כד:
בראשונה פרק שני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
מעתה זר שסידר את המערכה ליחייב. לא ידענא למאן
ולמבית לפרוכת. אפסיק בין כללא לפרטא מבית לפרוכת הוא
א) ב)
א
ג)
פריך ומאי אי אמרת בשלמא יש כאן ונראה לי דפריך אהא
דעבודת מתנה כגון הזאות שבין הבדים דיום הכפורים ונתינת
כא ב
ד) ה)
קטורת על האש: ולא עבודת סילוק. כגון הוצאת כף ומחתה
דקאמר לעיל דאזריקה מיחייב אע"ג דאיכא בתרה הקטרה ומכל
❖
כב ג
שהכהן גדול מכניס שם לקטורת יוה"כ ומניחן בין הבדים ואח"כ חוזר
מקום מחייבת עלה כיון דבדם מיהת עבודה תמה היא א"כ אסידור
❖
כג ד
ומוציאן: אי הכי ועבדתם נמי מבית
מערכה ליחייב דליכא בתרה בסידור
תורה אור השלם
לפרוכת (ב) דעבודה תמה. כגון
עצי מערכה מידי ומשני איכא סידור
ולמבית לפרוכת ועבדתם אל מבית לפרוכת
1
נתינת קטורת על האש: ולא שיש
שני גזירין וכן יש לפרש כל הסוגיא
1. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ
הוא דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק הא
רבינו חננאל
תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם
אחריה עבודה. הולכת כף ומחתה
והא דפריך לעיל גבי זר שסידר את
בחוץ אפילו עבודת סילוק אי הכי ועבדתם
בעיא דרבא לטעמיה דלוי
לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ
שיש אחריה חפינה והקטרה: ועבדתם
השלחן ליחייב יש לפרש כן וקל להבין
היא, דרב לא שנא
וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם
נמי אל מבית לפרוכת הוא דעבודה תמה
הדר ערביה. לענין עבודה תמה
ומשני איכא בזיכין והני חשיבי כולהו
בפנים ולא שנא בחוץ
עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת
ולא עבודה שיש אחריה עבודה הא בחוץ
עבודת מתנה היא דחייב
כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב
שהוי"ו מוסיף לענין ראשון אבל
כחד ולא דמו לזריקה והקטרה
מיתה אבל עבודת סילוק
במדבר יח ז
יוּמָת:
אפילו עבודה שיש אחריה עבודה ועבדתם
עבודת מתנה לא מיהדר אלא אמבית
דהקטרה לא מעכבא:
2. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
לא. ולוי הוא דשני
והמזה בחטאת העוף. משום
הדר ערביה קרא בעי רבא עבודת סילוק
לפרוכת דלקמיה דלא כתיב ביה וי"ו:
ליה, ומשום הכי בעי
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ
עבודת סילוק בהיכל,
עֵצִים עַל הָאֵשׁ:
עבודת סילוק בהיכל. והיא עבודה
בהיכל מהו לפנים מדמינן ליה או לחוץ
דלא דמיא לאחרים שאין
לפנים מדמינן ליה ואינו
ויקרא א ז
לו קבלה בכלי אלא אוחז בראש
תמה כגון דישון מזבח הפנימי
מדמינן ליה הדר פשטא מבית ולמבית אלא
3. אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד
חייב מיתה, או לעבודת
והמנורה ללוי מהו: מבית לפרוכת
דלחוץ מדמינן ליה וחייב.
ובגוף ומזה ועוד שאין למזבח אלא
בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ
מעתה זר שסידר את השלחן ליחייב איכא
❖
ופשטה כלפנים, מדהוה
בְּרָגֶשׁ: תהלים נה טו
הוה ליה למיכתב. וכתיב ולמבית
דמה להכי נקטה באפי נפשה:
סידור בזיכין סידר בזיכין ליחייב איכא סילוק
ליה למכתב מבית לפרכת
והמקטיר בעולת העוף.
לפרוכת לעשות היכל כבית קדשי
וכתב ולמבית לרבויי אפי'
והקטרה זר שסידר את המנורה ליחייב איכא
בהיכל. אלא מעתה כיון
תימה לי אמאי לא
הקדשים ופטור על עבודת סילוק:
הגהות הב"ח
נתינת פתילה נתן פתילה ליחייב איכא נתינת
שאפי' בהיכל בעבודת
אלא מעתה. דעבודת ה) מתנה מיחייב
קאמר נמי והממצה בעולת העוף
(א) גמ'
מתנה הוא דחייב, זר
שמן נתן שמן ליחייב איכא הדלקה הדליק
בהיכל זר דמרביה ולמבית: זר
ועוד קשיא לי ליתני המקטיר בכל
ארבע פייסות היו שם
שסידר הלחם הפנים
בשלחן ליחייב. ודחינן
ליחייב הדלקה לאו עבודה היא ולא והתניא
שסידר. לחם ליחייב מיתה ואמאי
הקדשים ובתוספתא דזבחים עיינתי
(ב) רש"י
בעינן מלאכה תמה, וזו
וקתני סתמא והמקטיר וקתני בה
אמרינן לעיל ד' עבודות ותו לא:
ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו
הוא
2
אינה מלאכה תמה, דהא
❖
איכא סידור בזיכין. בתריה כדכתיב
נמי והממצה בעוף ותוספתא שלי
נשאר סידור בזיכים של
עצים על האש לימד על הצתת אליתא
לבונה. סידר בזיכין כו'
מוטעת היא וצ"ע בתוספתא אחרת
ונתת על המערכת לבונה
שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת
בענין הזה. תניא כוותיה
זכה ולאו עבודה תמה היא: איכא
ולפי הספרים שלי נראה לי דהכי
דרב עבודות שזר חייב
הצתת אליתא עבודה היא הדלקה לאו
מוסף רש"י
א
סילוק והקטרה. עדיין לא נגמרה
פירושו והמקטיר בעולת העוף ואף
עליהן מיתה זריקה בין
עבודה היא אלא מעתה זר שסידר את
להרגיש כל העזרה.
לפנים בין לפני ולפנים
המקטיר אף בעולת העוף ומשום
עבודתה עד שבת הבאה שיסלקנה
והמזה בחטאת העוף,
המערכה ליחייב איכא סידור שני גזירי עצים
ויקטיר הבזיכין: שסידר את המנורה.
דבחטאת העוף לא מיחייב אלא
והמזה והמקטיר בעולת
❖
סידר שני גזירין ליחייב איכא סידור אברים
(לקמן לג:)
בהזאת דמה דלית בה הקטרה מה
בבוקר היו מסלקין את הנרות של
העוף. והמנסך ג' לוגין יין
וג' לוגין מים. תניא כוותיה
והא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן זר שסידר
שאין כן בכל הקדשים קאמר דבעולת
זהב מן המנורה לקנח אפרן יפה
ב
דלוי עבודות שהזר חייב
וחוזרין וקובעין אותם בה והרי עבודה
העוף חייב אף המקטיר דלא מיבעיא
שני גזירי עצים חייב בהא פליגי מר סבר
עליהן מיתה, המרים את
תוס' ישנים (המשך)
הדשן, וז' הזאות שבפנים
תמה: הצתת אליתא. הצתת קיסמים
במיצוי דמה דאיתא נמי בחטאת
עבודה תמה היא ומר סבר לאו עבודה תמה
ושבמצורע, והמעלה על
העוף אלא אפילו בהקטרתה דליכא
דקים אם הוצרך להצית על המזבח
.
היא תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דלוי
המזבח בין דבר כשר
דכוותה בחטאת העוף ולא מיבעיא
באחת מן המערכות כגון שקרבה
בין דבר פסול. למה
תניא כוותיה דרב עבודות שזר חייב עליהם
מפיסין. כלומר, למה
בהקטרה דשאר זבחים דשייך בכל
מערכה לכלות שנשרפה כל המדורה:
מפיסין וחוזרין ומפיסין
מיתה זריקת דם בין לפנים בין לפני ולפנים
ובכלי שרת. שיהא לובש בגדי כהונה
הזבחים אלא אפילו בעוף דאיכא
עד ד' פייסות. א"ר יוחנן
והמזה בחטאת העוף והממצה והמקטיר
חטאת העוף דלית בה הקטרה אפילו
ארבעה אם כהן הדיוט הוא ואם כהן
כדי להרגיש העזרה. במה
מפיסין. רב נחמן אמר
בעולת העוף והמנסך שלשה לוגין מים
הכי בעולת העוף חייב:
גדול הוא שמונה שהרי נאמר כאן
זריקת דם בין לפנים בין לפני
בבגדי חול. ואמר מנא
הכהנים וכל מקום שנאמר בני אהרן
ושלשה לוגין יין תניא כוותיה דלוי עבודות
אמינא לה, ודחי לה רב
ולפנים והמזה בחטאת
הכהנים בכהונם משמע בבגדי
.
ששת, ואמר הוא בבגדי
שזר חייב עליהן מיתה המרים את הדשן
קודש מפיסין, ואמר מנא
העוף. כחד חשיב להו ומקטיר
כהונתם: שסידר המערכה. עצים:
ושבע הזאות שבפנים ושבמצורע והמעלה
אמינא לה. ואע"ג דדחי
איכא בתרה סידור שני גזירין.
בעולת העוף הרי תרי וניסוך היין
לה רב נחמן כיון דאיסורא
על גבי המזבח בין דבר כשר בין דבר
והמים הרי ארבע:
דילפינן להו לקמן
מקראי:
היא כרב ששת מוקמינן
והמעלה על גבי המזבח
פסול
למה מפיסין למה מפיסין
לה, כדקיימא לן הלכתא
(א)
איכא סידור אברים. דתמיד בתריה
❖
כרב ששת באיסורי.
כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין
בין דבר כשר כו'.
וכל זה מעבודת הסידור הוא:
אמר רבי יוחנן כדי להרגיש כל העזרה
בהא פליגי. רב ורבי יוחנן רבי
בכלל זה יש זריקה והזאות והקטרות
תוס' ישנים
שנאמר אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים
וניסוך היין והמים שהרי כולן עולין
יוחנן סבר סידור שני גזירין עבודה
3
על גבי המזבח:
תמה היא שסידור מערכת עצים
.
נהלך ברגש במה מפיסין רב נחמן אמר
תמה וגומרת היא בה וסידור
מאי
בבגדי חול ורב ששת אמר בבגדי קדש
ג
האברים תחילת סידור אחר הוא
רב נחמן אמר בבגדי חול דאי אמרת בבגדי קדש איכא בעלי זרועות
ורב סבר לאו עבודה תמה דשם
דחמסי ועבדי רב ששת אמר בבגדי קדש דאי אמרת בבגדי חול אגב
סידור אחד הוא: זריקת דם.
חביבותיה מיקרו ועבדי אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתנן ד מסרון לחזנין
המזבח בחוץ: בין לפנים. הזאה
והיו מפשיטין אותן את בגדיהן ולא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד
שעל הפרוכת: בין לפני ולפנים.
.
מאי
שעל בין הבדים דיום הכפורים:
בחטאת העוף. כתיב הזאה והזה
מדם החטאת על קיר המזבח : בעולת העוף. כתיב מיצוי ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח
: והמקטיר. שהעולה כליל היא: והמנסך שלשת לוגין. שהיא פחות שבנסכים רביעית ההין לכבש. ואילו תרומת הדשן
לא קתני והיינו כרב: בין דבר פסול. בהנך פסולין שפסולן בקודש דאם עלו לא ירדו משום הכי חשיבא הקטרה: כדאמרן.
שהיו באים לידי מחלוקת: למה מפיסין וחוזרין ומפיסין. למה נאספין לפייס ארבעה פעמים ביום כדתנן במתניתין יפיסו על
כולן באסיפה ראשונה מי יזכה לזה ומי לזו: להרגיש. להשמיע קול המון עם רב כמה פעמים שהוא כבוד למלך שנאמר בבית
.
אלהים וגו': במה מפיסין. מה היו לובשין אותם הנאספין לפייס בגדי חול או בגדי קדש: בבגדי חול. והזוכה לעבודה פושט ולובש
בגדי קדש: דחמסי ועבדי. אף על פי שלא זכו בגורל: מקרו ועבדי. עבודה בבגדי חול אותן שזכו לפייס: לחזנים. שמשין: באותם
.
שלא
.
.
.
.
'
.