי גוונא אמרינן בריש פ"ק דזבחים (דף ד:) אימא יעשה
ממה ששואל. אף כאן
מעבודת סילוק ליכא לרבויי
בקומצו. ומ"מ לא דמי
אלא תרומת הדשן דעדיפא
כלל זבח פרט ומשני אי הוה כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת
השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאין מלא וכו':
מכולהו שהיא על המזבח
למנחה ממש, שכאן כשר יותר
אלא והוצאת הדשן פחותה משאר
מקומצו שאי אפשר לו לחפון
הרמץ ולקמוץ כדפי' בקונטרס. וניסוך היין והמים. תימה מאי שנא דחשיב ניסוך יין ומים תרי והקטרה חד, אדרבה הוה ליה למיחשב
עבודות אע"פ שהיא על המזבח שהיא בבגדים פחותים, אבל עבודה שיש אחריה עבודה הוה לן לרבויי כל עבודות חשובות כעין תרומת
הדשן כגון סידור מערכה ושני גיזרי עצים, ואמאי לא מרבינן ביה אלא תרומת הדשן, אבל מ"מ [נראה] כדפרישית. וא"ת לגירסת
הקטרה תרי שהוא על המזבח החיצון ומזבח הקטרת, אבל שני (חיצונין) [ניסוכין] הן במזבח החיצון. וי"ל דכיון שאין ניסוך המים אלא
הספרים, על כרחך תמה היא שאין אחריה עבודה, דהא [ד]הוצאת הדשן היתה אחריה, (ש)הרי דשן שהיה מרים לא היה עושה בו עבודות
פעם אחת בשנה וניסוך היין יום יום, מחשיב להו תרתי. ה"ר יוסף. אבל אין נראה לומר דלא חשיב אלא הני דעל המזבח החיצון ואם
אחרות, דהכי נמי זריקה חשובה עבודה תמה ואע"ג דאיכא שפיכת שיריים, וכן שבע הזאות שבפנים ואע"פ שאח"כ היה עושה מתן
היה [חשיב] בהני דברים של מזבח הפנימי הוה חשיב נמי ה' דברים, דהא לקמן פריך וליחייב נמי זר שסידר את השולחן, אלמא היה לו
למנותן אי מחייב אע"ג דבהיכל הוה. רבי רחמנא לכל דבר לרבות עבודת סילוק. וא"ת לרבות עבודה שיש אחריה עבודה. י"ל
דמים על מזבח החיצון, וכן מזה בחטאת דלקמן ואע"פ שהיה אחריו מיצוי, ואיכא מאן דאמר בפרק שני דמעילה [ח, א] דמעכבי. י"ל
שההנחה היתה [אחר] ההרמה דכתיב ושמו. וא"ת לפי' הקונטרס נמי אינה עבודה תמה שההנחה היתה אחר כך. י"ל שזהו הכל עבודה
א"כ עבודת (מתנה) [תמה] למאי אתא, אבל איכא לאוקומי (ועבדתם) [עבודת מתנה] בשאר עבודת סילוק כגון הוצאת הדשן. וא"ת
אחת. א"נ הנחה היתה כשרה בזר. וא"ת ואם צריך [הנחה] על המזבח בכהן למה חושבה עבודת סילוק כיון שיש הנחה אחריה. י"ל כי
אמאי לא מוקי ליה לקרא לרבות הוצאת כף ומחתה ודישון מזבח הפנימי והמנורה. י"ל שאינן עבודות (טהורות) [גמורות] ואינן חשובות
סילוק כתרומת הדשן שהיא על המזבח. לרבות עבודת סילוק. מכאן קשה לגירסת הספרים בסוף פירקין [כח, א] גבי הא דבעי עבודה
העיקר הוא הסילוק. לאתויי שבע הזאות שבפנים. וא"ת פשיטא דזר חייב עליהן מיהא משום ביאה ריקנית. י"ל כגון ששגג בביאה.
לאתויי שבע הזאות שבפנים ושבמצורע. דס"ד דלאו עבודות תמות הן שאחר שהזה ז' פעמים מן הדם כתיב [ויקרא ד, ז] ונתן
תמה לחייב עליה זר, והרי תרומת הדשן דלאו עבודה תמה היא וחייב עליה זר, ואילו הכא משמע שעבודה תמה היא מדלא מרבי הכא
קבלה והולכה דליחייב בהן זר אע"פ שיש אחריה עבודה, אלא ש"מ דבעינן דווקא עבודת סילוק שהיא עבודה תמה. מיהו יש לדחות דלא
מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה', וא"כ אין זו עבודה תמה שבאותה שעה עושה עבודה מן הדם, קמ"ל דעבודה תמה
בעי לרבויי אלא עבודות (חמורות) [גמורות] וחשובות שיהו על המזבח כדפי' לעיל. וכי האי גוונא מפרש בסוף פירקין דפשיטא ליה
היא, שמאותו דם שהזה אין אחריה עבודה, דלא דמי להולכה ולקבלה שמאותו דם שקיבל (ושזרק) והוליך יש אחריו עבודת זריקה, ולא
דמי נמי לזר שסידר לחם הפנים דלא נגמרה המלאכה עד סידור הבזיכין דכתיב [שם כד, ז] (ונתן) [ונתת] על המערכת לבונה זכה, ולא
לתלמודא דאין זר חייב אלא על עבודות שאין נעשות בלילה, ואע"ג דלא אשכחן מיעוטא. אבל מ"מ קשיא אמאי לא מרבי זר שסידר את