בראשונה
פרק שני יומא
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתרומת
מעשר ילפינן לה כו'. תימה לי אמאי לא מספקא
לרבות שחקים. שכשירין לכל עבודה ובלבד שלא יהו מקורעין
והכי
טו א
א)
ב) ג)
קאמר בזבחים . ואזדא רבי
דוסא לטעמיה לא שייך
הכא
ליה נמי אי מתרומה גדולה ילפינן לה ויש לומר משום
ד)
*
למימר דהא כולה מלתא אגב גררא נסבה: מאי לאו. רבי יהודה
דבתרומת הדשן כתיב והרים ובתרומת מעשר נמי כתיב והרמותם
ה) ו)
ורבי דוסא בהא פליגי דר"י דדריש ילבש להביא מצנפת ואבנט סבר
ובתרומת מדין נמי כתיב
והרמות מכס אבל בתרומה גדולה לא
עבודה היא ובעי מצנפת ואבנט ור'
כתיב במצות צוויה לשון הרמה אלא
ז)
כתיב ד) ראשית דגנך וגו' עד תתן
דוסא סבר לאו עבודה היא ולא בעי
לרבות את השחקים והניחם שם מלמד
טז ב
ח) ט)
א
1
❖
יז ג
מצנפת ואבנט: צריכא קרא לרבויי.
לו והא דכתיב כתרומת
בשטעונין גניזה ר' דוסא אומר ראוין הן לכהן
דלא תימא הני דווקא ולמימרא דלאו
גורן כן תרימו אותה תרימו דכתיב
הדיוט ומה תלמוד לומר והניחם שם שלא
יח ד
עבודה: ומר סבר לא צריכא לרבויי
בחלה כתיב וא"ת ואמאי לא מבעיא
יט ה
ישתמש בהן יום הכפורים אחר מאי לאו בהא
תורה אור השלם
❖
כ ו
לה מקראי. דכיון דגלי בה כתונת
ליה אי ילפינן מחלה יש לומר דוהרים
קא מיפלגי דמר סבר עבודה היא ומר סבר
1. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
בד קדש ומכנסי קדש אשמעינן
מהרמותם או מוהרמות ילפינן אבל
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד
לאו עבודה היא לא דכולי עלמא עבודה היא
דעבודה היא ובעיא כולהו וכי אתא
והרים מתרימו לא ילפינן דלא דמו
אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ
רבינו חננאל
והכא בהא קא מיפלגי מר סבר צריכא קרא
קרא לרבויי לבגדי יוה"כ אתא:
כולי האי להדדי אי נמי יש לומר
וְהִנִּיחָם שָׁם: ויקרא טז כג
2. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד
ת"ק סבר עבודה היא, ור'
מתרומת מעשר ילפינן לה. דהא
לרבויי ומר סבר לא צריכא קרא לרבויי בעי
דילפינן תרומה קמייתא מתרומה
דוסא סבר לאו עבודה היא.
וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ
קמייתא דנהי דתרומת מעשר יש
והרים כתיב לשון והרמותם ממנו
ר' אבין תרומת הדשן בכמה מתרומת מעשר
ודחינן לא כ"ע עבודה
וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר
היא, ות"ק סבר צריך קרא
תרומה גדולה קודם לה מ"מ בלוים
והויא באומד אחד
תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל
ילפינן לה או מתרומת מדין ילפינן לה תא
לרבויי. לפיכך כתיב ילבש
הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
ג) מעשרה בדשן המערכה: או מתרומת
דמשתעי קרא זו היא תרומה קמייתא
שמע דתני ר' חייא נאמר כאן והרים ונאמר
ויקרא ו ג
לרבות מצנפת ואבנט. ור'
הַמִּזְבֵּחַ:
2
מדין. דכתיב והרמות מכס
דחייבינהו קרא לאפוקי חלה שיש
3. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
דוסא סבר לא צריך קרא
להלן והרים מה להלן בקומצו אף כאן
3
לרבויי. בעי ר' אבין תרומת
לה' וגו' אחד נפש מחמש המאות: תא
תרומה גדולה קודמת אי נמי יש
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ
בקומצו אמר רב ג ארבע עבודות זר חייב
הדשן בכמה, מתרומת מעשר
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל
שמע. דמהרמת קומץ ילפינן לה לא
לומר כיון דתרומה גדולה וחלה אין
ילפינן לה, והוא חלק אחד
הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ
עליהן מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים
להם שיעור מפורש ילמד סתום מן
יפחות מאומד מלא הקומץ ואם רצה
מעשרה כדכתיב והרמותם
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיְיָ:
ויקרא ו ח
ממנו תרומת ה' מעשר
וניסוך היין ולוי אמר אף תרומת הדשן וכן
המפורש דהיינו מתרומת מעשר או
להוסיף יוסיף דהא ליכא למימר
4. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ
מן המעשר. או מתרומת
מתרומת מדין ואין להקשות תרומה
דווקא קאמר דהא לא אפשר לפשוט
תני לוי במתניתיה אף תרומת הדשן מאי
מדין כדכתיב אחד אחוז
תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל
גדולה וחלה גופייהו אמאי לא גמרינן
ברמץ גחלים רותחות (ידיו) לקמוץ:
מן החמשים. ופשטנה לא
דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית
טעמא דרב דכתיב ואתה ובניך אתך
4
מזה ולא מזה ילפינן אלא
לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת
ארבע עבודות כו'. אע"פ שכולן
בהאי גזירה שוה דיהא להם שיעור
תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח
מתרומת המנחה וזו תרומת
מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם
דיש לומר כיון דכתיב בהו ראשית
מוזהר עליהן זר אין חיוב מיתה אלא
קומץ. אמר רב ארבע עבודות
וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
ולמבית לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה אתן
❖
בארבע האלו כדמפרש ואזיל: ואתה
דגנך ואפילו דגן אחד וכן בחלה נמי
במדבר יח ז
זר חייב עליהן מיתה, ואילו
את כהונתכם והזר הקרב יומת עבודת
הן, זריקה הקטר ניסוך המים
ד
ובניך אתך וגו'. סיפיה דקרא והזר
כתיב ראשית עריסותיכם ומה שפירש
וניסוך היין. שנאמר ואתה
מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם ה עבודה
הקרב יומת: עבודת מתנה. שאתה
רש"י מתרומת מדין אחד מחמש מאות
ובניך אתך תשמרו וגו'
גליון הש"ס
תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה ולוי
נותן על המזבח ולא עבודת סילוק
אע"ג דהוה נמי התם אחד מחמשים
ועבדתם, עבודה תמה ולא
תוס' ד"ה מתרומת מעשר
עבודה שיש אחריה עבודה.
רבי רחמנא לכל דבר המזבח ורב ההוא
שאתה מסלק וסר מעל המזבח כגון
נראה לו מחמש מאות ילפינן משום
וכו' דיותר סברא הוא
עבודת מתנה ולא עבודת
תרומת הדשן: עבודה תמה. עבודה
דכתיב אצל ה) והרימו ולי היה נראה
לאתויי שבע הזאות שבפנים ושבמצורע
ללמוד מתרומת מעשר.
סילוק, על זה כתיב והזר
ו
❖
הקרב יומת, (הילכת) [הלכך]
שהיא גומרת ומתממת את הדבר ולא
יותר ללמד ממדין אחד מנ' כדדרשינן
ולוי נפקא ליה מדבר וכל דבר ורב דבר
בעינן עבודת (סילוק) [מתנה]
שיש אחריה עבודה כגון שחיטה
ו) בירושלמי בינונית אחד מחמשים
וכל דבר לא דריש ואימא לכל דבר
ועבודה תמה שאין אחריה
וקבלה והולכה שיש אחריה זריקה אבל
דכתיב אחד אחוז מן החמשים כל
עבודה. ולוי אמר אף (זו) [זר]
מוסף רש"י
המזבח כלל עבודת
מתנה פרט כלל ופרט
שהרים תרומת הדשן חייב
זריקה עבודה אחרונה שבדם וכן
שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה
והניחם שם.
מיתה שנאמר דבר המזבח
אין בכלל אלא
מה שבפרט עבודת
הקטרה בקומץ מנחה ובאברים
ותימה לי מאי מספקא ליה אי גמרינן
ואפי' זה. ורב, כתב רחמנא
מתנה אין עבודת
סילוק לא אמר קרא
ופדרים וכן ניסוך היין בכל השנה וכן
מתרומת מעשר או ממדין פשיטא
דבר המזבח לרבויי שבע
הזאות שבפנים ושבמצורע
ולמבית
המים בחג: לכל דבר המזבח. לרבות
$ דיותר סברא הוא ללמוד מתרומת
❖
(לעיל יב:) מלמד שטעונין
כו'. ופשוטה היא.
עבודת סילוק אם עבודה תמה היא
מעשר דורות מדורות מללמוד ממדין
גניזה.
כגון תרומת הדשן: שבע הזאות שבפנים. שמזה על הפרוכת מפר
דורות משעה ולפי מה שפירש דמאחד אחוז מן החמשים גמרינן
(חולין
ניחא דמשמע כל שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה ואפילו לפרש"י
העלם דבר ופר משיח ושל יוה"כ ושבמצורע שמזה מלוג שמן בהיכל
תוס' ישנים (המשך)
ראויין הן לכהן
קיז.)
כדכתיב והזה מן השמן באצבעו וגו' דסלקא דעתך
ז"ל ז)דוהרים שהוא מלשון יחיד מוהרמות שגם הוא לשון יחיד גמרינן
הדיוט.
אמינא לאו דבר המזבח הוא להכי רבי לכל: ולוי נפקא להו. כולהו
אבל מוהרמותם שמא לא ניחא ליה למילף אי נמי תרומת הדשן
שהיא מצות עבודת ציבור מתרומת מדין דשייכא בכל ישראל גמרינן
מיניה מדבר לכל דבר דהא דבר המזבח גופיה יתירה הוא ונגמר
❖
(פסחים כו.)
אבל תרומת מעשר בלוים נאמרה אבל תימה לי מאי שנא דלא
מיניה תרומת הדשן ומריבויא דלכל דריש ביה הזאה הפנימית:
נסתפק אי מוהרים ממנו בקומצו גמרינן דדמיא ליה טפי מכולהו
ולמבית
תוס' ישנים דבאידי ואידי כתיב והרים וי"ל משום דלא מצינו למיגמר לגמרי כי התם שיתרום תרומת הדשן בקומצו פן יכוה כמו שפרש"י להכי לא
ולוי
הוה ס"ד למילף מיניה ואפילו הכי פשיט דגמרינן מיניה כיון דדמי ליה דבאידי ואידי והרים כתיב: רבי רחמנא לכל דבר המזבח.
'.
הכא לא הוה מצי למיפרך ומה ראית לרבות עבודת סילוק ולמעוטי עבודה שאינה תמה דיש לומר דעבודת סילוק דבר המזבח היא אבל
עבודה שאין תמה אינה במזבח אבל קשה לי אם כן ליחייב אסידור מערכה נמי דהא עבודת מזבח נמי היא ומה ראית למעט אותה
לאתויי
שבע הזאות שבפנים ושבמצורע. תימה הוא דקא
ולרבות עבודת סילוק אלא יש לומר תרומת הדשן עדיפא שקודמת לכל:
חשיב ארבע עבודות שזר חייב עליהם וקא חשיב ניסוך היין וניסוך המים בתרתי ולא חשיב הזאת דם והזאות דשמן לפנים נמי בתרתי
וי"ל דניסוך המים והיין חשיבי ומשכחת להו שהן באין בגלל עצמן להכי חשבינהו באנפי נפשייהו אבל הזאות דשמן באות בגלל זבח שיש
אין
עמהן מיני דמים ולהכי הוה בכלל זריקה: בכלל אלא מה שבפרט. תימה לי א"כ לכל דבר המזבח למה לי כדקאמר דבר לכל דבר
ח)[ואפילו אם תמצא לומר דלכל מרבה הזאות שבפנים ושבמצורע מ"מ קשיא כיון דלכל משמע כללא] אדרבה לפרוך לאידך גיסא דהוה לן
למימר דלכל דבר המזבח הוה להו שני כללות הסמוכין זה לזה והטל פרט ביניהם ועבדתם עבודת מתנה ודונם בכלל ופרט וכלל ולכל
חשיב כלל כמו בכל כדדרשינן בכל אשר תשאלך נפשך כלל והכי אמרינן בפ' שור שנגח את הפרה ובר"פ מרובה בכל
כללא וא"כ נרבי מכעין הפרט אפילו דבר שאין עבודה תמה ואפילו עבודת סילוק ואע"ג דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא הא דיינינן באלו
'.
טריפות כי האי גוונא ונראה דשמא בכל ולכל לחודיה לא חשיב כללא אלא כשיש שום תיבה מפורשת מאותו ענין אצלו כמו
התם דכתיב בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וכן בדברות דכתיב וכל בהמתך וההיא דפרק שלשה מינין חמור
ט)
או שור או שה פרט וכל כלל בהמה חזר ופרט י"ל ההיא ר"א היא אי נמי שאני התם דכתיב ברישא חמור או שור והדר וכל אבל הכא
דכתיב ברישא דענינא לכל הוה ליה כלל שאינו מלא ואין דנין אותו בכלל ופרט וכי האי גוונא אמרינן בריש פ"ק דזבחים אימא יעשה
.
כלל זבח פרט ומשני אי הוה כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת
השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאין מלא וכו':
אלא
.
.
.
.
.