בראשונה פרק
שני יומא
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
לאו באותן שזכו לפייס. תימה הוא מאי מייתי רב נחמן מהכא
שלא זכו לפייס. היו מפשיטין בגדי קדש שהפיסו בהן: דאי סלקא
א)
א
ב)
דעתך באותן שזכו. והפשטה זו בגדי חול ולהלבישן בגדי קדש וקתני
כיון דרב ששת מצי דחי לה ואדרבה טפי יש ראיה לרב ששת
כד ב ג
לא היו מניחין עליהן אלא מכנסי חול אלמא מלבישין אותן בגדי
מכאן כדקאמר הכי נמי מסתברא ורב נחמן איצטריך לשנויי בדוחק
ג)
קדש על מכנסי חול ואח"כ פושטין מכנסי חול ולובשין למכנסי קדש
וי"ל משום דלעיל מינה איירי בזוכין בעבודה דקתני ראב"י אומר
ד
והתניא כו': מלבישין אותן מכנסי
המעלה אברים לכבש הוא מעלה
ד)
קדש. כדי שלא יעמדו ערומים
על גב המזבח והדר קתני מסרון
מאי לאו באותן שזכו
לפייס אמר רב הונא
כה ה
ה)
כשהפשיטום: לשכת הגזית. ששם
לחזנים והיינו נמי דקאמר רב ששת
בר יהודה אמר רב ששת לא באותן שלא
כו ו
ו)
היו מפיסין: בסילקי. בית גבוה
בסמוך מנא אמינא לה ולא מייתי מהא
זכו לפייס הכי נמי מסתברא דאי ס"ד באותן
כז ז
שעל עלייה: פייס במזרחה. קבוצת
דהכא דקאמר איהו גופיה ה"נ
❖
ז) ח)
שזכו לפייס לא היו מניחין עליהן אלא
היקף המפייסין במזרחה היתה:
מסתברא אלא מהא ליכא למשמע
ט) י)
מכנסים בלבד והתניא מניין שלא יהא דבר
וזקן. של ב"ד המורה להן סדר
מינא דדייקא כמר וכמר:
נוטל מצנפת של אחד מהם.
קודם למכנסים תלמוד לומר 1 ומכנסי בד
מוסף רש"י
הפייסין יושב במערבה: בכוליאר.
כ)
יהיו על בשרו ואידך הא ל"ק הכי קתני עד
עגול שקורין נושק"א: שממנו מתחיל.
מכאן קשה לפירוש ריב"אי)
על בשרו.
ל)
שעודן עליהן בגדי חול מלבישין אותן מכנסי
מנין חשבון הפייס כמו שפירשתי
דפירוש דשל כהן הדיוט קרויה מגבעת
❖
בראש הפרק: כדקתני רב שמואל
לפי שהיא רחבה ושל כ"ג מצנפת
קדש והיו מפשיטין אותן בגדי חול ולא היו
בר יהודה. לקמן בפרק ג'
(סנהדרין מט:)
שהיא קצרה לפי שהיה צורך להניח
מניחין אלא מכנסים בלבד אמר רב ששת
בסילקי.
שהיו אמותיהן של כהנים עושות
תפילין וציץ $ וי"ל לשון תורה לחוד
מנא אמינא לה דתניא לשכת הגזית כמין
עבודת
א
(ע"ז טז.)
תורה אור השלם
לבניהם משלהם כמין בגדי כהונה
ולשון חכמים לחוד דבלשון תורה
יחיד.
בסילקי גדולה היתה פייס במזרחה וזקן יושב
1. כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ
להראות תפארת עושרן ונוי מלאכתן
קרי לשל כ"ג מצנפת בכל דוכתא
במערבה והכהנים מוקפין ועומדין כמין
וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ
וכמה הן מהדרות מצות דקתני כהן
וכי ההיא דאמרינן בפ' קמא דגיטין
וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר
בכוליאר והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו
שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד
הסר המצנפת והרם העטרה
וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי
של אחד מהן ויודעין שממנו פייס מתחיל
בה עבודת יחיד: אין ישיבה בעזרה.
בזמן שמצנפת בראש כ"ג ישנה
קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת
(לקמן לה:) אין
בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:
שנאמר לעמוד לשרת
לעטרה בראש כל אדם נסתלקה
ואי סלקא דעתך בבגדי חול מצנפת בבגדי
ישיבה בעזרה.
ויקרא טז ד
העומדים שם לפני ה': אלא למלכי
מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה
2. אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד
חול מי איכא אין כדתני רב יהודה
בית דוד. שמצינו בהן ישיבה שנאמר
מראש כל אדם:
בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ
❖
ואיתימא רב שמואל בר יהודה כהן שעשתה
אין ישיבה בעזרה. תימה דאמר
(לקמן
בְּרָגֶשׁ: תהלים נה טו
ויבא המלך דוד וישב לפני
סט:)
לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד אמר
ה' ויאמר מי אנכי ומי ביתי וגו':
בפ"ב דזבחים
ומה
אביי שמע מינה לשכת הגזית חציה בקדש
ב
והא בעינן בבית אלהים נהלך ברגש.
יושב שאוכל אם עבד חילל וכו' והיכי
הגהות הב"ח
וחציה בחול ושמע מינה ג שני פתחים היו
אלמא פייס צריך להיות בבית אלהים:
אכיל והא אין ישיבה בעזרה וי"ל
(א) רש"י
מתני' מי שוחט. את התמיד:
לה אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול דאי
שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל
שומן החזה
(סוטה מ:)
הצלעות
אלא למלכי בית דוד.
הראש והרגל. של ימין בכהן אחד
סלקא דעתך כולה בקדש זקן יושב במערבה
העיר אי נמי אור"י בר אברהם דאף
(ב) ד"ה
ושני הידים בכהן שני: העוקץ. הוא
על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי
והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי
ד
(ג) ד"ה ושתי
(שם) בנויות בקדש.
הזנב והרגל של שמאל בכהן שלישי:
בית דוד הנ"מ לדברים דלאו צורך
בית דוד בלבד ואי סלקא דעתך כולה בחול
(ד) ד"ה
ופתוחות לחול.
החזה. הוא (א) השומן הרואה את
עבודה כ)אבל אכילה צורך עבודה היא
פייס במזרחה והא בעינן בבית אלהים
בשביעי
2
הקרקע וחותכין אותו מכאן ומכאן
דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם
(ה) ד"ה והחביתין
תוכן
נהלך ברגש וליכא אלא שמע מינה חציה
חול.
עשרון למנחת
בלא ראשי צלעות: והגרה. הוא
שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים
בקדש וחציה בחול ואי סלקא דעתך פתח
הצואר ובו (ב) מחובר הקנה והכבד
מישרא שרי ואתי שפיר נמי הא
בשמיני (ו) ד"ה
(פסחים פו.) הפייס
אחד יש לה ופתוח לקודש זקן יושב במערבה
❖
והלב והחזה והגרה בכהן רביעי:
דפריך בפרק שני דזבחים
השני.
בתשיעי
והתנן הלשכות הבנויות בחול ופתוחות
(ג) ושני הדפנות. בחמישי: והקרבים.
גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור
ה
(לעיל
בששי: והסולת. עשרון למנחת
דפריך וליתיב מיתב אע"ג דבעזרה
לקדש תוכן קודש ואי סלקא דעתך פתוח
יד:) מי זורק.
גליון הש"ס
נסכו של תמיד : והחביתים.
הוה צורך עבודה שרי אבל פייס
ומי מעלה אברים
(ד)
לחול פייס במזרחה והתנן ו בנויות בקדש
(שם)
תוס' ד"ה נוטל מצנפת
לכבש.
דהכא לא חשיב צורך עבודה דאפשר
חצי (ה) עשרונו של כ"ג שקרב עם
ופתוחות לחול תוכן חול אלא לאו ש"מ שני
וכו' וי"ל דלשון תורה
בלא פייס אי נמי י"ל היינו טעמא
התמידין בכל יום שנאמר
❖
לחוד.
פתחים היו לה אחד פתוח בקדש ואחד פתוח
דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת
מחציתה בבקר ומחציתה בערב
לחול: מתני' הפייס השני מי שוחט מי
ז
קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה
וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה
זורק מי מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן
לעזי רש"י
לכך קרוי חביתין: והיין. שלש לוגין
כדרך שהמלכים אוכלין והיינו
❖
את המנורה ומי מעלה אברים לכבש הראש
של ניסוך לכבש התמיד : י"ג
מיושב אבל אין לתרץ דמותר לאכול
נושק"א. סיכה, מכבנה.
(ו)
(שם) ארבע פייסות היו
כהנים זוכין בו. בפייס זה [האחד]
מיושב בלשכות הבנויות בחול
והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל והחזה והגרה
שם. (לעיל יד:) ד'
ופתוחות לקודש שהן כעזרה לאכילת
שלש עשרה עבודות כהנים מנויות
ושתי הדפנות והקרבים והסלת והחביתין
פעמים ביום נאספים לפייס
תוס' ישנים
❖
(לעיל כב.)
כאן: כדרך הילוכו. בחייו היה קרב
קדשי קדשים דהתורה ריבתה חצרות
והיין שלשה עשר כהנים זכו בו אמר בן עזאי
התמיד ובגמרא [ע"ב] מפרש לה: גמ'
הרבה ולישב שם מותר כמו שאינן
לפני ר' עקיבא משום ר' יהושע דרך הלוכו
.
לעבודה אחת מפייסין. כגון מי
חשובין כעזרה להתחייב עליהם
היה קרב: גמ' איבעיא להו כשהן מפייסין
רבינו חננאל
משום טומאה כדאיתא באיזהו
שוחט ולכשיזכה מי שזכה לשחיטה
לעבודה אחת מפייסין או דילמא לכל עבודה
ואמר רב ששת מנא
מקומן דהא בשמעתין
שוב אין פייס לשאר י"ב עבודות אלא
אמינא דתניא לשכת
ועבודה הן מפייסין תא שמע ארבע פייסות
כהנים שמוקפין לימינו נמשכין אחריו
משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה
הגזית כמין בסילקי גדולה
הייתה, פייס במזרחה וזקן
היו שם ואי סלקא דעתך לכל עבודה הן
ואסור לישב בה ל):
כפי סדר משנתנו שני לזריקה
והא בעינן בית אלהים נהלך
יושב במערבה, והכהנים
שלישי לדישון מזבח הפנימי רביעי
מפייסין טובא הוו אמר רב נחמן בר יצחק
מקיפין ועומדין כמין
ברגש. תימה כיון דבעינן
או דילמא לכל
למנורה וכן כולן:
כוליאר, הממונה בא ונטל
הכי קאמר ארבע פעמים נכנסין להפיס
מצנפתו של אחד מהן
עבודה ועבודה. היו חוזרין ומוציאין
פייס בקודש אמאי לא היו מפייסין
ולכל חדא וחדא היו בה טובא פייסות
ויודעין שממנו היה הפייס
בעזרה עצמה דקדיש טפי ואור"ת כיון
אצבעותיהן למנין והזוכה זוכה:
.
מתחיל. ואי ס"ד בבגדי
תא
דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי
לא
חול כו'. אמר אביי
ש"מ לשכת הגזית חציה
היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה והר"ר יצחק בר ברוך פי' משום דהוי קיימי כבכולייאר ואם היו מפייסים בעזרה היה אחוריהם אל היכל ה':
שבמזרח בקודש היתה,
תא מפני שמפיסין בה. וחציה
שבמערב בחול, מפני
שהזקן יושב בה. ואמר מר אין ישיבה בעזרה אלא [למלכי] בית דוד בלבד. ושני פתחין היו בה אחד במזרח לקודש ואחד
במערב לחול, דתנן במעשר שני פרק ג' הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול כו'. הבנויות בקודש ובחול
ופתוחות לקדש ולחול, מכנגד הקדש ולקודש קודש, ומכנגד החול ולחול חול. איבעיא להו לכל עבודה ועבודה מפיסין,
כלומר מי שוחט ומי זורק מי מקריב האברים, מי קומץ ומקטיר, וכיוצא בהן. או דילמא לעבודה אחת מפיסין. ופשטנה
ת"ש דתני ר' חייה לא לכל עבודה ועבודה מפיסין, אלא כהן שזכה בתמיד, י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו. ארבעה פייסות
היו שם. הפייס הראשון הרמת הדשן. הפייס השני מי שוחט כו'. י"ג כהנים זוכין בו השוחט הוא ראשון. שני זורק. שלישי
המדשן מזבח הפנימי. רביעי המדשן המנורה. חמשי המעלה הראש והרגל. ו' המעלה שתי ידים. ז' המעלה העוקץ והרגל.
ח' (המקריב) [המעלה] (בחזה ובגרה) [החזה והגרה]. ט' בשתי דפנות. י' בקרביים. י"א בסולת המנחה. י"ב בחביתי כהן
'. '.
[גדול]. י"ג ביין של נסך.
. .